פרק יג
א וישמע שמעון כי אסף טריפון חיל רב לבוא לארץ יהודה להכחידה:
ב וירא את העם כי הוא רועד ופוחד ויעל ירושלימה ויקהל את העם:
ג ויעודד אותם ויאמר להם אתם ידעתם את אשר עשינו אני ואחי ובית אבי למען התורה והמקדש ואת המלחמות והמצוקות אשר ראינו:
ד בגלל זה אבדו אחי כולם בעד ישראל ואוותר אני לבדי:
ה ועתה חלילה לי לחוס על נפשי בכל עת צרה כי לא טוב אנוכי מאחי:
ו אבל אנקם נקמת עמי והמקדש ונשיכם וטפכם כי חברו כל הגויים להשמיד אתכם בשנאתם:
ז ותחי רוח העם לשמע הדברים האלה:
ח ויענו בקול גדול לאמור אתה נשיאנו תחת יהודה ויונתן אחיך:
ט הילחם מלחמתנו וכל אשר תצוונו נעשה:
י ויאסוף את כל אנשי המלחמה וימהר לכלות את חומות ירושלים ויבצרה מסביב:
יא וישלח את יונתן בן אבשלום ואתו די חיל ליפו ויגרש את אשר היו בה וישאר בתוכה:
יב ויסע טריפון מעכו בחיל רב לבוא לארץ יהודה ויונתן אתו במשמר:
יג ושמעון חנה בחדיד לפני העמק:
יד וידע טריפון כי קם שמעון תחת יונתן אחיו וכי עתיד הוא להתגרות אתו מלחמה וישלח אליו מלאכים לאמור:
טו בעד הכסף אשר חב אחיך יונתן לאוצר המלך לצרכיו עצרנוהו:
טז ועתה שלח כסף מאה ככר ושנים מבניו לערבון לבל יסור ממנו כאשר יצא לחפשי ושלחנוהו:
יז וידע שמעון כי במרמה דברו אליו וישלח לקחת את הכסף ואת הבנים פן יביא עליו שנאה גדולה מאת העם:
יח כי יאמרו יען אשר לא שלחתי לו את הכסף ואת הבנים אבד:
יט וישלח את הילדים ואת מאת כיכר וישקור ולא שילח את יונתן:
כ ואחרי כן בא טריפון לנחול בארץ ולהשמידה ויסב את הדרך לאדוריים ושמעון ומחנהו על ידו הלכו בכל אשר הלך:
כא והאנשים מן המצודה שלחו אל טריפון מלאכים ויאיצו בו לבוא אליהם דרך המדבר ולשלוח להם אוכל:
כב ויכן טריפון את כל פרשיו ללכת ובלילה ההוא היה שלג גדול מאוד ולא הלך מפני השלג ויסע ויבוא לגלעד:
כג וכאשר קרב לבית שקמה המית את יונתן וייקבר שם:
כד וישב טריפון וילך לארצו:
כה וישלח שמעון ויקח את עצמות יונתן אחיו ויקברוהו במודיעים עיר אבותיו:
כו ויספדו לו כל ישראל מספד גדול ויבכו אותו ימים רבים:
כז ויבן שמעון על קבר אביו ואחיו יגביהו למראה באבן גזית מפנים ומאחור:
כח ויעמד שבע פירמות אשה לעומת אחותה לאב ולאם ולארבעת האחים:
כט ולהן עשה מלאכת מחשבת ויעמד מסביב עמודים גדולים ויעש על העמודים חליצות לשם עולם ועל יד החליצות פיתוחי אניות להראות לכל יורד הים:
ל זה הקבר אשר עשה במודיעים עד היום הזה:
לא וטריפון הלך במרמה עם אנטיוכוס המלך הצעיר וימיתהו:
לב וימלוך תחתיו וישם על ראשו כתר אסיה ויעש רעה גדולה בארץ:
לג וייבן שמעון את מבצרי יהודה ויקיפם במגדלים גבוהים ובחומות גדולות ובשערים ובבריחים וישם אוכל במבצרים:
לד ויבחר שמעון אנשים וישלח אל דמיטריוס המלך לעשות הנחה לארץ כי כל מעשי טריפון היו חמס:
לה וישלח אליו דמיטריוס המלך כדברים האלה ויענהו ויכתוב לו את האיגרת הזאת:
לו המלך דמיטריוס לשמעון הכהן הגדול ואוהב מלכים ולזקנים ולעם היהודים שלום:
לז את עטרת הזהב וענף התמר אשר שלחתם קבלנו ונכונים אנחנו לעשות לכם שלום רב ולכתוב לאשר על המסים לעשות לכם הנחות:
לח ואשר קיימנו לכם קיים והמבצרים אשר בניתם לכם יהיו:
לט ואנחנו נשא את שגיאותיהם ואת פשעיכם עד היום הזה ומס הכתר שאתם חייבים ואם שולמו מסים אחרים בירושלים לא ישולמו עוד:
מ ואם יש בכם ראויים להיכתב בין האנשים אשר אתנו יכתבו והיה בנינו שלום:
מא בשנת שבעים ומאה הוסר עול הגויים מישראל:
מב ויחל עם ישראל לכתוב בספרים ובשטרות בשנת אחת לשמעון הכהן הגדול ושר צבא ונשיא היהודים:
מג בימים ההם חנה [שמעון] על גזר ויסב אותה במחנות ויעש מלכודת עיר ויקריבה לעיר ויך מגדל אחד ויכבשהו:
מד ויקפצו האנשים אשר במלכודת העיר לתוך העיר ותהי מבוכה גדולה בעיר:
מה ויעלו אנשי העיר עם נשיהם וטפם על החומה קרועי בגדיהם ויצעקו בקול גדול מבקשים מאת שמעון לתת להם ימים:
מו ויאמרו אל תעש לנו כרשעתנו כי אם כחסדך:
מז ויעתר להם שמעון ולא נלחם אותם ויגרשם מן העיר ויטהר את הבתים אשר היו בהם האלילים ובזה בא לתוכה שר ומהלל:
מח ויסר ממנה כל טומאה וישבו בה אנשים המקיימים את התורה ויבצרה ויבן לו בה בית:
מט והאנשים מן המצודה בירושלים נעצרו לצאת ולבוא לארץ ולקנות ולמכור וירעבו מאוד ויגוועו מהם רבים ברעב:
נ ויקראו אל שמעון לקחת ימין ויתן להם ויגרשם משם ויטהר את המצודה מן השיקוצים:
נא ויבוא אליה בשלושה ועשרים לחודש השני בשנת אחת ושבעים ומאה בהלל ובכפות תמרים ובכנורות ובתופים ובנבלים ובשירים ובזמירות כי נשמד אויב גדול מישראל:
נב ויקיים לעשות שנה שנה את היום ההוא בשמחה:
נג ויבצר הר המקדש אשר על יד המצודה וישב שם הוא ואשר אתו:
נד וירא שמעון את יוחנן בנו כי איש הוא ויעמידהו לשר כל הצבא וישב בגזר: