פרק טו
א וישלח אנטיוכוס בן דמיטריוס המלך אגרות מאיי הים אל שמעון הכהן ושר היהודים ולכל העם:
ב ובהן היה כדבר הזה: המלך אנטיוכוס לשמעון כהן גדול ושר האומה ולעם היהודים שלום:
ג אחרי אשר אנשי בליעל תפשו את מלכות אבותינו אחפוץ לדרוש את המלכות למען אקומם אותה כאשר הייתה בראשונה ואאסוף המון חיל ואכין אניות מלחמה:
ד ואחפוץ לעבור בארץ למען אענוש את מחריבי ארצנו והמשימים ערים רבות במלכותי:
ה ועתה קיימתי לך את כל ההנחות אשר עשו לך המלכים אשר היו לפניי ושאר המתנות אשר הניחו לך:
ו ומניח אנכי לך לעשות מטבע שלך מטבע בארצך:
ז וירושלים והמקדש יהיו חופשיים וכל הנשק אשר הכינות והמבצרים אשר בנית אשר תמשול בהם יישארו לך:
ח וכל חוב המלך ומסי המלך מעתה לכל הימים מונחים לך:
ט וכאשר נקומם את מלכותנו נכבד אותך ואת עמך ואת המקדש בכבוד גדול להיות כבודכם נראה בכל הארץ:
י בשנת ארבע ושבעים ומאה יצא אנטיוכוס לארץ אבותיו ויאסוף אליו את כל החיל עד אשר מעטים היו עם טריפון:
יא וירדוף אחריו אנטיוכוס המלך וילך אל דור בורח עד הים:
יב כי ראה כי נאספו עליו הרעות וחילו עזבהו:
יג ויחן אנטיוכוס על דור ואתו שתים עשרה ריבוא אדם לוחמים ושמונת אלפים פרשים:
יד ויסובו את העיר והאניות מן הים קרבו ויך את העיר מן הארץ ומן הים ולא נתן לאיש לצאת ולבוא:
טו ויבוא נומיניוס ואשר אתו מרומי ולהם אגרות אל המלכים ואל הארצות ובהן היה כתוב ככה:
טז לוקיוס יועץ הרומיים לתלמי המלך שלום:
יז מלאכי היהודים באו אלינו אהבנו ובני ברית לחדש את האהבה ואת הברית אשר מבראשונה שלוחים מאת שמעון הכהן הגדול ועם היהודים:
יח והביאו מגן זהב אלף מנה:
יט וייטב לנו לכתוב למלכים ולארצות כי לא יבקשו להם רעה וכי לא ילחמו אותם ואת עריהם ואת ארצם וכי לא יעזרו לנלחמים אתם:
כ וייטב לנו לקבל את המגן מהם:
כא ואם ינוסו אנשי בליעל מארצם אליכם תמסרו אותם לשמעון הכהן הגדול למען יקום בהם כתורתם:
כב וככה כתב לדמיטריוס המלך ולאטלוס ולארתם ולארשכה:
כג ולכל הארצות לשמשכה ולבני אשפרטה ולדלוס ולמונדוס ולסיקיון ולקאריס ולסמוס ולפמפוליה וללוקייה ולהליקרנסוס ולרודוס ולפסיליס ולקוס ולסידי ולארדוס ולגורטונה ולקנידוס ולקפריסין ולקוריני:
כד ופתשגן הכתבים ההם כתב לשמעון הכהן הגדול:
כה ואנטיוכוס המלך חנה על דור ביום השני ויקרב אליה את חילו בעשותו מכונות ויסגור את טריפון מצאת ומבוא:
כו וישלח אליו שמעון אלפים איש בחור לעזור לו וכסף וזהב ודי אוכל:
כז ולא חפץ לקבלם וישם לאל את כל אשר נדבר אתו בראשונה ויתנכר אליו:
כח וישלח אליו את אתנביוס אחד מאוהביו לדבר עמו לאמור אתם מושלים ביפו ובגזר ובמצודה אשר בירושלים ערי ממלכתי:
כט את גבולותיהם השימותם ותעשו רעה גדולה בארץ ותשתררו במקומות רבים בממלכתי:
ל ועתה השיבו את הערים אשר לקחתם ואת מסי המקומות אשר השתררתם עליהם מחוץ לגבולות יהודה:
לא ולא ונתתם תחתם חמש מאות ככרי כסף ובעד ההשחתה אשר השחתם ומס הערים עוד ככרים חמש מאות ולא ובאנו ונלחמנו אתכם:
לב ויבוא אתנביוס אוהב המלך ירושלים וירא כבוד שמעון ואת מערכת הכלים ועם כלי הזהב וכלי הכסף ואת המעמד הגדול וישתומם ויודע לו את דברי המלך:
לג ויען שמעון ויאמר לו לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה:
לד ואנחנו כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו:
לה ועל יפו וגזר תדרוש הן עשו בעמנו רעה גדולה ובארצנו בעדן ניתן מאה ככר ולא ענהו דבר:
לו וישב בחרי אף אל המלך ויודע לו את הדברים האלה ואת כבוד שמעון וכל אשר ראה ויכעס המלך כעס גדול:
לז וטריפון ירד באניה ויברח לארתוסיה:
לח ויעמד המלך את קנדביוס לשר צבא שני על ארץ החוף וחיל רגלים ופרשים נתן לו:
לט ויצו עליו לחנות לפני יהודה ויצו עליו לבנות את הקדרון ולבצר את השערים ולהלחם את העם והמלך רדף אחרי טריפון:
מ ויבוא קנדביוס ליבנה ויחל להרגיז את העם ולנחול ביהודה ולקחת את העם בשבי ולהרוג:
מא ויִבֶן את הקדרון וינח שם סוס וחיל למען ישׁוֹדו בצאתם את דרכי יהודה כאשר ציווה לו המלך: