ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - חמץ
חמץ. שי' הרמב"ם ה' חו"מ דחמץ לא בטיל אפי' באלף דהו"ל דבר שיל"מ ובחי' רע"א כ' דתליא בפלוגתא דר' יהודא ור"ש דלכאורה היאך הוי חמץ דשיל"מ הרי אם לא יתבטל יעבור בב"י וע"כ צריך להביטול ועכצ"ל דמ"מ לענין אכילה ל"צ להביטול אולם לשי' בעה"מ דמקיים מ"ע דתשביתו באכילה א"כ ממ"נ ל"ה דשיל"מ דאם לא יאכל יצטרך להביטול לענין בל יראה ואם יאכל לא יצטרך הביטול לענין ב"מ מתשביתו דהרי מקיים מ"ע דתשביתו באכילה ומה מרויח שלא יצטרך הביטול לענין אכילה הרי זה גרם לו שוב שיצטרך להביטול לענין בל יראה אולם שי' בעה"מ דמקיים מ"ע דתשביתו באכילה תליא בפלוגתא דר"י ור"ש דלר"ש דס"ל חמץ לפ"ז מותר עד הלילה והא דכ' התורה תשביתו היינו באכילה ה"ה בפסח מקיים מ"ע דתשביתו באכילה דחזינן שהתורה קראו לאכילה השבתה משא"כ לר"י לא מקיים ע' דתשביתו באכילה ולפי"ז לר"י דלא מקיים מ"ע דתשביתו באכילה שפיר הוי חמץ דשיל"מ משא"כ לר' שמעון ל"ה חמץ דשיל"מ ע"ש והנה המפור' הקשו אמאי קיי"ל דחמץ בע"פ בטיל הא הוי דשיל"מ להרמב"ם הנ"ל ונ"ל דהר"ן פסחים ד"ל הק' אמאי הוי דשיל"מ הא אסור לאחה"פ מדרבנן ואי דע"י תערובות מותר מ"מ כיון דבעין אסור ל"ה בגדר דשיל"מ ותוס' בשם י"מ כיון דמה"ת חמץ מותר לאח"פ הוי דשיל"מ שמותר מה"ת אחה"ס ע"ש וק"ל לפמ"ש המפו' הנ"ל איך הוי חמץ דשיל"מ הא אם לא יתבטל יעבור בבל יראה וע"כ צריך להביטול ותרצו לפ"מ דקיי"ל בחצי שיעור אין עובר בב"י א"כ אם נתערב חצי שיעור שפיר הוי דשיל"מ דלא בטיל שוב לא חלקו בין פחות מכשיעור לכשיעור דיגרע ח"ש משיעור שלם עכ"ד וק"ל לשי' הפוסקים דח"ש ע"י תערובת מותר מה"ת דח"ש אסור מטעם אחשבי' וע"י תערובת ל"ש אחשבי' א"כ ממ"נ ל"ה דשיל"מ דאם תיזל בתר דינא דאורייתא כד' הר"ן מחמת דמה"ת חמץ מותר לאח"ז ק' הא מדאור' ל"ה דשיל"מ כלל דיעבור בב"י ול"ל דלא גרע מח"ש דהוי דשיל"מ מה"ת ז"א הא בח"ש א"צ מה"ת לבוא לביטול כלל דהו"ל, ח"ש ע"י תערובת דמותר לגמרי מה"ת דל"ש אחשבי' ועכצ"ל דאזלינן בתר דרבנן ומדרבנן הא ל"ה דשיל"מ כיון דאסור בעינא אחה"פ ורק בתערובות וע"כ צריך לביטול אך י"ל לפמ"ש המפו' הגם דבשאר איסורים אסור מחמת חזי לאצטרופי ואחשבי' כמ"ש הח"צ להרכיב ב' הטעמים מ"מ בחמץ דכתיב לא יאכל וכתב הרמב"ם פ"א מחמץ דאיסור ח"ש אסור אף היכא דל"ש חזי לאצטרופי ואחשבי' ע"ש ולפי"ז בחמץ שוב אסור ח"ש אף ע"י תערובות מחמת דכתיב קרא מיותר לאסור ח"ש ושפיר הוי ח"ש דשיל"מ דצריך להביטול וממילא גם שיעור שלם ג"כ הוי דשיל"מ ולפ"ז א"ש קו' המפו' הנ"ל לפמ"ש הלח"מ ה' חו"מ דבערב פסח דל"כ לא יאכל אין איסור בח"ש בע"פ מלא יאכל ע"ש וממילא מותר ח"ש ע"י תערובות ול"ש מה"ת דשיל"מ בח"ש כלל בע"פ דל"צ להביטול א"כ גם מדרבנן ל"ש דשיל"מ ודו"ק היטב. ועפ"ז י"ל נמי קו' הר"ן הנ"ל הא חמץ אסור לאח"ז ואיך הוי דשיל"מ מ"מ לפמ"ש הצל"ח ריש ביצה דאפילו דחמץ לאחה"פ אסור מ"מ בח"ש לכ"ע מותר לאחה"פ בלא ביטול א"כ ח"ש שפיר הוי דשיל"מ שוב לא גרע שיעור שלם מח"ש ולא חלקו כנ"ל עי"ל קו' הנ"ל מע"פ דלכאורה הקשו האיך הוי דשיל"מ הא אם לא יתבטל יעבור בב"י אך נ"ל לשי' התוס' ריש א"ע דעל נוקשה א"ע בב"י א"כ אם נתערב נוקשה שפיר הוי דשיל"מ וממילא לא חלקו בין נוקשה לחמץ גמור דלא יהי' חמיר נוקשה מחמץ כדרך הנ"ל מח"ש ולפ"ז לפמ"ש הנוב"י מהדו"ק סי' כ"א דבע"פ נוקשה מותר שפיר ל"ה חמץ בע"פ דשיל"מ כלל. עי"ל קו' הנ"ל מע"פ דהנה למדנו מד' הר"ן הנ"ל אע"ג דמדרבנן צריך לביטול אחר הפסח מ"מ כיון דמה"ת לא יצטרך לביטול אחה"פ ובתוך הפסח צריך להביטול חשיב דשיל"מ כנ"ל ולפי"ז י"ל מה שהקשו איך הוי חמץ דשיל"מ הא אם לא יתבטל יעבור בב"י ז"א דלפמ"ש בקובץ לירושלים אע"ג דמדרבנן א"י לבטל לאחה"פ אבל מה"ת יכול לבטל מה"ת החמץ גם לאח"ז איסורו דהו"ל ברשותו מה"ת לענין האפר בין למ"ד דהוי מהנשרפין ובין למ"ד דהוי מהנקברין מה"ת אפרן מותר ע"ש א"כ אם נימא דמותר לאכול בתוך הפסח יהי' צריך להביטול האיסור ול"ל דאפי' אם לא יאכל יצטרך להביטול מה"ת לענין ב"ו ז"א הא מה"ת לא יעבור דמה"ת מועיל ביטול א"כ מה"ת שפיר ל"צ להביטול לענין ב"י אבל לענין אכילה אם יאכל בפסח שפיר יצטרך להביטול וכיון דלענין דאורייתא הוי דשיל"מ שוב לא בטיל אולם הא קיי"ל דלח"י ל"מ ביטול וממ"נ צריך לביטול האיסור מה"ת אך לפמ"ש הפ"י דדוקא לגבי העשה ל"מ ביטול לחמץ ידוע ולפמ"ש בשו"ת נודע ביהודא תנינא דבתוך הפסח אין כאן מ"ע דתשביתו כלל ע"ש ושפיר מהני ביטול בלב ושפיר הוי דשיל"מ ולפי"ז בע"פ דיש כאן מ"ע דתשביתו דל"מ ביטול א"כ בע"כ גם. מה"ת צריך ביטול האיסור לענין ע' דתשביתו שפיר ל"ה דשיל"מ דסו"ס יצטרך מה"ת לביטול האיסור שלא יעבור בע' דתשביתו ודוק ובס' אמרי בינה דאי דשנ"מ דל"ב מטעם מב"מ כשי' הר"נ ל"ה חמץ דשיל"מ משא"כ לשי' רש"י שפיר הו"ל חמץ דשיל"מ ועיין מ"ש לקמן בדין חמץ אי הוי דשיל"מ ובאמת על שי' המל"מ הנ"ל דח"ש מותר בחמץ בע"פ ק"ל מפסחים דט"ו ע"ב מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין ומביא הש"ס ראי' מהפת שעפשה דש"מ דמודה ר"י היכא דלאו בת אכילה וה"ה לפת מעליותא בשבע שעות ולהנ"ל מאי ראי' מפת שעפשה דלא חזי כלל לחמץ בשבע דעכ"פ יכול לאכלה ח"ש מה"ת ומאי דמיון לפת שעפשה: