ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
סמ"ך · אות כט
ס"ת על דבר אמת המתנדבים בעם להביא ס"ת לב"הכ אשר הם מתפללים שם ולפעמים כי יקרה שנטתה דעתו להתפלל בב"הכנ אחרת בעבור איזה סיבה ורוצה להוליך עמו ס"ת שלו למקום שהלך להתפלל שם להיות לו לתפארת ולתהלה ולשיעלה לקרות בס"ת שלו גם את זאת להשגיח ולפקע עליו אם יארע בו איזה קלקול באופן שיהיה ובני הקהל טענו עליו כבר זכינו בו ואי אתה רשאי להפקיע זכותינו. דבר זה נפתח בגדולים הוא הגאון מוהרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' נ"ד דף פ' ע"ג כ' ולענין להוציאו מידם ולהוליכו לב"הכ שהלך להתפלל בה ולקבוע שם תפלתו לא יצא מתחת רשותו אע"פ שנתנה ביד הגבאים משום דאומדנא דדעתא היא שלא בחר להקדישה לב"הכ ההוא אלא מפני שהיה קובע שם תפלתו כדאוכחנא לעיל וכו'. והא דנסתפק לכון ג"כ היכא דמתו הבעלים ובניהם קיימים אם הם עומדים במקום הבעלים או לא נלע"ד דבמקום הבעלים קיימי דהא אומדנא דדעתייהו שלא כוונו הנודרים והמתנדבים לידור ולהתנדב לב"הכ שהקהל מתפללים בה יותר משאר בתי כנסיות אלא כדי שיהיו הקדשותיהם שמורים ומשגיחם שם מהם ומבניהם ומכל קרוביהם שמתפללים שם שאם יצטרכו גניזה ושמירה יתירה מגניבה ואבידה ומקלקול וכיוצא הם יהיו משתדלים יותר משאר כל הקהל כמו שאנו רואים היום בעינינו ולא יהיו כשאר הקדשות שאין להם בעלים או שנשתקעו שם הבעלים מהם שאין שום אדם משגיח עליהם כ"א הגבאים וכו' והו"ל כקדירה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי ועוד כדי שיהיה לו ולכל קרוביו המתפללים שם לכבוד ולתפארת מכל אנשי קהלתו וכו' וכיון שכן הוא גם הקרובים בכלל האומדנא כמו הבעלים עצמם וכו' ע"ש שהאריך ואע"פ שהרב מוהריב"ל ז"ל ח"ג סימן קפ"ב עלה על דעת עליון לחלוק הדר ביה מההיא כאשר ירדוף הקורא: