ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - הרהור
הרהור. בצנצת מנחם הוכיח דבן עזאי דס"ל דב"ק אסור בהרהור וס"ל הרהור כדיבור דמי' ע"ש. הרהור בש"א סי' כ"ד האריך דרב יהודא ור' יוחנן ורבינא בתרא דס"ל ברכת התורה דאורייתא ס"ל הרהור לאו כדיבור דמיא ע"ש ובאות ב' בה"ת הרהור בביאור מרדכי ברכות ד"ז דאף למ"ד הרהור כד"ד זה מדאורייתא אבל מדרבנן לכ"ע הרהור לאו כדיבור דמיא ובישוע"י סי' ס"ב דבדבר דצ"ל נאמר בלשון הקודש לכ"ע הרהור לאו כדיבור דמיא ואנן פסקינן לכד"ד אבל הירושלמי פסק כדיבור דמיא ע"ש. הרי שלך לפניך בשו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ב דהא דיכול לומר בגזילה הש"ל הוא דוקא למ"ד דלא קנה הגזילה בקנין גמור כ"א, לחיוב אונסין אבל למ"ד דקנה הגזילה בקנין גמור לא יכול לומר הש"ל כגון בגזל חמץ ועבר הפסח ועמש"ל באות ג' דלרב ולר"ה ולאידך ס"ל דקנה הגזילה הגזלן בקנין גמור ע"ש. הרי חסר לפניך בפנ"י בהמדיר דר' גמליאל ס"ל כר"ש דל"א כלל הרי חסר לפניך ול"מ כלום אפי' למיהוו חדא במקום תרתי ע"ש. השב מידיעתו בחולין ד"ה ע"ב בתוד"ה אינו דאף שחזר בתשובה אח כ מ"מ כיון דבשעה שאכל לא הי' שב מידיעתו אין מביא קרבן ובמל"מ ה' שגגות דתליא באמת בפלוגתא דת"ק ור"ש דלת"ק דממעט מעם הארץ ס"ל דבחזר בתשובה שפיר מביא קרבן אף דבשעה שאכל ל"ה שב מידיעתו ור"ש ס"ל דלעולם אין מביא קרבן אף שחזר בתשובה. התראה בפרדס דוד בסופו דפלוגתא דר' יוסי בר' יהודא ורבנן אי חבר צריך התראה תליא בפלוגתא דאביי ורבא במכות ד"ז ע"ב אי אומר מותר שוגג הוא או מזיד הוא דר' יוסי בר' יהודא פ"ל כאביי אומר מותר אנוס הוא וצריך התראה של"י אומר אומר מותר הייתי ממילא בחבר א"צ. התראה ורבנן ס"ל כרבא והתראה הוא מטעם אחר שוב אין לחלק בין חבר לע"ה ואביי ורבא פליגי בפלוגתת ר' יוסי בר' יהודה ורבנן: