ספר עץ הדעת טוב· רבי חיים ויטאל
ספר עץ הדעת טוב - פרשת נצבים
אתם נצבים היום וכו'. הקושיות הנופלות בפרשה זו הם אלו. הא' מה קשר יש בזה עם סיום הפרשה הקודמת, ומה יאמר' עתה אתם נצבים וכו. ב' למה התחיל בלשון רבים אתם נצבים וכו' וסיים בלשון יחיד לעברך וכו' למען הקים אותך וכו'. ג' כי אחר שנכללו במלת כולכם למה חזר ופרטן ראשיכם וכו' וחזר וכללן כל איש ישראל ד' כי הרי הציע שאיש לא נעדר עף ונשים וגרים וגבעונים חוטבי עצים שבאו בימי משה כמשז"ל וכולם נתייצבו שם בברית הזה א"כ כאשר יאמר אח"כ ולא אתכם לבדכם אנכי כורת כי אם את וכו' ואת אשר איננו וכו' מוכרח הוא שרמז אל כל הדורות שיבואו אח"כ וזה פלא איך תחול אלה וברית זו על הדורות. הבאים כי טענה גדולה להם לומר לא שמענו ולא ראינו. וזו הקושיא תתחזק כפלים בדבר' הפכיי שמצאנו ראינו כי ישראל עצמן אשר כרת. עמהם ברית בחורב לא הספיק הברית ההוא עד שחזר לכרות ברית שני בארץ מואב וכמ"ש למעלה אלה דברי הברית וכו' מלבד וכו' ועתה חזר לכרות ברית שלישי עמהם עצמם ואמנם לדורות. הבאים שלא באו לעולם איך יספיק כריתת ברית. א' הזה בלבד ודבר זה רחוק מאוד מן הדעת והם ב' קושיות הפכיות וכפולות. וכי תחלה ייחס כריתת הברית אליו י"ת כמ"ש לעברך וכו' כורת וכו' ואח"כ אמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת. ה' איך מלך כי אתם ידעתם נתינת טעם אל האמור. ו' כי מ"ש למען הקים וכו' וכן אומרו והוא יהי' לך לאלהים שניהם דבוקים יחד והכל ענין אחד ואין זה בלתי זה וא"כ מלת היום היהה לו להזכירה אחר הכל למען הקים אותך לו לעם וכו' והוא יהי' לך לאלהים היום ולא למעלה בחצי הדיבור. ז' למה הוצרך לפרש לאברהם וכו' אחר שסתם דבריו במ"ש לאבותיך וכו'. ח' במה שהקדים כי אתם ידעתם וכו' ותראו וכו' לשיזהירם באומרו פן יש בכם וכו' ואדרבה משם ראי' שלא יהי' לא איש ולא אשה אשר לבבו פונה וכו' כי הרי כאשר ראו שקוצי מצרים ג"כ ראו כי באלהיהם עשה ה' שפטים ואין ממשות בהם. ט' מ"ש מעם ה' אלהיו הוא מיותר. יו"ד למה מלת פן הוכפלה שני פעמים פן יש בכם איש וכו' פן יש בכם שורש וכו' ומה ענין שתי בחינות אלו. י"א כי מאחר שכבר נסתפק פן יש אשר לבבו פונה לעבוד ע"ז החמורה ככל התורה מה יחור להסתפק פן יש בכם שורש וכו' ומה עבירה תהי' גדולה יותר מהע"ז. י"ב כי מה צורך להתפלל או להודיע כי לא יאבה ה' סלוח לו אם עדיין מחזיק בע"ז ואם ישוב בתשובה למה לא יסלח לו ועוד דהל"ל לא יסלח לו ומאי לא יאבה דמשמע דיש צד לשיאבה. י"ג מה ענין כל פרטי הקללות האלה. י"ד מאי אשר לבבו 'פונה היום והרי גם אם יפנה למחר הרי הוא 'כמו היוה. י"ד כי אומרו ואמר הדור האחרון למה לא ביאר את הדברים אשר יאמרו. ט"ו 'מה תועלת להגיד לנו כי יאמר הדור האחרון. ע"ז מה שהקשו המפרשים כי פסוק הנסתרות הי' ראוי לכתוב אצל פסוק האזינו השמים וכו' כי אז עשאן עדים ואז יאמר כי לא עשאן עדים רק אל הנגלות לא אל הנסתרות. והביאור הנה לענין סמיכות הפרשיות יוכל לאמר דרך רמז כי הנה בפרשת תבא דיבר אלקים קשות ורצה עתה לנחמן ע"ד שפירשו רז"ל הרי אתם נצבים וחצי כלים ואחם קיימים לעד וכפי דרכינו יאמר כי הלא אם תרצה להנצל מכל התוכחות הנז' יקיים ג' דברים אלו הלא הם הא' את"ם אותיות אמ"ת כי אם תדברו אמת ותאמנו באלהים אמת אין רע שולט בכם. הב' את"ם אותיות תא"ם כי אם תהי' מחוברין יחד באגודה א' כשני תאומים הנולדים יחד גם אתה תהי' תאומים ודבקים אל ה' אלקיכם ונצבים וקיימים לעולם וכנודע ענין משז"ל חבור עצבים אפריים הנח לו:הג' ר"ת נצבי"ם "נותן "צדקה "בסתר נצי"ל "ממות בסוד מתן בסתר יכפה אף ובסוד וצדקה תציל ממות. ועי"כ תהי' נצבים חיים וקיימים:ואמנם כפי הפשט נוכל לאמר ד' דרכים. הא' הוא כי במעמד הר סיני לא רצה הקב"ה להכביד עליהם לקבל הברית בשמירת התורה והמצות הם וגם בניהם אחריהם לעולם אולי ימאסו ח"ו לגמרי לכן לא הזכיר כלל זרעם וכמ"ש בפרשת יתרו אתם ראיתם וכו' ועתה אם שמוע תשמעו וכו' ואתם תהיו לי וכו' וכמו כן בתשובתם נאמר כל אשר דבר ה' נעשה ר"ל אנחנו ולא הזכיר כלל זרעם וכן בסוף פרשת משפטים והיתה הכוונה כי הם יקבלו כעת התורה בברית ושבועה עליהם דווקא אך זרעם לא הכניסים בכלל הברית כלל וגם אם גם זרעם יקבלו תורת אבותיהם ויקיימוה לדורות הבאים לא יהי' בכח ברית ושבועה כלל כנ"ל. ואמנם הדור ההוא ישמרוהו גם בכח ברית ושבועה ובסוף ימיהם אם יראו כי אין תורה כזאת ואין אלוה מבלעדיו אז צריך שיחזרו בניהם מחדש לקבל התורה והמצות באלה ובשבועה חדשה. וז"ש אתם נצבים וכו' ירצה רצונו עתה להכניס בברית את הנולדים שיוולדו מחדש לעתיד וא"כ אין השבועה חלה על מי שלא בא לעולם כלל ולכן צריך לשעבד אתכם ואת זרעיכם אגב אתכם כדין המקנה אילן לפירותיו שהאילן כבר בא לעולם וכמו שנקנה עבד ואמה לצורך פירותיהם שכל הנולדים אח"כ יהיו עבדים ילידי בית וז"א אתם נצבים כלומר עתה אשר אתם נצבים וכבר באתם לעולם אני רוצה להשביעכם שנית ולא לסיבת עצמיכם כי כבר אתם מושבעים ועומדים רק לסיבת זרעכם אחריכם ולהם לבדם ג"כ אי אפשר להשביע לפי שלא באו לעולם אמנם בהשתתף השבועה הזאת לכם ואגב שלכם תחול השבועה גם עליהם אז תועיל ותחול, וז"ש ועברך וכו' ירצה הנה כוונת היותם נצבים היום הוא להשביעכם שבועה אחרת שנית וז"א כורת עמך היום וא"ת כי מה צורך בזה דעו כי לא אתכם לבדכם הוא מה שאנכי כורת עתה כי כבר בסיני היתה שבועה אחרת וז"ש הזאת כלומר לרמוז שכבר קדמה שבועה אחרת רק לצורך זרעכם אלא כפי הדין אי אפשר כנ"ל לכן השתתפתי אתכם עמהם וז"ש כי אם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו' וז"ש ישנו פה ירמוז ענין הדין הנז' כי כיון שיש מי שישנו פה כבר ובא לעולם אגב דידהו אשביע גם את אשר איננו פה ולא בא לעולם, ולרמוז כל זה הזכיר כל הפרטים טפכם וכו' ירצה כי הנה כולכם נצבים יחד ובאתם לעולם ואמנם העף גם כי הנה קטנים הם ולא הגיעו לעונת נדרים אמנם כבר באו לעולם וכמו כן נשיכם קיימות עמכם ובהיותכם כבר נשואים יחד הרי הכל מצוי בעולם ואין חסר רק הפירות ובהיותי מקנה אילן זכר עם נקבה יחד לפירותיהם יספיק והנה זה לכם הנקאים אזרת וכן לגרים אני עושה כן להשביע גם זרעם כי תורה אחת לגר ולאזרח והנה הם מצויים בעולם הלא הם הנכללים במ"ש מחוטב עציך עד שואב מימיך והרי נמצא כי כל הפרטים האלו בין האזרח הוא וזרעו בין הגר וזרעו כולכם דין אחד לכם וכאלו כולכם בעולם חיים וקיימים כאלו כולכם איש אחד נקרא וז"ש כל איש ישראל, ובזה יובן קשר וסמיכות הפרשיות כי לעיל אמר אלה דברי הברית מלבד הברית אשר כרת עמם בחורב והודיע עתה כי עכ"ז חזר עוד להביאם בברית וזה לצורך זרעם אחריהם כנ"ל גם בזה יתבאר מ"ש למען הקים וכו' כי אלו לצורך עצמם כבר נשבעו אן הכוונה עתה להקים קיום אחר חדש והוא כי עד עתה הם לבדם היו מקיימי התורה ואין זה נקרא עם בפני עצמו אך בהיות הברית כולל לכל זרעם אחריהם יהי' עתה הקמת עם חדש בפני עצמו כנודע כי אין נקרא גוי או עם או אומה ממש רק אותם אשר הם וזרעם אחריהם לעולם יובדלו משאר אומות והיו עם בפני עצמו והביא ראי' באומרו וכאשר נשבע לאבותיך כי כמו שבכורת ברית עם האבות לא אתם לבדם כרת כי אם לזרעם אחריהם כן זה הברית יהי' על דרך זה ממש וז"ש וכאשר נשבע וכו' וז"ש כי אם את אשר ישנו פה עמנו עומד ובהיותו עמנו פשוט הוא שהוא נשבע בפועל ונכנס בברית זה לפני ה' אלקינו אבל את אשר איננו עמנו היום גם לפני ה' אלקינו אינו יכול ליכנס בברית כנז' ןלכן לא סיים ואמר את אשר איננו ה' אלקינו, הב' הוא בעקבות דברי רז"ל כי כוונתו הי' להכניס את דורות הבאים בברית הזה כנ"ל וא"ת ואיך אני יכול להכניס בברית למי שלא בא בעולם לזה אמר אתם נצבים ירצה מנה אתם פשוט הוא שנצבים וכו' ולא די זה .כי גם כל איש ישראל לרבות העתידים לבא כולכה נצבים היום עתה בברית הזה ואין הפרש רק שאתה בגוף ונפש והם בנפש לבדה אך הצד השווה שבכולכם הוא כי כולכם נצבים בנפש לפני ה' אלהינו אך לפנינו אינכם נצבים רק אתם לבדכם וז"ש כי אם את אשר ישנו פה עמנו ממש ועומד ממש בגוף בקיום והעמדה ואת אשר איננו עמנו אבל לפני ה' אלקינו אשר הוא כורת ברית כולכה נצבים לפניו א"כ הברית חל על כולכם ונמצא כי אלו אני הייתי הכורת ברית אינו רשאי להשביע הנפשות שלא באו לעולם אבל להיות שזה הברית ה' אלקיך הוא הכורתו וא"כ הגופות והנפשות כולם נצבות לפניו י"ת ויכול הוא להשביע כולכם וז"ש לעברך בברית ה' אלקיך ולא בבריתי וכן אשר ה' אלקיך כורת וכו' ולא אני הוא הכורת וכיון שכן הוא לא אתכם לבדכם הוא כריתת הברית כי זה הי' אם אנכי הכורת וז"ש אנכי כורת כי אם אשר ישנו וכו' לפני ה' אלקינו כי הוא הכורת הברית ודוק ותשכח כי בהזכיר אותם לבדם ייחס הכריתה אליו כמ"ש ולא אתכם לבדכם אנכי כורת, גם זה רמז במ"ש למען הקים וכו' ירצה כי הנה הנפשות אינם קיימות בגוף עתה לשיקראו בשם עם ועתה עם כריתות ברית זה גם לנפשות נמצא כי יקומם ממש גם את נפשותם לו כאלו הם עם נולד וקיים בעולם. וירמוז אל משז"ל אף דורות העתידים לבא היו שם באותה הכריתה וזה ירמוז באומרו למען הקים אותך היום וכו' כי באותה שעה היו מצויים שם כאילו קיימים בגוף ונפש, הג' גם הוא נקשר במה שפירש רש"י בשם רז"ל בפסוק אלה דברי הברית וכו' מלבד הברית אלו הם קללות שבפרשת בחוקתי וכו' והענין כי כפי הדין אין האדם מחוייב בדבר אא"כ נתפרש לו ענינו כנודע בדין המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו':והנה ישראל במתן תורה קבלו עליהם התורה בברית ואך לא נתחייבו בקללות אם יעברוה ויספיק בשהש"י גם הוא יניחם למקרה ופגע לא לשיאמר אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם וכו' כי זה לא עלה על לבכם מעולם ולא חל הברית ההוא על קללות בחוקותי ולכן הוצרך ברית אחר אז בפרשת בחוקותי על דברי הברית והקללות הם ולהיותם עדיין אז בהר סיני עומדים אחר מתן תורה כנזכר בסוף קללות בחוקותי אלה החוקים והמשפטים וכו' בהר סיני וז"ש כאן מלבד הברית אשר כרת עמם בחורב ואין זה ברית מתן תורה שבפרשת משפטים אח"כ בערבות מואב בא' בשבט כמ"ש ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש וכו' נכרת הברית אחר על קללות שבמשנה תורה אשר לא היו בקללות בחוקותי ולא די זה כי גם בהם כתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וכו' והי' בהכרח עוד לכרות ברית חדש וכמ"ש אלה דברי הברית וכו' מלבד וכו', ועתה ביום מותו עצמו חזר לכרות ברית אחר חדש לכמה סיבות וז"ש אתם נצבים היום ופירושו היום יום מותו כפירש"י בשם רז"ל, הא' הוא לפי שנתחדשו עתה קללות אחרות כמו שתראה בפרשה זאת כמהפכ' אלקים סדום וכו', הב' כי בתוכחות בחוקתי ותבא לא היו אלא על מנת אשר כללות ישראל יעבדו ע"ז כמ"ש אם בחוקותי תלכו וכו' אבל כאן חדוש מ"ש פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט וכו' וז"ש אח"כ והבדילו ה' לרעה גם אם שבט יחיד הוא כאלו כל ישראל יחד היו חוטאין וז"ש ככל אלות הברית וכו' ירצה ירמוז לשתי האלות שבפרשת בחוקותי ובפרשת תבא. הג' כי אין חידש גדול כזה שהיו משתנין ממשה אל יהושע ויוכלו לאמר חושבין היינו כי משה רועה הנאמן יכניסנו לארץ ויש כח בתפילותיו להעמידנו בארצינו וכמשז"ל אלו נכנס משה לארץ לא שלטה עוד בהם אומה ולשון ולכך נכנסו בברית עמו ולכן הוצרך להכניסם בברית חדש טרם יכנסו לרשות יהושע ולכן היו זה ביום מותו ממש כנז' באומרו אתה נצבים היום וכו' וז"ש ג"כ אשר ה' אלקיך כורת עמך היום כי להיותו יום מותו הוצרך לכרות עמהה ברית החדש הזה:ובזה נבין גם צוואת יהושע בעת פטירתו וכרת עמהם ברית מחדש וכן הדבר עצמו בשמואל כמ"ש ויהי כי זקן שמואל וכו', הד' הוא ג"כ מיוסד על דברי רז"ל שאמרו כי מלכות ישראל של עשרת השבטים גלו בפני עצמן ועניהם רמז במ"ש פה וישליכם אל ארץ אחרת וכו' וכמו שיתבאר ושבט יהודה ובנימין גלו ב' גליות ראשון ושני בבבל ואדום וכנגדם הי' תוכחות בחוקותי בחורבן ראשון ותוכחות תבא בחורבן שני ולא אוכל להאריך בהוכחות דרש הזה והמבין ידרש מעצמו כי כל קללות בחוקותי נאמר על בית ראשון ואז נתקיימו וקללות משנה תורה נתקיימו בחורבן שני וקללת נצבים נאמר על עשרת השבטים ועליהם נאמר ויתשם ה' וכו' וכן וישליכם אל ארץ אחרת הוא מש"ה נהר גוזן וערי מדי וכו' ולכן היו מחלוקת בין חכמי ישראל על פירוש כיום הזה מה היום הזה הולך ויום אחר בא כך השבטים אינם עתידים לחזור וז"ש הנסתרות לה' אלקינו כי אין אנו יודעים מה יהיו בהם באחרית הימים או היכן הן עומדים עתה ויש שדרשו מה היום מאפיל וחוזר ומאיר כך יו"ד השבטים עתידים לחזור:ובזה נבאר הכתובים בע"ה אתם נצבים וכו' עם מה שהקדימו רז"ל באומרם כי לא גלו עשרת השבטים עד שכפרו בדוד ואמרו אין לנו חלק בדוד וכו' וכתיב בגלות עשרת השבטים בהושע אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וכו' ולרמוז אל עון הזה אשר לסיבתו גלו הקדים ואמר אתם נצבים וכו' כל איש ישראל בלשון יחיד כי כולכה צדיקים להתייצב כאיש אחד חבירים לפני ה' אלקיכם וזה בהיותם תחת ממשלת שלמה שכתוב בו וישב שלמה על כסא ה' וכן כל ראשיכם וזקניכם וכו' יחד ולא שר צבא ישראל אבנר וזולתו ושר צבא דוד יואב וזולתו וכולכם יחד צריך שתתחברו כאלו אתם איש יחידי וז"ש לעברך בברית וכו' וטעם זה הברית הוא למען הקים אותך היום לו לעם כי בהיותכם עם אחד ומלך אחד לכולם תהי' נקראיה עם שלו ית' משא"כ אם תחצו לשתי ממלכות וז"ש לו לעם. וביאר כי אין כוונתו על הזמן הזה כי אם על זמן רחבעם וירבעם וז"ש ולא אתכם וכו' כי את אשר ישנו פה וכו' ואת אשר איננו פה וכו' ואמר פן יש בכם וכו' ירמוז אל שבע בן בכרי הראשון המתברך בלבו כי בשרירות לבו ילך והנה הוא פונה בזה מעם ה' אלהיו כנודע מע"ש אין לנו חלק בדוד וכו' איש לאוהליו ישראל מלמד שהכופר בבית דוד כאלו כופר בעיקר או משפחה או שבט זה ירבעם משבט אפרים לבדו וירם יד במלך ואח"כ נמשכו אחריו כל העשרת השבטים ואז יעשן אף ה' באיש ההוא זה ירבטם ומחה ה' את שמו כמ"ש והכרתי לירבעם שריד משתין בקיר וכו' והבדילו ה' לרעה וכו' כמ"ש על חטאות ירבעם וכו' ולא היה כמוהו בזה והובדל בקללה זו מכל שאר מלכי ישראל ועל עון זה גלו עשרת השבטים ויתשם וכו':ועתה נבא לבאור שארית הפסוקים דרך כלל ובו יתורצו שאר הקושיות. ונבאר דרך העברה הפסוקים הקודמים אתם נצבים וכו' כונת הכתוב לרמוז כי הנה הברית הזאת נכרת עתה עם כל ישראל כנזכר בפסוק אתם נצבים זכו' ובאולי איזה יחיד או פרטי יחשוב כי בהיות החוטאים פרטים אינה בכלל הברית הזאת כי הברית היה לשלא יחטאו כל כללותם ולכך הנצרך לבטל דעה זו באומרו לעברך וכו'. ובאומרו פן יש בכם וכו' כמו שיתבאר. ולכן נקדים משל א' הידוע הלא היא משז"ל משל למלך שצווה לעבדיו ואמר להם מלאו לי הבריכה הזו חלב בלילה הזה וכל אחד מעבדיו אמר למה לי לטרוח להביא כד של חלב שדמיהן מרובין מוטב לי להביא כד א' של מים כי בלילה אין רואה אם מים הוא אם חלב. ויתבטלו המים האלו בבריכה הגדולה של חלב אשר ימלאו חברי חלב, ויהי בבוקר בא המלך וירא כל הבריכה מלאה מים כי מה שחשב זה חשבו כולם. והנה ע"ד זה אפשר כי יאמר איזה אדם בלבבו הנה כל ישראל צדיקים הם כמ"ש ועמך כולם צדיקים ועמהם נכרת הברית וגם כי אני לבדי אחטא אתבטנ בין כולם כענין החלבנה בין סממני הקטורת וז"א דע כי אתם כולכם נצבים לפני ה' אלקיכם ועם היותכם רבים ונצבים בכללות הנה איננו ית' כשאר מלכי בשר ודם כי אינם יכולין להשגיח בפרטות אכן כל בני אדם נסקרין בסקירה אחת כל אחד לבדו שנא' היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. וז"ש לפני ה' אלקיכם ולכן עם היותכם נצבים כולכם רבים בכללות גדול צופה ומשגיח במדרגות כל אחד ואחד וכפי מעשיו דן אותו. הראשים הם המלכים כפי מדרגותם וז"ש ראשיכם ואח"כ שבטיכם כל שבט ושבט כפי מדרגתו וכן סנהדריכם הנקראים זקניכם סנהדרי גדולה ואח"כ סנהדרי קטנה ואחריהם במדרגה ושוטריכם. ועוד פרטות גדול אחר והוא כל איש ואיש מישראל כפי מדרגתו וז"ש כל איש ישראל לא אמר כל אנשי ישראל ולא די זה באנשים הגדולים כי גם בכל טפכם הקטנים יש בהם מדרגות. ולא די הטף הבאים לכלל אנשים כי גם נשיכם נחלקות בהשגחות מדרגותיהם וכ"ז באזרחים ועד"ז בגרים הקרובים אליכם המותרים לבא בקהל כגר כאזרח יהיו. וגדולה מכל אלו כי אף בגרים וז"ש וגרך אשר בקרב מחניך כי עליהם נאמר האסורים לבא בקהל כענין הגבעונים הנקראים חוטב עציך וכו' גם הם נדונין במדרגותיהם החלוקות כיון שנתגיירו. וכיון שהענין כן אל תאמר בלבבך כי הברית נכרת לרבים והיחיד יתבטל במיעוטו כענין החלבנה בסמני הקטורת האמנם כל יחיד פרטי מכם לעברך בברית שהוא השבועה ולכן כמו שהשבועה היתה בפרטות כנז' לכן כל יחיד מכם אם יעבור על הברית תחול עליו אלתו הם הקללות הראויות אל עובר הברית והשבועה. ולרמוז לזה קרא הברית והשבועה בלשון אלה וע"ד שארז"ל אלה היא שבועה היא קללה וכו'. ולפי שהקמת הברית היא ביום הזה בפרטות כי אז נשבעו כולם לכן נאמר בו למען הקים אותך היום אבל ענין היותו ית' משגיח ומלך עליהם הוא לעולם לז"א והוא יהיו לך לאלקים ולא נאמר בו היום. ובכלל דבריו רמז שלימותו ית' כי הנה אתם בני ישראל דברתם בפיכם כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע. וכתיב שארית ישראל וכו' ולא ידברו כזב. ונוסף על הדיבור ענין הברית והשבועה שבהר סיני. ואמנם אינני בוטח וסומך רק לעברך בברית וכו' עתה מחדש. ולסיבה זו למען הקים וכו'. כי מפני הברית החדש הזה אהי' בטוח שאתם תהיו לי לעם אבל השי"ת עצמו אינו כן כי הוא יהיו לך לאלקים לסבת דבורו ית' בלבד וז"ש כאשר דיבר לך וזה יספיק אליו ית' אלא שכיון שכבר נשבע לאבותיך בתחלה אזכיר עניניה גם עתה וז"ש וכאשר נשבע אבל עיקר הכל הוא הנז' בתחלה כאשר דבר לך דיבור לבד ואח"כ יטפל אליה וכאשר נשבע וכו':גם ירמוז באומרו אל אברהם וכו' אל הנ"ל להביא ראי' כי כל יחיד ויחיד ראוי להראות עצמו כאלו הוא לבדו נשבע והביא ראי' המשילו אל שבועת האבות כי הלא כל אחד מהם יחיד בדורות הי אברהם בפני עצמו וכו' ועכ"ז כרת ברית עם כל אחד מהם לבדו א"כ גם אתה תלמוד מהם ותתמשל אליהם וז"ש וכאשר נשבע לאבותיך וכו'. והנה אז היו תחלה לאברהם לבדו ואח"כ ליצחק לבדו ואח"כ ליעקב לבדו. עוד ירמוז לכל נאמר באופן אחר כי מאחר שהקב"ה נשבע כי לך ולזרעך וכו' א"כ צריך שכל זרעו יהיו כדאי וראוי ולא תקויים השבועה בקצת זרעו. לכן פרט האבות בפרט וזה לאמר כי הנה לכ"א משלשתן בפני עצמו הזכיר מלת ולזרעך והנה כמו שלזרעך האמור לאברהם וליצחק לא משלם כל הזרע כי הרי ישמעאל ובני קטורה יצאו מאברהם ועשו מיצחק ולא מפני כך נתבטל שבועתו מלקיימה במקצת הזרע כמשז"ל על כי ביצחק יקרא ולא כל יצחק כן זרעך האמור ביעקב אינו מוכרח שיהיו כולו רק אף במקצתו תתקיים השבועה כנז':כי אתה ידעתם וכו' מלת כי נוכל לפרשה בב' פנים אם כי הי' מוסב לשעבר לתת טעם מה צורך בברית הזה להתקשר עם השי"ת כנראה שאתה חושש אולי נעבוד עבודה זרה ח"ו ואיך אפשר זה אשר נניח אלקינו אשר קולו שמענו ואותותיו ראינו ונעבוד ח"ו ע"ז ולזה נתן טעם אל זה והוא אומרו כי אתם ידעתם וכו' ולכן אני חושש וכמו שיתבאר בעז"ה:או שנפרשהו שהוא הצעה אל העתיד וכאלו יאמר כי לפי שכבר ידעתם וכו' ולכן אני חושש פן יש בכם איש וכו' ושניהם דרך אחד להם וענין אחד כמו שיתבאר. וזה כי הנה אמת הוא כי אדרבה ישיבתינו במצרים ומה שעברנו וכו' וראינו גדולותיו ית' זה ירחיק מחשבותינו מן הבל המה מעשי תעתועים אמנם יש קצת בחינות אשר מסיבתה אפשר שתטעו ח"ו ה"ה כי הנה לא תשגיחו אל זמן צאתם מארץ מצרים כי אז ניכר כי גדול ה' מכל אלהים אבל תשגיחו אל זמן ישיבתכם בקבע ארבע מאות שנה עבדים נמכרים להם ואם אין ממש בע"ז איך היה זה ולא עוד אלא שהוצרכו מופתים גדולים נהוציאכם וזה יורה ח"ו היות ממשות גדול בע"ז ואף אם אינה כ"כ יקרת הערך כה' אלקינו:גם אח"כ ראיתם זאת העברה שעברנו בקרב הגויים הפרעים והם שעיר עמון ומואב אשר יצא אדום לקראתינו והוכרחנו לסבוב את ארץ אדום ותקצר נפשינו בדרך ולא הניחנו לרשת ארצם כי אם מעבר בלבד וז"ש אשר עברתם וגם זה יורה כי ח"ו יש ממש באלהיהם הגם כי אינם כה' אלקינו וכ"ז אינו אלא בבחינת אלהיהם והשרים שלהם אשר בשמים, והנה גם ראיתם טענה אחר' הפכית הלא הוא תמונות הע"ז אשר להם בארץ עמהם וז"ש עמהם והנה אלו כל הרואים יכירום כי הם שקוצים גלולים ולא אלקים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן כסף וזהב ונמצא כי בבחינת הע"ז אשר ראיתם בעיניכם אין בהם ממש כלל וז"ש ותראו את שקוציהם וכו ובבחינת השרים שלהם הנקראים צבא המרום אין בהם ראי' רק ידיעה בעין השכל כמו שבארנו על כי אתם ידעתם וכו' וכפי זה יש בהם ממשות קצת. ואמנם כיון שיש בחינות נוטות לכאן לכאן אין להסתפק על כל ישראל שח"ו כולם יעבדו ע"ז אבל מה שיש להסתפק הוא על יחידים וז"ש פן יש בכם איש או אשה וכו', והנה גם ביחידים האלה ימצאו שני אופנים הא' הוא אשר עד עתה ראה והאמין בה' ית' כי גדול הוא מכל האלקים אלא שחושב ג"כ שיש קצת ממשות בע"ז כנ"ל ונצערף לזה כי ראה היום הזה אשר בו אני מת ויחשבו כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא בהכרח מצד היצה"ר ומי יוכל לעבוד ולצאת ידי חובת' האלקים האדירים האלה וגם משה מת ואין מי שישיב חרון אפו ית' מעל החוטאים לכן הי' לבדו פונה היום להיותו מת בו כנז' משא"כ עד עתה וילך אחר אלקים אחרים לסבות הנז' וז"ש פן יש בכם וכו' אשר לבבו פונה היום וכו', האופן השני פן כבר יש בכם לשעבר שורש מושרש מיום יציאתם ממצרים פורה ראש ולענה כופר בעיקר ומעולם לא האמין בהש"י ולא שייך לאמר בו אשר לבבו פונה היום וכו' כי תמיד הי' לבו מרוחק ממנו י"ת והי' כמחריש ולא היה מגלה. דעתו כלל, וא"ת א"כ מה חידוש יתחדש בו עכשיו להראות את אשר הי' בלבו תמיד שורש וכו' לז"א והי' בשומעו וכו' ר"ל זה אשר בלבבו שורש הרע כי האחר אשר לבבו פונה היום ולא מתחלה והיה כשומעו וכו' ישוב בתשובה וה' יסלח לו אבל זה והי' בשומעו וכו' יתפעל ויאמר מה לי ולצרה להיות אויל מחריש כמו עד עתה ולקבל אלות וקללות מפי עצמי במה שאיני מאמין ואז יתברך בלבבו היפך מקבלתו האלות הנז' וכיון שאינו מאמין כלל יאמר כי שלום יהי' לי בזמן אשר בשרירות לבי אלך ומלת כי בשרירות פי' כמו כאשר ועי"כ יוסיף על חטאתו פשע כי בתחלה היתה מחשבתו זו הרעה שורש מושרש בלבבו ואינו מוציא פרי' המר לחוץ והי' אותו השורש נקרא צמאה כאדם הצמא ומתאווה למים ואינו מוצא ועתה שיוציא מחשבתו בפיו כמ"ש לאמר שלום וכו' עתה נקרא רווה כי כבר הוציא מחשבת תאוותו לפועל וז"ש למען ספית הרוה את הצמאה וזה עצמו הוא פירוש מה שאמר שורש פורה ראש כי השורש אשר עמון בלבו עתה יוציא פריו הרע ומר לחוץ, לא יאבה וכו' כבר אמר כי כוונתו עתה בכריתת הברית הזאת לשתי לבות הא' לאותו אשר יהי' היום הזה לבבו פונה לסבת היותי מת וכאשר יכנס עתה בברית יתוודה וישוב לקדמותו כיון שאין בלבבו שורש מר ולאיש כזה יאבה ה' סלוח לו אבל למין השני והוא אותו אשר מקדם טמון בללבו שורש מר אלא שעתה פורה ראש והוציא פירותי' הטמונים בלבו אשר עליו נאמר והי' כשומעו כנ"ל לא יאבה ה' סלוח לו כמ"ש השמן לב העם הזה וכו' דלתי תשובה ננעלין בפניו וז"א לו אבל אל הראשון יאבה לסלוח כנז' וטעם הדבר כי לאיש כזה אין בו תקנה כלל. והודיענו כי לא נאמר שיספיק לו במה שלא יסלח לו העון הנז' של הע"ז ויענישהו אמנם עונש החרם והאלה הזאת אשר לא רצה לקבלה עליו אין לו שום עונש לסבתם והודיע כי אינו כן אלא ורבצה בו כל האלה וכו' וכאלו קבלה ועבר עליה. וא"ת והרי עונש האלה בעל במיעוטו כפי ערך עונש הע"ז לזה הודיע כי נהפוך הוא כי אדרבה עונש הע"ז יש לו שיעור וקצבה אבל עונש האלה הוא החרם שיחרם שמו ומחה ה' את שמו וכו' וכנזכר עונשו העצום בפרקי ר' אליעזר ולהיות הדבר תימה כי מאחר שלא קבל עליו האלה למה ענוש יענש לז"א העעם והוא כי אז יעשן וכו' ירצה כי אלו מה שיטבוד ע"ז יהי' לאיזה סיבה כמו הראשון שנזכר במה שאמר אשר לבבו פונה היום וכו' או שיהי' לסיבת תועלת לא יהי' עונשו כ"כ אבל זה אשר כופר בעיקר וחושב כי אדרבה אין כמו אותה הע"ז אז יעשן אף ה' מחמת וקנאתו כי אין קנאה גדולה מזו אשר יכפור באלהי האמת ויאמין באלהים מעשי תעתועים וכמ"ש אל קנא הוא:או ירצה כי הרגיש כי כיון שמתחלה הי' שורש פורה ראש ולענה בלבו ונודע כי מחשבת ע"ז נתפס עליה כמעשה כמ"ש למען תפוס את ישראל בלבבם א"כ למה עד עתה לא הענישו הש"י לז"א כי אז יעשן וכו' כלומר בשחטא במחשבה כבר עלתה אף ה' וקנאתו בו אמנם להיותו ארך אפים הי' מאריך אפו ועכשיו שמחשבתו יצאתה לפועל כמ"ש והי' כשמעו וכו' הנה גבי דיליה ואף ה' שכבר מקדם היתה מוכנת אז כשהוציאה לידי מעשה אז יעשן האף ויתגלה גם היא עשנה ממה שהיתה טמונה בתחלה כדרך שעשה הוא ג"כ וזה יהי' מדה כנגד מדה. והבדילו וכו' להיות נודע כי העולם או האומה המדינה נידון אחרי הרוב למה היחידי' האלו יענשו העונש העצום הזה ולא יספיק לו זכות אבו' רוב שבטי ישראל כדרך החלבנה בסמני הקטור' לז"א והבדילו וכו' כי נודע עונש מדה כנגד מדה' וכמו שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר במ"ש שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך גם הש"י יבדילנו לרעה מכל שבטי ישראל ולא יגן זכותם עליו:או ירצה פן יש בכם וכו' נתן טעם אל האלה הזאת הלא היא אולי יש איזה פרטי איש או אשה וכו' כי מכללות ישראל אין חשש כ"כ. וא"ת אם פרטי הוא ילכד בעונו כשאר הרשעים בשאר מצות התורה לז"א פן יש בכם שורש וכו' ירצה כי בשאר עבירות כל יחיד הולך אחר מראה איש לדרכו יפנו כפי תגבורת תאוותו יש בעריות ויש בגזל וכו' ולא כולם ישוו בעבירה אחת אך בע"ז אני דואג פן בהיות האיש ההוא או האשה פונה ללכת וכו יהי' שאור שבעיסה לחמץ זולתו וכדמיון השורש הרע אשר משרשו יפרו פארות וענפים של ראש ולענה וכמו שמצינו בענין הע"ז כי יסיתך אחיך וכו' ולא כן נכתב אצל עבירות אחרות ונמצא שהיחיד יאסוף רבים אתו. וא"ת אף גם היחיד איך ימצא שיניח אל גדול ונורא וירדוף ההבל לזה הודיע מדרגות המביאות אותו לחטוא הא' כי גם כי ישמע החרם והאלה הזו' לא יפחד וז"ש והיה בשמעו וכו' יאמר בלבבו שלום יהי' לי ולא חרם לפי שבשמעי האלה מחיתי' ולא קבלתיה עלי ואיני מחוייב להסכים עמהם וז"ש כי בשרירות לבי אלך וכיון שלא אקבל את האלה לא תחול עלי וא"ת גם אם לא תקבל החרם הינך עובד ע"ז ויענישך הש"י לז"א למען ספות וכו'. משל לשדה גדולה והיא בית השלחין הצריכה להשקות אשר באמצעיתה מועט כל שהוא רוה ואינו צריך השקותו כי לא ימנע בעל השדה מלהשקות את כל שדהו הצמאה בשביל אותו המעט הרוה אבל אדרבה יוסיף עוד מים להשקו' את הרוה כפי שיעברו המים וישקו גם את הצמאה:וכן המשל בזה כי הש"י מוכרח להשקות שדהו וכרמו הם כללות ישראל ולהשפיע עליהם ובהיותי בתוכם ימשוך השפע גם אלי. והנה אין זה חוטא להכעיס כ"כ במרד ומכיר קצת בהש"י והי' אפשר לסלוח לו לזה הודיע כי אינו כן אמנם לא יאבה ה' סלוח לו כלומר לו בפרטות אף אם הוא יחיד לא יתבטל בתוך ישראל הצדיקים אלא אדרבה אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא כלומר אף כי הוא פרטי ויחידי ורבצה בו כו'. וא"ת כי עדיין הקושיא במקומה עומדת למה לא יתבטל ברוב מאחר שכולם בני איש אחד הם ובספר קהל ישראל נכתב ונמנה עמהם לזה הודיע את אשר יעשה הלא הוא כי בתחלה ומחה ה' את שמו מכלל עדת ישראל אשר בעה"ז תחת כל השמים ואחר שנמחה שמו אז כבר יהי' אפשר כי גם בבא טובה על כל ישראל יבדילו ה' מאתם ויתן לו רע בפני עצמו כי איננו מכללם וז"ש והבדילו וכו' לרעה מכל שבטי ישראל. וז"א ככל אלות וכו' כי כמו שלענין אלות הברית נבדל מכל ישראל ואמר כי בשרירות לבי אלך כן לענין הרעה והבדילו וכו':או ירצה כי הנה לכל הרשעים בשאר עבירות מאריך אפים וענין זה נקרא סליחה מועטת לפי שעה אבל לזה לא יאבה ה' סלוח לו לענין שיאריך אפו עליו לזמן רב אלא אדרבה כי אז תיכף ומיד יעשן וכו' נמצא כזי זה כי והבדילו ה' לאיש העושה הרעה הזאת בדווקא "מכל שאר העבירות שבכל שבטי ישראל כי בהם יש אריכות אפים משא"כ בזה וז"ש והבדילו וכו'. אומר הדור וכו' ירצה זולת היית עצומו של העונש הגדול ההוא כאשר יראו את מכותיה ותחלואיה המשונים בהה עצמן ובהמשך אריכות זמנם וגם כאשר ישמעו את מה שיאמרו אז כל הגוים על .מה עשה וכו' אז ישיבו הדור האחרון להם תשובה ואמרו על אשר עזבו וכו' הנסתרות וכו' הרגיש הכחוב עצמו על הנ"ל כי בשביל 'היחידים יענשו כולם כמ"ש ויתשם ה' מעל אדמת' וכמ"ש גפרית ומלח שריפה כל ארצה וכו' כל הארץ בכללות לזה השיב משה ואמר הנסתרות וכו' ירצה אם היחידים ההם היתה חטאתם בסתר אין אנו נענשים עליהם ועונשם בידי שמים וז"ש לה' אלקינו. אבל הנגלות עונשם יהי' לנו ולבנינו אם לא נמחה בידם עד שיעשו גם היחידים את כל דברי התורה כי כל ישראל ערבים זה לזה:או ירצה עם משז"ל מזמור לאסף קינה מבעי ליה ותרצו כי הזמר הוא כמש"ה כילה ה' חמתו במה כי ויצת אש בציון ולא על אנשי ציון טצמן וז"ש ואמר הדור האחרון כאשר יראו את מכות הארץ ותחלואיה עצמה אחר זמן רב שנתגרשו ישראל מעליה וא"כ מה חטאה הארץ עצמה להכות' במכות וחלאי' עצומים ואף גם אחר שגם עם ישראל אינן בה ואז יאמר הדור האחרון כי זה אינו במדת הדין רק מדת רחמים שם הויה הוא אשר חילה אותה וכל התחלואים הי' בה כדי שלא ישפוך על ישראל כל חמתו באופן כי מאמר הדור האחרון הוא אשר חילה ה' בה כנז' והראי' הוא כי הרי כל התחלואים לא היה בעוד ישראל על אדמתם כי גם כל ארצה גפרית ומלח לשלא תזרע ולא תצמיח אפי' לזולתם אפי' אל שאר העמים אשר אז יושבים בה והיתה כמהפכת סדום וכו' שהיא עצמה הארץ נהפכה. ואז יתמהו כל הגוים ויאמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת בעצמה עה שאין בה בני ישראל אז ישיבו על אשר עזבו וכו' וכדי שלא לכלותם לא חרה אף אלקים מדת הדין רק ויחר אף ה' מדת הרחמים כדי לרחם על ישראל ושפך חרון אפו בארץ ההיא עצמה וז"ש ויחר אף ה' בארץ ההיא. וזה היה לסיבת להביא עליה את כל הקללה הראויה להביא עליהם אבל להם ויתשם מעל אדמתם במדת הרחמים וישליכם אל ארץ אחרת טלטול בלבד כדי שיהי' קיימים כיום הזה המאפיל ומאיר ויחזירם לארצם. הנסתרות וכו' הכתוב הרגיש אל האמור כי זה נראה ח"ו עוות הדין אם בני אדם חטאו למה תלקה הארץ ולא עוד אלא שלהקל עונש החוטאים שפך אפו על מה שלא חטאה והיתה גפרית ומלח וכו' לז"א הנסתרות וכו' ר"ל הטעמים והסודות הנסתרים אשר יש בענין הזה הם לה' אלקינו ואין לנו כח לגלות מה שכסה עתיק יומין אבל הטעמים הנגלים שיש בנו רשות לגלות הוא מפני לנו ולבנינו וכו' לעשות וכו' ר"ל לתועלתינו ולתועלת בנינו כי כאשר נתקיים אנחנו בעולם אפשר שנשוב בתשובה ואם לא אנחנו ישובו בנינו ותקנה זו יומשך עד עולם עד אחרית הימים כמ"ש והי' באחרית הימים וכו' ושבת עד ה' אנקיך וכו' ואז נעשה את כל דברי התורה הזאת כמ"ש כי כולם ידעו אותי וכו' ויש תקוה לאחריתנו משא"כ אם הי' שופך חמתו ח"ו עלינו והיינו כלים מן העולה ותתבעל התורה לגמרי ח"ו:או ירצה ואמר הדור וכו' הרגיש קושיא עצומה והיא כי מאחר שהש"י צופה ע"ס כל הדורות למה הטריח עצמו להוציאנו ממצרים ולהרבות נפלאותיו אז ובמדבר וגם הכניסם לארץ והכל הי' לבטלה כי הארץ עצמה היתה כסדום ועמורה מהפכת עולם וגם יושביה ויתשם מעל אדמתם וישליכם לעולם וכמ"ש כיום הזה לכן בא להודיע כי יש תקוה לאחריתנו כדרך האב המוכיח את בנו עד ישוב ולא ח"ו דרך נקמם וראוי לאב לטרוח על בנו ואין הענין כפשוטו אשר הפך ה' באפו ובחמתו כי אז ח"ו אין תקוה אלא ע"ד שפירשו רז"ל כי בעת אפו אירע כך ואמנם ישוב אפו וינחמנו בדור האחרון, ולכן הודיע כי זו התמי' עצמה אשר אנו תמהים הוא עצמה אשר יאמר הדור האחרון וז"ש ואמר הדור האחרון וכו' ואמנם עיקר מאמרם אינו רק מ"ש הנסתרות לה' אלקינו וכו' והמשך הכתוב יהי' כך והדור האחרון עתידים לראות את מכות הארץ וז"ש וראו את מכות וכו' וגם עתידין לשמוע דברי הגוים הלועגים על ישראל וישאלו זיתנו בדבר הזה והנה שאלתם הוא כמ"ש ואמרו הגוים על מה עשה ה' ככה וכו' להארץ עצמה וז"ש לארץ הזאת ומה חרי האף וכו' וביאר ענינה מ"ש לארץ הזאת הנה הוא כי גפרית ומלח וכו' ואז ישובו הן עצמן ויאמרו כי הכל בשביל ישראל וז"ש ואמרו על אשר עזבו וכו' והראי' הוא כי גם הם ויתשם וכו' וכוונת הגוים בזה לאמר כי לא יש ח"ו עוד תקוה לישראל. והנה הדור האחרון הרואים המכות כנז' והשומעים לעג הגוים כנז' עתידין לאמר אז פסיק זה והוא הנסתרות וכו' ירצה אין בנו כח לעמוד על דעתו ית' מה היתה בכל מה שאירע עד עתה כנז' ואמנם הטעמים הנגלות שאנו יודעים הוא כי הכל הי' לסיבתינו לנו ולבנינו כי גאולה זה תמשך עד עולם ואין עוד גלות אחריה ותמיד נעשה את כל דברי התורה לא נעדר דבר קען שלא יקיים ובשביל זה טרח הקב"ה עד עתה בשביל האחרית והתקוה הטובה והעצומה הזאת ועוד לא נחטא כמ"ש כי מלאה הארץ דעה וכו'. ואמר הדור האחרון דרך רמז. הדור האחרון הם הדור אשר אחר החורבן שני הוא אחרון לכל החורבנות אשר אין עוד חורבן אחר אחריו והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה זה נירו"ן קיסר אשר הוא התחיל לבא בחורבן שני' קודם טיטוס ואספינוס וממנו התחיל החורבן כנודע. והנה הי' תחלתו נכרי ר"ל גוי ובא מארץ רחוקה הוא רומי וכאשר ראה הוא עניני ירושלים נתגייר והכיר כי מאת ה' היתה זאת כמ"ש לא האמינו מלכי ארץ וכו' והודה זה באומרו אשר חילה ה' בה ובאומרו על מה עשה ה' ככה. וכו' והודה בהשגחה ולכן זכה שיצא מזרעו ר' מאיר הנרמז בר"ת "אשר "יבא "מארץ "רחוקה ואם נרצה נפרשו על ר' מאיר עצמו כי הוא הי' אחר חורבן שני ונודע כי הוא הי' בתחלה נכרי ונתגייר והי' גר צדק כנז' בהרמב"ם ז"ל:כי המצוה הזאת אשר וכו' למעלה מזה העמיק הרחיב באורך הגלות האחרון וברוב הקללות עד אין קץ עד אשר ישוב בכל לבו ובכל נפשו והן אמת יוכלו ישראל לאמר לפניו רבונו של עולם למה אתה בא בטרוניא עם בריותיך כח הנה כפי זה קוה לשלום ואין קץ כי התורה ומצותיהן עצמו מחול ימים ומי יכול לשמור דקדוקיה ופרטיה כולם ומה גם אם נחטא אליך אין תקוה לאחריתנו כי איך יתכן שנוכל לסבול אורך הגלות ורוב צרותיו ולא עוד אלא שאחר בא עלינו כל הקללות לא נשוב לנחלתינו עד אשר נשוב בכל לב ובכל נפש וזה לא יתכן משתי סבות הא' מעומק המושג והב' מקוצר המשיג כי חלילה לנו שנמרוד בך להכעיס כי כבר ידענוך אשר מי אל בשמים ובארץ וכו' ואם נחטא לא מרצונינו הוא כי אם באונס מחמת העבודה עצמה אשר תכבד עלינו גם מסיבה שלנו אנחנו תשי כח ואין בנו יכולת לעבדך, לכן רצה הקב"ה וגילה עיניהם על ב' הדבריה הנז' וסלקם מדעתם והתחיל בראשונה הוא עומק המושג ואמר כי המצוה הזאת והתחיל במלת כי כדרך נתינת טעם כלומר גם אם תתנצל בטענה הנז' מחמת קוצר המושג אינו כן כי הרי המצוה הזאת וכו'. ונכאורה נוכל להקשות כי הרי איוב ומשה המחבר ספר איוב כנודע העידו והחכמה מאין' תמצא וכו' ארוכה מארץ מדה וכו' לא ידע איש וכו' ודוד אמר גל עיני ואביטה וכו' פלאות עדותיך וכאלה רבות ואיך אומר לא נפלאת היא וכו' והרי כתיב לא ידע אנוש ערכה גם מ"ש ולא רחוקה היא הלא כתיב ולא תמצא בארץ החיים וכו', לכן לא אמר כי התורה רק כי המצוה כלומר אמת הוא שהתורה עצמה נפלאת היא אבל מה שנקרא מצוה שהם תרי"ג המצות ופרטי דיניהם כפי פשטם לשמור בעה"ז וז"ש ג"כ אשר אנכי מצוך היום ר"ל בעה"ז ולא למחר לעה"ב כי אין מעשה וחשבון וכו' בשאול אשר אתה הולך שמה כי אין קיום המצות בעה"ב ולא נפלאת היא כי דבר פשוט הם ומצות פשטיות כגון לא תאכל חלב לא תאכל דם וכו' ונודע כי ענין עונש הגלות ושאר הקללות לא על מניעת ידיעת רזי התורה הם רק על בטול המצוה דרך פשט הוא וחייבין אתם לשומרם ואם לאו יבין אתם עונש עליהם, גם ירמוז במ"ש היום כלומר וא"ת והרי גם המצות נאמר עליהם רחבה מצותך מאוד כי גם הם רזי התורה כלולין בהם כנודע לז"א היום כלומר אמת הוא כי בעוה"ב הנקרא מחר או לימות המשיח אין קץ לסודותיהם וכמ"ש ז"ל במדרש קהלת על פסוק כי אם שנים רבות יחי' וכו' תורה שאדם לומד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח אבל פירוש המצוה כפי האופן אשר אנכי מצוך היום קודם ביאת המשיח כי אז כולה סודות נפלאים אבל עתה לא נפלאת היא וכו'. וביאר איך אין כאן עומק המושג ותני והדר מפרש לא נפלאת וכו' וחזר פירש כי לא נפלאת ר"ל כי לא בשמים היא אשר שם התורה מתפשטת בסודות רוחנים נפלאים ומכוסים מבני אדם החומריים ומ"ש ולא רחוקה היא ר"ל לא מעבר לים הוא כמ"ש וים רחוקים. ולכן לא אמר ולא בשמים בתוספות וא"ו כי איננו דבר נוסף אל הנז' רק פירוש אליו כנ"ל. והסתכל כי בלא נפלאת אמר ממך משא"כ בלא רחוקה והענין מלתא בטעמא לא נפלאת הוא ואין ענינו לגמרי כי הרי נפלאת היא אבל כוונתי לאמר כי לאומות העולם נפלאת היא כמ"ש לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. אבל ממך ישראל לא נפלאת היא כמ"ש מגיד דבריו ליעב חוקיו ומשפטיו לישראל. ואמנם בענין הריחוק לא אמר ממך רק סתם לא רחורקה הוא אפי' לאומות העולם כי התורה כתיב בה וכל נתיבותיה 'שלום וכתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כנודע שמדבר על התורה וכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב כי כאשר איזה גוי יתגייר יקרביהו הש"י אליו ויגלה לו תורתו כענין אונקלוס הגר ודוגמתו. ולקח שתי בחינות אלו בנבד לאמר אל תאמר כי לשתי בחינות אלו מוכרח שלא תשיגו התורה הא' היותה נפלאת וסתומה והב' כי צריך טהרה וקדושה יתירה להשיגה ואם נתרחק יתייאש ממנה כי הרי לא כן הוא לא נפלאת וכו' כנז':או יתכן כי ד' בחינות הם לא נפלאת וכו' לא רחוקה וכו' לא בשמים וכו' ולא מעבר לים וכו' והענין כי גם הדבר כבר הושג ובא ליד האדם אם הוא סתום וטמון הרי הוא כאלו לא בא לידו וכנגד זה אמר לא נפלאת היא ממך וכו' כלומר עם היותו כבר עמך אל תאמר כי כבר נפלא הוא וכאלו לא השגתו דמי אינו כן אלא כי קרוב וכו', והב' הוא אם הדבר עצמו איננו סתום ונפלא אמנם יהי' המניעה מחמת היותו במקום רחוק וז"א ולא רחוקה הוא ולא אמר פה ממך כי הרי הוא רחוק ואיננו עמו. והג' הוא בהיות שתי הבחינות הנז' מצורפות יחד כי אז כש"כ שלא יושג הלא הוא בהיות הדבר' רחוק וגם הוא נפלא וסתום וכנגד זה אמר לא בשמים הוא כי אין ריחוק גדול מזה וגם כי בהיותה שם בשמים הוא רוחנית ומכוסה ונפלאת מבני אדם ולהיות כי זו הבחינה הג' מורכבת משתים הנז' ואינה בחינה בפני עצמה לא אמר ולא בשמים בתוספות וא"ו:והנה ג' הבחינות הנז' הם בחינות עצמן ולא שיש בהם סכנה כי הרי אם הדבר נעלם או רחוק אפי' יהי' בשמים שהוא נעלם ורחוק כבר יוכל האדם. להשיגה שלא ע"י סכנה כגון ע"י חכם או נביא אמנם אם יהי' הדבר ע"י סכנה אז נמנע יותר מכולה וז"ש ולא מעבר לים הוא מקום סכנת ימים כנודע כי אין סכנה יותר גדולה ממנה, ולפי ששתי בחינות אלו הם יותר קשות לכן הרחיב בהם הדיבור ואמר לא בשמים הוא לאמר וכו' הנה בבחינה זו יש בה ד' תמיהות הא' מי הוא ראוי לעלות השמים בחיים חיותו כי לא קם נביא עוד כמשה ואף אם יקום כמוהו יהי' לעלות בחיים כגון אליהו התשבי אבל לשיחזור לארץ לקחתה לנו לא ימצא וכמ"ש מי עלה שמים וגם וירד. עוד שלישית ומשמיענו אותה שיוכל להשמיעה לנו שנודעה על בורייה. עוד רביעית שנהי' בטוחים אשר ונעשנה ולא יקערג עלינו היצה"ר מלעשותה. וכנגדם ד' בחינות אלו בעבר הים וכו' מי יעבור וכו' ומי יחזור להביאה ולוקחה לנו ומי ישמענה לנו וגם ונעשנה כנז', ואם נרצה לאמר כי ענין ולא מעבר לים היא אינו כפשוטו כי איך נכתב זה אחר מי יעלה לנו השמימה שהוא תכלית הריחוק. אבל ירמוז אל מ"ש בפרקי ר' אליעזר וגם הובא בברייתא דמעש' בראשית כי הארץ כולה כמין נקודה באמצע המים וים אוקיינוס סובב את כולה והשמים סובבים את ים אוקיינוס והג"ע הארציי מחוץ לכפת זה הרקיע ופתח הש"י פתח משם לארץ הזאת שאנו בה ועוד יש סביב הארץ הזה שלנו מחוץ לרקיע הזה ח"י אלף עולמות כמ"ש סביב שמונה עשר אלף. ונודע כי התורה ברדתה מן השמים נתלבשה בגוף הנק' פשטי וגופי תורה. וז"ש ויקחה לנו שלצרכינו שובין אותה צריך שיקחנה בידו כאלו היא גופנית הנקחת בידים. ואח"כ הפליג בחלוקה רביעית גדולה מכולם והיא ולא מעבר לים היא ר"ל בג"ע הארציי כנז' אשר שם מצב נפשות הצדיקים ושם התורה יותר נעלמת כי כבר אין שם גוף כלל משא"כ בחינת השמים כי גם שהם רוחניים עכ"ז כיון שמשה ירדה התורה לאלו התחתונים בעלי גוף מוכרח שתהי' ג"כ נדרשת ע"פ הפשט ולכן חזר לאמר בה ולא מעבר לים וכו' מי יקחה לנו ר"ל ע"ד הפשט כנז'. והנה הל"ל לא בשמים היא לאמר אין אנו ראוים לעלות וכו' אבל אמר מי יעלה וכו' כלומר ראוים אנו לכך לשתנתן לנו התורה אבל השליח אשר יעלה לנו הוא שחסר ונתנו הסיבה לזה במה שנרשם נוטריקון מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי"ה. והענין כי להיותינו חלק ה' עמו ראויין אנו לקבל התורה מן השמים כי אם לא כן איך נהי' עמו אם לא יתן לנו את תורתו וזה ענין רמז שה הוי"ה הנקרא חלק ה' עמו באמת ולהיות כי אין ניכר היותינו חלק ה' אם לא בהיות תחלה חקוק חותמו בנו כי הוא סוד המינה כנודע וכמ"ש באברהם אני הנה בריתי אתך ואתנה בריתי וכו' ועי"כ להיות לך לאלקים גם במתן תורה כתיב ושמרתם את בריתי אח"כ והייתם לי סגולה וכו' וזה ענין מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי הנקראים ערלים ולכן נרמזו אותיות מילה