ספר עצות ישרות · אמת ואמונה
א.
עקר הגשר לעבר עליו בזה העולם, הוא אמת, כי האדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר, והעקר שלא יתפחד כלל. ולזכות לזה, לעבר ע הגשר צר של זה העולם, הוא על ידי אמת, כמו שאומרין העולם, שעם אמת יכולין לעבר את כל העולם, כי עקר הוא אמת, שעל זה עומד כל העולם ומלואו, וכל הבלבולים והמניעות שיש להאדם מעבודת השם, שהעקר הוא מניעת המח, עקר העצה לעבר עליהם, הוא אמת, שהוא מורה דרך להאדם לעבר על הכל בחינת: שלח אורך ואמתך, המה ינחוני, וכמו שכתוב: אהלך באמתך, כי האמת הוא הגשר דקדושה, שעל ידו עוברים בתוך כל המים השוטפים ונצול מכולם, שזה בחינת קריעת ים סוף, שהלכו ביבשה בתוך הים בזכות יעקב, שהוא בחינת אמת, וזה שפרש רש"י על פסוק: ויעבר את מעבר יבק: עשה עצמו כגשר, כי יעקב הוא בחינת אמת, שהוא הגשר לעבר עליו בשלום. (הלכות תפלין, הלכה ה', אות מא):
ב.
מי שכונתו אל האמת, וחוגר עצמו למלחמה בשביל האמת הוא מנצח תמיד, כי כל מה שעושה איזה עובדא לצרך מלחמת מצוה זאת, הוא מנצח בזה מיד, מאחר שכונתו לשמים באמת על כן אף אם אינו זוכה לנצח המלחמה בשלמות, אוף על פי כן בזה בעצמו שאוחז הכלי מלחמה בידו ללחם נגד שונאי השם, שהם היצר הרע וחילותיו וכו', בזה בעצמו הוא נקרא כבר מנצח, כי כל עובדא ותנועה קלה, שהאדם מתגבר בשביל לעשו"ת רצונו יתברך שמו, הוא יקר מאד בעיני השם יתברך, ותכף הוא מנצח הרבה, נצחון אמתי ונצחי, כי רק זה עקר הנצחון האמתי, כי זה הנצחון ישאר קים לנצח, כי לית רעותא טבא דאתאבד, וזה מרומז בזהר הקדוש בענין הארבעה מינים שבלולב, שאמר שם: מאן נצח מאן דאחד מאני קרבא בידוי, כי תכף כשאוחזין הכלי מלחמה ללחם עם המונעים אותו מנקודת האמת, בזה בעצמו כבר נצח הרבה כנ"ל. (הלכות ברכת הראיה, הלכה ה', אות ט, יט):
ג.
לפעמים יכול האדם לפל, חס ושלום, על ידי האמת דיקא, כי יודע בנפשו, שבאמת קלקל ופגם הרבה, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל כן מסיתו הבעל דבר לדחותו לגמרי, חס ושלום, על ידי האמת שלו, כמורגל זאת בפי כמה אנשים, והרבה יצאו מעולמם לגמרי על ידי האמת הזה אבל כבר גלו לנו הצדיקי אמת, שהאמת לאמתו אינו כן, כי צריך כל אדם להתחזק עצמו בהשם יתברך תמיד ולקים בחינת: אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך, שאפלו בשאול תחתיות, חס ושלום, ידע ויאמין, שהוא סמוך עדין להשם יתברך, ואין שום יאוש בעולם, ויכולין לשוב גם משם ולהתקרב להשם יתברך באמת, כי בודאי צריכין לשמר את עצמו מן החטא, ואפלו מפגם כל שהוא, אבל אוף על פי כן, אפלו אם נכשל כמו שנכשל, אפלו אלפים ורבבות פעמים, חס ושלום, אוף על פי כן בכל עת ורגע חסדי השם לא תמנו, ויכולין לקרב עצמו להשם יתברך בכל עת ומכל מקום שהוא, כי לגדולתו יתברך אין חקר, ועל ידי תשובה וצעקה ותפלה ותחנונים הרבה יכול להתהפך הכל לטובה בחינת "עוונות נתהפכין לזכויות", וזהו עקר האמת לאמתו וכן כל המחלקת על צדיקי אמת, הן המחלקת מחסידים וכשרים, בפרט של המחקרים הנוטים לדרכי הכפירות, רחמנא לצלן, הכל הוא על ידי האמת המבודה שלהם, כי האמת נעשה עדרים עדרים, וכל אחד אומר שאצלו הוא האמת, ועל כן ברב ספרי המחקרים צועקין רק על האמת אוי להם ולהאמת המזויף שלהם, שהוא תכלית השקר והכפירות, רחמנא לצלן. נמצא מבאר, שהאמת בעצמו צריך שמירה מעולה, שלא יטעה, חס ושלום, על ידי על ידי האמת, וזה בחינת השומר אמת לעולם, וזה בחינת: חותם בתוך חותם, כי עקר החותם הוא אמת בחינת "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת", רק החותם בעצמו צריך עוד חותם, כי האמת בעצמו צריך שמירה גדולה כנ"ל, וזה עקר שלמות התשובה, שהוא בבחינת "בקי בעיל בקי בנפק", בחינת: אם אסק שמים וכו', ואציעה שאול וכו', כמבאר במקום אחר, שזה בחינת שני החותמות הנ"ל, כי בודאי צריכין לחתם את עצמו ולילך בדרך האמת כסדר, לבלי לנטות ימין ושמאל, רק אדרבא, ילך מדרגא לדרגא בעבודתו יתברך, עד שיזכה בכל פעם להשגה יתרה, שזה בחינת תשובה על תשובה, אך כל זה האמת הוא עדין רק בחינת חותם הראשון, כי באם, חס ושלום, יעבר עליו איזה ירידה, חס ושלום שזה בחינת ונפק, אזי יוכל לפל לגמרי על ידי זה האמת, כי לא די, שלא זכה לעלות ביותר לכנס לפנימיות הקדושה ביותר, אף גם שירד ונפל ויצא חוץ לקדושה, חס ושלום, על כן צריך החותם הזה עוד חותם, שזה בחינת האמת לאמתו של בחינת בקי בנפק הנ"ל, ולקים ואציעה שאול הנך, כי בהכרח שיעבר על האדם עליות וירידות הרבה, אך העקר הוא, שיחזק את עצמו ולא יניח את מקומו לעולם, שזה בחינת גמר החותם, בחינת חותם בתוך חותם כנ"ל, וזה עקר שלמות דרכי התשובה, עד שעל ידי זה זוכין לתשובה שלמה, ולעשו"ת בכל פעם תשובה על תשובה כנ"ל. ותשובה הוא בחינת "אהיה", כמבאר בפנים, ואהיה פעמים אהיה גימטריה "אמת", הינו בחינת התשובה שלמה והאמת לאמתו הנ"ל, ובכל זה אנו עוסקין מראש השנה עד הושענא רבא, שאז מתקנין בחינת חותם בתוך חותם, כמבאר בפנים. (הלכות שבת, הלכה ז' אות נח, סג סד):
ד.
עקר הרחמנות, שצריכין לרחם על ישראל, היא להכניס בהם האמת, ולהוציאם על ידי זה מעוונותיהם, ולקרבם להשם יתברך, וזה בחינת: תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם שעקר החסד לאברהם, שעושה עמנו השם יתברך, הוא מה שנותן האמת ליעקב. (הלכות חנוכה, בהשמטות סוף ארח חיים ג'):
ה.
על ידי שמשים נפשו כעפר, על ידי זה זוכה להסתכל על האמת לאמתו, שיתגלה לו אור האמת, עד שיתגבר על ידי זה בחשק ורצון דקדושה חזק כל כך, עד שישבר כל המניעות, ויזכה להתקרב אל הקדושה. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד' אות יח):
ו.
צריך כל אחד להתפלל לפני השם יתברך ולהתחנן לפניו, מאחר שכולנו בני יעקב, שהוא עצם האמת כמו שכתוב: תתן אמת ליעקב. נמצא, כולנו בני יעקב אנחנו, זרע אמת, על כן בזכות יעקב ירחם גם עלינו השם יתברך, שנזכה להסתכל רק על האמת ולגלות האמת בעולם, שעל ידי זה נזכה להתחזקות הרצון דקדושה ולשבר כל המניעות ולהתקרב אל הקדושה כנ"ל וכו'. (שם, אות כח):
ז.
מכל המקומות יכולין לחזר להשם יתברך על ידי האמת, דהינו כשיודעין האמת לאמתו וכל אחד מכיר את מקומו, כי עקר הפגם הוא על ידי שקר, בחינת היכלי התמורות, שממירין טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס אבל כשמכיר את מקומו ומשים נפשו כעפר ורואה שפלותו באמת וגדל רחוקו מהשם יתברך, אף על פי שבאמת הוא כך, אף על פי כן יכול על ידי זה לחזר ולשוב להשם יתברך. (הלכות נותן טעם לפגם, הלכה ב):
ח.
מי שרוצה למלט נפשו מאש המחלקת, הינו שלא יחזיק במחלקת, חס ושלום, עקר הצלתו על ידי אמת. (הלכות רבית, הלכה ה', אות יא):
ט.
אפלו אם נפל האדם למקום שנפל, חס ושלום, אפלו אם החשך מסבב אותו מכל הצדדים, אוף על פי כן כשמאמין בהשם יתברך באמת בפשיטות, שמאמין בהשם אחד וצועק אליו יתברך באמת: אלי, אלי, למה עזבתני, עזבתני, ומתחנן אליו באמת, אזי האמת מאיר לו לצאת מאפלה לאורה, אף גם הוא זוכה לעשו"ת פתח גם לאחרים, ולהוציאם מהחשך ולהחזירם בתשובה. (הלכות דינים, הלכה כ', אות כ):
י.
עקר פגם אדם הראשון וחוה היה על ידי שהנחש הסית והטעה אותם מן האמת אל השקר, ועקר הפגם וההסתה היה על ידי האשה, שהיא כנגד הבחינה השנית של האמת, שהוא רק בבחינת חלון, שמשם עקר אחיזתם מחמת מעוט וצמצום האור שבו כנ"ל ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: היא כבתה נרו של עולם, "נרו" דיקא, כי עקר האור הוא אמת, וזה בחינת שלש המצוות שנתנו להאשה, כי על ידם מתקנין הפגם וממשיכין אור האמת כמבאר בפנים. (שם, אות כד):
יא.
על ידי עדות שקר, חס ושלום, פוגמין בשני שמות הקדושים שהם: השם, אלקים ועל ידי עדות אמת מיחדין שני השמות הקדושים הנ"ל בבחינת: וה' אלקים אמת, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שפסוק: אני השם אלקיכם, שבסוף קריאת שמע, הוא כנגד דבור: לא תענה. (שם, אות כז):
יב.
אם אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דיקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רב העולם נצרכים לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה, ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות, וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם ממה שמקבלים מהמון עם, אם כן לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן אמת אך באמת, עקר התכלית שצריכין לידע, כי אין עוד מלבדו, אין עוד ממש, דהינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו, וכמו שכתוב: וידעת היום וכו' השם הוא האלקים וכו' אין עוד אין עוד ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא, רק הוא לבדו יתברך, וכלא קמה כלא חשיב לא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך, ועל כן כשמקבלין מאחד פרנסה או הטבה אחרת, הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו, מאחר שיודע שהכל אין ואפס, והפעל נכלל בהכח, ואזי הוא מקבל רק מהכח הראשון, דהינו מהבורא יתברך. וזה עקר בקשתנו:
ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, דהינו שלא לטעות ולחשב שהוא מקבל מהבשר ודם ממש, רק שידע, שאפלו כשהוא מקבל טובה מחברו, הוא מקבל רק מהכח הראשון, שהוא הבורא יתברך, ואז הוא בודאי אינו נצרך לבריות, אף על פי שהוא מקבל מהם, וזה בעצמו בחינת אמת, כי זה עקר האמת. כשיודעין שהפעל מקושר בכח, ואין שום דבר בלעדיו יתברך, רק כולו חד - אז דיקא זוכין לאמת, כי אמת הוא רק אחד, וכמבאר במקום אחר, דהינו כשיודעין שהכל אין נגדו, אין ממש, ואחר הבריאה הוא ממש כמו קדם הבריאה, כי הפעל מקושר בהכח באחדות גמור, ואזי הוא בחינת אמת. ודבר זה אי אפשר להסביר, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה. (הלכות מתנת שכיב מרע, הלכה ב' אות ב):
יג.
האמת הוא בחינת נר השם וכו' חופש כל חדרי בטן, כי על ידו יכולין לחפש כל חדרי בטן ולצאת מאפלות החשכות הבא בכל חדרי בטן, שהם כלל התאוות והמדות רעות וכו', והאמת יוכל להאיר בכל חדרי בטן למצא עצה והתחזקות לשוב מכולם להשם יתברך, כי אפלו כשנדמה להאדם שיודע האמת, רק שהתאוות מתגברים עליו כל כך, עד שאין בכחו לעמד כנגדם גם זה שקר, ואם ימשיך עצמו אל האמת, בודאי יהיה לו כח ועצה להמלט מהם, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם עם בריותיו, ואין הקדוש ברוך הוא שולח על האדם נסיון וכו', שלא יוכל לעמד בו ועוד יש בזה הרבה לדבר, כי אי אפשר לבאר אמתת האמת, שצריך האדם בכל יום ובכל שעה לפי בחינתו, ובפרט בענין ההתחזקות. (הלכות גנבה, הלכה ה', אות יד):
יד.
עקר התגברות השקר והרע והחשך הוא בענין הזווג והפרנסה, כי דיקא מחמת שיש בהם קדושה גבוה מאד והם בבחינת אמת, על כן מתגבר הרע והשקר להעלים הקדושה ועצם האמת שיש בזה לגמרי, ועקר התקון לזה הוא על ידי הצדיק האמת, שמאיר נקודת האמת בלב כל אחד מישראל, שימשך עצמו בכל עת רק אל נקודת האמת לאמתו, ועל ידי זה זוכין לצאת מתוך החשך לאור גדול, וזוכין לזווג ופרנסה בקדושה גדולה. (שם, אות כה, לא):
טו.
עקר מעלות ההסתכלות וראית פני הצדיק, שזוכין על ידי זה לכל התקונים המבארים בפנים, הוא רק כשהוא באמת ובאמונה, שאז נקרא ראיה, כי כשרואה פני הצדיק ואינו מאמין בו, אין זה נקרא ראיה כלל, כי באמת אינו רואה את הצדיק כלל, מאחר שלפי דעתו אינו צדיק, כי אינו מאמין בו נמצא שאינו רואה את הצדיק כלל. (הלכות תפלין, הלכה ו, אות יב):
טז.
כל זמן שלא זכה האדם לידע מי הוא הצדיק האמת, שצריך להתקרב אליו ולהתדבק בו, אזי צריך להאמין ולהתדבק בכל הצדיקים, אף על פי שחולקין זה על זה. לא כמו הליצנים שאומרים, שמאחר שחולקים הצדיקים זה על זה - הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם, כי זהו דברי ליצנות, ונוגעין בכפירות, רחמנא לצלן, רק האמת הוא להפך - שצריך להאמין בכולם, ולבלי להסתכל כלל על המחלקת שביניהם, מאחר שכולם מזהירים אותו לקים תורת משה, שבכתב ושבעל פה, כי רק מהאנשים מהאנשים הכופרים, ההולכים בדרכי החקירה, הרוצים להטות מתורת משה ללמד חכמות חיצוניות וכו', מהם צריכין להתרחק בתכלית הרחוק, אבל כל מי שמנהיג על פי על פי התורה, כפי שמסרו לנו רבותינו הקדושים בגמרא, ופוסקים וספרי יראים, המיוסדים על פי דבריהם הקדושים - בהם צריכים להתדבק, בכולם, כמו שכתוב: ובו תדבק ואמרו רבותינו זכרונם לברכה:
הדבק בתלמידי חכמים. וזה בחינת יום טוב שני של גלויות, כי כמו שמחמירין מחמת ספק ועושין שני ימים טובים, כמו כן צריכין מחמת ספק להתקרב לכל הצדיקים, ההולכים על פי התורה, כי קדושת יום טוב היא בחינת קדושת הצדיק, כידוע. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ו' אות יב):
יז.
העקר הוא אמונת חכמים, כי העקר הוא התכלית, וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי, ומה יהיה סופו וכו' ולזכות לתכלית הטוב באמת, אי אפשר כי אם על ידי אמונת חכמים כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזר למקור נשמתו כי אם על ידי על ידי החכמים הצדיקים אמתיים, כי אפלו כשרים ויראים ועוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם כי אם על ידי החכמים והצדיקים אמתיים, מכל שכן מי שפגם איזה פגם, פגם, מכל שכן מי שפגם ועבר הרבה, חס ושלום, כמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, בודאי אי אפשר לרפאתו בגוף ונפש כי אם על ידי הצדיקים הגדולים והנפלאים באמת, שיודעים לדרש את התורה בשלמות באמת, ויודעים שרשי נפשו"ת של כל אחד מישראל בהתורה, ויודעים לפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות, שצריך כל אדם שבעולם, הרוצה לגשת אל הקדש, באפן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חלי הנפש והגוף שבעולם. (הלכות שבת, הלכה ו', אות ג):
יח.
עקר כלל האמונה הקדושה הוא אמונת חכמים, כי הם ממשיכין לנו האמונה הקדושה בשלמות, כי בלא אמונת חכמים אמתיים גם אמונתו בהשם יתברך אינו בשלמות. (שם אות יא):
יט.
צריכים להודות ולהלל מאד להשם יתברך, כשזוכין לאמונת חכמים, כי על ידי זה נצולין ויוצאין מכל הצרות שבעולם, ברוחניות ובגשמיות וזה בחינת מודים דרבנן. (שם אות יט):
כ.
צריך האדם לזהר, שלא לכנס לחקר במה שאין לו רשו"ת בבחינת: במופלא ממך אל תדרש וכו', ותכף כשרואה מבוכה, שאי אפשר להשיגה ולהבינה - יברח משם, ויסמך רק על אמונה ומי שפוגם בזה, הוא בחינת פגם אכילת בשר בחלב. (הלכות דברים היוצאים מן החי, שבהלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד' אות מ):
כא.
מי שלבו שלם עם השם, ואמונתו חזקה, ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך - אזי הוא בשמחה תמיד, ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות א):
כב.
הטבילה והטהרה במקוה, מסוגל לגדל ולהשלים את האמונה. (הלכות גלוח, הלכה ד', אות טז):
כג.
אי אפשר לתקן בשלמות תאות ממון כל זמן שלא זכה לשלמות האמונה, וכן להפך אי אפשר לזכות לאמונה שלמה כל זמן שלא בטל תאות ממון, ואם כן מהיכן יתחיל על כן עקר העצה - רק לצעק להשם יתברך בכל עת, וזהו ההתחלה של כל ההתחלות, ואז יעזר לו השם יתברך, שיזכה לכל התקונים כאחד. (הלכות ערלה, הלכה ד', אות יח-יט):
כד.
התורה והאמונה תלויים זה בזה, כי אי אפשר לקים את התורה כי אם על ידי אמונה, כמו שכתוב: כל מצותיך אמונה, וכן אין קיום להאמונה כי אם על ידי התורה. (הלכות דינים, הלכה ד', אות ז):
כה.
על ידי אמונת הרצון, דהינו שמאמין באמונה שלמה, שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, על ידי זה זוכה להארת הרצון, דהינו שיכסף וישתוקק להשם יתברך ולעבודתו יתברך ברצון חזק וכסופים גדולים, כמבאר בפנים. (הלכות ערב, הלכה ג', אות ג):
כו.
על ידי שמצמצמין את המח לבלי להתגאות להיות חכם בעיניו, שירצה להשיג יותר משכלו, רק יצמצם מחו, וישפיל עצמו כאזוב וכתולעת, ויסמך עצמו על האמונה - על ידי זה דיקא זוכין לטהר תכלית החיצוניות ולקשר תכלית החיצוניות גם כן אל הפנימיות, שזה בחינת טהרת הפרה אדומה, כמבאר בפנים. (הלכות פקדון, הלכה ד' אות כג):
כז.
על ידי אמונת חכמים בשלמות, על ידי זה נשמר העולם עם כל עשירויותיהם וחפציהם מכל מיני הזקות וחסרונות. גם צריכין לזה שיהיה אהבה ושלום גדול בין ישראל. (שם הלכה ה', אות ב):
כח.
עקר עבדות ויגיעת הפרנסה נמשך מבחינת פגם אמונת חכמים, כי על ידי פגם אמונת חכמים נופל לעבדות, ופרנסתו בדחק גדול כל כך, עד שמוכרח להשכיר עצמו לעבד אצל חברו בשביל פרנסה אבל על ידי אמונת חכמים זוכה לחרות לבטל מעצמו על עבדות ויגיעת הפרנסה, ופרנסתו נמשכת לו ברוח ובשפי גדול. (שם, אות כו כז):
כט.
עקר שלמות אמונת חכמים הוא, כשמפוזר ממונו להחזיק את התלמיד חכם ולהתקרב אליו. (שם, אות כו'):
ל.
בכל מה שעובר על האדם הן בפרנסה, הן בעבודת השם, ונדמה לו, שאי אפשר לעבד את השם מחמת דחקות הפרנסה ורבוי הבלבולים והרעיונים העוברים עליו - ידע, שכל זה נמשך מפגם אמונת חכמים, ויזכר עצמו בכל פעם על ידי זה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת חכמים, ויאמין מעתה באמת בכל ספרי הצדיקים והחכמים אמתיים, עד שיזכה על ידי זה לינק מהשכל הכולל, שעל ידי זה נמתק ונתתקן הכל. (שם, אות לב):
לא.
הפלת נפלים בא, חס ושלום, על ידי פגם אמונת חכמים. (שם, אות לה):
לב.
מענין הרוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, המסעיר ומחשיך ובוער עתה בעולם מאד על ידי כתות האפיקורסים, המתגברים בכל יום, ומי יודע מה ילד יום, רחמנא לצלן, אך כבר הקדים לנו השם יתברך רפואה למכה על ידי גדולי הצדיקים האמתיים וכו'. (הלכות נזיקין, הלכה ד', אות כח, ל):
~לג.
עקר תקון הברית בשלמות הוא על ידי אמונת חכמים. (הלכות פריה ורביה, הלכה א', אות י):