ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - מוקצה
מוקצה. שי' רש"י ביצה דל"ד דמוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א והמפו' כ' הטעם כיון דשבות מותר בה"ש א"כ משום איסור דרבנן לא אתקצאי כלל בה"ש ובישוע"י או"ח העלה דאי שבותין דאורייתא אסור שבות גם בה"ש ועיין בבית שמואל אחרון או"ח סי' ד' דא"נ שבותין דאורייתא לכ"ע אסור שבות בה"ש בל"ה לצורך מצוה ע"ש ועפי"ז יש לחדש דשי' רש"י רק ביו"ט לא בשבת לפימ"ש באמרי ברוך ר"ה דכ"ט דלכך אמרינן שאני שבות שבת משבות דיו"ט דשבות יו"ט לכ"ע רק מדרבנן ולפי"ז מותר שבות בה"ש דיו"ט אף שלא לצורך מצוה ולכך ל"א מוקצה מחמת אי' דרבנן משא"כ בשבת דאסור שבותין מה"ת ואסור בה"ש שבות שלא לצורך מצוה שפיר אמרינן מוקצה אף מחמת איסור דרבנן וי"ל בזה קו' התוס' שם על פירש"י מסל לפני אפרוחין ושם מיירי בשבת. והנה הב"י או"ח סי' רס"א הקשה דאמאי אין מעשרין ודאי בה"ש כיון דל"ג שבות בביה"ש ונ"ל לפימ"ש באעו"ז ובישוע"י או"ח סי' ש"ז כמו דב"ב שבותין גזרו בה"ש ה"ה באיסור אחד ויש בדבר ב' שבותין שפיר גזרו בה"ש ולפי"ז לפימ"ש הרמב"ם פכ"ג משבת דהגבהת תו"מ י"ב משום איסור מתקן ומשום איסור מקדיש וכיון דהי"ל ב' שבותין שפיר אסור בה"ש וא"ש קו' הרלב"ח על הרמב"ם דלמה הוצרך לטעם דמקדיש ולפי"ז א"ש דמה"ט אסור בה"ש ובמ"כ י"ל ג"כ דהי"ל ב' שבותין משום מתקן ושמא יעבירנו וגם בט"כ י"ל דל"ה לצורך מצוה משא"כ הגבהת תו"מ די"ל דבר מצוה ועיין במג"ש שבה דמ"ג: