יום אחד עשר
אות לד:
מעלת אליהו ז"ל, כתב בספר בראשית דף ר"ט ע"א, בענין סוד הנשמות, שכלם באות מנהר דינור דנגד ונפק מצרור החיים, וכשהאשה מתעברת, אם הבן הנולד הוא מצד הזכר חי יותר, ואם מצד הנקבה אינו מתקיים, ולכך כתב באליהו (מלכים-א יט,ג) וילך לו אל נפשו כי נשמתו היתה מצד הזכר לגמרי, ולכן לא מת כדרך בני אדם אלא נפשט מן החומר ונשאר כמלאך בעולם, וכבר אמרו, שכל הנסים הנעשים בעולם הם על ידי אליהו ז"ל:
אות לה:
אמר הכותב, בזה נתברר תפלת חנה, (שמואל-א א,יא) ונתת לאמתך זרע אנשים, כי הבן הניתן לה יהיה מצד הזכר ולא מצדה, כדי שיתקיים ונכון:
אות לו:
עוד כתב בספר בראשית דף רכ"ב ע"ב, כמה יש לאדם להסתכל שלא יעבור על רצון יוצרו, ששנינו וכל מעשיך בספר נכתבין, ולא זו בלבד אלא אפילו מה שחושב האדם ועולה על רוחו הכל נכתב לפניו, וראיה מיעקב, כי כשהביאו לו את לאה כונתו היתה ברחל ואותה טפה ראשונה שהשליך יעקב היה בדעתו שהיתה ברחל, הקדוש ברוך הוא דידע מה בחשוכא, החזיר אותה הכונה למקומה, ובחלל ראובן יצועי אביו ניתנה הבכורה ליוסף:
אות לז:
כתב בספר שמות דף ט"ז ע"ב, מעלת ישראל על האומות, שכל האומות ע' לשון, ובישראל כתיב (בראשית מו,כז) כל הנפש וכו' שבעים, הרי כי השולט בישראל כשולט בכל העולם:
אות לח:
כתב בספר ויקרא דף קי"א ע"ב, רעיא מהימנא, טעם למה שנקראו ישראל פעמים בנים פעמים עבדים, אמר כי מי שיודע להקדוש ברוך הוא דרך כלל נקרא עבד, שעושה מצות ה' בלי ידיעת פרטי הדברים, כעבדים שאין לו רשות לחפש בגנזי אדוניו, אבל מי שיודע להקדוש ברוך הוא בדרך פרט נקרא בן:
אות לט:
וכתב בספר במדבר דף קכ"ה ע"א, רעיא מהימנא, וזה לשונו, לא נקראו ישראל עבדים אלא אותם שהם עמי ארץ כבהמה, אבל החכמים נקראו אדם, וזהו (יחזקאל לד,לא) ואתן צאני, כנגד עמי ארץ, אדם אתם, כנגד החכמים. אמר הכותב, וזהו (תהלים לו,ז) אדם ובהמה תושיע:
אות מ:
וכתב בספר בראשית דף רמ"ד ע"ב, (שיר השירים ח,ו) שימני כחותם, מה החותם כשחותם בו האדם אף שיסיר אחר כך החותם הצורה נשארה דבוקה, כך אמרה כנסת ישראל להקדוש ברוך הוא, אני נדבקתי בך אף שאלך בגלות תהיה דבק עמי:
אות מא:
עוד כתב בספר בראשית דף רמ"ח ע"ב, למה נקרא (בראשית כג,ב) קרית ארבע, שנקברו ד' צדיקים, אדם אברהם יצחק ויעקב. והקשה, שהרי אמרו ז"ל שהאבות הן הן המרכבה ואין המרכבה פחותה מארבעה, ושנינו, שתף הקדוש ברוך הוא את דוד ונעשה מרכבה שלימה, ואם כן למה לא נקבר דוד ע"ה במערת האבות. ותירץ, כי דוד ע"ה היה לו מקום מתוקן והוא ציון, ואדם שנקבר בתוך האבות הוא לפי שהיה מלך ראשון שבעולם, ואחר כך ניטלה ממנו המלוכה וניתנה לדוד ע"ה:
אות מב:
כתב בספר בראשית דף ר"נ ע"ב, אמר רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, דיעקב אף על פי שיצתה נשמתו במצרים לא יצאתה ברשות אחר, אלא תכף נקשרה נשמתו למקומה אצל האבות במערת המכפלה, וכשנכנס שם יעקב, כל ריח שבגן עדן עלו בה ונר אחד דולק, וכשנכנסו האבות אצל יעקב להטפל בו נסתלקה הנר, וכשחזר יעקב ונכנס למערה חזר הנר כבראשונה, ועד ימי עולם לא קבלה המערה אדם אחר ולא תקבל:
אות מג:
כתב בספר שמות דף קנ"ב ע"ב, מעלת כשישראל זכאים בשבילם נותן הקדוש ברוך הוא מזון לכל העולם, וכשהם רשעים האומות אוכלים תחלה ואחר כך ישראל אוכלים התמצית, בזמן שהיו ישראל שרויים על אדמתם, היו נותנים תמצית הברכה לאומות ועכשיו בהפך:
אות מד:
כתב בספר בראשית דף א' ע"א, מעלת כנסת ישראל שנמשלה לשושנה, מה שושנה זו יש בה לבן ואדום, אף כנסת ישראל יש בהם דין ורחמים. מה שושנה זו יש בה י"ג עלין, כך ישראל יש להם י"ג מדות רחמים:
אות מה:
וכתב עוד בזה בספר שמות דף כ' ע"א וע"ב, טעם למה נמשל הקדוש ברוך הוא כשושנה, מה שושן זה יש בו ריח והוא אדום מוצקין אותו ונהפך ללבן וריחו אינו זז, כך הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו בדרך זה, החטא הוא אדום, שנאמר (ישעיה א,יח) אם יהיו חטאיכם כשנים, מקריב קרבנו לאש שהוא אדום, זורק דם סביב למזבח שהוא אדום, מדת הדין אדום מוצקין הריח ועולה העשן כלו ללבן, אז נהפך מדת הדין לרחמים. ודע שכל מדת הדין אין הריח שלו אלא מצד אודם, וזה שאמר בנביאי הבעל (מלכים-א יח,כח) עד שפוך דם. אמר ר' יצחק, תדע שעיקר הקרבן הוא חלב ודם שהוא אודם ולבן, ולכך ריח הקטרת הסממנין מהם אדומים מהם לבנים, והריח עולה משניהם כנגד זה אדם מקריב חלבו ודמו בתעניתו ומתכפר לו, מה השושן האדום אינו נעשה לבן אלא על ידי האש, כך כשהאדם מתענה מתוך התענית אבריו מחלישים, ולזה רבי אלעזר כשהיה בתענית היה מתפלל ואומר, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שהקרבתי חלבי ודמי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי, יהי רצון מלפניך, שיהיה הריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה מהקרבן באש של מזבח ותרצני. ומה השושנה, אם אין הקוצים אין מתקיימת, כך אלמלא הרשעים אין ניכרים הצדיקים. דבר אחר (שיר השירים ו,ג) הרועה בשושנים המנהיג עולמו בו' שנים והשביעית שבת לה'. דבר אחר בשושנים, באותם ששונים הלכות:
אות מו:
כתב בספר בראשית דף ס"ט ע"ב, בזמן שיש דין בעולם כגון ביום הדין, אין צריך לאדם להזכיר שמו יחידי לפני הקדוש ברוך הוא, שאם יזכיר שמו יזכירו חובותיו, וזה מאמר הנביא לשונמית, (מלכים-ב ד,יג) היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא, אל המלך זה מלכו של עולם שהיה יום הדין, והשיבה (מלכים-ב ד,יג) בתוך עמי אנכי יושבת, טוב לי להזכר עם הרבים:
אות מז:
וכתב בספר שמות דף קצ"ז ע"א, למעלת אליהו ז"ל, סוד שנמצא בספר אדם הראשון וזה לשונו, בתולדות האדם יהא רוח שירד לעולם ויתלבש בגוף ואליהו שמו, ובאותו גוף יסתלק מן העולם ועלה בסערה, ואותו גוף הגשמי ישאר בסערה וגוף אחר של אור יזדמן לו שם להיות בין המלאכים, וכשיורד למטה לארץ חוזר ומתלבש באותו גוף גשמי שנשאר בסערה, וזה ענין (משלי ל,ד) מי עלה שמים וירד זה אליהו:
אות מח:
וכתב בספר שמות דף ט"ו ע"א, מעלת רבי שמעון בר יוחאי ז"ל, שכתוב עליו (עמוס ג,ח) אריה שאג מי לא יירא, עולמות של מעלה מזדעזעים ממנו ומימיו לא גזר תענית על הצבור, כי כל מה שהיה שואל הקדוש ברוך הוא מקיים והיה מבטל גזרות רעות:
אות מט:
ובספר בראשית דף ד' ע"ב, כתב ענין נפלא, כי מלך המשיח היה בא לישיבתו:
אות נ:
ובספר שמות דף קל"ו ע"ב, כתב, חכמת רב המנונא סבא ומעלתו, שבכל ערב שבת כשהיה עולה מן הנהר שהיה טובל, היה יושב רגע אחד וזוקף עיניו למרום והיה שמח והיה אומר, שהיה יושב לראות שמחת מלאכים עליונים, אלו יורדים ואלו עולים:
אות נא:
וכתב בספר בראשית דף ק"נ ע"א, בפסוק (בראשית כח,יג) הנה ה' נצב, אמר, מכאן למדנו, מי שאינו שלם למטה אינו שלם למעלה:
אות נב:
וכתב בספר שמות דף קס"ו ע"א וע"ב, מעלת (איוב לב,ב) אליהו בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם שהיה כהן מזרע יחזקאל בגזירה שוה, נאמר כאן הבוזי ונאמר להלן (יחזקאל א,ג) יחזקאל בן בוזי הכהן, ולפי שלא תאמר כי הבוזי שכתב אדרבא לגרעון, לכך כתב ממשפחת רם. ומה שנקרא יחזקאל בן בוזי, לפי שהיה מבזה עצמו בפני מי שגדול ממנו, וכן היה אליהו בן ברכאל, וזה שכתוב (איוב לב,ו) צעיר אני לימים, מימים מיבעי ליה, אלא הכי קאמר, צעיר אני ומקטין עצמי אצל מי שיש לו ימים הרבה ושנים:
אות נג:
כתב בספר במדבר דף קי"ז ע"ב, כל מי שמספר שבח חברו או בממון או בבנים, צריך לברכו אחר כך. למדנו ממשה רבינו ע"ה, שאחר שספר שבחן של ישראל (דברים א,י) והנכם היום, ברכם יוסף עליכם. ומי שמונה שבח חברו ואינו מברכו, הוא נתפס בראשונה. ואם מברכו צריך בעין יפה, קל וחומר מי שמברך להקדוש ברוך הוא שיהיה בכל לבו:
נשלם החלק האחד תורה: