ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - לאו שאין בו מעשה
לשאב"מ. שי' החינוך אע"פ שעשה מעשה מ"מ כיון דמשכח"ל להלאו בלא מעשה אע"פ שעשה מעשה פטור ובמנחת אהרן סנהדרין דפליגי בזה ר' יעקב ור' עקיבא דר' יעקב ס"ל כס' החינוך ור' עקיבא ל"ל ס' החינוך וס"ל בלשאב"מ כל שעשה חייב ושי' הה"מ פי"ג משכירות להיפך דכל שאפשר לעבור ע"י מעשה אף שעכשיו ל"ע מעשה חשיב לאו שי"ב מעשה ובברית אברהם עה"ת דתלי' בפלוגתא דר' יהודא ס"ל לשאב"מ לוקה אף שא"א ע"י מעשה וריה"ג סובר כס' הה"מ אף של"ע מעשה מ"מ כיון דמשכח"ל מעשה חשיב י"ב מעשה ור"ע סובר דדוקא בעשה מעשה כ"ד אז כיון דמשכח"ל ע"י מעשה גמורה חשיב י"ב מעשה אפילו שעשה רק מעשה כ"ד עוד העלה שם בדעת החינוך הנ"ל דריה"ג ס"ל כשי' החינוך הנ"ל ור"ע חולק וכ"ע ס"ל דבעשה מעשה לעולם חייב ובל"ע מעשה לעולם פטור ע"ש ועיין בנוב"י מהדו"ת או"ח ע"ש ובס' מספר צבאם העלה אע"ג דאין לוקין בלשאב"מ מ"מ כשיש ב' לאוין שא"ב מעשה חייב ומתמורה ל"ק דהתם הו"ל להנל"ע רק דל"א חד עשה ומנתק לב' לאוין וממילא לא נשאר כ"א חד לאו שאב"מ ע"ש. לאו שא"ב מעשה הא דקיי"ל בתמורה היכא דבדיבורא אתעביד מעשה חשיב לאו שיב"מ כתב בפתח הבית סי' ז' דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר' יהודא חשיב לשאב"מ אפי' היכא דבדיבורא מתעביד מעשה משא"כ לרבנן בכה"ג חשיב לאו שי"ב מעשה. לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד בשו"ת ברכת יוסף סי' פ"א דחזקי' ס"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ובברכת אברהם עירובין די"ז דר' אחי בר יעקב ס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו ור' יונתן ס"ל דלאו שנתן לאזהרת מב"ד אפי' לר"ע אין לוקין עליו וע' בתוס' מכות די"ג ע"ב ובס' מגן אבות למהר"ם בנעט דנ"ח ע"ב דשמואל ס"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עליו לאו שבכללות באוהל דוד חולין ס"ט דר' ירמיה ס"ל כאביי דלוקין אלאו שבכללות ובס' שמן רוקח הוכיח דהמ"ד דס"ל לשאב"מ לוקין ע"כ דס"ל דאין לוקין אלאו שבכללות לא תאכלו על הדם בסנהדרין דאסור לאכול מה"ת, בשר מבהמה קודם שתצא נפשה משום לאו דל"ת על הדם ואולם ברש"י חולין דקכ"א כ' דהוא רק איסור דרבנן וכתב כתבואות שור סי' כ"ז הגם דר' אבין ס"ל דעובר מה"ת בכ"ז הברייתא דחולין דקי"ג מוכח דפליג על ר' אבין וס"ל לרש"י כברייתא דחולין דמוכח דל"ה רק מדרבנן ע"ש. לא שביק אינש מצוה דרמי' עליו ועביד מצוה דלא רמי' עליו בקדושין נ"א ובמקנה סי' כ"ז דזה הוא רק אליבא דרבא אבל אביי ל"ל סברא זו ע"ש. לא פלוג רבנן בשו"ת ברכת יוסף סי' ט' במ"ש המנ"י כלל ט"ו סק"ב דל"ש לומר לא פלוג רבנן לגזור הרוב אטו מיעוט כ' דפליגי בזה אביי ורבא דאביי ס"ל דל"ש לגזור רוב אטו מיעוט משום לא פלוג ורבא ס"ל דמשום לא פלוג גזריגן אף רוב אטו מיעוט וכמ"ש התוס' ריש כתובות דמשום אשת כהן ופחותה מבת ג' גזרינן על כל הנשים ע"ש. לא תעשה שי' הריטב"א הובא בשעה"מ פ"א מק"פ דכל היכא דאזהר רחמנא בל"ת ל"ב שינה לעכב ובחתם סופר חו"מ סי' ר"ד דזה רק לרבא דס"ל א"ע לא מהני משא"כ לאביי ע"ש. לאמור בפסחים דמ"ג וידבר ה' כו' לאמור לימד על כל הפרשה שהוא בל"ת והכ"מ פ"ה מעירוכין תמה על הרמב"ם בזה עיי"ש ובנצח ישראל מס' מגלה כ' דהך ס' דלאמור קאי על כל הפרשה שהיא בל"ת ל"ה רק אליבא דר' יהודא בלבד אבל רבנן פליגי עליו דל"ה בלאו על כל הפרשה. לא אפשר וקמכוין בפסחים דכ"ו לאביי מותר ולרבא אסור ובברכת אברהם פסחים קט"ו דר"ל ס"ל כאביי דמותר לא אפשר וקמכוין ור' הונא ס"ל כרבא דאסור ל"א וקמכוין ובהפלאה כתובות דל"א דאבוה דשמואל ס"ל כאביי דמותר ל"א וקמכוין ע"ש. לא יגרש אדם א"א אא"כ מצא בה ע"ד כן ס"ל לב"ש סוף גיטין ושי' המהרשד"ם דדוקא בנשואה אבל בארוסה מודה ב"ש דיכול לגרשה אף בלא ע"ד ובמהר"ם ברבי סוף גיטין דר' יוחנן ס"ל דאין חילוק לב"ש בין נשואה לארוסה ע"ש ובאו"ח קדושין בפתיחה דרב ס"ל כב"ש. לא מצינו זה אוסר וזה מתיר בגיטין דפ"ג ובאבני מילואים סי' קל"ז דרשב"א השיב רק לר' אליעזר דס"ל כר"פ דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת אבל לדידן דל"ל דר"פ שפיר משכח"ל זה אוסר וזה מתיר ע"ש: