ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - חמץ
חמץ. הח"ץ העלה דב"י, א"ע בח"ש וי"ל דתלי' בזה לפמ"ש המפו' דהיכא דל"ש חזי לאצטרופי למלקות ל"ש חזו לאצטרופי ותלי' אי לוקין אלאו דבל יראה ועיין מש"ל באות ב' ועפ"ז ישבתי דברי רש"י במנחות דס"ו שכתב דאם חל יום א' דפסח ביום שני לא משכח"ל לאכול מחדש להצדוקים רק יום א' לבדו ותמהו כולם דהו"ל לרש"י לנקוט רבותא יותר דאם יחול פסח ביום א' לא יאכלו חדש כלל ונ"ל דהנה המקנה העיר אמאי לא יאכלו גם בראשון מהחדש מצד ע' דל"ת וכבר כתבתי בקונטרסים הראשונים דבאמת י"ל להצדוקים דס"ל כר"ש דהחיוב לאכול כל זיין במצה א"כ י"ל לעולם עדל"ת אך דל"ה בעדנא דח"ש אסור מה"ת והמצוה אין מקיים רק בגמר המצוה כמ"ש האחרונים אולם א"כ כפי שנסתפק ברי"ט אלגאזי כמו דגבי איסור ח"ש אסור מה"ת ה"נ גבי מצוה מקיים קצח מצוה בח"ש עדיין ק' דנימא ע' דל"ת ושפי' הו"ל בעדנא כמובן. אולם נ"ל לומר אע"ג דבעלמא מקיום מצוה קצת בח"ש כמו באיסורין מ"מ במצה אין מצוה כאן בחדש כלל בח"ש והוא דבאמת לכאורה א"י מצה כלל בחדש דאין איסורו משום חמץ רק משום חדש וס"ל להצדוקים דאאחע"א אף בכולל ועי"ל דמיירי בזמן שבאו ישראל לארץ דנאסרו כל התבואות ול"ה כולל כלל כמ"ש בב"ט בדין ע' דלית אך י"ל דמ"מ הו"ל חמץ מוסיף דעובר בב"י והו"ל איסור משום חמץ ושפיר יוצא ידי מצה אולם בח"ש שלשי' הח"ץ הנ"ל דא"ע בב"י כלל א"כ בח"ש ל"ה איסורו משום חמץ דאינו חל אאיסור חדש ול"ל דהוי מוסיף ב"י הא בח"ש ל"ה ב"ו כלל אך הטעם כיון דבשיעור שלם ג"כ אין כאן מלקות דהו"ל להנל"ע ולכך בח"ש מותר דל"ש חזי לאצטרופי למלקות ושפיר ל"ה בעדנא כיון דאין יוצא כלל בח"ש דלא חל חמץ על חדש ולפ"ז א"ש ד' רש"י דאם יחול א' דפסח ביום א' נמצא דו' ש"פ בשבת והח"ץ הביא דבשבת שפיר לוקין אב"י ול"ה להנל"ע כשחל ז' ש"פ בשבת ובכה"ג דלוקין אב"י שפיר עובר בב"י בח"ש ויוצא קצת מצוה בח"ש והו"ל איסורו משום חמץ ושפיר יכולין לאכול מצד עדל"ת ולא ירויח רש"י ז"ל כלל יום א' ושפיר נקט ודו"ק:
ולהנ"ל י"ל קו' קו' הצל"ח פסחים דל"ה דמשני ה"מ ר"ש דאאחע"א והק' הצל"ח הא חמץ הו"ל מוסיף דעובר בב"י ולפ"ז א"ש דהתו' הקשו דל"ל קרא דא"י בטבל תי"ל דהו"ל מצהב"ע ותי' הש"א דאמרינן עדל"ת ע"ש אך ק' דל"ה בעדנא דח"ש עובר לר"ש דכ"ש למכות והמצוה לא מקיים רק בכזית (הגם די"ל דלר"ש ל"ש הכא כ"ש למכות דהטעם משום אחשבי' והכא לא אחשבים לח"ש דדעתו אכזית שלם מ"מ אסור מה"ת מכח ח"ש) וצ"ל דגם בח"ש יש מצוה ושפיר הו"ל בעידנא ולפי"ז ש"ק הש"ס דא"י בטבל דל"ה איסורו משום חמץ דאאחע"א ול"ל דהו"ל מוסיף דעובר בבל יראה הא תינח בכזית אבל בח"ש לשי' הח"צ הנ"ל דא"ע בב"י בחצי זית דל"ש אחשבי' ואפילו לר"ש כיון דלא עביד מעשה א"כ בח"ש בטבל ל"ה מצוה כלל דל"ה איסורו משום חמץ כיון דבח"ש א"ע בב"י ול"ה מוסיף כלל ממילא שוב ל"ה בעידנא ושפיר הו"ל מצהב"ע ודו"ק:
ולהנ"ל י"ל קו' קו' הצל"ח פסחים דל"ה דמשני ה"מ ר"ש דאאחע"א והק' הצל"ח הא חמץ הו"ל מוסיף דעובר בב"י ולפ"ז א"ש דהתו' הקשו דל"ל קרא דא"י בטבל תי"ל דהו"ל מצהב"ע ותי' הש"א דאמרינן עדל"ת ע"ש אך ק' דל"ה בעדנא דח"ש עובר לר"ש דכ"ש למכות והמצוה לא מקיים רק בכזית (הגם די"ל דלר"ש ל"ש הכא כ"ש למכות דהטעם משום אחשבי' והכא לא אחשבים לח"ש דדעתו אכזית שלם מ"מ אסור מה"ת מכח ח"ש(וצ"ל דגם בח"ש יש מצוה ושפיר הו"ל בעידנא ולפי"ז ש"ק הש"ס דא"י בטבל דל"ה איסורו משום חמץ דאאחע"א ול"ל דהו"ל מוסיף דעובר בבל יראה הא תינח בכזית אבל בח"ש לשי' הח"צ הנ"ל דא"ע בב"י בחצי זית דל"ש אחשבי' ואפילו לר"ש כיון דלא עביד מעשה א"כ בח"ש בטבל ל"ה מצוה כלל דל"ה איסורו משום חמץ כיון דבח"ש א"ע בב"י ול"ה מוסיף כלל ממילא שוב ל"ה בעידנא ושפיר הו"ל מצהב"ע ודו"ק. ועפי"ז י"ל ג"כ הא דל"ה איסור מוסיף מטעם הנאה כקו' הצל"ח לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה לבב"ח דח"ש מותר בהנאה א"כ בח"ש ל"ה מוסיף כלל וממילא הו"ל מצהב"ע כנ"ל דל"ה בעידנא (ואפי' לר"ש דכ"ש למכות מ"מ לפמ"ש המפורשים דטעמו ג"כ משום חזי לאצטרופי ובהנאה ל"ש כדא"פ כד' הפמ"ג הנ"ל ול"ל דא"כ שוב הו"ל בעדנא דאם יצטרף אח"כ בכדא"פ אמרינן עדל"ת כבר סתרו זה המפו' דשייך חל"א ובאופן שלא יוצא ידי מצה כגון במצה עשירה וכדומה ודו"ק: