ספר מילי דאגדתא ושות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
מליסא תשובה א
את חג המצות יחוג בדיצות כבוד ידיד ה' וידידי הרב הגאון החסיד המפורסים כו' מו"ה אברהם דוד ני' אבד"ק בוטשאטש. מכתבו הגיעני בדבר מה שהתרתי בספרי מק"ח במי ששכר מאדון לזון בהמותיו בחמץ קודם פסח זמן רב והתרתי למכור השורים לאדון ואז יזון האדון את בהמותיו בחמץ שלו והשגתי שם על התב"ש ופקפק כ"ת ע"ז במקומי אני עומד וכל כי הני מילי מעליותא לתאמרו משמאי וכל הגאונים שבמדינה שהייתי שם לא ערערו בדבר ואם לא יזכור הראשונות מי הוא האוסר ויראה בעין השכל עם מופלגי קהלתו אוהבי אמת בנחת דברי בודאי יודה על האמת שהיא פשוט להיתר כביעתא בכותחא וזה החלי ובמה דסיים אפתח מ"ש שמה שהשגתי על התב"ש מהאי דמערימין על מ"ש כבר תירץ בשו"ת ב"א לשארי הגאון מהרא"ז ז"ל עיינתי בדבריו והם תמוהים יותר מדברי התב"ש דמ"ש דמשנה דמ"ש והרמב"ם ז"ל בחיבורו מיירי באופן שכתב הר"ש כשאין מזכה להם המעות והן פודין לעצמן והערמה כזו דפיו ולבו שוין ובהתירא מהפך רק שעושה תחבולה לפטור ממעשר מותר אפילו בד"ת מה שאין כן הערמה דמיירי בגיטין במזכה להם המעות שיפדם לו דמוכח מלתא שלבי בל עמו כי ערים יערים ולזה מדמה התב"ש מכירת הבהמות דשם ג"כ מוכחא מלתא כי ערים יערים וזה תמי' מכמה אנפין חדא דע"כ מודה הרב ני' דהך הערמה דגיטין דמי ממש למכירת בהמות והרי בס"ד דש"ס שם דמיירי במעשר ד"ת ולא הי' קשה לי' רק משפחה ומדוע לא קשיא לי' הערמה בד"ת שרי ומצינו כמה פעמים בפוסקים שהביאו ראיות מס"ד דש"ס ועוד דהא במשנה דמ"ש בד"ת מיירי כמ"ש הר"ש ושם במשנה השני' קתני הי' עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו ופירש"י בב"מ מ"ה דלחבירו היינו שיודע שאינו עושה רק להפטר מחומש וקאמר התם דאם יש בידו מעות מקנה להם המעות בקנין ואלו הי' אפשר להקנות המעות ע"י אג"ק הי' מועיל אף שאין לו מעות בשדה ע"ש וכשמזכה המעות לחבירו בשביל הערמה שדומה למכירת בהמות ומבואר דהערמה גמורה ג"כ שרי בדאורייתא ועוד הדבר ברור דאף כשאינו מזכה להם המעות רק שיפדו מ"ש לעצמם ע"כ אין כוונתו דהמעשר יהי' באמת שלהם דא"כ ל"ה חשיב הערמה דמה לי אם נותן במתנה לחבירו שיפדה המעשר לעצמו או שנותן לו המעות באופן שאחר הפדיון יהי' שלו ועוד דמה עצה היא זו אם יפסיד כל המעשר שחבירו יאכלנו אלא ודאי שיודע שהם יפדו ויחזירו לו אח"כ וממילא גם זה דומה למכירת הבהמות שיודע שיחזירו לו וכיון דמכיר' כזו אף שיודע שיחזירו לו אח"כ מותר בדאורייתא ה"נ במכירת בהמות דכוותי' כיון דמכירה מעליותא היא ואם ירצה הנכרי יקיים המקח ולא יחזיר לו מותר אף בדברי תורה ומ"ש שארי הגאון הנ"ל ראי' דאסר הערמה בדאורייתא דבירושלמי מתיר שם במעשר משום דכתיב בי' ברכה תמה אני דאטו דרש גמור היא הא אסמכתא בעלמא היא דמתמה שם איך המשנה נותנת עצה להפטר מחיוב דאורייתא וקאמר משום דכתיב בי' ברכה אבל א"נ דבד"ת הערמה כזו לאו כלום וכבעלים דמי ודאי ל"ה נפטר משום דכתיב בי' ברכה ימה שסתר כ"ת הראי' שלי משבת דשרי הערמה במכירת בהמות וז"ל ושביתת בהמות ג"כ ע"י נכרי נעשית המלאכה ואין הערמה כ"כ במכר שרגילים נכרים לקנות כך ודבריו תמוהים דמה בכך שהמלאכה נעשית ע"י נכרים הא בלא מכירה אסור ליתן בהמתו לגוי לעשות בה מלאכה דבהמתו מחויבת לשבות רק מחמת המכירה אנו מתירין אף דהוי הערמה וע"כ דהערמה שרי ומ"ש דרגילים נכרים לקנות כך הלא עיקר האיסור שכתב התב"ש שניכר ההערמה שמוכר לקונה עני ואין דרכו לקנות ועינינו רואות שעושין כן בשבת שמוכר לעכו"ם המוליך הבהמות שהוא עני סוסים בסך רב להפקיע איסור שבת וגם בדין המבואר בטוש"ע שיתן אותם לנכרי להוציאן והנכרי יקבל אחריות שידוע של"ה נכרי מקבל אחריות ע"ס רב בשביל הנאה מועטת רק שהיא יודע שהיא רק הערמה ומותר בד"ת גם ומ"ש כ"ת דאין ראי' מבכור דגם בהמות ארנונא פטורין מבכורה אלו לא ראיתי לא האמנתי שכ"ת שמכיר אני שכלו הישר לדמות זל"ז וכי מה ענין זה אצל זה דאם נאמר דהואיל ניכר הערמה במכירה שהלוקח אינו רוצה לקנות רק מצד שיודע שהיא הערמה לאו מכירה היא כלל ומכ"ש כשנתבטל ע"י ג"ד כמ"ש כ"ת ודאי דהבכור קדוש מד"ת ול"ד לבהמות ארנונא דהמלך יכול ליטול מדינא דמלכותא דדינא הוא מש"כ במכירת הערמה א"נ דלאו קנין הוא ואנן בבכור בעינן דינא שפסקה להם תורה דמה"ט בעינן כסף ומשיכה ולא משגיחינן על דד"מ אלא כל שהמכירה בטילה מד"ת לא נפקע קדושת בכורה וע"כ דאף שניכר הערמה מד"ת מכירה מעלי' היא ועתה נחזור לראשונות מש"כת כל מכירת חמץ מגלה דעתו שאין המכירה לגמרי ולשיטת הש"א ג"ד מבטל המכירה עכ"ל לא חשידי ישראל על ככה לגלות דעתם שאין המכירה חלוטה אדרבא מוכרים בלב שלם ונפש חפצה להנצל מאיסור ומה איכפת לי' אף אם יתן הנכרי המעות יקח ואף שיודע שהישראל יחזור ויקנה ממנו אבל ל"ח לג"ד ויכול לדרוש ברבים שאסור לג"ד ואין אנו הוכרעין לחשודים לאסור המותר בשבילם ומי שמג"ד לזה חמצו אסור בהנאה ומכח איסור הנאה אף שהתב"ש לא אסר מטעם זה מכ"מ כתבתי שם בספרי שלכאורה יש לאסור מטעם הנאה כמו בנודר אף שהוא מרשה לאחר מכ"מ אם יודע שהאחר יתן להמודר אסיר והנה זה ודאי מד"ס בעלמא דאי אסר מד"ת לא הוי מתירין באין לו מה יאכל וכיון דבמקום שאסר בהנאה אסור מד"ס כה"ג אך כבר דחיתי שם בספרי דודאי כל שנמכר במכירה גמורה אף שמקוה שיחזור וימכור לו אין בזה איסורא דלא קעבד מידי ול"ד לנודר וכמ"ש שם ומה שכ' כ"ת נידן איסור הנאה מהא דאתקש שאור דאכילה לשאור דראי' והנאת גול"מ היא אין לדברים אלו הבנה ורואה אני כל ד"כ סובבים עפי"ד דהמכירה אינו כלום וכי תמות או תגנוב הבהמה יתבטל המכירה למפרע וזה לא שמיע לן ולא סבירא לן דאף שתמות או תגנוב מחויב הנכרי לשלם וכשאינו משלם היא משום שאין לו או משום אלמות שאינו מזיק בגוף המכירה ומ"ש כ"ת דמכירת חמץ הוא רק ע"י אג"ק תמהני הא אנן במכירת שורים קיימינן שעומדים בחצר הנכרי ונותן כסף והרי איכא קנין המועיל מדברי תורה כסף ומשיכה ומה שכתב כ"ת דכשנתבטל המכר בשורים נתבטל גם מכירת חמץ הגם כי דבריו אין להם שום ביאור כלל אך רואה אני דבריו סובבים במי שמוכר בהמותיו עם חמצו ובזה לא התרתי בספרי שם הואיל ויצא מפי התב"ש ואפשר לבקש טעם לדבריו רק בהשכיר בהמותיו מקודם פסח לזונן בחמץ ופוטר את האדון מחיובו קודם פסח ומוכר לו השירים במכירה גמורה בלי ג"ד לבטל המקח בזה כתבתי להתיר ובמקומי אני עומד כי היא פשוט להתיר ותמהני על תמיהתו הא הח"י בפ"י מתיר בסתם ואין לומר דמיירי כשאין הבהמה מתפטם בחמץ ואין הנותן נהנה מהחמץ ד"ז ל"ש לומר לשום בן תורה ולדברי כ"ת מי ששכח לבטל חמצו ימכרו אסור בהנאה אח"פ דנגד בל יראה דאורייתא ל"מ מכירה ומה נעשה בחמץ שק"ע הישראל אחריות דל"מ לבטל דמבואר בסימן ת"מ שימכרנו ולדברי כבודו אין לו תקנה אלא בשריפה חס מלהזכיר אין לנו להחמיר בחומרת שלא נזכרו בקדמונים להפסיד ממון של ישראל וביום בואי לכאן לא הוריתי בזה לשים אדם אלא שהמורים מתירים מתוך ספרי ולדעתי הוראה טובה היא ומ"ש כ"ת שאחד עשה כהוראתי והפסיד סך רב במו"מ שלו שמעתי כי הרבה עשו עפ"י הוראתי והרויחו והרבה לא עשו והפסידו ג"כ ואולי הי' באמת העונש על מה שהתיר באתרי' דמר וזה ראוי לעונש ודרך תה"ק כך היא בין קדמוני' ואחרוני' לפעמי' אחד מתיר ואחד אוסר וכ"א מורה כשיטתו ולדעתי כאשר יבטל דעתי שהי' נראה לו ראשונה ועיין עם מופלגי קהלתו יודו לדברי ואם לא יודו אין מהצורך לכתוב עוד אליו כי אני לא אחזור עוד כי דברתי בזה עם גאוני ארץ וכולם הודו לדברי ולא ניחא לי בזה לכתוב ולחזור ולכתוב ואין קץ לדברים פשוטים כאלו ומי שרוצה למחות בהעושה כך ימחה ולא אכפת לי בזה בעה"י ספרי נתפשטו ברוב ישראל ובודאי ימצאו לפעמים חולקים על קצת דינם ומי שיחלוק יחלוק ואיני גוזר שישמעון דברי לכל הכ"ד הדנ"ש באהבת נפש קשורה בנפש מאז הכרתיו. ה"ק יעקב אב"ד ליסא: