סי' טו אור הגנוז · ד"ה ואח"כ זוכין
ואח"כ זוכין לשמיני עצרת ואז זיווגא דמטרוניתא פנים בפנים והיראה עולה לשרשה בשלימות ונעשה יחוד יראה עם נורא ואז השמחה גדולה מאד בחי' וגילו ברעדה, ואז נמשך התגלות הדעת והשגת התורה בעולם בהתגלות גדול ונפלא, וע"כ כל ישראל עולין אז לתורה ומסיימין התורה בענין כל המורא הגדול (בחי' יראה) אשר עשה משה (בחי' הדעת ששם שורש היראה) לעיני כל ישרא לשהם בחי' משפט כמבפ"נ, ורש"י פירש ששיבר את הלוחות לעיני כל ישראל והיינו כי ראה משה שעשו את העגל והמודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, נמצא שפגמו בבחי' התורהשבנגלה והבין משה שבאם יתן להם הלוחות עכשיו שהוא בחי' התורה שבנגלה חרות על הלוחות לא יהיה להם תקומה ח"ו, גם ראה שפרחו האותיות מהלוחות כי קוב"ה וארייתא חד וע"כ כשרצה הקב"ה לסלק שכינתו מהם כ"ש כי לא אעלה בקרבך ממילא פרחו גם האותיות שבלוחות וע"כ שיבר את הלוחות, ואח"כ המשיך משה בחי' משפט ואמר עברו ושוב משער לשער במחנה וכו'. וקודם לזה דנן כסוטה כשדרז"ל ובזה המתיק הדין קצת, וע"כ אמר להם למחרת ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם והרבה בתפלה כ"כ ובמסירת נפש עצום כ"ש ואם אין חני נא וכו', עד שנתרצה אליו השי"ת וגילה לו שלש עשרה מדות של רחמים בחי' תליסר תקוני דיקנא שהם בחי' התורה שבנסתר עד שזכה עי"ז להמתיק הכל וקיבל הלוחות שניות ביו"כ כנ"ל, וע"כ אז דייקא נאמר ויראו מגשת אליו כי זכה לקירון אור הפנים מבחי' אור הגנוז הנ"ל, והעלה את היראה לשרשה שהוא הדעת שזה בחינתו של משה עצמו, עד שעי"ז נתייראו ישראל מגשת אל משה עד ששם המסוה על פניו וכו', ואח"כ מתחילין בראשית ברא וכו' ודרז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה ובשביל משה שנקראו ראשית, ובאותיות דרבי עקיבא מפרש בשביל היראה ג"כ שנקראת ראשית, נמצא שכללו רז"ל בתיבת בראשית כל הבחי' הנ"ל בשביל ישראל זה בחי' משפט כנ"ל ובשביל היראה כי עי"ז עולה היראה לשרשה היינ ואל הדעת שהוא בחי' משה וזהו שאמרו בשביל משה ועי"ז באים להשגת התורה כנ"ל וע"כ אמרו בשביל התורה נמצא שבשביל כל הנ"ל היתה כל הבאיה: