אור ברסלב

ספר לו שערים· רבנו ישראל איסרלן

שער יח

שער יז

וקי"ל דחתיכה הראויה להתכבד לפני האורחים אינה בטילה ואפילו באלף ומעשה בא לפני ר"ת בתרנגולת שלא נטלה נוצתה שנתערבה בב' שחוטות והתיר ר"ת דהואיל ולא נטלה נוצתה אינה ראויה להתכבד לפני האורחין כמו שהיא אבל חתיכת נבילה שלא נמלחה בכשירות אע"פ שאינה ראויה להתכבד כמו שהיא אינה בטילה דמליחה לא הוי מחוסר מעשה אבל נטילת נוצה הוי מחוסר מעשה. ומיהו דאיתי כמה גדולים עושים שגם בנבילה אומרים שהיא בטילה, ורגלים של נבילה שלא ניטלו טלפים ונתערבו בכשרות אינן ראוין להתכבד ובטלין ברוב ואותן האוסרין בנבילה אוסרין גם ברגלים שראוין להתכבד, וג"כ י"א שיש לאסור ברגלים משום דהוה דבר שבמנין שדרך העולם למכור ב' או ג' רגלים ואנו נוהגין דמתבטלין. וז"ל סמ"ק במצות ב"ב הורה ריצב"א על רגלים של ספק טריפה שנתערבו עם רגלים אחרים של היתר שאינם בטלין ברוב והיא גופא קשיא דהא אפילו ודאי טריפה הי' להם להתבטל לפי מה דמסקינן דהלכה כר' יוחנן דאמר אותו שדרכו למנות שנינו ושמא משום חשש כיבוד נגעו בו דמסתמא רגל של בהמה גסה עשויה להתכבד ושל דקה נמי אפילו את"ל דאינו עשויה להתכבד מ"מ לא פלוג רבנן ואם לא ניטלו טלפיהן צ"ע, כתב הרא"ש פג"ה די"א דחתיכה חיה לא חשיבה ראויה להתכבד ודברי הכל הוא זה. וגם י"א דכבש שלם ואווזא שלמה לא חשיבה ראויה להתכבד ודברי הכל הוא, וי"א דתרנגולת בנוצתה לא חשיבה ראויה להתכבד וליתא אלא כל ענין ודבר שיכול לתקן בענין שיהא ראויה לתת לפני האורח נכבד בין ע"י חתיכה בין ע"י בישול או הסרת הנוצה חשיבה שיבה ראויה להתכבד וכל כיוצא בזה ע"כ, ובסמ"ק במצות ב"ב דחתיכה חיה אינה בטילה דחשיבה שפיר ראויה להתכבד בלא בישול אבל בלא הסרת הנוצה לא חשיבה ראויה להתכבד, וכ' עוד בסמ"ק וז"ל אמרינן בנדרים בני מעיים דאכלינהו לאו בר אינש א"כ אינו ראוי להתכבד, ומכאן הורה ריצב"א על קורקבן של תרנגול טריפה שנתערבה ערבה עם קורקבן טהורה שהוא בסל ברוב ונראה דה"ה לענין טברייש בלע"ז ושאר בני מעיים ע"כ, וכ' בא"ז פא"ט מעשה בא לפני ר' בתרנגולת טריפה שניקב קורקבן שלה שנתערבה בכשירות ודימו שומן בקורקבן במקום חיבור הקורקבנות ואידמי לגמרי והכשיר ר' אחרות ע"י כך, וכך כל דבר שהוא בריה לא בטילה בהיתר אם מכירם יסירם והרוטב בנותן טעם דאפילו אחר שהסיר האיסור צריך ס' לבטל במיחוי של איסור וכן בדבר שהוא בטל ברוב כגון חתיכה שאינה ראויה להתכבד ושאינה בריה צריך ס' לבטל של מיחוי שאינה בטלה ברוב אלא דבר שהוא בעין ואינו נבלע בהיתר ואם אינו מכיר הבריה אינה בטילה דבריה לא בטל אפילו באלף, ובא"ז מס' ע"ז כתב דבריה בטילה בתתק"ס כמוה והביא ראיה מירושלמי, והרא"ש פג"ה כתב ג"כ ההיא פיסקא והראיה ומסיק עלה דלא נהירא ופי' הירושלמי בענין אחר, ועוף טהור נקרא בריה אף במתה ודקאמר ריסק ט' נמלים ואחד חי ר"ל שלם אבל עוף טהור שנתנבלה אפילו כולו שלם לא מיקרי בריה כך פסק ר"י. וכ' הרא"ש פג"ה הטעם בשם ר"י דכל דבר שאם תחלוק ולא תהא שמו עליו קרוי בריה ועוף טמא אם יחלק נקרא נבילה כמו נבילה שלימה דנבילה לאו שם העצם הוא אלא שם התואר ודוקא שהבריה שלימה אבל חתוכות מקצתן אפי' כולן יש עם ההיתר בטל בס', וי"מ דאם רוב שהרג טמא שלם חשוב בריה וכן משמע גבי נמלה דחשוב רוב ככולו ולא בטיל בס' ויש דוחין דההיא לענין טומאה אבל לא לאיסור אכילה. וכתב הרא"ש פג"ה והוכיח מפ' התערובות דאם נפרשו מקצתן לא תלינן דהאיסור נפרש וליבטל ואפי' אם רובו נפרשו לא אמרינן איסור ברובא איתא [הגהה, והטעם נראה דאע"ג דבכל דוכתא תלינן ברוב הכא איכא למימר דכל שנשתנה מבריתו מרוב נשתנה וא"כ האיסור והשלמים אסורים אפילו הן מועטין וכן כל דבר שבמנין שרגילין למכור במנין כגון ביצה של טריפה ושל נבילה או פירות גסות של ערלה אפילו באלף לא בטיל. כתב הרא"ש פג"ה דגיד הנשה דחשבינן בינן בריה אף חתיכה הראויה להתכבד שנתבשלו עם ההיתר אע"ג דקי"ל דאם אינו מכירו אפילו באלף לא בטיל מ"מ הרוטב מותר אם יש שם ס' דהרוטב תלוי בנתינת טעם וביותר מ"מ לא יהב טעמא ע"כ, והא דחתיכה הראויה להתכבד או בריה או דבר אחר שבמנין לא בטיל היינו דוקא כשהן אסורין מחמת עצמן הן כלומר שהן שורש של איסור אבל אם אינה אסורה אלא מחמת שבלעו איסור בטילה אע"פ שבלעו איסור כ"כ שנאסרו ולא היה בהיתר לבטל האיסור מ"מ בטלין כיון שאינן אסורין מחמת עצמן, אבל בשר שהוא בלוע מחלב והיא חתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה, והיינו טעמא דכאן דכל חד באנפי נפשא שרי וכשנתערבו גזירת הכתוב הוא דליתסרי חשוב ממש שורש האיסור ודמי לחתיכת נבילה הראויה להתכבד דלא בטלה, והכי תנן אלו אסורין ואיסורן בכ"ש חבית של יי"נ ובשר בחלב פי' חתיכות בשר בחלב הראוין להתכבד שנתערבו, ודבר שבמנין או כה"ג דבאלף לא בטל שנתערב ערב בהיתר ושוב פירש א' מן התערובות אותו שפירש אסור ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש גזירה שמא יקח אחד מן הקבוע כדאמרינן התם ול"ד לט' חנויות דאמרינן והנמצא הלך אחר הרוב וכל דפריש מרובא קא פריש דשאני התם דהאיסור ידוע וניכר הקביעות וליכא למיחש שמא יקח מן האיסור דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ובלאו הכי יכול ליקח נבלה מן השוק אם ירצה אבל בדבר המעורב באיסור ובהיתר יחד דמה"ת חד בתרי בטל אך מדרבנן אסור מפני שהוא דבר שבמנין או בריה או כה"ג כי שרית ליה כי פריש ליה אתי ליקח במקום שהוא יחד כפר"י. אך ר"ת היה מתיר אם בא זאב ודריס ב' או ג' בהמות ונתערבו אותן בהמות עם בהמות אחרות ושוב פירש אחת מטעם דכל דפריש מרובו קא פריש ולא חיישינן שמא יקח מן הקבוע כדאיתא התם חומרא דקדושים שאני. וז"ל י"ד בסי' ק"י בעלי חיים ושאר דברים חשובים שנתערבו בהיתר שאינן בטלים אפילו באלף ואפילו פירשו אחד מהם מן הרוב אסור דחיישינן שמא יקח מן הקבוע. וכתב הרשב"א דוקא שהפרישו במתכוון אבל ממילא לא. וא"א ז"ל כתב אפילו ממילא נמי פירש נמי אסור ומיהו דוקא כשפירש אחר שיודע התערובות אבל אם פירש קודם שיודע התערובות מותר דבהא לא שייך למיגזר דהא אכתי כולן בחזקת היתר הן ואפילו אם פירש בפנינו מותר כיון שעדיין לא נולד הספק, בעלי חיים או בריה וכה"ג ונתערבו ונאכל א' מהן או נפל לים בענין שנאבד מן העולם בשוגג מותר כל האחרים שאנו תולין לאמר האיסור הלך לו. ופר"י דוקא שנפל מעצמו אבל אם הפילו אפילו בשוגג אסור דקנסו שוגג אטו מזיד. וכתב א"א ז"ל שאם הפילו קודם שנודע התערובות שרי דלא שייך למיגזר כאן שעדיין לא נודע התערובות, ודוקא נאבד מן העולם אבל פירש בעלמא לא ע"כ. ובסיגנון זה כתב בא"ז פג"ה. וכתב עוד בי"ד סק"י דהא דשרינן היכא דנאבד מן העולם היינו דוקא לאכול הנשארים שתים שתים יחד דממ"נ איכא חדא להיתרא אבל לאוכלם אחד אחד או שאוכל כולם אדם א' אסור ע"כ, ועוד פר"י דאין להתיר מטעם ס"ס דנימא בשן דרס ואין דריסה אלא ביד ואפילו אם דרס ביד שמא אינו זאת דכל דבר שספיקו הראשון דאורייתא והוא דבר שבמנין או בריה או חתיכה הראויה להתכבד ונתערבו באחרים אסור ואפילו באלף לא בטיל כאלו נתערב ודאי של איסור שהרי קודם שנתערב נמי הוי הספיקות דאורייתא אסור וחייב עליה אשם תלוי אם שייך בה כרת בודאי איסור, וכן מפרש מהר"י ממש"כ ר"י ההיא ואם נתערב באלף כולן אסורות שכ' דלא קאי אספק ביצה טריפה דהא ה"ל ס"ס. ור"י מפרש כיון דשייך בספיקא אשם תלוי כדלעיל קאי עליה שפיר והוי כודאי אבל אם האסורות בודאי כבר נתערבו בשתים אחרים דהשתא מותרין כולן מה"ת מטעם רוב אלא מדרבנן הוא דאסור משום דהוי דבר שבמנין אם שוב נפל אחד מן התערובות ברוב הכל מותר מטעם ס"ס שהכל בגוף אחד בלא תערובות נמי מותר ע"כ, ובסמ"ק במצות ובסה"ת בס' ע"ז וכו' שלא מתיר כשהספק הוא מה"ת וכו' מטעם ס"ס וכו' כ' דיש מפרשים דהא דספק טרפה מדברים החשובים שנתערב דאסור אפילו באלף היינו טעמא משום דטעם דס"ס בעלמא דשרינן היינו משום דאיכא למיתלי ברוב ובדברים החשובים לא מהני טעמא דרובן דהא אפילו באלף לא בטלין והאי טעמא ליתא דמעשר שני יוכיח דאינו בטל ברוב ואפ"ה תלינן ברוב:

תוכן העניינים

ספר לו שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה