סי' י ואלה המשפטים · ד"ה וזה בחי'
וזה בחי' מצוות תקיעת שופר שבטבעו להחריד לב האדם ולהכניע ולהשפיל גאונו וזדון לבו של האדם כמובן בפסוקים הרבה, וע"כ השופר מצותו שיהיו של איל וכפוף ודרז"ל ע"ז כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי כי העיקר הוא הכנעת הלב באמת, וע"כ מצותו בשל איל לזכור עקדתו של יצחק שפשט צווארו על גבי המזבח לישחט בשביל לקיים מצוות בוראו כי זה עיקר שלימות ההכנעה וביטול הגאוה עד שיהיה כאין ואפס ממש נגד רצון בוראו וימסור נפשו בכל עת על קדושת שמו ית', ומחמת שע"י התרועה נתבטל הע"ז שעיקר אחיזתה בבחי' רגלין בחי' רגליה יורדת מות אך אעפי"כ ממילא נעשה איזה פגם ח"ו גם בבחי' ידין וע"כ ע"י התרועה דאיהי רוחא בחי' הרוח שבלב העליון כביכול עי"ז נתעלין הרגלין בבחי' לבו נשא את רגליו וגם נתגלה הארת הידים, וממילא מובן כי בתחלה נתגלה הארת הידים שזה בחי' מחאת כפים מאחר שאין שם אחיזה להסט"א כ"כ, וגם כי הם סמוכין ביותר להרוח שבלב וכנראה בחוש שבשעת שמחה שנתעורר הרוח החיוני שבלב אזי בנקל וקרוב יותר שימחא האדם בכפים מחמת שמחה ממה שיתעורר גם לריקודין ברגין ממש, וזה בחי' שברים ותרועה שברים הוא גנוחי גנח שזה בחי' מה שמתאנח על פגם בחי' הידין שאין שם אחיזת הסט"א כ"כ רק אעפי"כ מתאנח וגונח על פגם ומיעוט הארתם ותרועה הוא יילולי ייליל בקולות קצרות ותכופות מחמת גודל הצער והכאב שזה כנגד בחי' פגם הרגלין שיש בהם אחיזה ביותר לסטרא דמותא ח"ו, ושניהם הם בחי' לב נשבר ונדכה בחי' רוח נשברה, ועי"ז בא אח"כ שמחה כמובא במ"א שאר לב נשבר בא שמחה שזה בחי' אשרי העם יודעי תרועה וסמוך לי' בשמך יגילון כל היום וע"י השמחה הבאה מהרוח שבלב עי"ז נתגלה הארת הידים ונתעלין הרגלין וע"כ שברים קודם לתרועה, וזהו שארז"ל כי תרועה מרמז על התורה כי התורה ג"כ כלולה מכל הבחינות הנ"ל כמבואר בפנים, ומחמת שעיקר המשכת תיקונים אלו הוא ע"י התקרבות אל הצדיק כנ"ל וההתקרבות אל הצדיק הוא בבחי' תקיעה פשוטה כמבואר בפרשת חצוצרות וכמובא לעיל וע"כ כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה: