סי' ד אנכי · ד"ה ואח"כ בשמיני
ואח"כ בשמיני עצרת נגמר בנין המלכות בשלימות וע"כ נקרא עצרת מלשון זה יעצור בעמי כמובא בזוה"ק ואז זיווגא דמטרוניתא שמחזירין המלוכה להקב"ה ונתייחד המלכו תעם הקב"ה ביחודא שלים כביכול ועי"ז זוכין בשלימות לידיעה כזאת שהוא מעין עוה"ב שאז יהיו כולו טוב כולו אחד וע"כ שמיני עצרת הוא רק יום אחד ומרמז לעוה"ב כמובא, ומחמת שהתורה היא בחי' שורש המלכות בחי' בי מלכים ימלוכו כמבואר בפנים ע"כ בארץ ישראל מסיימין אז התורה ומתחילין התורה מחדש, ומחמת שעיקר התורה הם התלמידי חכמים אמיתיים שהם בחי' משה והם עוסקין בתיקון המלכות דקדושה והכנעת המלכות דסט"א גם בחיים חיותם ובפרט לאחר הסתלקותם שעולין ונכללין אז באור הא"ס ית' ואז עוסקין בזה ביותר שזה בחי' מה שנאמר אצל משה רבינו ע"ה ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור וכו' כמבואר בפנים שזה בחי' מה שתחלת ההכנה להבנין הקדוש שעוסקין ישראל מר"ה עד שמיני עצרת הוא מה ש הולכין בערב ר"ה על קברי צדיקים כנ"ל ע"כ מסיימין אז התורה בפסוקים אלו של פטירת משה וזה שסיים אשר עשה משה לעיני כל ישראל ודרז"ל ששיבר את הלוחות לעיניהם ובזה הראה משה גודל כחו וחכמתו וכמו שדרז"ל שדרש משה קל וחומר על ענין שבירת הלוחות ומה פסח וכו' אמרה תורה וכו' היינו כי אם היה מוריד הלוחות אז כשעברו ישראל על הלאו של לא יהיה לך (הגם שעיקר היה ע"י הערב רב אעפי"כ היה פגם גדול מאד) אז היה חושש אולי יתן בזה ח"ו כח להסט"א ביותר וכמבואר בפנים שכשעוברין ח"ו על איזה לאו שבתורה אז מחריב הצירוף הטוב של הדיבור ובונה צירוף רע ומכניס בחי' הדיבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטומאה כביכול ח"ו, ומשה בגודלכחו לא הניח להדיבורים הק' החקוקים על הלוחות הק' ליכנוס בתוך הטומאה ח"ו רק תיכף ומיד שיבר את הלוחות ואותיות הק' פרחו ועלו למעלה, אך אעפ"כ היה בחי' חורבן ושבירת כלים כמובא, וע,כ תיכף אח"כ התחיל משה לעסוק בתיקון הדבר ע"י ווידוי דברים וזה ויהי ממחרת ויאמר משה אתם חטאתם חטאה גדולה וכו' וזה נחשב כמו שמתודין הן עצמן לפניו כמבו' בפ' וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וכו' ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וכמבואר הענין בפנים והרבה בתחנונים כ"כ עד שזכה לבנות בניני המלכות דקדושה בשלימות מחדש ואז ציוה לו השי"ת פסל לך וכו' וזכה לקבל הלוחות שניות, וזהו שאחר סיום התורה מתחילין תיכף בראשית בראט וכו' כי הכל נברא רק בשביל התגלות מלכותו ית' כמובא, וזה בחי' לכ ודי בראתיו וכו' והתגלות מלכותו ית' הוא ר ע"י ישראל וע"י התורה הק' שהיא שורש המלכות וע"כ דרז"ל בראשית בשביל יששראל וכו' ובשביל התורה וכו' ובשביל משה וכו' כי הוא עיקר העוסק בזה, ותיכף מרמז על ממשלת העכו"ם בחי' והארץ היתה תהו וכו' ודרז"ל על הארבע מלכיות. ורוח אלהים מרחפת וכו' זהו רוחו של משיח שהוא עיקר בחי' המלכות דקדושה. ויאמר אלהים יהי אור וכו' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד שיהיה הקב"ה יחיד בעולם כמו שדחז"ל כי זה עיקר שלימות תיקון המלכות כשמתגלה אחדותו ית' בעולם וזוכין לבחי' כולו טוב כולו אחד שזה בחי' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: