אור ברסלב

ספר יקרא דשבתא

חלק ב

חלק א

סימן א-תקעו ממשלה

שבת הוא בחי' התכלית כי הוא תכלית מעשה שמים וארץ. והתכלית הוא שיהי' לישראל ממשלה על מלאכים וכו' כמבפ"נ. וזה בחי' המלאכים שמלוין לו לאדם בערב שבת כמו שארז"ל גם שבת הוא בחי' עולם הכסא שזה בחי' ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כידוע. והוא בחי' שורש כל הנשמות בחי' וביום השביעי שבת וינפש כנ"ל כ"פ. גם שבת הוא בחי' בנין ירושלים כ"ש (ירמי' יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים וישבה העיר הזאת לעולם. וארז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת. גם שבת הוא בחי' שלימות היראה התלויה בלב כי שבת הוא בחי' לב כמבואר בתיקונים. והוא בחי' יראה בחי' ירא שבת כנ"ל כ"פ. גם ע"י קדושת שבת נתתקנין הג' מדות שהם תאוות ממון ותאוות אכילה ותאוות משגל.

כי דרז"ל ברכת ה' היא תעשיר זה שבת וכו'. וזה שסיים ולא יוסף עצב עמה. כי תאוות ממון הוא בחי' עצבות בחי' מרבה נכסים מרבה דאגה כי כל מה שיש לו עשירות ביותר חסר לו ביותר וכמבואר במ"א אבל העשירות שנמשך ע"י קדושת שבת הוא בבחי' ולא יוסיף עצב עמה שזה בחי' תיקון תאוות ממון. גם עיקר השביעה הוא בשבת כמבואר לעיל בפנים (בליקו"א סי' רעו) שזה בחי' תיקון תאוות אכילה וזה בחי' אכלהו היום הנאמר בשבת וכמבואר במ"א גודל מעלת קדושת האכילה של שבת. גם אז עיקר תיקון תאוות המשגל שזה בחי' ושמרו ב"י את השבת ר"ת ביאה כמובא. וזה בחי' קדושת הזווג של שבת כי אז נתתקן החמימות שיהיה בקדושה גדולה בבחי' אש דקודש ולא בבחי' אש דחול שזה בחי' לא תבערו אש וכו' שנאמר בשבת.

וכמובא בתיקונים. גם שבת הוא בחי' וידעת היום והשבות אל לבבך שממשיכין הדעת אל הלב שזה בחי' זכור ושמור שנאמר בשבת שהם כנגד מוחא ולבא כמבואר בתיקונים. וזה בחי' לדעת כי אני ה' מקדשכם הנאמר בשבת היינו בחי' המשכת הדעת הנ"ל והדעת כלול מתלת מוחין שהם בחי' השלש רגלים כמבפ"נ.

וע"כ ארז"ל אם משמרין אתם את השבת אני נותן לכם מועדים וכו'. וארז"ל כל המקיים את המועדות כאלו קיים את השבתות. וכן שבת הוא תחלה למקראי קודש היינו כנ"ל. ומחמת שכל המדות הנ"ל וכן היראה הנ"ל הם בחי' שם כמבפ"נ ע"כ נאמר על שכר שומר שבת שם עולם אתן לו וכו'.

וע"י תיקון היראה נמשך השפעת הנבואה כמובא בפנים. וזה בחי' הרוה"ק שנמשך על ישראל בשבת כמבואר בזוה"ק. וע"כ כששאלו את הלל הנשיא שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו (היינו לצורך שחיטת הפסח) אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. למחר וכו' (פסחים סו) היינו כי ע"י הבחי' רוח נבואה שמאיר על ישראל בשבת עי"ז ידעו איך להתנהג בזה. וע"י השפעת הנבואה נגאלת ונפדית התפלה וכו' ואז נופל כל הדאקטירייא כי אין צריכין לרפואות כי אז התפלה בבחי' דבר ה' שהוא שורש הכל ומשם נמשך רפואה בחי' ישלח דברו וירפאם וכו' כמבפ"נ. וע"כ אין עושין שום עסק רפואה בשבת כשארז"ל. וזה בחי' טוב להודות לה' הנאמר במזמור שיר ליום השבת כי אז נשלמת התפלה. וזה ולזמר לשמך עליון. כי התפלה השלימה שהוא בבחי' דבר ה' הוא עליון על הכל כי הוא שורש כולם. וזה בחי' שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. כי ע"י קדושת שבת נמשך רפואה בבחי' ישלח דברו וירפאם. כי שבת הוא בחי' דבר ה' שזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת כמובא בזוהר בראשית דף לב וכנ"ל כ"פ.

וזה שאמרו רז"ל כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וכו' ותיכף סמוך לזה אמרו שם מנין שהדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. כי ע"י שאומר ויכלו ומגלה ומעיד על קדושת שבת עי"ז נשלמת התפלה עד שהיא בבחי' דבר ה' ועי"ז כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר על זה בדבר ה' שמים נעשו וכו' כמבפ"נ. גם בשבת נתבטלין הג' עבודות שמפסידין עבודת התפלה שזה בחי' ששת ימים תעבוד (כי אז יש אחיזה לבחי' העבדות) וביום השביעי וכו' כי אז נתבטלין כל מיני עבדות וזוכין לעבדות דקדושה בחי' ועבדתם את ה' אלקיכם שהוא בחי' עבודת התפלה כשארז"ל. וזה בחי' ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' ולהיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו וכו' ושמחתים בבית תפלתי היינו בחי' שלימות התפלה שהוא בחי' דבר ה' ממש שזה בחי' בית תפלתי דייקא כשדרז"ל. כי שבת הוא בחי' תיקון האמונה בשלימות ונתבטלין כל בחי' ע"ז שזה בחי' משארז"ל שאפי' עע"ז וכו' מוחלין לו וכנ"ל כ"פ. גם שבת הוא בחי' שמירת הברית בשלימות כנ"ל כ"פ. וזה בחי' ברית עולם הנאמר בשבת. וזה בחי' כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי וכו'. גם שבת הוא היפוך בחי' ביזוי אנשים בבחי' אל תהי בז לכל אדם כי שבת אותית בשת כמובא. כי ע"י שבת זוכין לכבוד שהוא היפוך בזיון ובשת. וזה בחי' מענגיה לעולם כבוד ינחלו. ואז בשבת נתגלה ומאיר קדושת ישראל אפי' של הפחות שבהם כנ"ל נמצא שבשבת נתתקנין כל הבחי' הנ"ל שמרומזין בפרשת והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וכו' כמבפ"נ וע"כ פרשה זו נאמרה במרה ששם נצטוו על שבת כשארז"ל.

גם שבת הוא בחי' יומא דנשמתא ולא יומא דגופא ואין הנשמה נהנית אלא מהריח שזה בחי' תבלין אחד יש לנו ושבת שמה וריחה נודף. ועיקר התפלה הוא מהנשמה בחי' כל הנשמה תהלל יה וע"כ אז עיקר שלימות התפלה ואז כל שיח השדה (שגדלין ע"י מטר שהוא ר"ת מראה טעם ריח כי נחלקין זה מזה במראה טעם ריח והעיקר הוא הריח וכו' כמבפ"נ) מחזירין כחם לתוך התפלה. וזה בחי' התנוצצות משיח כמבפ"נ. וזה בחי' (ירמי' יז) והיה אם שמוע וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד וכו' וארז"ל (במ"ר בשלח כה) אלמלי שמרו ישראל שבת אחת בן דוד בא.

וזה בחי' ונתתי מטר ארצכם בעתו ודרז"ל בלילי שבתות וכו' כי אז עיקר שלימות המטר שגדלין על ידו כל שיח השדה הנ"ל וזהו שארז"ל לחם משנה שמשונה בטעמו וריחו ובמראה בחי' מראה טעם ריח הנ"ל. גם שבת הוא בחי' נשיאות חן המבפ"נ. וזהבחי' ונח מצא חן. נח הוא בחי' נשיאות חן המבפ"נ. וזה בחי' ונח מצא חן. נח הוא בחי' שבת כמבואר בתיקונים תיקונא שבעין. ועי"ז יכול להכיר המפורסמים שהם ע"י עזות כי עזותם נופל לפניו וכו' כמבפ"נ. וזה לשון שבת כ"ש והשבתי גאון עזים. ועי"ז יכול לקשר עצמו עם כל המפורסמים אמתיים שבדור שהם בחי' כלליות נשמות ישראל. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל הנאמר אצל אזהרת שבת. גם שבת הוא בחי' מקומו של עולם. וזהבחי' אל יצא איש ממקומו הנאמר בשבת כמבואר לקמן בפנים בסי' פג. וע"כ כל דינין אתכפיין ולא מתערין אז כלל. ואז נידון כ"א לכף זכות לפי מקומו. וזה בחי' יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. ומובא בספרים קדושים שמרמז שטוב לישראל כשר"ה חל בשבת עיי"ש בטעם לדבר. וכפי הנ"ל מובן ממילא כי זה שקבע לנו השי"ת ר"ה בר"ח הוא ג"כ חסד גדול כמבפ"נ. ומכל שכן כשחל גם בשבת שאז כל דיינין אתכפיין וכו' והכל נידונין לכ"ז כנ"ל בוודאי טוב מאד וע"כ מסיימין קבלת שבת בפסוק לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים. שמרמז על זה שהשי"ת מקומו של עולם ועושה ר"ה שהוא יומא אריכתא מפני שנקבע בר"ח וזה מחמת גודל חסדו ית' שהוא מקיים בנו הוי דן את כל אדם לכ"ז כמבפ"נ. ומחמת שכל הבחינות הנ"ל כלולין בשופר כמבפ"נ ע"כ היו תוקעין בכל ערב שבת כשארז"ל.

וזה אם תשיב משבת רגלך היינו שתתקן את היראה שהוא בחי' רגל כמבואר לקמן בפנים בסי' ד'. גם תיקון הג' מדות שהם תאוות ממון ואכילה ומשגל הם ג"כ בחי' רגל. ממון כ"ש ואת היקום אשר ברגליהם.

אכילה כשארז"ל דוק בככי ותשכח בנגרי. משגל כ"ש ורחץ רגלך וכמבואר בכתבים ג"כ. גם הממשלה הנ"ל הוא בבחי' תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. וזה עשו"ת חפצך ביום קדשי שימנע מעשיית חפציו בשבת. כי שבת הוא בחי' דבר ה' שהוא שורש הכל וממנו נמשכין כל ההשפעות לכל. וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד. כי מאחר שהוא שורש הכל וכולם מקבלין ולווין ממנו ע"כ בוודאי צרייכן לענגו ולכבדו בכדי שלא יהיה בבחי' לוה רשע ולא ישלם ח"ו.

וזה וכבדתו מעשו"ת דרכיך היינו שלא יפגום בג' עבודות המפסידין עבודת התפלה שהם ע"ז וגילוי עריות וש"ד כמבפ"נ. וכל אלו הם בחי' דרך כשדרז"ל במ"ר פ' ויצא ושמרני בדרך הזה מע"ז וגילוי עריות וש"ד וכו' אין דרך אלא ע"ז אין דרך אלא ג"ע וכו'. ומחמת שצריכין ליזהר שלא לפגום בג' עבודות הנ"ל אפי' בדקות גדול מאד כמובן בפנים כי מסתמא מי שזכה לתקן הג' מדות שהן ממון ואכילה ומשגל וזכה לשלימות היראה בוודאי הוא רחוק לגמרי מפגם ע"ז וג"ע וש"ד כפשוטו ר"ל. רק שרצה לומר שצריכין ליזהר מאיזה שגיאה דקה ופגם קטן ודק מאד שנמשך מבחי' ג' עבודות הנ"ל בדקות גדול. ע"כ דרז"ל כאן ג"כ מעשו"ת דרכיך שלא יפסע פסיעה גסה שזה בחי' חילול שבת בדקות קצת. וע"כ לדבר מצוה מצוה לרוץ כשארז"ל. כי הפסיעה גסה בשבת לדבר הרשו"ת הוא בדקות גדול בבחי' הג' עבודות הנ"ל. כי אצל שפיכת דמים נאמר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם (משלי א) ואצל גילוי עריות נאמר רגלים ממהרות לרוץ לרעה ודרז"ל על ענין סוטה ונאמר ואץ ברגלים חוטא ודרז"ל זההבועל ושונה וכו' שזה בחי' פגם הברית בדקות קצת. אצל עבודה זרה אמר מנשה לרב אשי אלו הות התם הות נקטת וכו' ורהטת אבתרה (סנהדרין קב) ונאמר (הושע יב) אפרים רועה רוח ורודף קדים וכו' ופירש"י מתחבר לע"ז וכו'.

וזה ממצוא חפציך ודבר דבר ודרז"ל שלא יבקש על צרכיו בשבת כי אז היראה בשלימות ועי"ז נתמלאין כל החסרונות בבחי' כי אין מחסור ליראיו ר"ת מלאך שזה בחי' המלאך המשפיע נבואה שעי"ז נגאלת התפלה בשלימות כמבפ"נ. וזה אז תתענג על ה' ודרז"ל שהוא גוזר גזירה והקב"ה מקיים כי זוכה לשלימות התפלה שהוא בחי' דבר ה' שהוא שורש הכל וע"כ ממלאין לו כל משאלות לבו כשארז"ל.

והרכבתיך על במותי ארץ שזוכה שיהיה לו ממשלה על מלאכים שהם בחי' במותי ארץ. והאכלתיך נחלת יעקב אביך ודרז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו שיזכה שיהיה בבחי' מקומו של עולם ואין העולם מקומו המבואר בפנים. וע"כ צורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכה"כ כשארז"ל. כי כסא הכבוד הוא בבחי' זו כמבפ"נ. וזה כי פי' ה' דבר היינו שכ"ז זוכין ע"י שלימות התפלה שהוא בחי' דבר ה' בחי' ואשים דברי בפיך. ושלימות התפלה בא ע"י השפעת הנבואה שזה בחי' דבר ה' זו נבואה כשדרז"ל (שבת קלח). והשפעת הנבואה בא ע"י שלימות היראה בחי' ומדברך פחד לבי וכן כתיב הירא את דבר ה' וכנ"ל כ"פ. ושלימות היראה תלוי בתיקון הג' מדות שהן ממון ואכילה ומשגל ששרשם בקדושה העליונה מבחי' דבר ה'. אכילה כ"ש כי לא על הלחם וכו' כי על כל מוצא פי ה' וכו' ונאמר וידבר אלי זה השלחן וכו'. ממון שהוא בחי' ברכת ה' היא תעשיר וזה בחי' ויברך אתכם כאשר דבר לכם.

זווג דקדושה הוא בחי' מה' יצא הדבר ונאמר שם ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'. וזה שנאמר אצל מרים ואהרן כשדברו במשה על שפירש מן האשה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר ה'. והשי"ת השיב להם לא כן עבדי משה וכו' פה אל פה אדבר בו ואמרתי לו לפרוש מן האשה. היינו כי הוא זכה לדבר ה' במעלה עליונה כזאת עד שנצטוה לפרוש לגמרי כי זכה לזווגא עילאה כמבואר בזוה"ק. ותיקון ג' מדות הנ"ל הוא ע"י הדעת. ועיקר התגלות הדעת הוא ג"כ ע"י בחי' כי פי ה' דבר שזה בחי' מפיו דעת ותבונה.

סימן ב-ימי חנוכה

שבת הוא מעין עוה"ב כשארז"ל. ועיקר שעשוע עוה"ב הוא להודות ולהלל לשמו ית' ולדעת ולהכיר אותו ית'. וזה בחי' לדעת כי אני ה' אלקיכם הנאמר בשבת. וזה בחי' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וזה בחי' והיה אם שמוע וכו' ולקדש את יום השבת ובאו בשערי העיר וכו' ומביאי תודה בית ה' (ירמי' יז) תודה דייקא כנ"ל. גם ארז"ל הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה שזה בחי' הלכות שהם בחי' שעשוע עוה"ב כמבפ"נ. וע"כ ארז"ל לא ניתנו שבתות אלא לתלמוד תורה. וזה ג"כ בחי' הד' צריכין להודות שאומרין בכניסת שבת. כי כשיוצאין מימי החול לקבל קצת קדושת שבת ולקבל איזה הארה מבחי' התנוצצות הדעת של שבת קודש צריכין על זה להודות ולהלל לשמו ית' שזה בחי' הקרבן תודה שהיו מביאין כשיוצאין מאיזה צרה. ואז בשבת נמשך בחי' הלכה היינו תהלוכות הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף. כי בחול אז גובר העצבות והמרירות של טרדת הפרנסה וכיוצא ועיקר המרירות מרגיש הלב בבחי' לב יודע מרת נפשו שזה בחי' כיון ששבת וי אבדה נפש ואז הדמים עולין ושוטפים על הלב כמבפ"נ. וכשמגיע קדושת שבת אז נמשך בחי' מנוחה ושמחה ושלום ושלוה והשקט ובטח ואז נשכח כל מרירו וכל עציבו בבחי' ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך וכו' כמבואר בזוה"ק ואז חוזרין הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף. וזה בחי' תיקון הרגלין כמבפ"נ. וזה בחי' אם תשיב משבת רגלך. וגם כי הוצאה שעל ענג שבת מרובה ובתחלה נראה כאלו ממונו נתחסר ח"ו עי"ז שזה בחי' ירכותיה מצטננות אבל באמת אדרבא כל המוסיף מוסיפין לו ועשירים שבשאר ארצות ע"י שמכבדים את השבת כשארז"ל וזה בחי' תיקון הרגלין כמבפ"נ. ועי"ז בא הולדה בנקל שזה בחי' לתודה אותיות תולדה וכו' כמבפ"נ וזה בחי' משארז"ל (שבת קכח) מיילדין את האשה בשבת.

וע"י בחי' תודה הלכה של שבת עי"ז נתגלה אור האמת ומאיר בהדיבור כי בחול יש אחיזה להסט"א שהוא בחי' שקר וכו' ובשבת מאיר אור האמת שזה בחי' אם תשיב משבת ר"ת אמת כמובא בכתבים. ועי"ז נשלם הדיבור וזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת. כי בשבת נשלם הדיבור של צדקה שזה בחי' וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת) שמש צדקה שזה בחי' שלימות הצדקה ע"י קדושת שבת וכמבואר במ"א וע"כ ארז"ל פוסקין על הצדקה בשבת וקופה של צדקה מתחלקת בכל ערב שבת. גם אז נשלם הדיבור של תשובה שזה בחי' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' היינו בחי' וידוי דברים. כי שבת הוא בחי' תשובה ונאמר בו טוב להודות לה' ודרז"ל על וידוי דברים של תשובה. גם שבת הוא בחי' עשירות בחי' ברכת ה' היא תעשיר זה שבת ואז נשלם בחי' הדיבור של עשירות. גם שבת הוא בחי' מלכות בחי' שבת מלכתא ואז נשלם בחי' הדיבור של מלכות בחי' מלכות פה. כי שבת בעצמו הוא בחי' הדיבור דקדושה כנ"ל כ"פ בשם זוהר בראשית דף לב.

ואז בשבת מאיר הדיבור ע"י הג' שמות וכו' שהם בחי' תורה ותפלה ותורה וזווגים וכו', כי עיקר שלימות התפלה הוא ע"י קדושת שבת כנ"ל כ"פ. וע"י שבת הוא גוזר והקב"ה מקיים כשארז"ל שזה בחי' השם אל כמבואר בפנים. וזה בחי' ויחן את פני העיר ודרז"ל ששמר את השבת ותיכף אחר זה ויקרא לו אל אלקי ישראל ודרז"ל שקרא הקב"ה ליעקב אל. גם עיקר שלימות לימוד התורה הוא ע"י קדושת שבת ואז נקהלין אל הרב והוא מורה דרך ישר לתלמידיו שזה בחי' ויקהל משה ודרז"ל שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש בד"ת וכו' וזה בחי' השם אלקים כמבפ"נ.

ואז ג"כ עיקר שלימות הזווגים דקדושה בחי' כנסת ישראל יהי' בן זוגך. גם עיקר זמן הזווג דקדושה הוא בשבת כשארז"ל כי גם זווגא דמטרוניתא כמבואר בזוהר יתרו.

ושלימות הדיבור הוא בחי' לשה"ק. ולשה"ק מקושר לשבת. וע"כ ע"י שלימות הדיבור שהוא בחי' לשה"ק עי"ז ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החול. כי ימי החול הן בחי' עצבות ואפי' המצוות שעושין בימי החול הן בבחי' עצבות וכו' אבל שבת הוא בחי' בן ואז נייחא לעילאין ותתאין ונתעורר שמחה.

ואזי נתרוממין ונתעלין כל המצות של ששת ימי החול מן העצבות ונמשך עליהם מנוחה ושמחה. וכשזוכין לבחי' לשה"ק שהוא מקושר לשבת אזי ממשיכין על ידו את הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול.

ועי"ז נתגלה אחדות הפשוט ית' כי שבת מורה על אמונת היחוד שאנו מאמינים שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שברא כולם בששת ימי החול ושבת בשבת. והתגלות אחדות הפשוט זאת הבחי' יקרה מאד אפי' אצלו ית' כמו שמצינו יחיד ורבים הלכה כרבים וכו'. כי רצונו ית' בבחי' אחדות הפשוט (היינו שיהיה שלום ואחדות בין ישראל) כי כשנתגלה בחי' אחדות הפשוט למטה גם למעלה נתגלה אחדות הפשוט ית' בבחי' אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שע"י אחדות שנתגלה בישראל למטה נתגלה אחדותו הפשוט ית' למעלה וכו' כמבואר כ"ז בפנים וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל.

שזה בחי' האחדות שבישראל ואז נצטוו על שבת שהוא בחי' התגלות אחדותו הפשוט ית' כנ"ל.

סי' ד-ואת העורבים צויתי לכלכלך.

בשבת נפתחין כל שערי הקדושה בבחי' וביום השבת יפתח וכמבואר בזה בזוה"ק. וע"כ צריכין ליתן צדקה לעניים על שבת וכמבואר במ"א וכן קופה של צדקה מתחלקת בכל ערב שבת כשארז"ל כי צדקה הוא בבחי' פתוח תפתח שכשנפתח איזה פתח דקדושה בעבודת ה'. אזי בסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר כמבואר בפנים.וגם ענג שבת בעצמו הוא בבחי' צדקה כמבואר לעיל כ"פ. ומחמת שעיקר מעלת הצדקה לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות ועי"ז נתהפך רוגז לרצון וכו' כמבפ"נ ע"כ ארז"ל מחד בשביך לשבתא. כי בחול אז יש שליטה ואחיזה להסט"א שהוא בחי' אכזריות ורוגז. וקדושת שבת הוא בחי' רחמים ורצון בחי' יכולה היא שתרחם שארז"ל וכן ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו בחי' מנוחת אהבה ונדבה. ע"כ ע"י שמכינין בכל ימי החול לשבת עי"ז נתהפך האכזריות לרחמנות והרוגז לרצון. וע"כ שמאי שהיתה טבעו נוטה לקפידה ורוגז כשארז"ל ע"כ היה נזהר בזה ביותר להכין מכל ימי השבוע לשבת עד שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כשארז"ל.

גם שבת הוא תחלה למקראי קודש שעל ידם בא בחי' התגלות הרצון לידע ולהאמין שהכל מתנהג רק ברצונו ית' ואין שום חיוב הטבעי כלל כי הם נקראים מקראי קודש שע"י הנסים ונפלאות ושידוד הטבע שנעשה בהם עי"ז נתגלה הרצון ושבת הוא בחי' קדש בעצמו כי אז עיקר שורש בחי' התגלות הרצון. כי שבת הוא עיקר שורש העדות על אמונת חידוש העולם.

ושהוא ית' ברא את הכל ומנהיג כולם בהשגחתו ורצונו ית' ואפי' הטבע בעצמה מתנהגת ג"כ רק ברצונו והשגחתו ית' ומבואר בזוה"ק שבשבת אז עתיקא קדישא גלי רצון דיליה ולשם היה הסתלקות משה בשבת במנחה לבחי' שרש הרצון רעוא דרעוין המאיר בשבת קודש בפרט במנחה שאז עולין עד הדיקנא שזה בחי' זקן ונשוא פנים המבפ"נ.

ואז נתבטל הקול של החיות רעות שהם חכמי הטבע שזה בחי' והשבתי חיה רעה מן הארץ והשבתי דייקא כי עיקר הכנעת החיות רעות הנ"ל הוא ע"י התגלות הרצון המאיר בשבת כי שבת הוא מעין עוה"ב שאז תתבטל מערכת השמים חיוב הטבע לגמרי שזה בחי' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם הנאמר בשבת ויכלו דייקא. וכן וישבות מכל מלאכתו וכו'. וזה ג"כ בחי' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשו"ת היינו כי בששת ימי החול צריכין לעשו"ת איזה מלאכה ועסק בשביל קיום מעש"ב כמבפ"נ. וכל זה מחמת שששת ימי החול בהם היתה מלאכת מעש"ב ונברא בהם שמים וארץ וכל צבאם וכו' עד שנשתלשל מזה בחי' מערכת הטבע. אבל בשבת מאיר בחי' התגלות הרצון כ"כ עד שנמשך בחי' השבתת וביטול הטבע לגמרי ואז אין לעשו"ת שום מלאכה ועסק. כי אפי' מלאכת המשכן שהוא בבחי' מלאכת מעש"ב כמבפ"נ ואעפי"כ אינו דוחה שבת כשארז"ל. כי ע"י התגלות הרצון המאיר בשבת זוכין ליראה וזה בחי' ירא שבת ושומרי שבת נקראים יראי שמו כנ"ל כ"פ ועי"ז זוכין לקבל השפעת החסד ואז כל מלאכת מעש"ב מתקיים בחסדו ית' בבחי' כי אמרתי עולם חסד יבנה. ואז אין צריכין לעשו"ת שום מלאכה ועסק כלל כמבפ"נ.

וזה בחי' כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב. כי באמירת ויכולו ממשיך בחי' התגלות הרצון והיראה והשפעת החסד שזה היה שרש מעשה בראשית בחי' כי אמרתי עולם חסד יבנה. וע"כ אמרו רז"ל בראשית ברא וכו' בשביל היראה שנקראת ראשית וכו' כי עיקר השפעת החסד זוכין לקבל ע"י היראה. וזה שדרשו ג"כ בשביל משה וכו' כי משה רבינו הוא החכם גדול שבקדושה שיכול לקשר כל הרצונות בשורש הרצון (ששם הוא בחי' הסתלקות משה) שעי"ז נעשה יראה וזוכין לקבל השפעת החסד. וזה שדרשו ג"כ בשביל חלה בשביל ביכורים בשביל מעשרות. היינו כי ע"י הצדקה של חלה וביכורים ומעשרות זוכין להמשיך בחי' התגלות הרצון כנ"ל והן נקראים ראשית דייקא כי עיקר עבודת הצדקה הוא בההתחלה היינו מה שצריכין אז לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות. וזה ניכר ביותר ממה שהאדם לוקח ראשית עמלו ויגיעו ונותנו לצדקה וביכורים ומעשרות וחלה קודם שהוא בעצמו נהנה ממנו. ומחמת שראשית ההתחלה של מתנות כהונה שניתן מתבואת הארץ הוא ביכורים ע"כ חג השבועות שאז נמשכין כל התיקונים הנ"ל (כמובא בפנים) נקרא יום הביכורים וע"כ ארז"ל שבשכר שבת אני נותן לכם את המועדים. וכן ארז"ל כל המקיים את המועדים כאלו מקיים את השבתות כי ע"י המועדים נמשך בחי' התגלות הרצון שזה בחי' קדושת שבת כנ"ל. וזה בחי' גודל השמחה של שבת כי ע"י התגלות הרצון נמשך שמחה כמבפ"נ.

וזה בחי' אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא ששם שורש הרצון דקדושה שנתגלה ומאיר בשבת בחי' ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה והרכבתיך על במותי ארץ ודרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו שנכנע ונתבטל קול החיות רעות שהם בחי' שיעבוד מלכיות שנמשלו לחיות כמבואר בדניאל. והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחי' שנשמע הקול דקדושה של התגלות הרצון שזה בחי' מקרא קדש כמבפ"נ וארז"ל (מ"ר אמור פ' כט) מקרא קדש זה יעקב וכו'. גם זה בחי' יראה בחי' ויירא יעקב מאד המבפ"נ וכמבואר בזוה"ק ביראתך בזכות יעקב שאמר מה נורא וכו' כי פי ה' דבר זה בחי' צדקה כ"ש (ישעי' סג) אני המדבר בצדקה ורב להושיע וכתיב יצא מפי צדקה (שם מה) כי ע"י צדקה בפרט צדקה של שבת נמשכין כל התיקונים הנ"ל.

סימן ה-תקעו אמונה

שבת הוא עיקר יסוד האמונה הק' כנ"ל כ"פ. וע"כ עי"ז ניצולין מחולאים שבאים ע"י נפילת האמונה ח"ו כי ארז"ל אפי' עע"ז מוחלין לו נמצא שע"י קדושת שבת נתתקן פגם נפילת האמונה. ועי"ז זוכין לרפואה שזה בחי' שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. כי גידול העשבים של הרפואות שהוא ע"י גשמים והגשמים יורדים רק בזכות האמונה כמבפ"נ. וע"כ עיקר זמן הגשמי ברכה הוא בשבת בחי' ונתתי גשמיכם בעתם ודרז"ל בלילי שבתות. גם עיקר שלימות התפלה שהוא בחי' אמונה הוא בשבת כנ"ל כ"פ. גם עיקר התגלות זכות אבות שע"י שלימות האמונה הוא בשבת שזה בעצמו סוד שבת שין בת שין תלת אבהן בת הוא בחי' האמונה כמבואר בזוה"ק ומבואר גם בפנים בליקוטי הראשון סי' נז. גם עיקר שלימות הקול דקדושה הוא בחי' יעקב בחי' הקול קול יעקב כי הקול הוא בחי' האבות כמבפ"נ ויעקב אבינו הוא כלליות כולם כידוע וע"כ הוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת שזה בחי' ויבא יעקב שלם ודרז"ל שלם בגופו וכו' היינו בחי' התמזגות היסודות בשלימות ע"י בחי' שלימות האמונה שנשלמת ע"י קדושת שבת. וזה שנסמך לזה תיכף ויחן את פני העיר ודרז"ל מזה ששמר את שבת. וזה בחי' הקולות שבמזמור לדוד הבו וכו' שאומרין בכניסת שבת כי אז נשלם הקול כנ"ל.

גם עיקר התגלות המים שהן בחי' עצות שמהם גדילה האמונה כמובא בפנים הוא בשבת שזה בחי' אם תשיב משבת רגלך כי העצות הן בחי' רגלין כמבפ"נ כי שבת הוא בחי' הלב כמבואר בתיקונים וכנ"ל כ"פ.

ועומק הלב שם עיקר מקור העצה בבחי' מים עמוקים עצה בלב איש. וע"כ ע"י קדושת שבת זוכין לעצה שלימה ושתתקיים עצתו שזה בחי' נותנין לו כל משאלות לבו שארז"ל וזה בחי' יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ומחמת שעי"ז בא רפואה בבחי' אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח כמבפ"נ וע"כ נסמך פסוק זה לענין אם תשיב משבת רגלך. גם עיקר התיקון של המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זה נעשה בשלימות בשבת קודש כמובן בליקוטי הלכות תחומין הלכה הא. וזה בחי' הלחם משנה של שבת בחי' שפע כפולה כי כל המשתף שם שמים בצערו היינו שמשתף וממשיך רוחניות אלקות לתוך הצמצום שהוא בחי' צער עי"ז כופלין לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך וכו' כמבפ"נ. וזה והיה שדי וכו' כי שבת הוא בחי' שדי כמבואר במ"א. וע"י הפרנסה הוא מצחצח נפשו בבחי' והשביע בצחצחות נפשך כמבואר בפנים. וע"כ נסמך פסוק זה ג"כ לענין אם תשיב משבת רגלך וכו' ועי"ז זוכין לבחי' ונשמת שדי תבינם כמבפ"נ וזה בחי' הנשמה יתרה שזוכין בשבת ועי"ז נמשך על כ"א רוח חכמה ובינה בבחי' ונשמת שדי (שהוא בחי' שבת כנ"ל) תבינם. וזה בחי' הדעת והמוחין הקדושים שזוכין לקבל בשבת בבחי' לדעת כי אני ה' מקדשכם וכנ"ל כ"פ ועי"ז זוכין לדלות ולגלות המים הנ"ל שהם העצות הק' בבחי' מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.

וע"י שמעלין האמונה הנפולה נעשין גרים וזה בחי' וגרך אשר בשעריך הנאמר בשבת וכן ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת וכו'. גם שבת הוא בחי' ביטול הגאוה דסט"א בבחי' והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל (ישעי' יג) ושם (למד) לכן קראתי לזאת רהב הם שבת ופרש"י רהבם וגסותם ראוי הוא לשבות.

ואז נתעורר בחי' הגאוה דקדושה שזה בחי' ה' מלך גאות לבש שאומרין בכניסת שבת. וזה בחי' והרכבתיך על במותי ארץ הנאמר בשבת בבחי' ואשר חרב גאותך וכו' ואתה על במותימו תדרוך וכשדרז"ל. ועי"ז נמשך בחי' ביטול תאוות ניאוף בחי' והשבתי זימתך ממך וכן והשבתי זימה מן הארץ (יחזקאל כג) כי ע"י קדושת שבת מכניעין תאוה זאת שהוא בחי' חותם דסט"א ונתתקן בחי' החותם דקדושה בחי' שימני כחותם וכו' הנאמר גם לענין שבת קודש כמבואר בתיקון כב דף סו כי אז זוכין בשלימות לתיקון המוחין שהוא בחי' תפילין.

וע"כ אין צריכין אז להניח תפילין. גם אז נתתקן בשלימות בחי' צמצום המוחין שלא יצא המוח חוץ לגבול שיש לו לכאו"א כפי בחינתו ומדריגתו וזה בחי' אל יצא איש ממקומו הנאמר אצל שבת. וע"י המוחין זכים שזוכין לקבל בשבת עי"ז נעשין דבורים כשרים בחי' אמרות טהורות להחיות ולהשיב בהם את הנשמות הנפולות.

וזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת ואז מצוה להקהיל קהלות ולדרוש להם בד"ת בכדי להחיות ולהשיב את נפשותם שנפלו בימי החול בבחי' וי אבדה נפש וכמבואר בכתבי האריז"ל שבשבת עוסק משרבע"ה עם שאר צדיקים להעלות את נפשו"ת החיים והמתים שנפלו וכו'. וזה ג"כ בחי' שבת מלשון משיבת נפש וכמבפ"נ בליקו"א סי' מט. גם אז נתתקן בחי' השינה והחלום וזה בחי' קדושת השינה של שבת. וע"כ דרז"ל אדם ביקר בל ילין (המובא בפנים) לענין אדה"ר שנתגרש מג"ע במוצאי שבת. וע"כ דרז"ל (ברכות יד) ושבע ילין וכו' על הלן זיין ימים בלא חלום כי אין זיין ימים בלא שבת ואז נמשך בחי' תיקון החלום. גם ע"י השמחה של שבת נותנין חיזוק להמלאכים ומכניעין כח השדים ומתקנין המאכלים כמבפ"נ. וע"כ כשחלם לאדם חלום שצריך להתענות עליו גם בשבת מובן מזה שפגם ביותר עד שאפי' בשבת לא זכה לחלום טוב שהוא בחי' חלום ע"י מלאך רק לחלום ע"י שד ח"ו ע"כ צריך למיתב תענית לתעניתו כמבואר בש"ע או"ח סי' רפח כי התענית הוא תיקון לזה כמבפ"נ. וזה בחי' המלאכים המלוים לו לאדם בערב שבת כשארז"ל היינו בחי' המלאכים הנ"ל הנעשין ע"י בחי' המוחין שזוכין לקבל בשבת והמוחין הן בחי' השבעה רועים כמבפ"נ. וזה בחי' השבעה קרואים של שבת כידוע.

גם ע"י קדושת שבת מגרשין בחי' טיפת עשו וישמעאל שלא יעלו ג"כ אל המוח שזה בחי' מה שארז"ל עכו"ם ששבת חייב מיתה כי פוגם עי"ז בקדושת שבת ח"ו וכמבואר בזוה"ק. וע"כ מרחיקין ומבדילין אותם מקדושת שבת לגמרי ועי"ז המוחין זכים בלי שום פסולת ועי"ז בא תיקון המשפט שזה בחי' ואת משפטי שמרו וכו' ואת שבתותי קדשו וכו' (יחזקאל כ) ועי"ז ניצולין מטומאת מקרה לילה שבא ע"י קליפת עמלק כמבפ"נ.

וע"כ ארז"ל שמלחמת עמלק היה רק ע"י חילול שבת.

וזה בחי' והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד היינו בחי' תיקון הכסאות למשפט כסאות לבית דוד. ואם לא תשמעו אלי וכו' והצתי אש בשעריה וכו' כי ע"י פגם המשפט בא חימום הלב לאהבות נפולות ח"ו כמבפ"נ. גם בשבת נמשך בחי' שלימות קישור המרכבה כמבואר במגלה עמוקות אופן קמג שזה סוד שבת שין בת וכו' בחי' האבות והשכינה שהם שורש בחי' מלאכי המרכבה המבפ"נ כידוע. וע"כ זוכין בשבת לאהבה דקדושה בחי' מנוחת אהבה ונדבה בחי' אהבה בתענוגים ענג שבת בחי' מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה וכו'. ומחמת שבתקיעת שופר כלול כל הנ"ל כמבפ"נ ע"כ היו תוקעין בכל ערב שבת. וזה בחי' יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת וכו' ומובא לעיל בשם ספרי קודש שרמז בזה שטוב מאוד כשחל ר"ה בשבת. כי ר"ה הוא בחי' תיקון האמונה ותיקון המוחין כמבפ"נ וע"כ טוב מאד כשחל בשבת כי אז נעשין כל התיקונים הנ"ל בשלימות יותר ע"י קדושת שבת כנ"ל. גם אז נתתקנין החמשה חושים שבמוח שהם ראיה שמיעה ריח טעם מישוש. ראיה בחי' ראו כי ה' נתן לכם את השבת. ושבת הוא בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין כמבואר במ"א. שמיעה בחי' והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' (ירמיה יז) גם כי שבת הוא בחי' לב שומע כנ"ל כ"פ.

ריח זה בחי' תבלין אחד יש לנו ושבת שמו וריחו נודף גם הוא בחי' יראה בחי' ירא שבת ויראה הוא בחי' ריח.

טעם זה בחי' משארז"ל ברכו במטעמים שטעם התבשיל של שבת משובח ביותר. מישוש שהוא בידים זה בחי' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשו"ת כל רע גם כי המישוש הוא בחי' יגיע כפו כמבפ"נ זה בחי' משארז"ל ברכו ביציאה היינו בההוצאה שמוציא האדם ממונו ויגיע כפו לכבוד וענג שבת ומחמת שגם על ידי הקיבוץ של הרב אמתי עם תלמידים הגונים נתתקן ג"כ כל הנ"ל כמובא בפנים.

ע"כ מסוגל ביותר לבא אל הצדיק והרב האמת על שבת קודש וזה בחי' מה שארז"ל ויקהל משה שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש להם בד"ת כי אז עיקר שלימות זמן קיבוץ בני הישיבה הק' אל הרב האמת והוא מקבץ את כל חלקי האמונה שבכאו"א ומעלה אותם לתכלית שלימותם ע"י קדושת שבת. גם אז עיקר שלימות תיקון והתחדשו"ת המוחין ותיקון כל החמשה חושים שבמוח שזוכין ע"י ההתקרבות אל הרב כמבפ"נ. ראיה בחי' ראו כי ה' נתן לכם השבת וכו' וע"כ מסוגל אז ביותר לראות פני הרב וכמבואר בזוה"ק שצריך האדם לקבל פני רבו בשבת. וזה ג"כ בחי' פני שבת נקבלה גם אז מסוגל ביותר לשמוע ולקבל מוסר מהרב וזה בחי' מה שהוכיחם הנביא (ירמי' יז) על שמירת שבת כתיב שם ג"כ ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר והיה אם שמוע תשמעון וכו' ולקדש את יום השבת וכו'. ריח שזה בחי' הטירחות והיגיעות שיש לכ"א לילך ולבוא אל הרב וכו' כי א"א לקבל ממנו כי אם ע"י טירחות ויגיעות כמבואר בפנים. וזה ג"כ בחי' הטרחות והיגיעות שהיו טורחים ומשתדלים גדולי האמוראים בעצמם לכבוד שבת כשארז"ל. וזשארז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וכו'. טעם זה בחי' מה שכ"א טועם מתיקות אמרי נעם של הרב מסוגל ג"כ ביותר בשבת קודש כי אז נתתקן חוש הטעם כנ"ל וזה בחי' טועמיה חיים זכו טועמיה דייקא. מישוש זה בחי' ההוצאות שיש לכ"א בשביל לבא אל הרב וכן ג"כ ההוצאה על כבוד וענג שבת כנ"ל. גם תיקון הגאוה ותיקון הברית ותיקון בחי' חותם התפילין שנעשה ע"י הרב עם התלמידים כמבפ"נ הכל כלול ג"כ בקדושת שבת כנ"ל. והמוחין הן בחי' שמש בחי' פני משה כפני חמה וזה מזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה כמובא כי משה הוא בחי' אחת עם קדושת שבת כמבואר בזוה"ק.

וזה בחי' וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת) שמש צדקה היינו בחי' המוחין הק' שהן בחי' שמש כנ"ל.

וכשנתתקן המוח בבחי' משה בחי' תפלין אזי גם בבחי' הסתלקות משה דהיינו כשנסתלקין המוחין אזי גם הרשימה של המוחין שהוא בחי' שינה הוא טובה ג"כ מאד וכו' כמב"פ. וזה בחי' משה עבדי מת אותיות שניות הם שבת כמובא במגלה עמוקות אופן קמ"ג היינו כי אפילו בחי' הסתלקות משה שזה בחי' משה עבדי מת הוא ג"כ בבחי' שבת. וע"כ באמת נסתלק משה רבינו בשבת במנחה ואז דייקא זכה לעלות בתכלית העליה ולהשיג מה שלא היה יכול להשיג בחייו וכשארז"ל כי הצדיק דייקא ע"י שמסלק במכוון כל חכמתו והשגתו ועובד ה' בפשיטות ובתמימות ומשליך ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשו"ת רצונו ית' עי"ז דייקא זוכה להשיג מה שלמעלה מבחי' השגת המוחין לגמרי וכו' שזה בחי' וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו דייקא ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע היינו שזוכה להבין ענין ההשגה של בחי' צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכו' כמבפ"נ וע"כ נסמך פסוק זה לפסוק וזרחה לכם יראי שמים וכו' שדרז"ל על השומרי שבת. וזה ג"כ בחי' מה שמשרבע"ה עוסק גם עכשיו בכל שבת ושבת להעלות נפשו"ת החיים והמתים שנפלו בעמקי הקליפות ר"ל וכמבואר בכתבים וכשהוא צריך להוריד עצמו כביכול ממדריגתו העליונה ונפלאה מאד לתוך מקומות כאלו זה בחי' שמגלגל עצמו בתוך רפש וטיט כביכול בכדי לעשו"ת נחת רוח לפניו ית' ע"י שמעלה הנפשו"ת שנפלו לשם ועי"ז דייקא זוכה גם הוא לעלות בעליות גדולות ונפלאות מאד.

וזה בחי' ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו. כי אעפ"י שמדריגת משה בבחי' בן כידוע אעפ"כ מחמת אהבת השי"ת עובד אותו ית' בבחי' עבדות ממש עד שהשי"ת קורא אותו עבד נאמן בבחי' לא כן עבדי משזה בכל ביתי נאמן הוא. ודייקא עי"ז ניתן לו רשו"ת לחפש בגנזייא דמלכא יותר ויותר שזה בחי' פה אל פה אדבר בו וכו' וזה ג"כ בחי' כליל תפארת בראשו נתת לו וכו' וכתוב בהם שמירת שבת ומבואר בכתבים שמרמז על אלף אורות שמחזירין לו בשבת והוא מחזיר לישראל העדיים והכתרים שנכתרו בסיני וכו'. וזה בחי' מזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה כנ"ל טוב להודות לה' ולזמר שמך עליון עליון דייקא כי אז זוכין להשיג מה שלמעלה מבחי' השגת המוחין כנ"ל. וזה להגיד בבוקר חסדך להגיד מלה דחכמתא כידוע. וכן המוחין הן בחי' חסדים ואז כשהמוחין מאירין צריכין בוודאי להגיד בבוקר חסדיו ית'. ואמונתך בלילות כי המוחין זכים כ"כ עד שאפי' בלילות שאז זמן שינה ולא נשאר רק הרשימה של המוחין אעפי"כ חזקים גם אז בו ית' ע"י בחי' אמונה ואז אדרבא השינה טוב להמוחין כי נתחדשין אז בבחי' אמונה בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך וכמבואר במ"א.

וזה ג"כ בחי' שהצדיק הבעל השגה מסלק חכמתו והשגתו ועובד ה' בתמימות ופשיטות ועי"ז דייקא זוכה לקבל מוחין חדשים ולהשיג מה שלא יכול להשיג מקודם כנ"ל. וזה עלי עשור ועלי נבל ודרז"ל (בפסיקתא דעשרת הדברות) עלינו לקבל את המצות עשרת הדברות עלינו להתנבל עליהם בימי השמד וכו' וכיון שראה הקב"ה דעתם של ישראל שמבקשי' לקבל את התורה באהבה וחיבה באימה ויראה ורתת וזיע פתח ואמר אנכי ה' אלקיך וכו'. היינו כי מאחר שקבלו עליהם למסור נפשם על המצות שכולם כלולים בעשרת הדברות כידוע, ומס"נ ממש זה עיקר בחי' העבדות מעשה עבד פשוט שעושה בשביל אהבתו ויראתו ית'.

נמצא שכלול הבן גם מבחי' עבודת העבד וזה חביב מאד אצלו ית' ע"כ גילה להם כל ההשגות הגבוהות שהן בחי' גנזייא דמלכא ופתח ואמר אנכי ה' אלקיך וכו' כנ"ל. וזה בחי' מה שמבואר בכוונות יכירו בניך וידעו כי מאתך מאת כ' שהוא כתר הוא מנוחתם שזה בחי' ההשגה העליונה והנפלאה מאד שהוא למעלה מבחי' השגת המוחין שזה בחי' כתר וזה ועל מנוחתם יקדישו את שמך צריך לכוון למסור נפשו על קדושת השם היינו כנ"ל. וזה עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן כי אז זוכין לשמחה ולידע כי ישר דבר ה' וכל מעשיהו באמונה ואין להרהר ח"ו אחר משפטיו ית' שזה בחי' תיקון המשפט המבפ"נ. וזה שביאר אח"כ מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך כי יש השגות כאלו שגם הצדיק הבעל השגה גדולה שהוא בבחי' בן וזוכה לחפש בגנזייא דמלכא ואעפי"כ אינו יכול להשיג אותם וזה בחי' ההשגה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו שגם משה לא יכול להשיג זאת בחייו כמבפ"נ וכשארז"ל (ברכות ד' ז') וזה שביאר אחר כך בפרוח רשעים כמו עשב וכו' בחי' רשע וטוב לו אבל באמת הוא להשמדם עדי עד וכו' כי הנה אויביך יאבדו וכו' צדיק כתמר יפרח וכו' היינו שע"י קדושת שבת זוכין להשגה גדולה ומוחין זכים כ"כ עד שגם בחי' הסתלקות המוחין בחי' שינה הוא ג"כ טוב מאד, כי זוכין עי"ז דייקא להשיג בחי' השגה של ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וכו' המבפ"נ וזה שסיים להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו היינו שנמשך עי"ז בחי' תיקון המשפט בחי' הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.

וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שיזכה לחפש בגנזייא דמלכא כ"כ עד שישיג סתרי תורה כאלו שהן מבחי' עתיק והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין שמרמז על עליית המלכות שהוא בחי' אמונה עד המוחין היינו שזוכה לתיקון האמונה ולתיקון המוחין והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא בחי' משפט עמודא דאמצעיתא היינו בחי' תיקון המשפט הנ"ל.

סי' ז-כי מרחמם ינהגם שבת הוא בחי' רחמנות כשארז"ל יכולה היא שתרחם.

ועיקר הרחמנות הוא להוציא את ישראל מהמשאוי כבד של עוונות. וזה זוכין ע"י שמירת שבת כשארז"ל מוחלין לו על כל עוונותיו. וגם כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. אבל בשבת נמשך הארת הדעת לכ"א בבחי' לדעת כי אני ה' מקדשכם וכנ"ל כ"פ ועי"ז ניצולין מעוונות. גם שבת הוא בחי' יראה בחי' ירא שבת כי אז נמשך יראה על כ"א כנ"ל כ"פ. וע"כ אז עיקר הזמן לדבר עם חברו ביראת שמים. כי מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. וגם ע"י היראה חכמתו מתקיימת היינו שיש קיום לדבריו אצל חבירו כמבפ"נ. וע"כ ארז"ל שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש בד"ת. כי בשבת נמשך הארת הדעת הנ"ל. והעיקר הוא שיהיה נשאר הארת הדעת הק' לדורות עולם שזהו עיקר החליפות של האדם שבשביל זה צריכין להשאיר אחריו בנים ותלמידים כמבפ"נ. וזה בחי' ושמרו בנ"י את השבת לעשו"ת את השבת לדורותם דייקא היינו כנ"ל וע"כ אז עיקר זמן הזווג בשביל הולדת הבנים וע"י זווג של שבת זוכין לבנים ת"ח וקדושים וכמבואר בזוה"ק. וזה ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש (מאחר שאינו זוכה להעמיד בנים) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו וכו'.

כי ע"י קדושת שבת זוכין שישאר הארת דעתו לנצח ע"י בחי' תלמידים וכן ואל יאמר בן הנכר וכו' הבדל יבדילני ה' מעל עמו (כי מי שיודע דקות ורוחניות קדושת ישראל הוא יודע באמת ההבדל שבין ישראל לעכו"ם) וכו' ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי וכו' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי נאום ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו היינו כי ע"י קדושת שבת זוכין לידע קצת מידיעתו ית' ואז יודעין שעיקר התענוגים והשיעשועים שלו ית' הוא רק מהעבודה של עוה"ז השפל וזוכין להמשיך הארת הדעת של הצדיק האמת שהוא בבחי' עליונים למטה ותחתונים למעלה שדייקא להדרי מעלה מלמד אותם ומודיע להם שאינם יודעים כלל בידיעתו ית'. ולהדרי מטה מלמד אותם ומאיר להם כי מלא כל הארץ כבודו והשי"ת עמם ואצלם וסמוך להם כמבפ"נ. וע"י הדעת הזה יכולין הכל להתקרב אליו ית'. ומחמת שעיקר ענין זה נתגלה יותר בביהמ"ק כי שם נראה ביותר ענין זה של עליונים למטה ותחתונים למעלה שזה בחי' מה שהשי"ת משרה שכינתו כביכול למטה בביהמ"ק וקרבנות של בהמות עולין לריח ניחוח אשה לה' וכמבואר כ"ז בהשיחות שאחר הסיפמ"ע ע"כ אמר והביאותים אל הר קדשי וכו' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי היינו כנ"ל.

גם ע"י קדושת שבת נכנסין אורות המקיפין (כמבואר בכתבי האריז"ל) עד שזוכין להמשיך בחי' שפע הכתר כמובן כ"ז בכוונות שבת. גם שבת הוא בחי' הצדיק יסוד עולם (כידוע) שהוא בחי' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמייא וארעא וכו' כמבפ"נ. וכן מבואר בוזהר חדש כי תשא וזה בחי' ויכלו השמים והארץ וכו' היינו שנמשך הארת כי כל הנ"ל על השמים והארץ שהם דרי מעלה ודרי מטה שזה בחי' מה שאומרין אז כתר יתנו לך ה' אל' מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה וכו' מלא כל הארץ כבודו וכו' משרתיו שואלין זה לזה איה מקום כבודו שזה בחי' הלימוד של דרי מעלה והלימוד של דרי מטה שהוא מלא כה"כ כבודו מלא עולם. שם שבת הוא בחי' חירות בחי' יובל בחי' כלליות העולמות כלליות בן ותלמיד כמבפ"נ. וזה ג"כ בחי' ויכלו השמים והארץ וכו' היינו שנכללו כולם הדרי מעלה שהם בחי' שמים בחי' בן והארץ שהוא בחי' דרי מטה בחי' תלמיד נכללו כולם בכלליות אחד. וע"י כלליות בן ותלמיד עי"ז מי שהוא איש חיל וכו' הוא יכול לקבל בעת אכילתו הארת הרצון וכו' כמבפ"נ. וזה בחי' קדושת האכילה והסעודות של שבת כמבואר בליקוטי הלכות הלכות שבת ה"ג.

וזה בחי' משארז"ל ברכו באור פניו של אדם וכו' ברכו במטעמים וכו' כי במטעמים של סעודות שבת מאיר הארת הרצון שהוא בחי' אור הפנים בחי' ואור פניך כי רציתם כמבפ"נ וזה ונתתי מטר ארצכם בעתו ודרז"ל בלילי שבתות וזה בעתו דייקא שהוא בחי' הארת הרצון כמבפ"נ. וע"כ היו מסדרין הלחם הפנים בשבת כי אז מאיר בהלחם הארת הרצון אור הפנים.

וזה אם תשיב משבת וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא ששם שורש הארת הרצון בחי' ועתיקא קדישא גלי רצון דילי' ושם שורש המקיפין העליונים שהם מבחי' עתיק כידוע והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחי' עליית המלכות (שהוא מקור היראה) אל המוחין היינו אל ים החכמה להמשיך משם פרנסה כי שבת הוא בחי' המלכות ג"כ בחי' שבת מלכתא.

ועיקר המשכת הפרנסה הוא ע"י המלכות כמובא בפנים. וע"כ עיקר הפרנסה הוא מקדושת שבת שהוא בחי' מלכות. וזשדרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו שנכנע בחי' המלך זקן וכסיל שממנו בא הרוח שטות שבאים על ידו לעוונות כנ"ל. וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו שתזכה להעמיד בנים ותלמידים ועיקר השלימות הוא כשזוכין לבנים שהם בעצמם תלמידים ג"כ כמבפ"נ. ולזה זכה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלימה וזכה להעמיד י"ב שבטי יה שהיו כולם תלמידים הגונים צדיקים גמורים. וזה נקרא נחלת יעקב בחי' נחלת ה' בנים וכו' לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער ופירש"י תלמידי חכמים וכו' היינו שהבנים הם תלמידים ג"כ בבחי' וכל בניך לימודי ה'. גם נחלת יעקב הוא בחי' המקיפין העליונים שהם בחי' שעשוע עוה"ב שהוא נחלת יעקב שלקח לחלקו העוה"ב ועל אלו המקיפין נאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כמבפ"נ. ומחמת שהפרנסה והאכילה נמשכת בשרשה מבחי' אורות המקיפין הנ"ל שמאירין בבחי' הלימוד של כלליות בן ותלמיד הנ"ל לכן כתיב והאכלתיך נחלת יעקב והאכלתיך דייקא בחי' אכילה ופרנסה הנ"ל ומחמת שהמקיפין הנ"ל הן ספונים וטמונים מעין כל בבחי' אשר צפנת ליראיך והן בבחי' עין לא ראתה וכו' כמבפ"נ. ע"כ ארז"ל מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי. ומחמת שענין הפסוק ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה וכו' שייך ג"כ לכל הנ"ל כמבפ"נ.

ע"כ היה הסמיכה שלו בשבת כשארז"ל שבת של דיוזגי היתה וכו'.

סי' ח-תקעו תוכחה שבת הוא עולם הנשמות כידוע וכנ"ל כ"פ בשם הזוה"ק ששבת הוא יומא דנשמתא ולא יומא דגופא.

ועיקר יניקת הנשמה הוא מהריח. וזה בחי' תבלין אחד יש לנו ושבת שמו וריחו נודף. וזה בחי' משארז"ל (שבת לג ע"ב) גבי רשב"י ובנו ר"א שיצאו מן המערה וראו שחורשין וזורעין אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנתנו עיניהם מיד נשרף ואמרה להם הבת קול להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם ואח"כ כשיצאו מהמערה פעם שנית וכו' חזיי' להאי סבא דנקיט תרי מדאני אסא ורהיט בע"ש בהש"מ אמרו ליה הני למה לך א"ל לכבוד שבת. ותסגי לך בחד. חד כנגד זכור וחד כנגד שמור. א"ל לברי' חזי כמה חביבין מצוות על ישראל יתיב דעתייהו היינו כנ"ל כי שבת שהוא יומא דנשמתא ויניקת הנשמה הוא מהריח ע"כ היה רץ עם ההדסים לכבוד שבת להריח בהם. ואז נתעוררו עי"ז גם הם לעורר הריח טוב שבנשמות ישראל בבחי' חזי כמה חביבין מצוות על ישראל שזה בחי' התוכחה של משה שנזהר שלא להבאיש ריחם ח"ו ע"י התוכחה. רק אדרבא ע"י תוכחתו נתן בהם ריח טוב כמבפ"נ ואז כשנתעוררו לזה נתיישבה דעתם.

וזה בחי' היראה של שבת בחי' ירא שבת כי היראה הוא בחי' ריח בחי' מזונא דנשמתא בחי' עקב דקדושה כמבפ"נ. ואז נכנע בחי' העקב דסט"א שנתגדל ע"י מזונא דגופא שהוא בחי' אכילה של חול שאינה בקדושה כראוי כי בשבת מחמת שהוא יומא דנשמתא ומאיר בו היראה הק' שהוא בחי' עקב דקדושה כנ"ל.

עי"ז נתתקן גם מזונא דגופא ונמשך עליו קדושה גדולה שזה בחי' קדושת האכילה והסעודות של שבת שהוא כולו קודש והוא ג"כ בבחי' מזונא דנשמתא. וזה בחי' אם תשיב משבת רגלך כי אז נתתקן העקב ונתעלין הרגלין מאחיזת הסט"א שהוא בחי' עקב דסט"א בחי' עקב עשו שזה בחי' וידו אוחזת בעקב עשו כמבפ"נ.

ועיין מ"ר פ' תולדות שבפסוק זה מרומז שסוף כל סוף תתבטל שיעבוד מלכיות ותחזור המלוכה לישראל. וע"כ דרז"ל על המענג את השבת שניצול משיעבוד מלכיות שנאמר והרכבתיך על במותי ארץ ונאמר ואתה על במותימו תדרוך. תדרוך דייקא שע"י העקב והרגלין דקדושה יכניעו את המלכיות של עכו"ם שהם מבחי' עקב עשו עקב דסט"א.

וזה שמובא בכתבים עשו"ת חפצך ב'יום ק'דשי ו'קראת ל'שבת ר"ת בקו"ל. ושזה בחי' קול התקיעות שהיו תוקעין בע"ש וכו' כי בחי' הקול הוא משקה את הגן ששם גדילים כל הריחות והיראות שהם בחי' מזונא דנשמתא כמבפ"נ. וזה בחי' הקולות שבמזמור לדוד שאומרים בכניסת שבת. וזה בחי' הזיין קולות וזיין הויות גמטריא יעקב כמובא היינו בחי' הקול קול יעקב כמבפ"נ והקול הזה הוא בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כמבפ"נ. שזה בעצמו סוד הג' סעודות של שבת. שהם כנגד עדן נהר גן ר"ת ענג בחי' וקראת לשבת ענג כמבואר בזוה"ק ובתיקונים.

וזה בחי' מה שמובא בכוונות להריח בהדסים קודם כל סעודה של שבת. היינו בכדי להורות שהסעודות הם בחי' מזונא דנשמתא בחי' ריח כנ"ל וע"כ הסעודה הראשונה של שבת הוא סעודתא דחקל תפוחין קדישין שזה בחי' ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' שהוא בחי' החקל תפוחין קדישין הנ"ל כמבואר במסכת תענית ד' כט ע"ב וכן הוא בזוה"ק פ' תולדות. וזה הקול הנ"ל הוא בחי' קול הניגון של השיר שיתער לעתיד שהוא בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שעולה כולו ע"ב גמטריא חסד שזה בחי' מושכין עליו חוט של חסד כמבפ"נ. וזה בחי' מה שבכניסת שבת מתחילין תיכף מענין זה השיר שזה בחי' מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת וכו' כשדרז"ל.וזה מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת ר"ת למש"ה כמובא. כי משה זכה בשלימות לבחי' זה השיר כמבפ"נ. והוא ושאר צדיקים עמו עוסקין בכניסת שבת להעלות נשמות החיים והמתים שנפלו לעמקי הקליפות. כי ע"י ההארה הק' שממשיך מבחי' הקול של השיר הזה שהוא בחי' הקול המשקה את הגן ששם גדילים כל הריחות והיראות שהן בחי' מזונא דנשמתא ע"כ עי"ז מוסיף ונותן ריח טוב בנשמותיהם עד שזוכין גם הם לעלות מעומק נפילתם וליכנס לקדושת הגן הנ"ל שהוא הג"ע. וזה טוב להודות לה' וכו' כי אז עיקר תיקון התפלה וההודאה. וזה להגיד בבקר חסדך היינו בחי' חידוש העולם של עתיד שיהי' בבחי' עולם חסד יבנה בחי' חוט של חסד הנ"ל והכל יהי' ע"י ואמונתך בלילות היינו בחי' תיקון האמונה כמבפ"נ. וזה עלי עשור וכו' ודרז"ל (ערכין יג ע"ב) שזה קאי על השיר שלעתיד בעוה"ב שיהי' על כינור של עשר נימין וכ"ש הודו לה' בכינור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש וכו' היינו כי זה השיר הוא בחי' שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה כמבפ"נ.

גם ע"י קדושת שבת נשלמת התפלה שתהא בבחי' רחמים ותחנונים כי עיקר הרחמים תלוי בדעת.

ושבת הוא בחי' דעת גדול וביטול הכעס והאכזריות ונמשך בחי' רחמים גדולים כמבפ"נ סי' קיט שזה בחי' יכולה היא שתרחם וכמבואר כבר לעיל ג"כ כ"פ. וגם כי שבת הוא בחי' שדי כידוע. ושדי הוא בחי' רחמנות דקדושה כמבפ"נ גם ע"י קדושת שבת נתבטל בחי' הרוח שטות של תאוות ניאוף שזה בחי' והשבתי זימה מן הארץ. וע"כ אז עיקר זמן קדושת הזווג כנ"ל כ"פ.

ומחמת שלפעמים יש שהסט"א מתגברת לינק מן הרחמנות עד שעי"ז נפגם הדעת ועי"ז בא ח"ו תאוות ניאוף ואז א"א להתפלל בבחי' רחמים ותחנונים רק צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחי' דין ואז הסט"א שעיקר יניקתה הוא מבחי' דינים ומוחין דקטנות רוצה לבלוע התפלה הזאת שהוא מבחי' דין.

אך מחמת שהתפלה הזאת יצאתה מבעל כח גדול ע"כ היא עומדת בבית הבליעה של הסט"א עד שמוכרחת ליתן הקאות ולהחזיר כל הקדושו"ת שבלעה אף גם מוכרחת להוציא ולהקיא עצמות חיותה ממש.

וזהו בחי' גרים שמתגיירין וכו' ומזה היה בחי' יציאת מצרים וקריעת י"ס כמובן בפנים. וכבר מבואר במ"א שענין מס"נ על קדושת השם הוא ג"כ בבחי' התפלה שבבחי' דין הנ"ל ושזה היה ג"כ ענין מכירת יוסף למצרים ועמד שם דייקא בנסיון גדול. ואח"כ כתיב ויישם בארון במצרים ואח"כ היה קריעת י"ס בזכות ארונו של יוסף וכו'. וע"כ קדושת שבת הוא ג"כ מהדברים שמסרו ישראל נפשם עליהם כשארז"ל ומבואר בכוונות ועל מנוחתם יקדישו את שמך שצריך לכוון לקבל על עצמו מסירות נפש. כי עי"ז מכניעין הסט"א ביותר עד שזוכין עי"ז להשלים את התפלה בשלימות גדול ע"י קדושת שבת כנ"ל. וזה בעצמו ג"כ ענין זכור ושמור הנאמר בשבת. כי זכור בחי' דכורא שהוא בחי' מדת הרחמים כידוע היינו בחי' התפלה שהוא בבחי' רחמים ותחנונים. וע"כ כתיב בו כי ששת ימים עשה ה' וכו'. והבריאה היתה ע"י בחי' חסד ורחמים בחי' עולם חסד יבנה וכשארז"ל שיתף מדת הרחמים וכו'. ושמור הוא כנגד בחי' נוקבא בחי' דין כידוע היינו שלימות התפלה ע"י התפלה שבבחי' דין הנ"ל וע"כ כתיב שם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכו'. כי יציאת מצרים היה ג"כ ע"י בחי' זאת הנ"ל.

וזהו שמבואר בזוה"ק שענין שבת הוא תיקון על מכירת יוסף למצרים שהיה ג"כ בבחי' זו כנ"ל. וע"כ כשחללו שבת ויצאו ללקוט ביום השביעי מיד ויבא עמלק כמו שארז"ל כי עיקר הכנעת עמלק הוא ע"י התפלה שהוא בבחי' דין הנ"ל שמקבלת כח מקדושת שבת לעמוד בבית הבליעה של הסט"א ולהכניע אותה. כי עיקר הכנעת הסט"א הוא ע"י קדושת שבת כי כדין יתפרדו כל פועלי און וכמבואר בזוה"ק. וע"י התפלה הנ"ל נעשין גרים ונתגדל כבודו ית'. וזה בחי' כבוד שבת.

והכבוד הוא שורש הנפשו"ת שזה בעצמו ג"כ בחי' קדושת שבת שהוא שורש נפשו"ת ישראל בחי' שבת וינפש וכשארז"ל.

וע"י התגלות הכבוד עי"ז בא התפשטות הנבואה שזה בחי' הרוה"ק שזוכה כ"א לקבל בשבת כמבואר בזוה"ק. וזה בחי' אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר כי כל אלו הם בבחי' כבוד כמבפ"נ ולענינינו אפשר לומר שזה בחי' עליית המלכות בבחי' נה"י חג"ת חב"ד כמבואר בכוונות שבת. כי המלכות הוא בחי' כבוד בחי' מלך הכבוד. ובחי' הכבוד של עשירות הוא בחי' נה"י כי העשירות הוא בחי' רגלין בחי' ואת היקום אשר ברגליהם. והגבורה הוא בחי' חג"ת בחי' ידין בחי' ובידך כח וגבורה וכתיב לך זרוע עם גבורה תעוז ידך וכו'. והחכמה הוא חב"ד וזה בחי' ויבא יעקב שלם ודרז"ל שלם בגופו ובממונו ובתורתו היינו בחי' חכם גבור ועשיר הנ"ל ויחן את פני העיר ודרז"ל ששמר את השבת והתגלות הכבוד הנ"ל הוא בחי' זריחת השמש ועי"ז בא רפואה כ"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא כמבפ"נ. וע"כ דרז"ל פסוק זה לענין שומרי שבת. וזה ג"כ בחי' שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. וזריחת השמש הנ"ל בא ע"י סליחת העון שבא ע"י ריבוי התפלות וכו'. וזה בחי' משארז"ל על השומר שבת שמוחלין לו על כל עוונותיו.

ועיקר שלימות התפלה הוא ע"י שניתוסף שכן מישראל וזה בחי' מעלת קדושת הקיבוץ של ישראל כי ג' אבנים בונות ששה בתים ד' אבנים בונות כ"ד בתים וכו' כמבפ"נ. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת ב"י ואז הזהירם על מלאכת המשכן שהוא בחי' כי ביתי בית תפלה ונבנה דייקא ממה שנתקבץ מנדבת לב של כל ישראל ואז הזהירם ג"כ על ענין שבת. כי כלל ענין הקיבוץ הק' של כלל ישראל והשכנים שניתוספין עליהם שזה בחי' הגרים שנעשין ע"י התפלה בבחי' דין הנ"ל הכל נמשך רק מכח קדושת שבת וזה ואל יאמר בן הנכר הנלוה על ה' (היינו בבחי' תוספות השכנים הנ"ל) הבדל יבדילני ה' מעל עמו. היינו שא"א לו להכלל בכלל הקיבוץ של ישראל בכדי שעי"ז יתוספו ריבוי של בתי התפלה ביותר. ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי זה עיקר מצוות פריה ורביה בכדי שיתרבו ביותר נפשו"ת ישראל שעי"ז נתרבין בתי התפלה ביותר וכמבואר בליקוטי הלכות. אבל הסריס שאין לו בנים יוכל לומר שהוא עץ יבש ח"ו. כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומותי (דייקא היינו בחי' הבתים הק' הנ"ל) יד ושם טוב מבנים ובנות כו' כי מאחר שכל התיקון נמשך ע"י קדושת שבת נמצא מאחר שהם זהירים בזה ביותר ממילא יש להם חלק גדול ביותר בענין הבתים הנ"ל ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון וכו' היינו בחי' שלימות התפלה הנ"ל עד שהוא במקום קרבן ומכפרת עוונות כמובא בפנים על פסוק זה בעצמו. וזה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים נאום ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו כי ע"י ריבוי בתי התפלה נתכנסין ונתקבצין כל נדחי ישראל (שהם בבחי' תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות) ג"כ אל הבתים הנ"ל וכן ג"כ הגרים כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל ויקהל משה וכו' שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש בד"ת קהלות דייקא כי אז מאיר קדושת הקהלה והקיבוץ של ישראל ביותר כנ"ל.

וע"י התפשטות הנבואה הנ"ל עי"ז נתברר המדמה ונתתקן האמונה אמתיית דקדושה ונתבטל אמונות כוזביות. ויש עשרה מדריגות בנבואה והם כנגד עשרת הדברות וכו' ועי"ז זוכין להאמין בחידוש העולם שהכל ברא ה' בעשרה מאמרות וכו' וזה בחי' קדושת שבת שכל עיקר יסודו על אמונת חידוש העולם שברא ה' את הכל בעשרה מאמרות ושבת בשבת. ושלימות האמונה הזאת זכו ישראל במעמד הר סיני שאז זכו כל ישראל לנבואת פנים בפנים שזה בחי' הא דהששי שכל העולם הי' תלוי עד ששה בסיון שקבלו ישראל את התורה כמבפ"נ. וזה היה בשבת קודש כיהכל מודים שבשבת ניתנה תורה. וע"כ צריך האדם להקביל פני רבו בשבת כי אעפ"י שבשבת נמשך על כ"א רוח נבואה רוה"ק אבל אעפי"כ בוודאי יש בזה מדריגות רבות.

ועיקר הרוה"ק רוח נבואה ממש הוא אצל הרב המנהיג האמת שהוא בחי' איש אשר רוח בו. והוא בוודאי זוכה בשבת לקבל רוח חדשה רוח נבואה ממש ועי"ז נתברר המדמה ביותר אצל המקורבין אליו וזוכין לקבל פניו בשבת קודש ועי"ז זוכין לקבל הארת קדושת שבת ביותר עד שנשלם גם אצלם האמונה בשלימות ונתבטלין כל מיני אמונות כוזביות שהם בחי' זוהמת הנחש כי בשבת נדחה ונתבטל בחי' זוהמת הנחש כידוע וכמובא במאמר מרכבות פרעה וכו'. וע"כ ארז"ל אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו. וע"כ ארז"ל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשב"ר. כי עיקר חידוש העולם היה ע"י אמונה כ"ש וכל מעשיהו באמונה וכמבפ"נ ועיקר שלימות האמונה הנ"ל נמשכת ע"י שלימות התפלה הנ"ל שנשלמת ע"י קדושת שבת.

וע"כ המתפלל בע"ש ואומר ויכלו שבזה מגלה ומעיד על אמונת חידוש העולם שעי"ז עצמו היה חידוש העולם כנ"ל ע"כ כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וע"כ המלאכים מניחים ידיהם על ראשו ואומרים וסר עוונך וחטאתך תכופר כי ע"י כל הנ"ל בא ג"כ סליחת עוונות כנ"ל.

וע"י אמונת חידוש העולם נמשך קדושת א"י ששם מאיר השגחתו ית' תמיד וכו' כמובא בפנים. וע"כ ארז"ל אם משמרין אתם את השבת תכנסו לארץ ישראל וכו'. וקדושת שבת בעצמה הוא בחי' קדושת א"י כנ"ל כ"פ. וע"כ ארז"ל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה לבד מהוצאות שבתות וכו' שאם מוסיף מוסיפין לו וכו'. כי ההוצאה של שבת הוא בהשגחה פרטיית תמיד בבחי' א"י כנ"ל. וע"י שלימות האמונה יהיה גם חידוש העולם שלעתיד ואז יהי' כל העולם בבחי' א"י כי אז יתנהג כל העולם ע"י השגחה בלבד שהוא בחי' נפלאות שלא כדרך הטבע. ואז יתער שיר חדש שהוא בחי' השיר שיתער לעתיד שהוא בחי' שיר וניגון של השגחה שהוא בחי' נפלאות. ושיר הזה הוא בחי' שיר פשוט כפול משולש ומרובע וכו' והוא בחי' הקול הנ"ל המשקה את הגן וכו' שעי"ז יכולין להוכיח את ישראל ולהוסיף ע"י התוכחה ריח טוב בנשמתם כנ"ל. וע"כ שבת קודש הוא מעין עוה"ב כי הוא מבחי' חידוש העולם שלעתיד. וע"כ מאיר בו השגחה ונפלאות. כי שבת הוא בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין שהוא בחי' ראי' והשגחה בחי' עיני ה' אל' בה תמיד. והוא בחי' ביטול ההנהגה של דרך הטבע של מערכת השמים שזה בחי' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכלו ממש. ואז נתעורר שיר חדש שהוא מבחי' השיר שלעתיד שהוא שיר של השגחה ונפלאות והוא בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא יוד אותיות של שם הויה וכו' כמבפ"נ.

וזה בחי' מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת וכו' בחי' השיר שיתער לעתיד. וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. כי השיר הזה הוא עליון על כל השירים כי הוא שיר של השגחה ונפלאות שזה בחי' אספרה כל נפלאותך אשמחה ואעלצה בך אזמרה שמך עליון כי ההנהגה של השגחה הוא בבחי' עליון על כל הארץ וכו' כי הוא למעלה מבחי' ההנהגה המלובשת בדרך הטבע. וזה להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. כי התקבצות החסידים שעל ידם יהי' חידוש העולם שלעתיד הכל הוא ע"י שלימות האמונה שבא ע"י בירור המדמה שהוא בחי' לילה כמבואר כ"ז בפנים. וזה עלי עשור כי השיר הזה הוא כלול מעשרה מיני נגינה שהוא בחי' שיר פשוט כפול וכו' שהם עשרה אותיות כנ"ל ורז"ל דרשו עלי עשור עלי לקיים עשרת הדברות ועלי נבל עלי לנבל עצמו עליהם בשעת השמד ר"ל. היינו כי שלימות האמונה ובירור המדמה הנ"ל בא ע"י נבואה שהוא בחי' עשרת הדברות כנ"ל, והתפשטות הנבואה בא ע"י התגלות הכבוד שבא ע"י גרים שנעשין ע"י התפלה בבחי' דין שזה בחי' המס"נ שיש לישראל על דברי תורה וכנ"ל. וזהו כי שמחתני ה' בפעלך וכו' כי השיר הזה הוא שורש כל השמחות דקדושה וכמבואר במ"א ובליקוטי הלכות. וזה מה גדלו מעשך ה' מאד עמקו מחשבותך וכו' בפרוח רשעים כמו עשב וכו' היינו שהסט"א מגבהת עצמה לבלוע התפלות שהן בבחי' דין אבל באמת הוא להשמדם עדי עד. כי ע"י הכח של קדושת שבת אז התפלות הנ"ל ממצין בבית הבליעה של הסט"א עד שמוכרחין דייקא ע"י התפלות הנ"ל שהן בבחי' דין ליתן הקאות ולהחזיר כל הקדושו"ת שבלעו אף גם עצמות חיותם ממש. ואז ממילא הם כלים ונאבדים לגמרי. וזה כי הנה אויביך יאבדו ותרם כראם קרני וכו' (ואפשר שזה ג"כ סוד השלהובא דאשא שיורד בכל ע"ש על ראשי הקליפות שרוצים לעלות ולינק מהקדושה והשלהובא הנ"ל הוא מבחי' גבורות כידוע שזה בחי' התפלה שהוא בבחי' דין ומשפט שהוא בחי' אש כ"ש כי באש ה' נשפט וכמבואר במ"א) בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח וכו'. כי אדרבא ע"י שהסט"א מתגברת לבלוע את הכל עי"ז דייקא נתרומם קרן הקדושה ביתר שאת ויתר עוז. כי עי"ז נעשין גרים ונתוספין שכנים על הקיבוץ הק' ועי"ז נתרבין הבתים הק' בית שזה בחי' שתולים בבית ה' וכו' וזה ג"כ בחי' מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' וכו' לביתך נאוה קדש וכו'.

וזה שאמרו רז"ל ויכל אלוקים ביום השביעי מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה כי עיקר חידוש מעש"ב הוא ע"י אמונה ושלימות האמונה הוא ע"י נבואה ונבואה נקראת מנוחה כמבפ"נ וע"כ כשבא שבת בא מנוחה שהוא בחי' נבואה ואז נשלמה האמונה ע"כ אז כלתה ונגמרה המלאכה ומחמת שע"י נבואה נתברר המדמה שהוא בחי' שינה ע"כ גם השינה של שבת יקרה וקדושה מאד כמובא.

ומחמת שכל הנ"ל כלול בקדושת ראש השנה כמבפ"נ ע"כ ארז"ל י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת וכנ"ל כמה פעמים כי כשחל ר"ה בשבת אז טוב מאד כי אז נגמרין כל התיקונים ביתר שאת ע"י קדושת שבת וזה בחי' התקיעות שהיו תוקעין בכל ע"ש תקיעה הוא בחי' התגלות הכבוד כמבפ"נ. וזה בחי' כבוד שבת כנ"ל. תרועה הוא בחי' נבואה בחי' השראת השכינה כמבפ"נ שזה בחי' קדושת שבת כנ"ל וכמבואר בזוה"ק ובתיקונים ועיין זוהר ויקרא ד' קעט. דבגין כך לא זזת שכינה מישראל בכל שבתות וכו'. שברים זה בחי' תיקון האמונה הק' וביטול אמונות כוזביות שזה נמשך בשלימות ע"י קדושת שבת וע"כ ארז"ל אפי' עע"ז וכו' מוחלין לו כנ"ל.

ומחמת שע"י קדושת שבת זוכין למוחין ודעת והדעת כלול מתלת מוחין שהם בחי' מחיצות פרוסות בפני תאוות ניאוף שזה בחי' מחנה ישראל כמה הוה תלת פרסי' כי זה עיקר קדושת מחנה ישראל בחי' והיה מחניך קדוש כמבפ"נ וע"כ נאמר אצל שבת לדעת כי אני ה' מקדשכם. וע"כ תחום שבת דאורייתא הוא תלת פרסי כידוע היינו כנגד בחי' תלת פרסי הנ"ל.

וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' היינו שתזכה לשלימות הדעת והמוחין ששם עיקר הענג כנ"ל כ"פ וזשדרז"ל הוא גוזר והקב"ה מקיים שזה בחי' שלימות התפלה בבחי' דין שהוא כמו בגזירה שגוזר כך עפ"י הדין. וזה והרכבתיך על במותי ארץ זה בחי' ביטול והכנעת הסט"א. וזשדרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות ועי"ז נעשין גרים שכל זה בכלל והרכבתיך על במותי ארץ. ועי"ז נתגלה כבודו ית' שהוא בחי' שורש נפשו"ת ישראל שמשם באה התפשטות הנבואה. וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך. כי יעקב אבינו הוא שורש נפשו"ת ישראל בחי' הכבוד הנ"ל כמבואר בליקו"א סי' קפא. גם הנבואה הוא בחי' נחלת יעקב שזה בחי' וסלחת וכו' ונחלתנו כמו שפירש"י שם. וזה כי פי ה' דבר דבר ה' זו נבואה כמבפ"נ.

וע"י התפשטות הנבואה עי"ז נתתקן האמונה ונעשה שותף להקב"ה במעש"ב. וזה ג"כ בחי' אז תתענג על ה' הוא גוזר והקב"ה מקיים מאחר שהוא שותף עמו כביכול. וזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וכשדרז"ל נותנין לו כל משאלות לבו. וזה והרכבתיך על במותי ארץ זהבחי' ביטול אמונות כוזביות שהם בחי' זוהמת הנחש. וע"כ כשעמדו ישראל על הר סיני ופסקה זוהמתן אז נעשו חירות משיעבוד מלכיות כשדרז"ל. והאכלתיך נחלת יעקב אביך כפשוטו ממש היינו שיזכה לנחלת א"י כי עיקר ירושת א"י הוא ע"י כח מעשיו הגיד לעמו וכו' היינו ע"י אמונה שלימה בחידוש העולם. וזה כי פי ה' דבר בחי' נבואה כי ע"י התפשטות הנבואה שהוא דבר ה' זו נבואה זוכין להאמין בחידוש העולם שהכל נהיה בדברו כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו'. ועי"ז זוכין לירושת א"י שהוא בחי' אל הארץ אשר דבר להם. וכן לך נחה את העם אל אשר דברתי לך.

וע"י אמונה יהיה חידוש העולם לעתיד ואז יתנהג כל העולם בבחי' השגחה ונפלאות. וזה ג"כ בחי' אז תתענג על ה' שהוא בחי' עוה"ב שהוא עין לא ראתה.

וזה ג"כ בחי' הוא גוזר והקב"ה מקיים מאחר שיתנהג הכל רק בהשגחה ונפלאות. וזה שדרז"ל בזוה"ק אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שהוא בחי' פלא עליון ששם שורש כל הנפלאות בחי' בעתיקא תליא מלתא וזה והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין היינו בחי' עליית המלכות דקדושה שהוא בבחי' עקב ענוה יראת ה' כידוע והכנעת המלכות דסט"א שהם מבחי' עקב דסט"א עקב עשו כנ"ל.

וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו בחי' הקול קול יעקב שהוא בחי' הקול המשקה את הגן ששם גדילים כל הריחות והיראות. וזה והאכלתיך דייקא. כי עי"ז נתתקן האכילה שתהא בבחי' מזונא דנשמתא בחי' ריח שזה בחי' יעקב בחי' ראה ריח בני כריח שדה וכו' ודרז"ל שנכנס עמו הגן עדן היינו בחי' ריח של הגן השקה ע"י בחי' הקול כנ"ל. וזה כי פי ה' דבר היינו כי עי"ז נתתקן בחי' התוכחה שתהא בבחי' התוכחה של משה בחי' אלה הדברים אשר דבר משה וכמו שפירש"י דברי קהלת כל מקום שנאמר דברי אינו אלא דברי תוכחות וכו'. וע"י תוכחה כזו מוסיפין ריח טוב בהנשמות שזה בחי' כי פי ה' דבר כשארז"ל שכל דבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בושם וכו' (שבת דף פח).

סימן יב-איה מקום כבודו

שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ. והוא עיקר קיום ושלימות של כל הבריאה כולה וכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו. ועיקר התגלות כבודו ית' הוא ע"י קדושת שבת בבחי' וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וזה בחי' כבוד שבת וזה בחי' מענגיה לעולם כבוד ינחלו בחי' כי מכבדי אכבד.

ובשבת קודש נמשך הארת הדעת הק' על כ"א בבחי' לדעת כי אני ה' מקדשכם. וכן לדעת כי אני ה' אלקיכם ע"כ צריכין להתקשר מאד אליו ית' ולקבל על עצמו בקבלה גמורה שלא יעשה לעולם רק מה שיש בזה כבוד להשי"ת. ואפי' אם נופל ח"ו לספיקות ויש שנפילתו גדולה מאד ר"ל שנופל לספיקות והרהורים גמורים ומהרהר אחר השי"ת אעפי"כ אם יחזיק עצמו בקדושת שבת אז בוודאי סוף כל סוף יעלה מנפילתו ויוכל להיות שהנפילה והירידה תהי' תכלית עלייתו.

וזה בחי' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וכו' ודרז"ל אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו כי בוודאי ע"י קדושת שבת יזכה לתשובה שלימה עד שיתתקן הכל. כי מי שנופל לספיקות והרהורים הנ"ל שהם בחי' מקומות המטונפים שעליהם נאמר וכבודי לאחר לא אתן אעפי"כ גם שם יש חיות מהבורא ית' רק ששם חיותו וכבודו ית' סתום ונעלם בתכלית העלמה כי הם מקבלין חיות מבחי' מאמר סתום דבראשית שהוא בחי' איה מקום כבודו.

כי אי' וכו' הוא בחי' הכבוד העליון של המאמר העליון מכל העשרה מאמרות שהוא מאמר סתום דבראשית וע"כ כשנופל למקומות הנ"ל ומתבונן על עומק נפילתו וצועק ומבקש ומחפש ושואל גם ממקומות הנ"ל אחר כבודו ית' בבחי' איה מקום כבודו עי"ז הוא מדבק עצמו אל בחי' הכבוד העליון הנ"ל שהוא בחי' איה כנ"ל ועי"ז הוא מחי' את נפילתו ועולה משם בתכלית העליה עד שזוכה עי"ז להתגלות כבודו ית'.

וזה בחי' קרבן עולה שמכפר על הרהור הלב וכו' וזה בחי' תשובה כי זה עיקר התשובה כמובא בפנים.

ועיקר תיקון זה נמשך ע"י קדושת שבת כי שבת הוא בחי' תשובה כנ"ל כ"פ ואז עולין באמת בתכלית העליה לבחי' איה שהוא בחי' הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל. שזה בחי' מה שאומרין אז בקדושת כתר איה מקום כבודו וזה בחי' עולת שבת בשבתו על עולת התמיד. כי ענין זה של בקשת איה הנ"ל הוא בחי' קרבן עולה כנ"ל ובשבת נשלם זה התיקון ביותר. וע"כ ע"י קדושת שבת זוכין לחזק לבו בהשי"ת תמיד ולחפש ולבקש תמיד אחר כבודו ית' כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי כי הוא בחי' הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל וזה בחי' הנפש יתרה של שבת כי הנפש שרשה בכבוד כמבואר במ"א.

וע"כ ע"י קדושת שבת שאז מתנוצץ הארת קדושת הכבוד העליון הנ"ל ע"כ זוכין עי"ז לנפש יתרה.

וזשדרז"ל שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. כי בשבת עצמו זוכין לקבל נפש יתרה ע"י הארת הכבוד העליון הנ"ל שהוא בחי' איה. ואחר שבת שאז חוזר ונתעלם הכבוד הנ"ל בתכלית ההעלמה. אך אעפי"כ ע"י הרשימה שנשאר מהארת שבת זוכין עכ"פ לבלי לישאר לגמרי בתוך ההעלמה וההסתרה ח"ו רק לחפש ולחתור ולהתגעגע ולצעוק שיזכה לצאת מתוך ההסתרה שזה בחי' וי אבדה נפש שמרגיש וצועק עכ"פ על אבדן נפשו שזה בחי' בקשת איה מקום כבודו הנ"ל שעי"ז זוכה לעלות בעליה גמורה באמת כנ"ל.

וזה מזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה. כי משה זכה לעלות לבחי' הכבוד העליון של מאמר סתום דבראשית הנ"ל ולהמשיך משם הי"ג מדות של רחמים ולכפר עוונות ישראל וע"כ דרז"ל בראשית בשביל משה שנקרא ראשית וכו' ובכל שבת יורד משה עם שאר צדיקים להעלות נפשו"ת החיים והמתים שנפלו לתוך עמקי הקליפות ועלייתם הוא ע"י שמחפשין אחר איזה הרהורי תשובה שהרהרו בחייהם וכו' וכמובן בזוה"ק שזה בחי' הענין של איה מקום כבודו הנ"ל שמאיר ביותר ע"י קדושת שבת כנ"ל. וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו בחי' הכבוד העליון הנ"ל.

להגיד בבוקר חסדך היינו בעת הארת התגלות כבודו ית'. ואמונתך בלילות היינו שאפי' בעת החשכות וההעלמה יתרה בחי' חשכת לילה צריכין לחזק לבו בהשי"ת ולהרבות בדיבורי אמונה ולהאמין כי גם שם נמצא השי"ת ולחפש ולדרוש גם משם אחר כבודו ית' בבחי' איה הנ"ל. וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור שזה בחי' עורה כבודי עורה הנבל וכינור כי גם נגינה דקדושה מסוגל לזה לעורר הלב לחפש ולדרוש אחר כבודו ית' בבחי' אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי וכו'. וזה כי שמחתני ה' בפעלך וכו' כי בשעת נפילה שנתעלם ממנו הארת כבודו ית' אזי א"א לו לשמוח בפעלו ית' מאחר שכל פעל ה' למעניהו והכל ברא לכבודו והוא יודע בעצמו שרחוק כ"כ מכבודו ית' אבל ע"י בקשת איה הנ"ל שזוכה לעלות בתכלית העליה אז בוודאי הוא שמח בפעלו ית'.

וזה מה גדלו מעשך ה' מאד עמקו מחשבותך מאד דייקא שדרז"ל על סטרא דמותא שהם בחי' מקומות הנ"ל וגם שם נעלם חיותו וכבודו ית' ע"כ יכולין לעלות גם משם ע"י בחי' איה הנ"ל. וזה איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים כמו עשב וכו' היינו התגברות הסט"א בחי' מקומות המטונפים שיניקתם הוא רק מהסתרה והעלמת כבודו ית' עד שרוצים לכפור בכל ח"ו ובאמת הוא להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' כי הנה אויביך וכו' יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני כי לעולם ידו על העליונה ומלכותו בכל משלה ואפי' מי שהתגברו עליו בחי' המקומות הנ"ל אם לא יתייאש עצמו מן הצעקה והחיפוש ודרישה אחר כבודו ית' גם משם בבחי' איה הנ"ל עי"ז בעצמו יתבטלו ממנו כל ההסתרות הנ"ל ויזכה לעלות משם בתכלית העליה.

וזה אם תשיב משבת וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שזהבחי' שורש הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל. והרכבתיך על במותי ארץ שניצול משיעבוד מלכיות היינו שנתבטלין כל הסט"א שיניקתם מבחי' ההסתרה וההעלמה הנ"ל. והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחי' התגלות כבודו ית' בבחי' כל זרע יעקב כבדוהו ובשביל התגלות כבודו ית' היתה כל הבריאה כנ"ל שזה בחי' עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך. וזה בחי' גדול יהיה כבוד הבית האחרון וכו' כי הבית האחרון הוא כנגד יעקב כמו שארז"ל ואז יהיה עיקר שלימות התגלות כבודו ית'. וזשדרז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו בחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' וימלא כבוד ה' את כל הארץ. ועיין בליקוטי הלכות הלכות תחומין הלכה ואו שם מבאר ג"כ ענין קדושת שבת וכו' עפ"י המאמר הנ"ל ומאריך שם בדברים נפלאים.

!!a!!!סי' יז !!!0!!! מבואר בפנים שצריך ליזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת ולקבל שבת בשמחה גדולה ועצומה ועי"ז היראה בשלימות דהיינו עם דעת. כי בחול אפשר שתהיה היראה עם כסילות. ועיקר הכסילות הוא מחמת השיעבוד שיש בחול שעי"ז הדעת מבולבל ואינו בשלימות אבל בשבת הוא חירות ואז הדעת שלם.

ועיקר החירות הוא ע"י התענוג והשמחה של שבת בחי' אז תתענג על ה' הנאמר בשבת ועי"ז נעשה חירות בחי' כי בשמחה תצאו. וכשיש חירות אז הדעת בשלימות ואזי היראה כראוי בבחי' ירא שבת ועי"ז מעלין היראות הנפולות דהיינו מה שיריאים לפעמים משר וכדומה כי ע"י הדעת מרימין אותם. ועיקר הדעת הוא בשבת ע"י השמחה שעי"ז יש חירות וכו' וכנ"ל כל זה מבפ"נ.

וזה אם תשיב משבת רגלך עשו"ת חפצך ביום קדשי היינו שישמור עצמו מעשיית חפציו בשבת שהם מבחי' השיעבוד שיש בחול שעי"ז הדעת מבולבל וקראת לשבת ענג וכו' שיקיים הענג והשמחה של שבת שעי"ז נעשה חירות ואז הדעת בשלימות והיראה כראוי כנ"ל.

וזה אז תתענג על ה' כי הדעת והמוחין שם עיקר הענג כנ"ל כ"פ. והרכבתיך על במותי ארץ היינו בחי' עליית המלכות עד המוחין כידוע. והמלכות היא בחי' יראה בחי' מוראה של מלכות כידוע ועולה עד המוחין היינו שהיראה עם דעת ואין בה אחיזת הכסילות ח"ו.

וזשדרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות שהם מבחי' מלך זקן וכסיל גם כי עי"ז ניצול מכל מיני יראות נפולות שמתיירא לפעמים משר וכדומה שזה ג"כ בחי' שיעבוד מלכיות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא מחבר כביכול היראה בחי' מלכות עם המוחין והדעת וע"כ הוא בחי' נחלה בלי מצרים כידוע וע"כ נאמר אצל יעקב אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי (וממילא מובן אבל עכשיו יודע שזה בחי' דעת ותיכף נאמר) ויירא ויאמר וכו' היינו שהיתה היראה עם דעת. וזה מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים וכו' כי הבימה"ק הוא בחי' דעת כשארז"ל כל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו. וע"כ שם שלימות היראה שזה בחי' המצוה של מורא מקדש כי שם היראה עם דעת. וזה את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו כי ע"י שמירת שבת זוכין ליראה עם דעת שזה בחי' ומקדשי תיראו כנ"ל.

סי' יט-עיקר התכלית שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ והוא מעין עוה"ב שהוא עיקר התכלית ועיקר השגת התכלית הוא ע"י תמימות ופשיטות ויראת שמים ומצוות מעשיות וע"כ כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב בבחי' סוף דבר הכל נשמע וכו' כי זה כל אדם יכול להשיג ולקיים משא"כ השגת המושכלות לאו כל מוחא סביל דא וכמבפ"נ. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בנ"י ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשו"ת אותם ששת ימים תעשה מלאכה כי העיקר הוא העשיה לעשו"ת מצוות מעשיות הרבה שזה בחי' מלאכת המשכן כי נבנה עי"ז קומת השכינה כביכול. וביום השביעי יהי' לכם קדש וכו' כי דייקא עי"ז זוכין להשיג התכלית שהוא שכר עוה"ב בחי' שבת כי היום לעשותם כי בעוה"ז העיקר הוא העשיה כי הוא עולם המעשה וצריכין לעשו"ת ולקיים מצוותיו ית' בתמימות ובפשיטות גמור בלי שום חכמות רק באמת ובאמונה שלימה ובאהבה וירא' ועי"ז דייקא יזכה למחר לקבל שכרם. וזה ויקהל משה את כל עדת ב"י כי זה התכלית יכולין כל ישראל להשיג. וזה שמבואר בזוהר שהפרישם מן הערב רב. כי הערב רב נאחז בהם הרע של עמלק שהוא בחי' דעת דסט"א שהלכו אחר חכמתם וחקירתם הרעה ושעיקר השגת התכלית הוא ע"י השגת המושכלות של פילוסופיא וכיוצא ועי"ז נעשה העגל. וע"כ הפריש משה את ישראל מהם והודיעם שכל ישראל יש להם חלק בהשגת התכלית שהוא בחי' שבת ודייקא ע"י תמימות ופשיטות ומצוות מעשיות. וע"כ אסור ללמוד בשבת בספרי חכמות כמבואר בשו"ע סי' שז. ועיקר התכלית הוא שיהי' נכללין באחדותו ית' היינו לדבק בו ית' בביטול גמור ובהתפשטות הגשמיות ובפרט בשעת תפלה שזה בחי' הוא תהלתך והוא אלקיך כמבואר בפנים. וזה בחי' קדושת שבת שהוא בחי' שביתה וביטול גמור עד שזוכין להכלל באחדותו ית' שהוא בחי' רזא דשבתא איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו'.

וזה שאמרו רז"ל יכול שיהי' מלאכת המשכן דוחה שבת כי מאחר שהעיקר הוא העשיה שזה בחי' מלאכת המשכן כנ"ל א"כ יכולין לומר שזה בעצמו הוא התכלית עד שידחה שבת היינו שלא ישתוקק כלל לדביקות וביטול גמור אליו ית' רק יהי' טרוד תמיד בעשיה לבד ובאמת תכלית כל התורה והמצוות הוא לדבקה בו ית' כמבואר בכל דברי רז"ל וכמבואר גם בהשיחות הק' שאחר הסיפמ"ע שהעיקר הוא הכיסופין והרצון וההשתוקקות אליו ית' עד שכל העבודות והמצוות וכו' שעושה לא יהיו נחשבין בעיניו לשום עבודה עדיין נגד גודל הרצון והכיסופין שיש לו אליו ית' כי באמת מי שיודע מעט מגדולתו ית' איך יכול לומר להתפאר שיעבוד אותו ית' ושום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו ית' רק העיקר הוא הרצון להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו ית' ולדבקה בו ית' ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות ובאמת כל אלו העבודות הוא רק בדרך כאלו (קלאמירסט) נגד גדולתו ית' וכו' עיי"ש ועיקר הארת הרצון והדביקות הזה מאיר בשבת קודש שהוא מעין עוה"ב שהוא התכלית ועי"ז זוכין לידע שאפי' כל העבודות והעשיות שעושין בעוה"ז שהם בחי' מלאכת המשכן שזה העיקר בעוה"ז עולם המעשה כנ"ל. אבל עיקר שלימות העשיה הוא שיהיו נכללין באחדותו ית' כנ"ל שזה בחי' תעשה מלאכה שהמלאכה נעשית מאליה מאחר שנכלל באחדותו ית'. וע"כ ארז"ל שמלחמת עמלק היה ע"י חילול שבת. כי עמלק היה פילוסף וכפר בעיקר ע"י החקירות והחכמות שלו שהיו מיוסדין ע"פ חכמת הטבע. אבל קדושת שבת הוא בחי' אמונה ויראת שמים בתמימות ופשיטות עד שזוכין עי"ז דייקא להכלל באחדותו ית' ולבטל הטבע לגמרי שזה בחי' ויכל אל' ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ויכל ממש כביכול היינו שהמשיך הארה כזו עד שזוכין עי"ז לבטל עצמו אליו ית' בבחי' למעלה מכל הבריאה כולה וזה דייקא תכלית שלימות הבריאה כי רק בשביל זה נברא הכל וכמבואר בלקו"א סי' נב. וע"כ כל האומר ויכולו בליל שבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעש"ב וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' שיזכה להכלל באחדותו ית' ע"י אמונה ותפלה שהוא ג"כ בחי' אמונה וזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך בחי' הוא גוזר והקב"ה מקיים כי יכול לבטל הטבע ע"י תפלתו השלימה. וזהו והרכבתיך על במותי ארץ ודרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות שכלולתם הוא עמלק וכ"ש ראשית גוים עמלק וכמבואר במ"א.

תוכן העניינים

ספר יקרא דשבתא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה