אור ברסלב
ספר ילקוט הרועים הרועים - לפני עיור

ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן

הרועים - לפני עיור

הרועים - למפרע גובה

לפני עיור. דשי' התוס' והרא"ש דאף בלי תרי עברא דנהרא בכ"ז איסורא דרבנן איכא כ' בקובץ לירושלמי שבח ד"ב דז"ד היכא דמאכילו ממש משא"כ היכא דאין מאכילו בידים אף מדרבנן מותר. מאכילין לו הקל הקל. בשואל ומשיב מהדו' ג' הביא ספיקות הגאון מהר"י ז"ל מדוקלא דמה הדין במי שאחזו בילמוס דמותר לו לאכול הקל ואם עבר ואכל החמור אם חייב מי נימא כיון דיש לו הקל תו החמור עומד באיסורו א"ד כיון דאם ל"ה כאן האיסור הקל היה יכול לאכול החמור שוב נקלש האיסור לגבי החמור ופטור ע"ש. וכמו כן אני מסתפק בשעת כיבוש מלחמה דשיטת הרמב"ם דאם אין להם שכיח דבר היתר דאז הותר להם אף כתלי דחזירי מה הדין אם שכיח להם היתר ואכלו האיסור אם יש חיוב מלקות כיון דאם לא היה שכיח להם כ"כ היתר אף דל"ה סכנת נפשות רק דתיכף דאין שכיח להם היתר מותרין לאכול איסור כמ"ש הכ"מ שם שוב י"ל דאקלש האיסור לגבייהו ואין כאן חיוב מלקות (ובשו"ת חמדת שלמה מצאתי שהעיר ג"כ דבשעת כיבוש לשיטת הרמב"ם אפילו אם שכיח להם היתר ואכלו איסור אין לוקין ומטעם אחר ע"ש) ועפ"ז י"ל בקו' הירושלמי דאמאי לא אכלו מצה מחדש דנימא עדל"ת והקו' נודע דהא נשתכחו השיעורין ואם יאכלו ב' זיתים דלמא השיעור ז"א ואם יאכלו ז"א דלמא השיעור ב' זיתים וחצי שיעור אסור. ולהנ"ל א"ש דבאמת היה שעת כיבוש דאשתררי האיסורין רק כיון דהיה להם מה שיאכלו ולהנ"ל דמ"מ מלקות אין כאן ובאיסור שא"ב מלקות דל"ש חזי לאצטרופי למכות העלו המפו' דבכה"ג ח"ש מותר. וע' טורי אכן ר"ה די"ג:

תוכן העניינים

ספר ילקוט הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה