אות סא - סוד כוונת ברכו:
סוד כוונת ברכו:
כשאומר ברכו ישוח ראשו. והטעם כי הוא רוצה להמשיך השפע למדת את והיא המלכות. יהו"ה, שהיא של יהו"ה המבורך, כלומר שם יהו"ה מבורך משלשה רוחניות דרך השדרה. וכוונת המברך קוץ הב' מרמז אל הכתר. ובב' גופו לחכמה. ובר' לבינה. ובכ' בחסד. ובו' לשש קצוות עם הנושא אותם. ואחרי הכוונה הזו (היינו של התיבה ברכו) תכוונו שיהא את, של ה' מן שלמעלה ממנו. והקהל עונים ומכוונים כמוהו רק מהפכים הו"ו ואומרים ברוך ה' מברך, כלומר שהברכה שהמשכנו ברמז היא של יהו"ה שם העצם הכולל הכל ומברך מן הכל שלמעלה וממנו שהיא העולם לעטרה הנקראת ועד. ופה נשלמה הכוונה מן ברכו כפי דעת רבי נחוניא בן הקנה אמנם כפי אשר קבלנו אנחנו ונהגנו בו עד זה הזמן ככה הוא. ברכו, תמשיכו ויברכו מן כתר את ה', חכמה. המבורך, בינה והקהל עונים. ברוך, כת"ר. יהו"ה, חכמה המבורך, בינה. לעולם, ת"ת עם שש קצוות ועד העטרה שהוא ועד, הכל. ונפל בכאן ספק, למה אצל ברכת המזון אומרים נברך שאכלנו משלו ובכאן אומרים ברכו. ויש לומר כי הנון הכפופה רומזת אל העטרה והיא הזנה ומפרנסת והכל שלה. ולכן אומרים נברך כלומר יתברך הנון מן ב' הרומז בכתר ובחכמה באמצעות הר' שהיא הבינה והכ' שהוא החסד. ועונין ברוך שאכלנו משלו בלתי ברוך הוא (ר"ל שלא אומרים הוא) כמו שאמרתי. ומיד מתחיל ברוך אתה הרומז למלכות והוא כמו שאמרתי. ואני נסכתי מלכי והיא בונה את העולם הגשמי: