ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - מתקן
מתקן. בפסחים דע"ג לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שוחט בשבת בחוץ לע"א מה תיקן ומשני תיקן להוציאו מידי אמה"ח ופירש"י לב"נ שאם אכלו אינו נהרג ובשו"ת ר"ע איגר בכתבים הק' דהרי כיון דאין השחיטה מותר לישראל אסור מפרכסת לב"נ מטעם אמה"ח ומותר לב"נ רק כשמתה וק' הא ל"ה התיקון בשעת הקלקול לפמ"ש התוס' שבת דק"ו דבעינן תיקון תיכף בשעת קלקול ועיין אות ת' תיקון ונ"ל עפמ"ש באות מ' מפרכסת בשם שער נפתלי דלמאן דיליף בסנהדרין דנ"ו איסור אמה"ח לב"נ מאכול תאכלו ופירש"י העומד לאכילה אבל בהמה בחיי' אינה עומדת לאכילה אלא לגדל וולדות ממילא דתיכף כששחט בה רוב שנים שוב אינה עומדת לגדל ולדות רק לאכילה לדידי' מותר מפרכסת לב"נ ע"ש ולפמ"ש התוס' ד"ה תיקון דאצטריך דשנויי להוציא מידי אמה"ח דלא נפשוט מהך ברייתא דטומאת תקרובת ל"ד א"כ י"ל דהברייתא ס"ל דאיסור אמה"ח מאכול תאכל ומותר תיכף מפרכסת לב"נ ושפיר הו"ל תיקון בשעת הקלקול ועפ"ז אומר אני ליישב קו' הפלתי בסי' כ"ז דלמה כ' רש"י דתיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ והרי גם לישראל תיקן ונ"מ דאין חייב משום אמה"ח בבשר גידין ועצמות דמשום תקרובת ע"ז צריך כזית בשר וכן הצל"ח הק' דנ"מ כשהתרו משים אמה"ח ולא משום קדשים דתיקן בשחיטה דפטור ומה שתירץ דאמה"ח לא חל על קדשים תמוה מחולין ק"ב ודק"ג דאמה"ח הו"ל איסור מוסיף לב"נ (ולומר דז"כ רש"י תיקן להוציא מידי אבר מן החי לב"נ וממילא כיון דאסור אבר מן החי לב"נ שוב הוה ליה איסור מוסיף ושפיר תיקן לישראל והי' א"ש קושית ר' עקיבא איגור הנ"ל זה דוחק) אך נ"ל עפ"ד הבית אפרים בפתיחה ליו"ד דהעלה עפ"ד הגמרא ביבמות איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל הלכך לא פקע איסור אשת אח ולכך ס"ל לר"ש דאין חייב אלא משום אשת אח בלבד והק' לפי"ז האיך חל איסור גיד אאמה"ח ול"ל דאחר מיתה דפקע איסור אמה"ח חל איסור גיד הא אם יפקע איסור אמה"ח יהי' חל איסור גיד ונימא דלא פקע אך דזה טעות דאיסור אמה"ח ל"ל דלא פקע אחר מיתה דסו"ס היא מתה ואין כאן אבר מה"ח אך הק' א"נ דיש איסור דאינו זבוח דזה תלי' בהיתר השחיטה נימא דלא פקע השחיטה את האיסור דא"ז כיון דמוכן לחול עליו איסור גיד ע"ש באריכות. ועפ"ז אומר אני הכא לכאורה לא יחול איסור תקרובת ע"ז על איסור אמה"ח דא"א חע"א ועכצ"ל דלאחר דפקע איסור אמה"ח אתי איסור תקרובת ע"ז וחייל ועיין במקנה קדושין סימן נ"ז והבאתי דבריו באות ש' שחוטי חוץ א"כ זה תינח אחר שמתה הבהמה אבל כ"ז שמפרכסת הרי באמת הוא עדיין אבר מן החי רק דנימא כיון דלישראל בשחיטה תלי' מלתא התיר השחיטה את האיסור אמה"ח ע"ז שפיר אמרינן דהכא לא התיר השחיטה את איסור אמה"ח כיון דאם יסתלק האיסור אמה"ח יחול עליו איסור תקרובת ע"ז ממילא לא פקע איסור אמה"ח על ידי מעשי השחיטה רק לאחר מיתה ולפ"ז דבעודה מפרכסת לא התיר אמה"ח לישראל רק לאחר מיתה ל"ק קו' הפלתי והצל"ח דתיקן גם לישראל. ולהנ"ל ז"א הא צריך להיות התיקון בשעת הקלקול והכא ל"ה התיקון בשעת הקלקול ועכצ"ל להוציא מידי אבר מה"ח לב"נ והיינו דאמרינן דהברייתא סבירא ליה כמאן דיליף מאכול תאכל כנ"ל ממילא תיכף מותר לב"נ משא"כ לישראל דאסור אבר מה"ח מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר א"כ כ"ז שהוא הנפש עם הבשר אסור ודוק: