סימן קע"ז · אות ג
שם, כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השם יתברך שלא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה הש"י הן שיהיה לו בנים או ממון או לאו חס ושלום וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הגם שצריך האדם בוודאי להתפלל על כל צרכיו, אבל לא יכוון בזה כדי שימלא השם יתברך רצונו של האדם עצמו רק לכוון בתפלתו בכדי לעשו"ת מזה עצמו גם כן רצון השם יתברך, כי כבר גילו לנו רבותינו ז"ל שהשם יתברך רוצה מאוד שיתפלל האדם לפניו על כל צרכיו, ויש אומרים שמצות התפלה היא דאורייתא, על כן הוא מחוייב לעשו"ת את שלו להתפלל לפניו על כל צרכיו שחסר לו אפילו על ענינים גשמיים הצריך להם, כי מי יודע אולי רצונו יתברך למלאות חסרונו, ומה שחסר לו הוא בכדי שיתפלל לפניו יתברך ועל דרך שאמרו רז"ל (יבמות ס"ד) מפני מה היו אבותינו עקרים בכדי שיתפללו לפניו יתברך על בנים, כי הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים נמצא האדם מחוייב לעשו"ת את שלו ולהתפלל על כל דבר שחסר לו, רק שיכוון העיקר בכדי לעשו"ת בתפלה זו עצמה גם כן רצונו יתברך כנ"ל וכבר ידוע באמת מספרי יראים שעיקר התפלה צריכה להיות בשביל השכינה כביכול, שהיא בעצמה בחינת מלכות בחינת כבוד בחינת רצון המבואר במאמר זה כי רצונו יתברך בוודאי להשפיע כל טוב לכל אחד מישראל, ועל כן כשחסר לו לאדם איזה דבר צריך לידע, שבוודאי זה בא מחמת שיש גם למעלה ברוחניות כביכול איזה בחינת פגם וחסרון כזה, ועל כן צריך להתפלל למלאות החסרון ברוחניות, ואז ממילא יתתקן בגשמיות גם כן, וכמבואר בסי' י"ד במאמר להמשיך שלום וכו':