בר"ת גם לכן התחיל ר"ת במילה כי זו הוא ההתחלה ואחריו יבא ס"ת שם הוי"ה כי עי"כ נעשים חלק ה' עמו ועי"כ ראוים אנו לשתנתן לנו התורה מן השמים אבל המונע הוא מי יהיה השליח הראוי לעלות השמימה ולהוריד לנו התורה, כי קרוב אליך וכו' הביא ראי' לבטל כל הנז' והוא כי הלא כבר הש"י בעצמו נתן לנו התורה פנים בפנים הוא על ההר והה בתחתיתו וז"ש כי קרוב אליך מאוד הדבר הם העשרת הדברות הנקראים דבר א' כלול מכל התורה כנודע כי לכך יש בהם תר"ך אותיות כמנין תרי"ג מצות התורה וז' מצות דרבנן ולכן לא אמר המצוה כדרך שהתחיל כי המצוה הזאת וכו' רק הדבר וכו'. ונודע על משז"ל על ישקני מנשיקות פיהו כי הדיבור יוצא מפיו ית' לפיו של ישראל ונשקו בפיו והיה כלול מע' פנים שבהם התורה נדרשת כמנין יי"ן וזהו שסיים כי טובים דודיך מיין ומפיו הי' נכנס לתוך הלב ומבין כל התורה כאמיחתם וז"ש בפיך ואח"כ ובלבבך ומכיון שזכיתי לכ"ז כי הש"י בעצמו מוציא את הדיבור מפי הגבורה ונושקך בפיך ומשם נכנס בלבבך מובטח אתה לעשותו במעשה והרי נדחו כל הספיקות הנ"ל כי כנגד לא נפלאת היא אמר בפיך ובלבבך. וכנגד לא רחוקה אמר כי קרוב וכו' וכנגד לא בשמים וכו' ונעשנה אמר לעשותו גם נתבאר כי כבר ניתנה להם התורה מן השמים כנז'. ובכלל דבריו רמז אל משז"ל הלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וכו' וז"ש כי המצוה הזאת לא נפלאת הוא וכו' ותזכה ללמוד אותה ולדעת אותה אך כל זה הוא בתנאי כאשר הדבר הזה יהי' בפיך ר"ל כשתעסוק בה בפיך ללמוד תהי' בה ג"כ כוונת לבבך ומחשבתך לעשותו במעשה לשמור ולעשות כי אז תצליח ואז תשכיל:או ירמוז כי המצוה וכו' כי התורה נדרשת לד' פנים הנרמזים בר"ת פרד"ס ואל תאמר כי ראמות לאויל חכמות כי אם חשים לבך תבין כל התורה לארבעת פנים אם בדרך הפשט לא נפפלאת היא כי פשט היא ולא נעלם. ואם דרך דרש שנראה רחוק מן הפשט שאינו נדרש כפי פשוטו גם זה ולא רחוקה היא ותוכל לדורשה, וכנגד הרמז אמר לא בשמים היא כי הארץ עם השמים כדמיון הצל על האדם הרומז אליו בכל פרטיו ביאור לשון רמיזה כמו חרש רומז ונרמז וכמ,ש מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע כי פשטי התורה שבעה"ז ירמזו ויתדמו אל הפנים הנסתרים אשר בשמים הנקראים רמז כי השמים והארץ צריכין זה לזה כבעל ואשתו כנודע כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו'. אמנם הדרך הד' הנקראת סוד אשר היא נשמת התורה מושפטת מן הגוף והפשט לגמרי והוא התורה אשר עוסקים בה נשמות הצדיקים אחר הפטירה בג"ע הארץ אמר ולא מעבר לים היא כנז' שעל ג"ע נאמר וגם כי התורה נקראת ים שאין לה סוף. האמנם הסוד היא מעבר לים ולא מכלל הים כי היא מובדלת מן הפשט לגמרי וכאלו הוא בעבר האחר אל הים. כי קרוב וכו' כנגד הרמז הנרמז ע"י הפשט כנז' אמר כי קרוב אליך הדבר מאוד כי על ידי הפשט הדבק אליך תוכל לקרב אליך ענין הרמז. וכנגד הדרשה הנדרשת בפה ואינה בכתב אמר בפיך וכנגד הסוד הכמוס בלב אמר ובלבבך וכנגד הפשט שהוא המעשה אמר לעשותו והניח הפשט באחרונ' במה שנודע כי כמו שהאדם הוא כלול מגוף ונפש ורוח ונשמה כך צריך שיכלול ד' בחינות התורה הגוף שהוא הפשט והנפש שהוא הדרש והרוח שהיא הרמז והנשמה שהוא הסוד וכולם נתקנים יחד וזוכה עליהם האדם על ידי מעשה המצות שהם הפשט כדמיון הגוף הסובל ומתקן את כולם וז"ש לעשותו באחרונה כי בהיות האדם עושה המצות דרך פשט יכוון אל כל הד' ענינים אשר בה שהם ר"ת פרדס וע"כ נקראת תורה ומצות לשמה כנודע ואז נאמר בו כל העוסק בתורה לשמה וכו' ומגלין לו רזי תורה וכו' וזה רמז באומרו לא נפלאת הוא ממך וכו':עתה בא לחלוקה הב' והיא קוצר המשיג ואמר:ראה נתתי לפניך היום וכו' ירצה אל תאמר והרי הקב"ה ברא בי יצה"ר גם גזר עלי בעת היותי טיפה. חכם או טיפש גם מצינו שאמר השי"ת בעצמו ואשר הרעותי יען לתן יצה"ר באדם כי זהו סוד מ"ש משה ואליהו למה הרעות לעם וכו' וכתיב ואתה הסיבות את לבם אחורנית וא"כ מוכרח אנכי לחטוא ובפרט אם נגזר עלי להיות טיפש כי לא ע"ה חסיד ואין לדבר זה תקומה ואיך אטרח כי תשוב אל ה' אלקיך וכו' והרי אני רואה כי אין לי תקוה ח"ו לז"א ראה נתתי כו', ירצה ירמוז דרך כלל אל מה שנודע דאילו צדיק ורשע לא קאמר כי גם שגזרתי עליך חכם או טיפש אבל צדיק ורשע לא גזרתי והבחירה בידך וכל העונש הבא עליך בגלות האחרון אינו לפי שאתה טיפש ולא חכם אלא אם יפנה לבבך יכו' ונדחת והשתחוית וכו' שהוא מעשה ולא תלמוד ויכול אתה להיות צדיק ולא תגלה בגלות, ואמנם יקשה לזה אומרו ונתתי לפניך היום וכו' ובחרת בחיים וכו' והלא מבריאת העולם ניתנה הבחירה כמ"ש אם תטיב שאת וכו' ואמנם אם נפרט הענין יותר בהתרחבות ירצה כך ראה נתתי וכו' כלומר מלה"ד למלך שנתן לא' כוס סם המות וכוס סם חיים ולא הודיעו כלל מה ענינם ושתה כוס סם המות תלונתו על המלך שלא הודיעו וזה הי' ענין כל הדורות שמבריאת העולם עד הדור הזה שנכנסו לארץ כי הש"י נתן להם יצ"ט ויצה"ר והם לא ידעו מה הם ונכשלו ועל כיוצא בזה נאמר ואשר הרעותי. אבל אם המלך הודיעו שתה מזה שהוא סם חיים ואל תשתה מזה שהוא סם המות והלך ופשע בעצמו שתה סם המות איהו דאזיק נפשיה ונענש וזה ענין הדור הזה אשר נכנסים לארץ כי מעולם השמע עם קול אלקים וכו' ולא ידעו הדורות ענין הבחירה היטב. אבל אתה ראה ופקח עיניך וראה האות הגדול הזה אשר ראית אלקים חיים מדבר מתוך האש ומודיעך ענין הטוב והחיים הרע והמות ועכ"ז דור המדבר היו חדשים ולא נתלמדו אבל אתם כתיב בכם ולא נתן לכם ה' אלקיכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה בסוף הארבעים שנה א"כ כיון שיש לכם עינים לראות ראה כי היום הזה משא"כ בתחלה נתתי לפניך ענין הבחירה וזולת זה ג"כ יעצתי אתכם שתבחרו בחיים כמ"ש ובחרת בחיים באופן שהם שתי תועלות הא' שהודעתי אתכם ענין הבחירה שהוא מסורה בידיכם וג"כ צויתי אתכם ויעצתי אתכם ובחרתם בחיים וכיון שכן הוא אם תלכו בדרכיו וחיית ורבית וכו', ואם יפנה לבבך ולא תשמע אחר שכבר דברתי ויעצתי אתכם והתריתי בכם אז הגדתי לכם כי אבוד תאבדון וכו' כי אף אם נתתי בכם היצה"ר שהוא סם המות כבר הודעתי לכם שהוא סם המות הממית וראוי לכם להשליכו מעליכם ובירדכם נמסר זה ואף אם נתתיו לכם הרי הוא כאלו לא נתתיו כיון שהבחירה וגם הידיעה הוא בידכם משא"כ בדורו' ראשונים שלא ידעו אם יש בהם יצה"ר וסם המות או עולם כמנהגו נוהג גם לא ידעו ענין הבחירה היטב כי לא שמעו קול ה' מדבר כמוכם וזהו שזכר כמה פעמים מלת היום ראה נתתי לפניך היום אשר אנכי מצווך היום. הגדתי לכם היום וכפי זה לא יצטרך אל פירש רש"י את החיים ואת הטוב וכו' זה תלוי בזה אם תעשה טוב הרי חיים. אבל ענינו כי החיים והמות הם השכר והעונש אבל הטוב ע"י אינם ענין המעשה שפירש רש"י רק שני היצרים שנתן השם באדם והם העוב והרע אשר היצה"ט גורם חיים לאדם והיצה"ר גורם לו מות. גם יובן אומרו נתתי בלשון עבר ואומרו היום שהוא הווה והל"ל ראה אנכי נותן לפניך היום אבל רצה לרמוז אל הנז' כי מבריאת העולם כבר נתתי הבחירה לכם אבל ענין הראי' שתראו בעיניכם אם הוא כך וכך אלא היום הזה כמ"ש ולא נתן לכם ה' לב לדעת וכו' באופן כי מלת היום אינו חוזר אל מלת נתתי רק אל מלת ראה. והנה ג' חלוקות הם האחת ענין המעשה בעצמו קיום התורה או לאו וענין השכר והעונש הנרמזים במלת החיים והמות וענין הגורם לכך והם היצה"ט והיצה"ר הנקראים טוב ורע ושנים אלו האחרונים נזכרו בפסוק אבל ענין הראשונה והוא ענין המעשה לא נרמז אמנם רצה לרמוז להביא ראי' כי כך הוא. ולכן כלל בבחינה הראשונה והשניה באומרו החיים והמות שהם ענין השכר והעונש כנז' וגם הם ענין המעשה עצמו כי קיום התורה נק' חיים ובטולה נק' מות ונרמזו המעשה והשכר יחד להורות הראי' כי הנה קיום התורה יען היותה עץ חיים וגם הנותנה נקר' אלקים חיים א"כ מוכרח הוא שהשכר יהי' ג"כ חיים וביטול התור' לעבוד ע"ז הנק' אלהים אחרים הנק' מות כי עתידים להתבטל כמ"ש בלע המות לנצח וכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ לכן העובדים גורם מות לעצמו:או ירצה רצה לתרץ הקושיא הנ"ל באופן אחר והענין אמת הוא כי בבריאת העולם נתתי הבחירה בידכם אבל לאבותיכם הדור היוצא ממצרים סלקתי הבחירה מידם ועשיתם כמלאכי השרת כמ"ש אמרתי אלהיה אתם וכו' וע"כ הסירותי מעליהם ג"כ את המות כמ"ש חירות ממלאך המות חירות מיצה"ר והם רצו להחזיר עליכם את היצה"ר והמות כשעשו העגל ע"ד מה שעשה אדם בתחלה הי' טוב ואח"כ המשיך עליו בעצמו הרע והמות והם דומים לו. וזהו אכן כאדם תמותון וכו' ועתה לכם דור הנכנס לארץ אני חוזר לחדש לכם טנין הבחירה פעם אחרת וז"ש ראה נתתי לפניך היום וכו'. או יתורץ באופן ג' ולכן כתיב אתי"ן יתירים את החיים ואת וכו' והענין כי הבחירה עצמה וגם נתינת היצה"ט והיצה"ר עצמן כבר ניתנה מבריאת העול' אבל מה שאני עושה ונותן לפניך מחדש הוא את העצה הגורמת לכם להטיב ולחיות או להרע ולמות כי בבריאה נאמר הלא אם תטיב וכו' ואם לא תעיב וכו'. אבל לא ייעצתיך כמייעץ רק מודיע את הדבר אבל עתה אני מייעצכם ממש ובחרת בחיים וכו' וז"ש את ואת כלומר את הדבר והעצה אשר גורמת לכם חיים וטיב או מות ורע לא ענין הטוב והרע עצמן שהם היצה"ט והיצה"ר גם לא ענין השכר והעונש כי זה ניתן בבריאת העולם. וביאר מה ענין העצה הזאת הנרמזת במלת את ואמר כי הלא הוא אשר אנכי מצווך לאהבה כי לא הנחתי הבחירה בידך אם תרצה לאהבה או לאו אלא חנכי מצווך ציווי גמור לאהבה את ה' וכו' האמנם ההיפך והוא ענין והשתחוית וכו' זה הוא מעצמך וז"ש ואם יפנה לבבך ולא תשמע אבל ענין לאהבה היא עצתי ומצותי שתעשה כך. וא"כ אם תבחור בהיפך ח"ו אתה ראוי לעונש גדול כי כבר פקחת את עיניך והתריתי בך כנ"ל. אשר וכו' אגב גררא הודיע משז"ל הבא לטהר מסייעין אותו וז"ש אשר אנכי מצוך היום ומדריכך ומסייעך שתוכל לבא לגדר אהבת ה' ולא תירא כי אסייעך ממדרגה למדרגה עד האחרונה והוא גדר האהבה כנודע אבל הבא לטמא פותחין לו הפתח ומוציאין אותו לחוץ ממקום הקדושה ומדיחין אותו. וז"ש ואם יפנה לבבך אחר אשר אתה בפנים בקדושה ותפנה מעצמך אז יפתחו לך הפתח ויניחוך שתצא מעצמך לחוץ וז"ש ונדחת וכו'. ואמנם לימד דעת אותם איך ישיגו את השלימות כי אי אפשר להשיגו פעם א' כי לא יוכל לו כאדם המדריך את בנו בחשק ובחיבה יתירה ואמר כי היסוד העקרי הוא יתבודד האדם ויפנה דעתו מהבלי עולם ויחשוב בגדולתו ית' עד אשר תחשק נפשו בו בתשוקת איש וכל מעינו ורוחו ונשמתו תלויות בו כנודע מס' ההתבודדות כי אם יהיה מחמת יראה נמצא כי אין זה בבחירם ורצון רק כאנוס מפני היראה ואין זו כוונתי רק ובחרת בחיים בבחירתך הרצוניות ואין זה אלא אם הוא מפני האהבה ואחר אשר תבער בך רשפי אהבתו ביודעך דרכיו ית' תחפוץ ותחשוק ללכת בדרכיו מה הוא רחום וחנון וגומל חסד וכו' כמשז"ל וז"ש ללכת בדרכיו כמשז"ל על והלכת בדרכיו ואין זה דרכי המצות. ומזה תעלה יותר לשמור מצותיו כגון תפילין וציצית וחלב ודם וכיוצא שיש קצת טורח בשמירתם ומזה תעלה אל חוקותיו הם המצות שאין להם טעם ועכ"ז תשמרם. ומזה תעלה למשפטים והם היותר משא כבד מכולם כי הם משפטי ממונות ועל פי הדיין יאבד האדם ממון רב לפעמים ע"פ המשפט אשר יורנו ומכללם ד' מיתות ב"ד ומלקיות ועונשים וכל זה יראה בעיניך נקל מאוד כיון שעלית בסדר המדרגות כנ"ל והנה השכר הראוי לזה הוא כי מלבד כל הטובות הבאים בזכות גם הג' עליונים התלויה במז"ל ולא בזכות ינתנו לך הלא הם וחיית חיי ורבית בני וברכך בארץ מזוני. ואם יפנה לבבך וכו' כשאומר לבבך ולא לבך הוא היצה"ר הנוסף על היצה"ט ונרמז בב' ביתי"ן כנודע והענין להיפך מכל הנז' כי כיון שהיסוד רעוע כי יפנה לבבך מאהבתו ית' לחשוב בהבלי עולם ועי"כ ונדחת ולא תלך בדרכיו ומזה תבא שלא לשמור מצותיו וכו'ו אדרבה והשתחוית וכו' וכן ענין העונש אפי' הג' הנ"ל התלויה במזל ולא בזכות גם הם הפסיד וזהו כי אבוד כנגד וחיית האבדון כנגד ורבית לא תאריכון וכו' כנגד וברכך וכו'. ואמנם הקושיות הנופלים בפרשיות הנז' הם אלו. הא' ענין כי הוא נתינת טעם בכל מקום וא"כ היכי קאי. ב' דהל"ל כי התורה הזאת כי מצוה זו אינה כמשמעה כנודע. ג' אומרו היום והל"ל אשר אנכי מצוך' כשאר המקומות כי לא נצטוו ביום ההוא דווקא. ד' מה צורך להשמיענו סיפור הענינים האלו אם לא נפלאת ולא רחוקה וכו'. ה' כי הרי דוד המע"ה אמר פלאות עדותיך וכתיב גל עיני ואביטה נפלאות וכו' ושלמה אמר פלאות עדותיך וכתיב גל עיני ואביטה נפלאות וכו' ושלמה אמר אמרתי אחכמה וכו' וגם איוב ומשה עצמו אשר כתב ספר איוב אמר לא ידע איש ערכה כי זה היפך לא נפלאת היא ורחבה מני ים היפך ולא מעבר לים וכו'. ו' למה לא נפלאת אמר ממך ולא רחוקה לא הזכיר ממך. ז' למה הזכיר ד' חלוקות אלו לא פחות או יותר לא נפלאת לא רחוקה לא בשמים לא מעבר לים וכו'. ח' כי גם בלא בשמים היא הי' ראוי לכתוב ולא בתוספות וא"ו. ט' למה בשתים האחרונות שהם יותר מבוארות הוצרך להוסיף ביאורם בפירוש לאמר מי יעלה וכו' לא מי יעבור וכו':י' ד' חלוקות שזכר בכל חלוקה משתיהן מי יעלה ויקחיה וישמיענו ונעשנה מה עניני'. י"א דהל"ל מי יעלה יכו' ויורידה לנו מאי ויקחה. י"ב דהל"ל שהם עצמם אינם ראוים ולמה תלוי הסיבה בשליח. י"ג אומרו כי קרוב וכו' ומה הכרח נתן בדבריו בזה. י"ד דהל"ל כי קרובה אליך המצוה וכו' וכמו שהתחיל ולמה שינה באומר הדבר. ט"ו מה ענין חלוקות בפיך ובלבבך לעשותו:ט"ז למה אמר היום ראה אנכי נותן לפניכם היום והרי הבחירה בידם מששת ימי בראשית. י"ז מה ענין הטוב והחיים והמו' והרע כי נראין דברים כפולים. ואם הוא כפירש רש"י כי הטוב והרע הם המעשה הי' ראוי להקדימם את הטוב את החיים וכו' כי אחר המעשה בא השכר והעונש, ומאי נתתי לשעבר והל"ל נותן ובפרט כיון שאמר היום. י"ח ד' את למה מה ענין ריבויים:ועם מ"ש מבואר הכל היטב:סליק פרשת נצבים:
סוף הספר