ישראל סבא · חתן בלי טלית
אוֹי וֵוי, אוֹי וֵוי, מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר, מִי יָכוֹל לְסַפֵּר. כַּמָּה שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר עוֹד לֹא, אִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ מַה שֶּׁעָבַר עָלַי. אֲנִי לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף וְהָיִיתִי צָרִיךְ לְחַתֵּן אֶת הַבַּת שֶׁלִּי. נוּ, יָכֹלְתִּי לְחַתֵּן אוֹתָהּ רַק עִם סַבָּל מִן הַשּׁוּק, אֲבָל אָדָם כָּזֶה כְּמוֹ שְׁמוּאֵל מִי יִתֵּן לִי לְחָתָן בִּשְׁבִיל הַבַּת שֶׁלִּי?
הַהוֹרִים וְהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל שְׁמוּאֵל חִפְּשׂוּ שִׁדּוּכִים בִּשְׁבִילוֹ, וְהֵם הָיוּ רַבָּנִים גְּדוֹלִים וַעֲשִׁירִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם עוֹלָמִי, וְשְׁמוּאֵל בְּעַצְמוֹ הָיָה מֵהַחֲסִידִים הַלַּמְדָּנִים וְהָיָה לוֹ שֵׁם גָּדוֹל, הוּא הָיָה בַּעַל-מֹחַ גָּדוֹל, וְכָל הָרַבָּנִים וְכָל הָעֲשִׁירִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם רָצוּ אֶת שְׁמוּאֵל בִּשְׁבִיל הַבַּת שֶׁלָּהֶם, וְהוּא לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ. הוּא רָאָה זֶה זֶה, זֹאת זֹאת, אָז לֹא נִרְאֶה בְּעֵינָיו כָּל הַשִּׁדּוּכִים. כֻּלָּם רָצוּ אֶת שְׁמוּאֵל לֶחָתָן, עֲשִׁירִים עִם כֶּסֶף הַרְבֵּה, רַבָּנִים מְפֻרְסָמִים, הֵם רָצוּ לָתֵת לוֹ אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁלָּהֶם וְהוּא לֹא רָצָה.
שְׁמוּאֵל הוּא לָמַד אֵצֶל רַב אֶחָד וְאוֹתוֹ הָרַב רָאָה שֶׁשְּׁמוּאֵל הוּא גָּאוֹן, אָז הָרַב הָיָה לוֹ יַלְדָּה מְלֻמֶּדֶת וְהוּא רָצָה אֶת שְׁמוּאֵל בִּשְׁבִיל הַבַּת שֶׁלּוֹ וְשֶׁשְּׁמוּאֵל יִהְיֶה רֹאשׁ-יְשִׁיבָה אֶצְלוֹ, אֲבָל שְׁמוּאֵל לֹא רָצָה שׁוּם שִׁדּוּךְ.
פַּעַם אַחַת קָרוֹב שֶׁל שְׁמוּאֵל הָיָה בַּבַּיִת שֶׁלִּי וְהוּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לִי בַּת לְחַתֵּן, אָז הוּא אָמַר לִי: "אוּלַי שְׁמוּאֵל זֶה יִהְיֶה שִׁדּוּךְ טוֹב בִּשְׁבִילְכֶם?"
אֲנִי מִסְתַּכֵּל עָלָיו, הוּא לֹא מַכִּיר אוֹתִי וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לִי אֵיךְ, "מַה, שְׁמוּאֵל?"
עֲשִׁירִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, רַבָּנִים שֶׁל כָּל הָאָרֶץ רוֹצִים לָתֵת לוֹ כֶּסֶף הַרְבֵּה וְהוּא דִּבֵּר עִם הַבַּחוּרָה, "לֹא בִּשְׁבִילִי!"
אָמְרוּ לוֹ: "יִשְׂרָאֵל בֶּער יֵשׁ לוֹ בַּת, אוּלַי זֶה?"
פַּעַם אַחַת הוּא רָאָה אֶת הַבַּת שֶׁלִּי וְדִבֵּר אִתָּהּ, אָז בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה הוּא בָּא הַבַּיְתָה לְהָאַבָּא וּלְהָאִמָּא וְאָמַר: "אַבָּא, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי אֲבַשֵּׂר לָכֶם בְּשׂוֹרָה טוֹבָה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי מָצָאתִי כַּלָּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי כַּלָּה".
אָז הָיָה שִׂמְחָה בַּבַּיִת, "שְׁמוּאֵל יֵשׁ לוֹ כְּבָר כַּלָּה!"
אַחַר-כָּךְ שָׁאֲלוּ: "מִי זֹאת הַכַּלָּה? אֵיזֶה עָשִׁיר?"
"הַבַּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֶּער, מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב".
"אוֹי וֵוי"...
כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁאֲנִי עָנִי כָּזֶה מִכָּל יְרוּשָׁלַיִם, וְשְׁמוּאֵל לֹא רוֹצֶה רַבָּנִים שֶׁל עֲשִׁירִים, הוּא רָצָה אֶת הַבַּת שֶׁלִּי, אָז הָאִמָּא אָמְרָה לוֹ: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, הַבַּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֶּער מִמֵּאָה שְׁעָרִים, הוּא אֵין לוֹ כְּלוּם כֶּסֶף וַאֲנַחְנוּ גַּם-כֵּן עֲנִיִּים, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים, אֵיךְ תַּעֲשֶׂה חֲתוּנָה?"
"אוֹי, מַדּוּעַ שְׁמוּאֵל הוּא רוֹצֶה עָנִי, וְעוֹד יִשְׂרָאֵל בֶּער, הוּא מֵהָעֲנִיִּים הַקָּשִׁים מְאֹד, מֵהָעֲנִיִּים הַגְּדוֹלִים מְאֹד, אֵין לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל".
"זֶה הַכַּלָּה שֶׁלִּי!"
לִפְנֵי הַחֻפָּה הַמִּנְהָג הוּא שֶׁלַּכַּלָּה נוֹתְנִים אֵיזֶה מַתָּנָה וְלֶחָתָן נוֹתְנִים טַלִּית גָּדוֹל. אֲנִי לֹא הָיָה לִי טַלִּית, אָז אָמַרְתִּי: "אֲנִי אֵין לִי טַלִּית". וְהֶחָתָן הָיָה בְּלִי טַלִּית...
שְׁמוּאֵל הוּא הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, הוּא אָמַר: "כְּמוֹ רַבֵּנוּ - אֵין בָּעוֹלָם!" הוּא אָמַר שֶׁהָעִנְיָן הַזֶּה כְּמוֹ נַחְמָן מֵאוּמַן זֶה דָּבָר מְיֻחָד וְלֹא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם, זֶה חָדָשׁ. כֵּן, כָּכָה אָמַר שְׁמוּאֵל. שְׁמוּאֵל לֹא רָצָה שׁוּם שֵׁם, שׁוּם חֲשִׁיבוּת, שׁוּם פִּרְסוּם. הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת מְכֻבָּד, מְפֻרְסָם בְּכָל הָעוֹלָם, וְהוּא בָּרַח מִזֶּה, הוּא לֹא רָצָה.
שְׁמוּאֵל הוּא שָׁאַל אוֹתִי: "מָה אַתָּה אוֹמֵר עַל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר?"
אָמַרְתִּי לוֹ: "אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר!"