אור ברסלב

ספר לו שערים· רבנו ישראל איסרלן

שער טו

שער יד

א. בדין ריחא מילתא היא פליגי רב ולוי רב סבר אפילו בשר ש שחוטה שמינה שצלאו עם בשר נבילה כחושה אסור משום דהשחוטה השמינה מפטמת הכחושה הנבילה והדרא הנבילה ומפטמה השחוטה וכ"ש אי הוי איפכא ולוי סבר דריחא לאו מילתא היא ואפילו נבילה שמינה ושחוטה כחושה שרי, ופסק רש"י כלוי [גבי ריחא, הכי פרש"י לשם וצ"ע קצת מ"ש מחתיכה שמינה שבתוך דאמרינן לעיל אינו מפעפע כיון דהאיסור שהוא דם אינו מפעפע וכאן נמי האיסור שהוא כחוש הוא ויש לחלק דבפטום וריחא ע"כ] משום דרבא קאי כותיה בבת תיוהא מצי קאי כוותיה וכן פסק רב אלפס כלוי ור"ת פסק כרב דסוגיא דשמעתא כותיה ורבא דשרי בבת תיוהא מצי קאי כוותיה דגבי פיטום נבילה ריחא מילתא היא ול"ד לבת תיוהא, וכן הוא מסקנת הרא"ש כר"ת. וכן ריב"ם רצה לאסור אפילו בדיעבד פשטידא של ישראל שאפו אותו עם פשטידא של גוים, והרבה גדולים נחלקו עליו בדבר אי קיי"ל כרב או כלוי. ואומר ר"ת אפילו מאן דאסר לא אסר אלא בתנוריהם שלהם דנפיש פיטמייהו אבל בתנורים שלנו שרי לאפות פת עם הצלי. וכן כ' התוס' דאפילו פשטידא ופלדין אין לאסור בתנורים שלנו שיש אויר הרבה בתנור וההבל מתפשט, וכ' המיימוני וכן הסמ"ג במצות ב"ב בשם רבותיו תנור שהוא מחזיק י"ב עשרונים של מצה זהו תנור גדול. וז"ל הרא"ש בפ' בתרא דע"ז ודוקא בתנורים קטנים שלהם שהיו מכסין פיהם כדמוכח פ"ק דשבת ולכך נכנס ריחו של זה בזה אבל תנורים שלנו דפיהם פתוח אין לחוש, ובמרדכי פג"ה כ' בשם ר"מ דלר"ת שרי לכתחילה בתנורים שלנו פת עם צלי של היתר ושל איסור דוקא בדיעבד אא"כ מכוסה בבצק וי"א איפכא דדוקא תנורים שלהם שפיהן למעלה שרי למ"ד אבל בתנורים שלנו שפיהם מן הצד מחזיק ריחו ומפטם כל דהו כ"ע מודו דאסור לכתחילה. וכתב בה"ג דהלכתא כלוי ואף לוי דעבד עובדא בגדי וד"א דוקא בדיעבד דכבר נצלה והכשיר. וכן כ' א"ז במס' ע"ז דלכתחילה ריחא מילתא היא, וכן כ' רש"י דלוי מודה לכתחילה והתו' הקשו עליו ואפי' אם בדיעבד אפו פת עם צלי אסור לאוכלו בכותח משום דאפשר למיכלה בלא כותח והוי בלכתחילה, וראב"ן כתב והווי כהני נקיי הדעת שבמגענץ לעשות כיסוי לפשטידא באופין אותו עם פת וכן לפלאדין אבל בלא כיסוי הוה כפת חמה וחבית פתוחה דאם יש כופין שפופרת של ביצה ע"פ הנקב שלא יצא ריחה ע"כ, והכי מסקנת האלפס ורש"י כלוי ואף לא אסור אלא בשר שחוטה ונבילה שקולטין הריח זה מזה ומפטמין זא"ז וכן פת חמה וחבית פתוחה שאין לנטות הריח כ"א דרך המגופה אבל לית ליה לרב הא דתני רב כהנא פת שאפו עם צלי כו' והעולם נהגו איסור באפית פשטידא ופלאדין יחד כל שעה אבל לאפות שום טפלות עם הפת אפילו בלא שום כיסוי שרי והמחמיר לכתחילה אפילו בפת תע"ב, והוכיחו התוס' מהאי דפת שאפה עם צלי דאסור לאוכלו בכותח הא במליחה שרי ומשום דריח בעלמא הוא, וכן כתב המרדכי בפ' בתרא דע"ז בשם ראבי"ה ממש בסגנון זה להתיר, וכתב א"ז פג"ה שטוב להזהר שלא לאפות שום טפלות עם הפת דשמא יזוב שומן על הטפלות בתוך התנור ולאו אדעתיה ואפילו הי' הפת רחוק מן הפשטידא אסור לאוכלו אפילו במלח אלא יחזיר ויסיק התנור אחר הטפלות ויאפה את הפת. ור"ת נשאל על חמץ ומצה שאפו יחד בתנור והתיר ואמר שכמה ריחות מצינו בתלמוד אבל ריח הפת בפת לא מצאנו והרבה פעמים אנו אופין לכתחלה חלה עם פת, וכתב בהגהה באשר"י בשם מהרי"ח פ"ב ד"ה דזילוף מים ע"ג אישים כדי להריח חשיב הנאה ואסור במידי דאסור בהנאה אבל סתם יינם האידנא דנהגו ביה היתר הנאה שרי לזלף:

תוכן העניינים

ספר לו שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה