אור ברסלב
ספר ילקוט הרועים הרועים - תרומה

ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן

הרועים - תרומה

הרועים - תענית

תרומה. ביומא דפ"א בתוס' ישנים הק' דהכא משמע כשהקיאן ביטלן ול"ח למיכל עוד ובגה"נ אמרינן אכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו חייב ותירץ הר"ח דמיירי בתרומה שנתחללה באכילת הראשון ונפקא לי' מתורת תרומה ובברוך טעם העלה עפי"ז בפ"ד מעדל"ת דבתרומה ל"ה איסור כלל בהנאות מעיו אף למ"ד דבכל האיסורים החיוב בהנאות מעיו מ"מ בהנאות גרונו נתחללה ע"ש. ועפי"ז נ"ל בפסחים דל"ה ע"א בפירש"י והכהנים בחלה ובתרומה ופירש"י אבל ישראל בתרומה לא דמי שאיסורו משום ב"ת חמץ ותמהו ע"ז דלמה ל"ק רש"י הטעם משום מצהב"ע וא"י אף לרבנן דר"ש דס"ל אחע"א ונ"ל הנה בנוב"י מהדו"ת בסופו העלה דבמצה של טבל ל"ש מצהב"ע בדיעבד דע"כ ל"א מצהב"ע רק היכא שיתוקן האיסור אבל הכא אפילו א"נ דלא יצא מכל מקום כבר עבר על האיסור ולא יתוקן כלל האיסור אף א"נ דל"י לכך שפיר יוצא ול"ה מצהב"ע ע"ש אולם נ"ל להעיר דמ"מ חשיב יתוקן האיסור דכיון דקיי"ל בכל האיסורים החיוב בהנאות גרונו ולא בהנאות מעיו אולם במצות מצה העלו הפוסקים דעיקר החיוב רק בהנאות מעיו ומה"ט בלע מצה יצא ע"כ ולפי"ז אמינא אע"ג דבעלמא האיסור רק בהנאות גרונו מ"מ כשאוכל מצה של טבל עובר ג"כ בהנאות מעיו דמיגו דהוי הנאה לגבי המצוה חשיב נמי הנאות מעיו אכילה לגבי איסור מטעם אחשבי' כמ"ש הפוסקים לענין שלכ"א אע"ג דל"ה איסור מכל מקום כשיוצא בזה המצוה אמרינן מדהוי אכילה לגבי המצוה חשיב נמי אכילה לגבי האיסור והה"ד הכא ולפי"ז דגם הנאות מעיו אסור כאן א"נ דיצא המצוה אבל א"נ דהו"ל מצהב"ע ולא יצא שוב לא עשה איסור כלל בהנאות מעיו א"כ שפיר יתוקן האיסור דאם לא יצא לא עשה איסור כלל בהנאות מעיו ולפי"ז שפיר הוי טבל מצהב"ע וז"נ בטבל אבל בתרומה דנתחללה בהנאות גרונו ונפקע מני' שם תרומה א"כ א"א להיות איסור על הנאות מעיו כיון דנתחללה לגמרי אם כן שוב לא יתוקן האיסור כלל שוב ל"ה מצהב"ע ומיושב קו' האו"ח דלכך ל"כ רש"י בתרומה דהו"ל מצהב"ע כמו טבל דיש חילוק גדול ודו"ק:

תוכן העניינים

ספר ילקוט הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה