ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - חשוד שכנגדו נשבע ונוטל
חשוד שכנגדו נשבע ונוטל. נסתפק בב"א דכ"ג ע"ב ח"ב אם תפס התובע ולא רצה לשבע אי מפקינן מיני' וכתב דתלי' בזה אם הטעם דתובע נשבע ונוטל הוא תקנתא דחשיד של"י כאו"א מחייב החשיד שבועה ויוציא ממנו ממון י"ל דמ"מ אם תפס לא מפקינן מיני' אבל א"נ דהחשיד פטור מדינא רק חז"ל קנסוהו שישבע התובע ויטול מסתברא דל"מ תפיסה ועיין תוס' ב"מ דף ה' שכנגדו וכתב דפליגי בזה ר"מ ור' יוסי דר"מ ס"ל דמה"ד התובע נוטל בלא שבועה רק מתקנתא דחשיד לכך ס"ל דמהני תפיסה אבל ר' יוסי ס"ל כתי' ב' בתוס' דבחשוד ל"ש משואיל"מ ומה"ד פטור רק חז"ל קנסוהו שהתובע ישבע ס"ל דל"מ תפיסה ובזה תלי' ג"כ פלוגתת הרמב"ם והרמ"ה בחו"מ סי' צ"ב אם הי' השומר חשוד דהרמב"ם ס"ל דבחשוד ל"ש מחשואיל"מ רק מתקנתא נשבע התובע ונוטל והכא שאין כנגדו יכול לשבע פטור והרמ"ה ס"ל דחשוד מדינא חייב רק לתקנת החשיד נשבע התובע והכא דהתובע א"י לשבע הדרן לכללא דמחו"ש ואיל"מ והמפו' כתב דר' אבא דס"ל בשניהם חשודי' דחזרה שבועה למחויב לה ומשלם ס"ל דבחשוד שייך מחושואיל"מ מדינא רק מתקנת החשוד שכנגדו נשבע והכא דשניהם חשודין הדרינן לכללא דמחושואיל"מ ועיין בחי' הרי"מ חו"מ דרבי ס"ל ג"כ דשייך מחושואיל"מ גבי חשוד ושכנגדו דנשבע היא לתקנת החשוד ע"ש: