אור ברסלב
ספר ישראל סבא ישראל סבא › פרנסה ובטחון

ספר ישראל סבא

ישראל סבא · פרנסה ובטחון

תפלה תשובה

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֵר,

"אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ.."

אוֹי, אוֹי, "אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ" אֲנִי לֹא זָכִיתִי לְקַיֵּם אֶת זֶה...

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָיָה לִי עֲשָׂרָה יְלָדִים קְטַנִּים וּבִקְּשׁוּ לֶחֶם, לֶחֶם רַק, וְלֹא הָיָה לִי לָתֵת לָהֶם. אֲנִי סָבַלְתִּי, אֲנִי וְהַיְלָדִים סָבַלְנוּ רָעָב מְאֹד, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיִיתִי מַשְׁלִיךְ אֶת זֶה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - הָיָה לִי רֶוַח יוֹתֵר. עַכְשָׁו יֵשׁ לִי חֲרָטָה עַל זֶה, אֲבָל זֶה כְּבָר לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה. כְּשֶׁיֵּשׁ יְלָדִים שֶׁצְּרִיכִים לֶחֶם וְאֵין לִי לֶחֶם לָתֵת לָהֶם - זֶה נִסָּיוֹן גָּדוֹל.

הָאִשָּׁה שֶׁלִּי לֹא רָצְתָה לֹא בְּגָדִים וְלֹא שׁוּם דָּבָר, רַק לֶחֶם, וְלֹא הָיָה לִי לֶחֶם לָתֵת לָהּ. וְהַלְּוַאי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְרַחֵם עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים, וּלְהַפְקִיר עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַאֲמִין וּלְהִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - יוֹתֵר טוֹב בְּוַדַּאי.

אֲנִי נִמְצָא פֹּה, אֲנִי מְסַפֵּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם שֶׁהוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר...

אַיי, אַיי, אַיי, "אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ", לְקַיֵּם, לְקַיֵּם אֶת זֶה - לֹא רַק לְהַגִּיד. אֲנִי רָצִיתִי. עַכְשָׁו הַזְּמַן? לֹא, זֶה כְּבָר אַחַר מַעֲשֶׂה. לֹא זָכִיתִי, לֹא זָכִיתִי לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן. הָיָה בְּיָדִי רֶוַח כָּזֶה וְעָזַבְתִּי אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל כֶּסֶף, בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה.

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה שֶׁהוּא הַבַּעַל-הַבַּיִת, הוּא הַבַּעַל-הַבַּיִת שֶׁלִּי וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם!

כָּל יָמַי הָיָה לִי סְפֵקוֹת מִצַּד עִנְיָן זֶה, מִצַּד עִנְיָן אַחֵר - מַה לַּעֲשׂוֹת, וְעַכְשָׁו אֵין לִי שׁוּם סְפֵקוֹת שֶׁעָשִׂיתִי לֹא טוֹב. אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר, הָיָה לִי נִסְיוֹנוֹת וְלֹא עָמַדְתִּי בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא זָכִיתִי לְהִתְגַּבֵּר, עָבַדְתִּי וְעָבַדְתִּי וְלֹא זָכִיתִי בָּזֶה. הָיָה לִי דְּבָרִים הַרְבֵּה - פַּרְנָסוֹת, אֲבָל אִם הָיִיתִי מַפְקִיר בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיִיתִי זוֹכֶה וְהָיָה עִנְיָן אַחֵר.

אַיי, לֹא עָשִׂיתִי טוֹב שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְקַיֵּם "אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ", אֲנִי מִתְחָרֵט וּמִתְחָרֵט וּמִתְחָרֵט. אֲנִי רוֹצֶה, אֲנִי רוֹצֶה, אֲנִי רוֹצֶה, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר...

יֵשׁ לִי מַעֲשֶׂה לְסַפֵּר, אֲנִי יָשַׁבְתִּי בַּיְשִׁיבָה וְכָתַבְתִּי מִכְתָּבִים בִּשְׁבִיל הַיְשִׁיבָה שֶׁיִּשְׁלְחוּ כֶּסֶף, פַּרְנָסָה. וַאֲנִי כָּתַבְתִּי כְּתָבִים שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִידִים שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְצְרִיכִים לָתֵת לָהֵם פַּרְנָסָה. אָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: "לָמָּה לִי הַכֶּסֶף, חֲבָל עַל הַזְּמַן, אֲנִי לֹא אֶכְתֹּב", אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּתַבְתִּי, כָּתַבְתִּי מִכְתָּבִים שֶׁיִּשְׁלְחוּ כֶּסֶף, פַּרְנָסָה.

נוּ, אֲנִי יָשַׁבְתִּי עַל-יַד הַשֻּׁלְחָן וְכָתַבְתִּי הַמִּכְתָּבִים שֶׁיִּהְיֶה לִי פַּרְנָסָה. בָּא כֶּלֶב שׁוֹטֶה לַבֵּית-הַכְּנֶסֶת וְעָמַד עַל-יָדִי וְהוּא רָצָה לִנְשֹׁךְ אוֹתִי, וְהָלַךְ וְחָזַר...

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁבָּרֶגַע שֶׁהַכֶּלֶב עוֹמֵד וְרוֹצֶה לִנְשֹׁךְ, וְאִם הָיָה נוֹשֵׁךְ כְּבָר אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, אָז אָמַרְתִּי: "שׁוֹין, פַּרְנָסָה - לֹא! בִּשְׁבִיל שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב שׁוֹטֶה?"

בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַכֶּלֶב לֹא נָשַׁךְ, אֲבָל אֲנִי נָפַלְתִּי לְשֵׁנָה וְיָשַׁנְתִּי...

אוֹי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלֵינוּ, עַל מִי שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ אֲמִתִּי וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְהַקְרִיב עַצְמוֹ עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַשְׁלִיךְ כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, רַק לַעֲסֹק בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְתוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּוַדַּאי זֶה יוֹתֵר טוֹב. הָאָדָם בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּזְכֶּה לְהַפְקִיר עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּשְׁבִיל כָּל רֶגַע שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה. זֶה תָּלוּי בְּהַלֵּב שֶׁל הָאָדָם, כַּמָּה הוּא רוֹצֶה.

טוֹב יוֹתֵר כְּשֶׁהָאָדָם לֹא 'חָכָם' וְלֹא חוֹשֵׁב הַרְבֵּה - רַק חָזָק! גִּבּוֹר!

נוּ, כְּפִי הַגְּבוּרָה, כְּפִי הַלֵּב - זוֹכִים לָאֱמֶת!

אֲנִי רָאִיתִי שֶׁהָעִקָּר תָּלוּי בַּלֵּב, לְפִי הָרָצוֹן - אִם הָאָדָם הוּא לֹא מִסְתַּכֵּל עַל כָּל הָעִנְיָנִים וּמַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל הָאֱמוּנָה. מִי חַיָּב לְךָ? הַלֵּב חַיָּב, אִם הָיִיתָ עִם לֵב שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים, אָז הָיִיתָ מַרְוִיחַ!

בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה יוֹתֵר עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת זֶה טוֹב, זֶה הָעִקָּר הַגָּדוֹל. אֲבָל לְהַגִּיד לַאֲחֵרִים מַה לַּעֲשׂוֹת - קָשֶׁה, לְפִי הַדִּין כָּכָה יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה, וְכָכָה אֵין לוֹ פַּרְנָסָה וְיִהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּלִים. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה לְהַגִּיד, אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד לַאֲחֵרִים, זֶה תָּלוּי בְּהָאָדָם עַצְמוֹ, אִם הוּא מוּכָן לְהַקְרִיב עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם - אָז בְּוַדַּאי יוֹתֵר טוֹב.

עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה לְּהַגִּיד, אֲבָל אֲנִי בְּעַצְמִי אֲנִי לָמַדְתִּי בְּחַיָּי שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לְהַפְקִיר אֶת עַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיךְ הַכֹּל בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה...

נוּ, כָּל הָעוֹלָם מְדַבְּרִים רַק מִפַּרְנָסָה: "פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה.. פַּרְנָסָה יֵשׁ לוֹ?" פַּרְנָסָה זֶהוּ נִסָּיוֹן גָּדוֹל. מַה, כָּל הָעוֹלָם יַגִּיד: "מְשֻׁגָּע, מְשֻׁגָּע, מְשֻׁגָּע!" וְגַם הָאִשָּׁה תַּגִּיד: "מְשֻׁגָּע!" וְגַם הָאַבָּא וְגַם הַמִּשְׁפָּחָה וְגַם כָּל הָעוֹלָם יַגִּיד: "זֶהוּ מְשֻׁגָּע, הוּא הָיָה לוֹ פַּרְנָסָה אֲבָל הוּא מַשְׁלִיךְ אֶת זֶה בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם".

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: "בִּזְמַן שֶׁהָאָדָם מוּנָח עִם הָרַגְלַיִם אֶל הַדֶּלֶת - הוּא מִתְחָרֵט מְאֹד שֶׁלֹא שָׁמַע לִי!" נוּ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לְרַבֵּנוּ וּמְחַזֵּק עַצְמוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם!

לֹא רוֹצִים לִשְׁכַּב עִם הָרַגְלַיִם אֶל הַדֶּלֶת, כִּי אָז יִהְיֶה לָאָדָם חֲרָטָה עַל כָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶה. כָּכָה יִהְיֶה. בִּשְׁבִיל מָה כָּל הַתַּאֲווֹת? לְהַשְׁלִיךְ כָּל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה?! אֲבָל הָאֱמֶת הוּא "אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ".

אֲנִי גַּם-כֵּן רָצִיתִי כְּמוֹ כֻּלָּם, רָצִיתִי, אֲבָל לֹא הָיָה לִי שֵׂכֶל אֲמִתִּי, הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. עַכְשָׁו אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת זֶה, עַד הַיּוֹם אֲנִי מִתְחָרֵט, אֲבָל זֶה כְּבָר לְאַחַר מַעֲשֶׂה, מַה לַּעֲשׂוֹת? אִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עָבַר הַזְּמַן...

אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁסִּפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, אִשָּׁה אַחַת בִּקְּשָׁה מֵאֶחָד מֵעוֹבְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה, הִיא קִבְּלָה מִכְתָּב מֵהַבֵּן שֶׁלָּהּ וְהִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת לִקְרֹא, אָז הִיא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁהוּא יִקְרָא לָהּ הַמִּכְתָּב שֶׁהִיא תָּבִין מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ, הִיא אֵינֶנָּהּ יוֹדַעַת הַפֵּרוּשׁ.

נוּ, הוּא קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב וְרָאָה שֶׁהַבֵּן שֶׁלָּהּ הָיָה חוֹלֶה וְנִפְטַר!

הוּא לֹא רָצָה לְהַגִּיד לָהּ מַה שֶּׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ, כָּתוּב שָׁמָּה שֶׁהַבֵּן שֶׁלָּהּ נִפְטַר, אָז הוּא אָמַר לָהּ שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ לִקְרֹא מַה כָּתוּב, אִם נִפְטַר אִם פִיפְטֵר, וְהִיא לֹא הֵבִינָה מַה זֶּה פִיפְטֵר, אָז הוּא אָמַר לָהּ עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם: "נִיפְטֵר, פִיפְטֶר.." וְשׁוּב הִיא לֹא הֵבִינָה מַה זֶּה נִיפְטֵר, אָז הִיא אָמְרָה: "מַה זֶּה, זֶה לֹא נוֹגֵעַ לִי נִיפְטֵר פִיפְטֵר, הָעִקָּר - פַּרְנָסָה יֵשׁ לוֹ?"

הִיא צָעֲקָה וְאָמְרָה לוֹ: "נִיפְטֵר פִיפְטֵר אֲנִי לֹא רוֹצָה לָדַעַת, זֶה לֹא חָשׁוּב. אֲנִי רוֹצָה רַק לָדַעַת אִם יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה!"

כָּכָה כָּל הָעוֹלָם: "פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה.." פַּרְנָסָה הוּא הַפֵּרוּשׁ לַעֲבֹד תָּמִיד בִּשְׁבִיל כֶּסֶף. אֵין לוֹ זְמַן, הוּא מְמַהֵר לַעֲבֹד. בִּשְׁבִיל מָה הַכֶּסֶף? בִּשְׁבִיל הֶבֶל, מַה יֵּשׁ בָּזֶה? אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם שׁוֹכֵב עִם הָרַגְלַיִם לְכִוּון הַדֶּלֶת הוּא מִתְחָרֵט, הוּא מִתְחָרֵט מְאֹד עַל שֶׁהוּא לָקַח אֶת הַפַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה. אָז הוּא יוֹדֵעַ כְּבָר שֶׁהוּא עָזַב אֶת הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַכֶּסֶף, בִּשְׁבִיל הֶבֶל.

צְרִיכִים לָתֵת הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַפַּרְנָסָה וְהַשֵּׁנָה וְהָאֲכִילָה, לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

זֶה מַעֲשֶׂה יָפֶה לְכָל הָעוֹלָם, "אוֹי, נִיפְטֵר פִיפְטֵר, מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, הָעִקָּר אִם יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה.."

אֶתְמוֹל בָּא אֵלַי אִישׁ אֶחָד וְאָמַר: "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, יֵשׁ לִי בָּרוּךְ הַשֵּׁם פַּרְנָסָה, אֲבָל הַפַּרְנָסָה עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוֹת וְקוֹנוֹת וְזֶה לֹא צָנוּעַ. מַה לַּעֲשׂוֹת, אִם לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַפַּרְנָסָה, אִם לֹא?"

כָּל הָעוֹלָם, "פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה, פַּרְנָסָה..", אֲבָל חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב לֹא הָיָה לָהֶם פַּרְנָסָה, הָיָה קָשֶׁה לָהֶם לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּך, כִּי אֵיךְ הוּא יַעֲשֶׂה שִׁדּוּךְ אִם אֵין לוֹ פַּרְנָסָה?

הַהוֹרִים הָיוּ אוֹמְרִים לַבַּת שֶׁלָּהֶם: "אַתְּ צְרִיכָה שִׁדּוּךְ, אֲבָל בְּרֶסְלֵב אִי אֶפְשָׁר לָךְ לָקַחַת, אֵיךְ יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה? לֵךְ מֵאִתָּנוּ!"

אֵצֶל הָעוֹלָם זֶהוּ מְשֻׁגָּע מִי שֶׁמַּשְׁלִיךְ פַּרְנָסָה, אֲבָל לְפִי הָאֱמֶת צְרִיכִים לְהַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

יֶשְׁנּוֹ בָּעוֹלָם הוֹן כָּזֶה, עֲשִׁירוּת כָּזֶה - תּוֹרָה וּתְפִלָּה. אֲנִי גַּם-כֵּן רוֹצֶה, אֲבָל עַכְשָׁו הַזְּמַן - אֵינֶנּו, אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּלוּם!

אֲני שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁרוֹצֶה לִשְׁאֹל אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת, הוּא רוֹצֶה לַעֲבֹד הַשֵּׁם, אֲבָל מַה יִּהְיֶה עִם הַפַּרְנָסָה? הָאִמָּא שֶׁלּוֹ אָמְרָה לוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה, אָז אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת אֶצְלוֹ וּלְהַגִּיד לוֹ: "פַּרְנָסָה - רַק אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!"

כְּשֶׁהָאָדָם יִשְׁכַּב עִם הָרַגְלַיִם אֶל הַדֶּלֶת, אָז יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה...

תוכן העניינים

ספר ישראל סבא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה