ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - נוטלפ"ג
נוטלפ"ג. האחרונים העלו דלר"מ דס"ל נוטלפ"ג אסור ה"ה דאסור לדידי' בכ"מ גם שלכד"א ע"כ וקצת ראי' מפ"ב דע"ז מ"ד החרצנים והזגין אסורין דר"מ וחכ"א לחין אסורין יבשין מותרין והנראה דלר"מ דאסור גם שלכד"א ע"כ אוסר גם ביבשין ועיין פנ"י פסחים מ"ה ובאמת שעפי"ז א"ש קו' המפו' בחולין די"א דפריך הש"ס לר"מ האיך אכול בשרא והקשו המפו' דל"פ גס לשארי תנאי דג"כ חיישי' למיעוטא אך לפי"ז י"ל עפי"מ דהקשו האחרונים דמ"פ הש"ס דלמא ס"ל לר"מ כהלל דכורך הפסח עם המרור משום דמצות אין מבטלין זא"ז אבל האיסור שפיר נתבטל ולהנ"ל א"ש לפימ"ש בבית אפרים או"ח סי' ה' דענין הביטול דהו"ל כמערב דבר מר דהו"ל שלכד"א ולפי"ז לר"מ דאוסר שלכד"א ל"ה ביטול כלל ולפי"ז קו' הש"ס רק לר"מ דלשארי תנאים שי"ל דס"ל דשלכ"א מותר וס"ל כב"ה א"כ ל"ה איסור כלל אך דק"ל ע"ז מיומא דפ"א ע"ב דפריך הש"ס מר"מ וערלתם ערלתו כו' ללמדך שהפלפלין חייב בערלה ופירש"י אלמא מאכל קרי לי' ולהנ"ל מ"פ מר"מ דס"ל שלכד"א אסור וחשיב אכילה משא"כ לדידן עו"ק מהירושלמי בפ"ג מערלה הובא בפנ"י פסחים דכ"ב דבערלה שלכד"א ניחא דלאו ליכ' עשה מיהא הוי א"כ מ"פ הש"ס מערלה הרי ערלה שאני דגם שלכד"א אסור משא"כ ביוהכ"פ דמותר שלכ"א כמ"ש בשו"ת ש"א: