סי' כא עתיקא טמיר וסתים · ד"ה ואח"כ בשמניי
ואח"כ בשמניי עצרת אז הוא זיווגא דמטרוניתא פנים בפנים ואז נמשך על כל ישראל הארה מהשכל העליון שהוא בחי' אור הפנים ואז השמחה וההתלהבות הלב של ישראל גדול מאד בבחי' שלהבת הלב העולה מאליה כנ"ל ואז כל ישראל עולין לתורה כי כולם יש להם חלק בבחי' הפנים לתורה ומסיימין ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פינם (שזכה להשיג בשלימות בחי' אור הפנים) וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל כי האיר הדעת לכל ישראל והודיע הסגולה לעם סגולה, ומתחילין בראשית ותרגומו בחוכמא היינו בזה השכל שהוא בחי' ראשית בחי' קדם ופנים, ורז"ל דרשו בשביל ישראל בשביל התורה ובשביל משה וכו' והכל אחד היינו בשביל המשכת המוחין והחכמה והתגלות הדעת והתורה לישראל בשביל זה היתה כל הבריאה רק שבשביל הבחירה ניתן כח להקליפות והחשך לכסות על המוח שזה בחי' והארץ היתה תהו ובהו וכו' ויאמר א' יהי אור (שיתגלה אור הדעת בעולם) וכו' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד בחי' התגלות הדעת שלעתיד לבוא בחי' יום אחד יודע לה' שאז יהיו כולם טוב כולם אחד כמבואר בפנים: