ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - מין במינו
מב"מ. בתולדות יצחק יו"ד סי' ק"ג דבאיסור הנאה דאפי' נפגם ונסרח אסור מהראוי דיתבטל במב"מ דא"א לאיסור להיות היתר וזה למ"ד בתר בטיל אזלינן אבל למ"ד בתר מבטל אזלינן אפשר להיתר להיות איסור ע"י שיקבל טעם איסור וחנ"נ ועיין אות ח' חנ"נ ואי במב"מ אזלינן בתר שמא או בתר טעמא בבית אל ח"ר דל"ז דלר"י דס"ל מב"מ ל"ב מדם הפר ודם השעיר ס"ל דאזלינן בתר שמא אבל לרו"ש דס"ל דמב"מ רק מדרבנן לא בטיל אזלינן רק בתר טעמא ובשו"ת טו"ט ודעת סי' קנ"ט דא"ל טע"כ דאורייתא ה"ה דמב"מ ל"ב לר' יהודא מה"ת אבל אם טע"כ ל"ד מב"מ דל"ב לר"י היא רק מדרבנן וע"ש כמה חילוקים בזה לענין שוה בשמא או בטעמא ע"ש ובבית אל ח"ב דע"ט דמר בר רב אשי ס"ל בתר שמא אזלינן ור' אשי ס"ל בתר טעמא אזלינן ובחתם סופר יו"ד סי' פ"ז הוכיח דרב ס"ל בתר שמא אזלינן: