ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - סחורה
סחורה. שי' הרמב"ם בפט"ז ממ"א דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים מה"ת ובבאר יעקב כ' דדוקא בשקצים ורמשים אסור מה"ת בסחורה אבל שאר איסורים ל"ה רק דרבנן ובפרדס דוד פ' צו דתלי' בפלוגתא דלר' יוסי הגליל איסור סחורה בכל האיסורים רק דרבנן ולא ילפינן משרצים אבל לדידן איסור סחורה בכל האיסורים מה"ת ובחמץ גם לריה"ג איסור סחורה מה"ת ובנוב"י מהדו"ת יו"ד העלה דבדם ואמה"ח מותר בהו סחורה ע"ש ובס' מנוחת אשר העלה דא"נ דאיסור סחורה מה"ת ל"ה איסור הנאה איסור מוסיף ע"ש ובמהר"ם ברבי בה' שיטות דר' שמעון ס"ל דאיסור סחורה ל"ה רק מדרבנן בשרצים עיי"ש. ובס' שערי חיים העלה דלר"ש דנוטלפ"ג מותר לדידי' איסור סחורה באיסורים אסור מה"ת אבל לר"מ דס"ל דנותן טעם לפגם אסור ול"ש שיבוא לאכול מוכח דס"ל דאיסור סחורה ל"ה מה"ת וכ' עוד לר"ל ס"ל ח"ש מותר מה"ת איסור סחורה מדרבנן אבל לר' יוחנן אסור הוי דאורייתא ע"ש והנה בחלב מבואר ברמב"ם דמותר בסחורה מטעם דהתורה התירה בפירוש יעשה לכל מלאכה ועפי"ז נ"ל דמיושב לנכון קו' התוס' בחולין דק"כ לריה"ג ל"ל קרא נפש בחלב ליליף מחמץ ול"ל דחלב הותר מכללו הא ר' יוסי לא ס"ל הותר מכללו ול"ל דחמץ אסור בהנאה הא ריה"ג ס"ל דחמץ מותר בהנאה. ולהנ"ל א"ש מאוד דאף דס"ל לריה"ג דחמץ מותר בהנאה מ"מ איסור סחורה בחמץ לשי' הפוסקים דאיסור סחורה בדברים אסורים מה"ת משא"כ חלב דהתורה התירה יעשה לכל מלאכה א"כ שוב א"א למילף חלב מחמץ דשאני חלב דקיל מחמץ דאף דחמץ אסור בסחורה אבל חלב מותר בסחורה ושפיר צ"ק ועיין בלב ארי' מ"ש בישוב קושית מהר"ם לובלין עיי"ש. עוד י"ל בישוב קושית התוס' דלכאורה הקשיתי לשיטת הרמב"ם בפ"א מחמץ דבחמץ אסור ח"ש מלא יאכל והעלו הפוסקים דנ"מ ע"י תערובת וכדומה דל"ש חזי לאצטרופי ועיין בפלתי סי' ק"ט א"כ ל"ל קאמר הש"ס דא"א לילף חלב מחמץ דבחמץ חזינן דהחמירה התורה אפילו בכ"ש משא"כ בחלב דמותר ח"ש רק מכח חזי לאצטרופי כנ"ל ועכצ"ל דז"א לפימ"ש הפוסקים האחרונים אף דבכל האיסורים אסור ח"ש רק מכח חל"א וע"י תערובת מותר אבל בחלב דכתיב בקרא כל חלב לח"ש אסור ח"ש אפילו בלא חל"א ע"כ וא"ש קו' הנ"ל ולפי"ז א"ש מאוד קו' התוס' לריה"ג דלא דריש כל כמ"ש ביד המאיר בחולין בסופו ולא ס"ל הדרש דכל חלב לאסור ח"ש ואסור לדידיה ח"ש רק מכח חל"א או י"ל דאסור לדידי' רק מדרבנן ולפי"ז שפיר א"א לילף חלב מחמץ עי"ל עפימ"ש בשעה"מ פ"א מחמץ פלוגתא דירושלמי דח"א לא יאכל בחמץ לחייב המאכיל כאוכל וח"א לאסור בהנאה ולפי"ז לריה"ג דחמץ מותר בהנאה הקרא לחייב המאכיל כאוכל שפיר יש חומרא בחמץ מחלב והיינו א"נ דבכל האיסורים אין חייב מה"ת המאכיל לקטן. ומש"ל אף דמשום ח"ש אין לוקין בכ"ז חשוב חומרא כמו בהנאה דאין לוקין: