ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - פסח
פסח. דשי' התוס' ד"ג ע"ב דמי שאין לו קרקע פטור מפסח ובאו"ח כ' דראיית' מדכתיב ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות ג"פ בשנה תי"ל דמחויב לעלות בשביל הפסח וע"כ דמי שא"ל קרקע פטור גם כן מפסח והנה לשיטת הירושלמי דנשים מחויבין בראיית פנים וא"נ דנשים בראשון רשות שי"ל דצ"ל לפטור כה"ג מי שא"ל קרקע מראיית פנים דבפסח בלא"ה פטורין עי"ל דתליא בפלוגתא דכ"ז ניחא למ"ד שו"ז על ט"ש משא"כ למ"ד אשו"ז על ט"ש שי"ל דמי שא"ל קרקע חייב בפסח ול"ל לענין מה צ"ק לפטור מראי' כשא"ל קרקע הרי מחויב בשביל הפסח לעלות לירושלים ז"א דנ"מ למי שהיה טמא בע"פ ובלילה טהור דפטור בשביל הפסח ובשביל ראיה מחויב וקמ"ל קרא דפטור מראיה כיון שא"ל קרקע. ועפי"ז י"ל במה שהניחו התוס' פסחים דצ"ג בתימה דמנ"ל להש"ס דר"ע סובר אשו"ז על ט"ש כיון דל"ל לדר"י דאמר טמאי מ"מ הי' שחל ז' שלהם בע"פ ונ"ל דבאמת לר"ע דס"ל מו"א לדידי' ע"כ מוכח דאשו"ז על ט"ש דהש"א הק' לר"ע דס"ל מו"א הי' מה שאלו למה נגרע הרי הי' לוים ול"ה להם קרקע ול"ל דהי' עפ"י הדיבור דמושבות לאי"ו משמע ז"א דהא ר"ע ס"ל מושבות בכ"מ שאתם יושבים משמע ועיין באו"ח פסחים ד"ג וע"כ דר"ע דסבירא לי' מו"א הי' ס"ל אשו"ז על ט"ש שוב גם מי שא"ל קרקע חייב בפסח וע"כ שאלו למה נגרע אם כן א"ש קושית התוס' דאדרבה לר"פ דס"ל מו"א הי' של"ה להם קרקע מוכח דסבירא ליה אשו"ז על ט"ש וחייב בפסח אף מי שא"ל קרקע כנ"ל:
ועפי"ז י"ל בקו' המפו' דל"ל קרא דפסח דוחה שבת תי"ל מקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח ופריך בפסחים דנ"ט הא כל הלילה ילין והכתיב כו' ולא עולת חול ביו"ט ומשני הב"ע כגון שחל י"ד להיות בשבת ומוכח דדחי שבת ונ"ל דבעט"ז הק' דמ"פ הש"ס והא לא עולת חול ביו"ט דלמא עשה דפסח דחמור די"ב כרת דוחה ל"ת ועשה דיו"ט וכמ"ש התוס' זבחים דל"ב דעשה דכרת דוחה ל"ת ועשה ואי לא יקטירו האימורים ל"י לאכול הפסח ואע"ג דל"ה בעדנא גם כן דוחה כיון דהעשה חמירא וכמ"ש התוס' פסחים דנ"ט ועיין בב"ט דהטעם משום דל"צ ליליף מכלאים בציצית רק מחמת חמור על קל וע"כ דוחה אף עשה ול"ש מאי אילמא מהאי עשה: ועפי"ז י"ל בקו' המפו' דל"ל קרא דפסח דוחה שבת תי"ל מקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח ופריך בפסחים דנ"ט הא כל הלילה ילין והכתיב כו' ולא עולת חול ביו"ט ומשני הב"ע כגון שחל י"ד להיות בשבת ומוכח דדחי שבת ונ"ל דבעט"ז הק' דמ"פ הש"ס והא לא עולת חול ביו"ט דלמא עשה דפסח דחמור די"ב כרת דוחה ל"ת ועשה דיו"ט וכמ"ש התוס' זבחים דל"ב דעשה דכרת דוחה ל"ת ועשה ואי לא יקטירו האימורים ל"י לאכול הפסח ואע"ג דל"ה בעדנא גם כן דוחה כיון דהעשה חמירא וכמ"ש התוס' פסחים דנ"ט ועיין בב"ט דהטעם משום דל"צ ליליף מכלאים בציצית רק מחמת חמור על קל וע"כ דוחה אף עשה ול"ש מאי אילמא מהאי עשה. אך י"ל לפי"מ דאי' בחולין ד"ק ממאי דטומאת הגוף חמירא די"ב כרת דלמא טומאת בשר חמירא דל"ל טהרה במקוה ע"ש אם כן ה"נ א"נ מי שא"ל קרקע פטור לגמרי מפסח שוב ל"ה עשה דפסח חמור נגד עשה דיו"ט דעשה דפסח אפשר לבטל ע"י שיפקיר קרקעותיו ויפטור לגמרי מפסח משא"כ עשה דיו"ט א"א לבטל (ועיין בשו"ת ח"ס או"ח סי' קכ"ד כדברי דמה"ט ל"ד שבת ובש"מ כתובות ד"מ דעשה דאפשר למעקרה ל"ד ל"ת כ"ש לדחות עשה ול"ת) ולפי"ז לפימ"ש האו"ח פסחים ד"ג דא"נ דפסח ל"ד שבת שפיר אמרינן דמי שא"ל קרקע חייב בפסח והא דכ' התורה לא יחמוד כו' להורות דמי שא"ל קרקע פטור לעלות בפסח אף דמחויב לעלות בשביל הפסח דנ"מ כשחל ע"פ בשבת דא"ד שבת וא"צ לעלות בשביל הפסח רק בשביל ראיה קמ"ל דפטור מראי' כשא"ל קרקע ע"ש ולפ"ז א"א ליליף מלא ילין דפסח ד"ש דהרי א"נ דל"ד שבת ומי שא"ל קרקע חייב בפסח אם כן מעיקרא ל"ק אמאי כל הלילה ילין דשי"ל דעשה דפסח די"ב כרת דוחה ל"ת ועשה כנ"ל (באמת דק"ק לד' הפנ"י פסחים דנ"א דע"פ חשיב מועד והוא בכלל אלה מועדי ד' ומ"פ הא לא עולת חול ביו"ט דלמא א"ח בין עולת חול דע"פ לפסח ורק לא עולת חול ביו"ט). אך כ"ז ניחא למ"ד אכילת פסח מעכב אך לר"נ דכ"י יוצאין בפסח אחד ואכילת פסחים לא מעכב אם כן עדיין מוכח דפסח ד"ש מקרא דלא ילין דל"ל דאי ל"ד שבת מותר הקטרה מטעם עדל"ת דהא אכילה לא מעכב כלל ועפי"ז א"ש דברי המכילתא וז"ל ושחטו אותו וכי כל הקהל שוחטין כו' אלא מלמד דששא"כ ושחטו אותו בין בחול בין בשבת א"א אלא בחול ודקדקו המפורשים דמשמע דהאיבעי או"א אלא בחול קאי אמ"ש מקודם מלמד ששא"כ. ולהנ"ל א"ש דהרי. לר"י דושחטו אותו להורות דכ"י יוצאין בפסח אחד ואכילה לא מעכב שפיר מוכח מקרא דלא ילין דפסח ד"ש אבל לפי"מ דאמר מקודם דושחטו לששא"כ אבל אכילה מעכב אה כן לא מוכח דפסח ד"ש שפיר שאל או"א אלא בחול:
עי"ל בקו' המפו' דתי"ל דד"ש מקרא דלא ילין דהנה ראיתי בת"ת אות נ"ד לחקור בד' רש"י פסחים דמ"א א"ל אלא שבשלו משחשיכה דעיקר זמנו והיינו דאכילת ק"פ מצוותו בלילה יען שהיא בא ע"ש שפסח וזה היה בלילה אם כן הדין נותן שגם הבאתו יהיה בלילה אך דכלל גדול בכל קרבנות שאינן באין אלא ביום כדילפינן מביום צוותו וצריך לשחוט ולזרוק הפסח ביום אבל באמת עיקר זמנו בלילה וקרוב לומר שק"פ נקרא עולת יו"ט כיון שאז עיקר זמנו ע"ש:
עי"ל בקו' המפו' דתי"ל דד"ש מקרא דלא ילין דהנה ראיתי בת"ת אות נ"ד לחקור בד' רש"י פסחים דמ"א א"ל אלא שבשלו משחשיכה דעיקר זמנו והיינו דאכילת ק"פ מצוותו בלילה יען שהיא בא ע"ש שפסח וזה היה בלילה אם כן הדין נותן שגם הבאתו יהיה בלילה אך דכלל גדול בכל קרבנות שאינן באין אלא ביום כדילפינן מביום צוותו וצריך לשחוט ולזרוק הפסח ביום אבל באמת עיקר זמנו בלילה וקרוב לומר שק"פ נקרא עולת יו"ט כיון שאז עיקר זמנו ע"ש. ובאמת שי"ל ראי' לדבריו מדברי הטו"א מגילה ד"ה דחגיגה שהביא מעיו"ט יוכל להקטיר חלבים בלילה דהוי עולת יו"ט מכח הקטרה וכ"ש דהכא דעיקר הק"פ בשביל ליל פסח דחשיב עולת יו"ט ולפי"ז מ"פ הש"ס הא כל הלילה ילין והא לא עולת חול ביו"ט והרי פסח חשיב עולת יו"ט ועכצ"ל דבאמת ב"ב דנסתפקו אי פסח דחי שבת י"ל דבזה היו מסופקין דל"ד דל"ד לתמיד דד"ש דשם הוא מצות היום משא"כ מצות פסח הרי עיקר בשביל חובת הלילה ע"ש שפסח והראי' דאכילה בלילה ורק דהשחיטה וזריקה מוכרח ביום אבל ל"ה החיוב בשביל ע"פ ע"כ ס"ד דל"ד שבת בע"פ דל"ה קרבן דיומו כלל רק בשביל הלילה ולפי"ז שוב א"א למיפשט מכאן דפסח דוחה שבת מקרא דלא ילין דז"א דאדרבה א"נ דל"ד שבת מה"ט דחשיב עולת יו"ט ול"ה קרבן היום דע"פ אם כן מעיקרא לא קשה מידי אמאי כל הלילה ילין הא לא עולת חול ביו"ט הרי שפיר הוי עולת יו"ט וכל קו' הש"ס רק אחרי דקיי"ל דפסח ד"ש עכצ"ל דחשיב עולת חיל והוי קרבן דיומא ומה"ט דחי שבת ש"פ והא לא עולת חול ביו"ט ודו"ק. אך בעיקר הספק שי"ל דתליא בזה א"נ דאכילת פסחים מעכבא שפיר חשיב עולת יו"ט משא"כ למ"ד אכילה לא מעכבא כלל ועיקר הק"פ שחיטה וזריקה והוא רק ביום חשיב עולת חול ולפי"ז א"ש המכילתא הנ"ל דאחר דאמר ושחטו דששא"כ אבל אכילת פסחים מעכבא אם כן שי"ל דחשיב עולת יו"ט בשביל האכילה ושוב לא מוכח מלא ילין דד"ש ש"פ או"א אלא בחיל: