ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - כתנות כהונה
כתנות כהונה. בקרושין נ"ד ס"ל לר"מ דמועלין בהן ולחכמים אין מועלין בהם וכתב במקנה שם דפלוגתייהו דחכמים ס"ל כיון שנעשו מצותו אין מועלין בהן וחכמים דר"מ הוא ר' דוסא וטעמא דר"מ דבגדי כהונה שאני עוד כ' דתליא בד' שלב"ל דלר"מ דאדם מקנה דשלב"ל חל לאחר שבלו קדושה שני' משא"כ לר' יהודא ע"ש באריכות. כתותי מכתת שיעורי'. בתוס' סוכה דל"ה הק' דל"ל אמרינן גבי אתרוג של ערלה דפסול דכמ"ש כמו בשל אשרה ועהנ"ד ונ"ל להעיר לפמ"ש התוס' בסוטה דכ"ה דל"א כמ"ש רק היכא שאסור בהנאה ולפי"ז כיון דבאיסור הנאה צריך שיעור כזית וח"ש מותר בהנאה ועיין אות ה' ולפי"ז א"א לומר כמ"ש דהרי א"נ דכמ"ש ושוב יהיה מותר בהנאה כיון דא"ב שיעור כזית ואם מותר בהנאה שוב ל"א כמ"ש וז"נ בערלה משא"כ באשרה ועיהנ"ד דל"כ ביה אכילה ואזהרתן מלא ידבק בך מאומה מן החרם וחייב במשהו כמ"ש הפוסקים ועיין אור חדש פסחים דע"ג ובסוף פ"ט שהאריך משא"כ גבי ערלה כיון דגזיה"כ דאסור בהנאה בכזית עכצ"ל דל"א בהו כמ"ש דא"נ כמ"ש שוב מהראוי שיהיה מותר בהנאה דא"כ כזית. ובפסחים דכ"א ע"ב גבי ולא יסיק בו תנור וכיריים מ"ד הואיל ואר"י אב"ח א"ש בהדי דקשריף לתהני מיניה והתוס' דקרמי למה קס"ד דוקא לר"י ולהנ"ל א"ש דהמפו' הק' דנימא כמ"ש בחמץ ולא יעבור בב"י ותירצו דאם ישהא את החמץ שוב א"ע לשריפה ול"א כמ"ש ומה"ט כ' במהר"ם מינץ ובחי' הרי"ם אע"ז סי' כ"ד במשהא חמץ ע"מ לבערה דא"ע עלוי כיון דרוצה לבער שפיר אמרינן כמ"ש ע"ש. ולפי"ז שפיר קאמר הש"ס דבשלמא שאר הנאות שפיר אסור בחמץ דאם יהיה מותר בהנאה ולא יהיה עומד לשריפה ודלמא לא ישרף החמץ ול"א כמ"ש משא"כ גבי לא יסיק תנור וכיריים בהדי דקשריף דאז שוב י"ל כמ"ש כיון דבאמת שורפו וכיון דא"ב שיעור שוב מותר בהנאה דבעי שיעור שלם וז"נ לר"י משא"כ לרבנן דס"ל דחמץ מהנקברין ל"ש כמ"ש כמ"ש הפוסקים וע' בשעה"מ ועכצ"ל דאפ"ה אסור להסיק מדרבנן כמ"ש התוספות פסחים ד"ה. עוד י"ל דלכאורה קשה האיך כייל ותני סתם פסול באתרוג של ערלה ואשירה הלא באין לו אתרוג אחד מהראוי שיהיה כשר מטעם עשה דוחה ל"ת ואמרינן דעשה דלולב דוחה הל"ת דאיסור הנאה דערלה ועיהנ"ד כדי שעי"ז יהיה קיום המצוה דלולב ואם יהיה מותר בהנאה יוכל לקיים בזה מ"ע אם כן אמרינן עדל"ת (וס' כזו הק' בס' מגן אבות בפסחים ד"ה דנימא דע' דתשביתו ידחה הל"ת דאיה"נ דחמץ ויהיה צורך יו"ט דיוכל להנות מגחלתן ע"ש. ואני לעצמי ישבתי קצת לפי מ"ש הר"ן דאיסור דבל יראה היא שלא יבוא לאוכלו. ובאור חדש כ' דזה הוא בקרא להדי' שאור ל"י בבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה וכיון דאסרה התורה אכילה והנאה בחמץ והוצרכה להשבית שלא יבוא לאכול ולהנות והאיך נימא דכוונת התורה בתשביתו בהיתר הנאה דחמץ ודוק) ועכצ"ל דבשלמא אם ההיתר הנאה בשעת המצוה שפיר י"ל עדל"ת משא"כ הכא דצריך להיות דין ממון אף אחר קיום המצוה וזה ל"ה בעדנא ול"א עדל"ת כ"א היכא דהוא בעדנא ממש אבל לא ליהנות אחר קיום המצוה שעי"ז יהיה קיום המצוה למפרע (וס' זו כ' ג"כ בחי' הרי"ם קדושין י"ט לענין מצה הראוי לז' דל"ל בכה"ג עדל"ת דל"ה בעידנא) ועפי"ז א"ש ד' הראב"ד שהובא בריטב"א שהק' בד' הגמרא בע"ז דמעוטרין בוורד והדס אסורין דקא מתהני מריחא וה"ה בזה א"א שלא יהנה מריח האתרוג בשעה שנוטלו לברך ע"ש ולפמ"ש א"ש דמשום זה שנהנה בשעת קיום המצוה שוב אמרינן עדל"ת דהוי בעדנא ולא מפסיל מה"ט ולפי"ז א"ש קו' התו' דנימא באתרוג דערלה כמ"ש ז"א הא לפמ"ש התוס' היכא דמותר בהנאה ל"א כמ"ש לרבנן והכא בשעת קיום המצוה דנהנה באמת מריח האתרוג ומותר להנות מטעם עדל"ת שוב ל"ש כמ"ש והא תינח בערלה משא"כ בשל אשרה ועיה"נ דאסור בהו רוצה בקיומו אם כן א"א לומר עדל"ת דל"ה בעדנא דעובר עוד קודם המצוה על איסור רוצה בקיומו ועי"ל דל"ש בהו עדל"ת דמאיס לגבוה כמ"ש הר"ת בסוכה דל"ב בתוס' ועיין בחי' הרי"ם אע"ז סי' קכ"ד שהאריך הרבה בדין כמ"ש ורוצה בקיומו ע"ש. כלי ראשון ברש"י שבת דקמ"ב דכ"ר כ"ז שרותח מבשל אולם שיטת הגמ"ר דלא מקרי כ"ר אלא אם סילק מן האש מיד אבל אם הניחו לעמוד להפיג רתיחתו הו"ל כלי שני ועיין בט"ז או"ח סימן שי"ח ובזרע יעקב שבת דמ"ב דת"ק ור' יהודא מחולקים בזה דת"ק ס"ל כשיטת רש"י ור"י ס"ל כשי' הגמ"ר ע"ש: