אור ברסלב

ספר לו שערים· רבנו ישראל איסרלן

שער כב

שער כא

אמר שמואל דגים שעלו בקדרה מותר לאוכלם בכותח, פירש דגים רותחין שניתלו בקערה שאכל בה בשר רותח ואפילו הקצרה עתה צוננת הואיל ודגים רותחין או איפכא שהקערה רותחת והדגים צוננים דמ"מ כדי קליפה מיהא בלע אפ"ה שרי לפי שהוא ג"ט בר נ"ט כלומר הטעם נבלע ונפלט ב"פ קודם שיבא לידי איסור ואין פליטה כה"ג חשיב טעם וק"ל, וכ"ש אם נתבשלו במחבת של בשר דשרי בכותח דאיכא ג' נותני טעם קודם שיבא לאיסור מן הבשר למחבת ומן המחבת למים ומן המים לדגים ועדיין היתר הוא. וכ' בספר התרומה אע"ג שיש לחוש שהדגים או הירק או פירות או קטניות כה"ג שנתבשלו יגעו בבישולן במחבת עצמו ובולע מדופני הקדירה או המחבת עצמו והו"ל רק ב' נ"ט. מ"מ כיון דאיכא מים בכלי רוב טעם הכלי נתפשט במים והוסיף פכ"ה הרא"ש עוד סברא להיתר משום שהדגים או הירק או הפירות אינן בולעין מדופני הכלי אלא ע"י רתיחת המים חשיב ג' נ"ט ומסיק דכן מסתברא דנתבשלו איכא ג' נ"ט ושרי אבל נצלו לא, וכן כ' בסמ"ק במצות ב"ב בפנים דנהגו רבנן דה"ה נתבשלו ובהגהה כתב שם דנצלו לא, ובמרדכי פכ"ה כ' בשם ראבי"ה בשם ראב"ן דלא שנא עלו או נתבשלו או נצלו הכל שרי וריב"ן חתן רש"י כתב משמו דוקא עלו אבל נתבשלו לא וכתב בא"ז פכ"ה מעשה בא לפני רש"י בביצים שנתבשלו בשלו בקדירה של חלב ואסר לעשות מהן טפלות של בשר ולר"י נראה דהלכה למעשה אין חילוק בין עלו לנתבשלו וכן קיבל מר"ת שהורה כן הלכה למעשה ונראה לר"י א"ז דיש לחוש להוראת רש"י וביצים או דגים שנתבשלו במחבת של בשר אסור לאוכלו בכותח ובסמ"ק כ' דוקא דיעבד אבל לבשלם לכתחילה בשל בשר כדי לאוכלו בכותח אסור לכו"ע ע"כ וקערות של בשר שאכל בהן רוטב רותח היום והודח במחבת חולבת במים רותחין שהיד סולדת בהן והמחבת אינו בת יומא הקערות פשיטא דמותרות שלא קלטו רק טעם פגם מן המחבת של חלב וגם המחבת שרי דיש ג' נ"ט מן הבשר לקערה ומן הקערה למים ומן המים למחבת ועדיין היתר הוא שהרי המחבת אב"י ודוקא שהקערות מקונחות שאינם מלוכלכין מן המרק דאז ליכא אלא פליטה של הקערות במים אבל אם האחד מליאה שמנונית או שיורי בשר או חלב במחבת או בקערות הכל אסור דטעם ראשון הוא. [והר"י פכ"ח כ' עוד טעם לאיסור משום דהקערות נוגעות במחבת ונפלט טעם מזל"ז והוי טעם ב' דאיסור ולא פליגי אספר התרומה דלעיל דכתב דרוב הטעם מתפשט במים הוי ליה כמו עלו דשרי כיון דלא בלע טובא אבל הכא אפילו אי הוי כמו עלו הוי איסור וכטעם זה דהכא איסור הוא נוכל לחלק ג"כ בסברת הרא"ש לעיל דחשיב נותני טעם משום דבולעו ע"י רתיחת המים וצ"ע ע"כ גמ'] ואם הקערות או המחבת שתיהן ב"י אפילו שתיהן הן מקונחות שתיהן אסורות דטעם הקערות והמחבת נפלט למים בפעם אחת ונאסרו המים וחוזרין ונבלעין בשר בשתיהן ואוסרין אותו והרא"ש כ' דמאן דשרי נתבשל כמו עלו שרי נמי בכה"ג בקערות ובמחבת אפילו שתיהן ב"י ואפילו לריב"ן נראה להרא"ש להתיר דלא אסרינן נתבשלו אלא לאוכלן בכותח שהוא ממשו של איסור אבל הכא טעם השני אינו אלא מתערב עם טעם של חלב ושרי וכתב דמ"מ יש לאסור לפי שלפעמים נדבק בו שמנונית [הגהה אע"ג דמחבת אינו בת יומא וגם מקונחות הואיל והקערות אינן מקונחות שיורי המאכל נוגעות במחבת עצמו ומקבלת המחבת טעם ממשות של איסור כדפי' הרא"ש בתר הכי ולא שייך כאן טעם שלס'"ה לעיל דרוב הטעם מתפשט במים ודוקא גבי פליטת כלי אמרינן הכי ולא בממשות של איסור והכל אסור דקאמר בפעם א' המחבת שאב"י אי מקונחות דאז נעשה הטעם שבקערה כ'"ב גמור וחוזר ופולט לתוך המים ונאסר הכל אבל אם הקערה בן יומא לבדה אינה מקונחת לא נאסר רק המחבת להשתמש בה בשר מחמת בליעה ראשונה וחלב מחמת בליעה אחרונה משיור מאכל של קערה מכל מקום שייך קצת לאמר בכה'"ג הכל אסור ובס"ה ליתא האי לישנא ע"כ הגה] ושיורי מאכל ונאסר המחבת מממשות של בשר ואסור ע"כ וכדין דגים כך דין בצים שנתבשלו בקדירה של בשר שמותר לאוכלן בחלב או איפכא אפילו היתה הקדירה ב"י אבל אם הוחמו מים בכלי של גוים שיש בו נתינת טעם של איסור אסור ללוש בו לכתחילה באותן מים אע"ג דסתם כלי ע"ג אב"י מ"מ אסור ללוש בבתים סתמא מן המים שהוחמו בכלי ע"ג דאין להתיר נוט"ל לכתחילה אבל לאכול מפת של ע"ג דמותר דהיינו דיעבד. וכן צריך ליזהר שלא לאפות פשטידא בצד פת פן יאכל הפת בחלב כדאמרינן אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולו אסור ואפילו לא נגעו זב"ז דאזיל האי ומפטם האי ואין להתיר מטעם נ"ט בנ"ט חד בעיסה של פשטידא ומשם לעוגה דדוקא בכלי שייך האי טעמא אבל מאוכל לאוכל לא דהכל טעם אחד הוא, ובספר התרומה כתב דאין להתיר מטעם דאיסור הבלוע בחתיכה אינו. הולך מחתיכה לחתיכה כ"א ע"י רוטב משום דרוב פעמים השמנונית יוצא מן הפשטידא ונוגע ממש אל העוגה ע"כ ואפילו לאכול הפת עם בשר או עם המלח אסור פן יאכלנו בחלב, מיהו פשטידא ופלאדן אוכלין דליכא למיגזר שהרי ניכר הבשר או החלב ומסקינן דאי עבדינן כעין תורא שרי ופי' רב אלפס בגמ' פ' כל שעה והרמב"ם פ"ו דמאכלות אסורות בשינה בצורת הפת כדי שיהי' ניכרת שלא יאכל בחלב או איפכא אז הוא מותר והתו' פירש שהפת כעין תורא וליכא למיחש שיבא לשכחה כי יאכל מהר ע"כ, פסק הספר אסור לאנוחי כדא דכמחא גבי כדא דמילחא משום דאיתא לאיסורא בעיניה, ופרש"י דאין מתבשל הכמחא בתוך המלח וחיישינן דלמא אתא למיתן המלח בתבשיל של בשר אבל גבי כדא דחלא שרי לאנוחי משום דליתיה בעיניה ופרש"י שהכותח מתבטל ואינו נותן טעם בחומץ. וכ' התוס' פכ"ה והרא"ש דאין לאסור מטעם זה לתת בתוך תיבה אחת כד של חלב וכד של בשר זה אצל זה דשפיר מיזהר זהיר דכיון דתערובות אסור מיד שלא יפול מזל"ל, וא"ז כ' בשם ר"י שירלאון שכ' בשם ר"י לאסור דחיישינן שמא יתערבו מיהו כתב אם הניחו בדיעבד שרי דאחזוקי איסור לא מחזקינן. וצנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח ופרש"י ב' פירושים דאגב חורפא דצנון בלע שחריפות דצונן מפליט עיקר הטעם של בשר הבלוע בסכין ואינו קרוי נ"ט בנ"ט ועוד הסכין אינו מקונח היטב ושמנונית בעין עליו ומן הדין ל"ה צריך רק הדחה דכיון דאינו רותח אלא אגב חורפיה דצונן בלע טובא. וכ' בסמ"ק בס' נ"ב דסתם סכין אינו מקונח היטב אם לא הודח בכוונה ע"כ, וכ' הרא"ש דמ"מ אינו אסור רק כדי קליפה ע"כ הלכך צריך ליזהר שלא לחתוך בסכין של בשר לא בצלים ולא שומן ולא ראשי כרישין שרוצה לבשל בחלב לפי שהן חריפין ודמי לצונן, ואם שכח ונתנו בקדירה של חלב מותר בס' לבטל טעם הסכין הבלוע בירק שזהו דבר מועט אבל אם חתכו בסכין של ע"ג ונתנו בקדירה צריך ס' נגד כל החתיכה דירק עצמו נ"נ וצריך ס' כמוה דהואיל ושם איסור עליה אבל טעם חלב קודם שנתערב היתר הוא ויכול להיות שאין חילוק בין בן יומא לאב"י דחורפיה דירק מחלי' ליה ומשוי ליה לשבח כדאמרי' גבי קורט של חלתית וכן כ' בספר התרומה ס' נ"ט דדברים החריפין דמו לקורט של חלתית ואין חילוק בין ב"י לשאב"י, והרא"ש פ' אין מעמידין כתב בשם הר"מ דשמע דגדולים חולקים על ס' התרומה בהא. ולב מהר"ם נוטה אחר דבריהם ואעפ"כ הי' מורה בס' התרומה ומה לאסור מ"מ לא הי' מוחה ביד הנוהגים היתר. וכן כ' בסמ"ק במצוה נ"ב בשם ר' יחיאל להתיר וכ' דהרבה גדולים מודים לו עכ"ל, ואם חתך קפלוטות או כרוב בסכין של ע"ג או מבשר לחלב לא צריך רק הדחה וקישות גדי לבי פסקי ופי' במרדכי שהוא חריף מעט ע"כ ואם חתך בזה ליפתן שפיר דמי למחתך בו אח"כ אפילו צונן לפי שטעם הלפת משונה לבטל טעם שפלט מן הסכין ומשמע דוקא לפת דטעמו משונה אבל אם חתך בו בשר או לחם או פרי או ירק אחר שאינו חריף לא:

תוכן העניינים

ספר לו שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה