סי' יא אני ה' הוא שמי · ד"ה ואחר יו"כ
ואחר יו"כ מתחילין לכנוס החסדים כי עיקר תיקון המלכות שהוא בחי' כבוד הוא ע"H החסדים כ"ש והוכן בחסד כסא וכמובא לעיל, וזה בחלי' כי לשמך תן כבוד על חסדך וכו' וזה בחי' יעלזו חסדים בכבוד, וכן שמירת הברית הוא בחי' חסדים בחי' שומר הברית והחסד וכתיבושמר ה' א' לך את הברית ואת החסד, וכן האור של הדיבור הוא בחי' חסד שהוא בחי' אור יום בחי' יומם יצוה ה' חסדו וכמובא בסי' י"ג, וזה בחי' להגיד בבוקר חסדך, וכן תבונת התורה שהוא בחי' שמים כמבפ"נ זה בחי' חסדים בחי' ה' בהשמים חסדך, וזה בחי' לעושה השמים בתבונה כי לעולם חסדו, עד שביום ראשון של סוכות נמשכין חסדים גדולים מאד ואז נכנסין לסוכה שהיא בחי' סוכה עליונה בחי' בינה בחי' תבונת התורה הנ"ל, וסוכהתתאה היא בחי' סגוכת דוד בחי' מלכות בחי' כבוד הנ"ל, והם בעצמם הם בחי' שני היחודים הנ"ל רק מחמת שעיקר עבודתינו הוא בבחי' היחודא תתאה הנ"ל,וה בחי' סוכה שהן אותיותך כ"ו ה"ס כמובא בזוה"ק, וע"כ ארז"ל תשבו כעין תדורו איש ואשתו וכו' שזה בחי' היחודא תתאה הנ"ל, וע"כ צריכין ליזהר בכבוד הסוכה ואסור לעשו"ת בה תשמיש בזוי כמבואר בשו"ע, כי הוא בחי' כבוד הנ"ל, וגם אסור ליהנות מעצי הסוכה כל שבעה דחיילא קדושה עלייהו וכמו שארז"ל כי היא בבחי' קדושה הנ"ל שהוא בחי' הוא"ו של כבוד, וע"כ צריכין לדבר בה רק דברי קדושה בחי' דיבורים המאירים הנ"ל, זוה בחי' השמחה של סוכות בחי' יעלזו חסידים בכבוד וכתיב לכן שמח לבי ויגל כבודי, וגם הדיבור המאיר הוא בחי' שמחה בחי'שמחה לאיש במענה פיו וכן תבונת התורה לעומקה היא בחי' שמחה וזה בחי' (משלי כ"ג) בני אם חכם לבך (בחי' בינהלבא) ישמח לבי גם אני ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים בחי' הדיבור הנ"ל: