ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - דרבנן
דרבנן. שי' רש"י ברכות מ"ח דבאכל כזית דגן דמחויב בהמ"ז רק דרבנן יכול להוציא אחרים שמחויבים בבהמ"ז מה"ת ותמהו מברכות דכ"א דאמרינן אי נשים בבהמ"ז מדרבנן אינן יכולים להוציא אנשים שמחויבים בבהמ"ז מה"ת ובס' קול בן לוי דט"ו דתליא בפלוגתא דרבא ורבינא דרבינא ס"ל דאי מחויב רק מדרבנן א"י להוציא למי שחיובו מדאורייתא אבל רבא ס"ל אף שמחויבת רק מדרבנן יכולין להוציא למי שמחויב מדאורייתא ובצל"ח ברכות ד"כ כ' דרבא ס"ל דהמחויב מדרבנן א"י להוציא אחרים שמחויבים מה"ת אבל רבינא ס"ל דאף שמחויב רק מדרבנן מחויב בדבר קרינן בי' ויכול להוציא אחרים שמחויבים מה"ת. דרבנן בברכות דכ"א כל מילי דרבנן אסמכינהו בלאו דלא תסור דמשמע אסמכתא בעלמא כ' בס' מרגניתא טבא לספר המצות בשורש א' דדוקא לר"י דס"ל בזקן ממרא דאינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו בד"ס ומפרש ע"פ התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך ס"ל דכל גזירות חכמים אינו אלא אסמכתא בעלמא אנאו דלא תסור אבל לר' מאיר דדריש יורוך לגזירות ותקנות חכמים ס"ל דכל מה שגזרו ותקנו חכמים עלינו לשמוע דבריהם מעשה דעפ"י התורה אשר יורוך ול"ת דלא תסור גמורה מן התורה ורב כהנא בברכות דאמר אסמכינהו אלא תסור הוא רק לר' יהודא והא דאפלגי ר' נחמי' ורב אויא בשבת דכ"ג היכן וצונו ר' אויא אמר מלא חסור ור' נחמי' אמר שאל אביך ויגדך דר' נחמי' ס"ל כר' יהודא לכך לא אמר מלא תסור דאינו רק אסמכתא על ד"ת ור' אויא ס"ל כר"מ ולר"מ יש בגזירות חכמים לאו דלא תסור מדאורייתא: