ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - גט
גט. כפר"ח אע"ז בשם מהר"א ששון דכתיבת הגט צריך שיהי' ספר א' ולא נתינתו ובחתם סופר או"ח סי' ד' דתלי' אי מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו א"כ ס"ל אוכתב דלקמא קאי ולא אונתן לאחריו אבל אנן קיי"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו ליתא לד' מהר"א ששון ע"ש, גלגול שבועה בחו"מ סי' צ"ד בהג"ה דאם בא לו שבועה ע"י היפוכו שאמר לו הנתבע השבע וטול שוב אין מגלגלין עליו ובמחנה לוי שבועות דמ"ט דזה רק לדידן דקיי"ל ברי ושמא לאו ב"ע משא"כ לר' הונא ולר"י דס"ל ברי ושמא ב"ע מגלגלין עליו אפי' ע"י היפוך שבועה. גזל הפוסקים הביאו ד' התוספ' דר' מאיר ס"ל בגזל יהרג ואל יעבור וס"ל בד' דברים יהרג וא"י ועיין חת"ס חו"מ סי' א' שי' הרמב"ם פט"ו מא"ב דגר שאמו מישראל אסור בממזרת ובמקנה קדושין דס"ו ודף ע"ד דזה רק לר' יוחנן דס"ל היכא דאמו מישראל מקרי קהל אבל ר"ל ס"ל אפי' אמו מישראל ל"מ קהל. גזירה שוה בחתם סופר או"ח סי' מ' דס"ל לר"א בן שמעון דדבר הלמד בגז"ש אין חוזר ומלמד בבנין אב אבל ר"א בן שמוע ס"ל דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בבנין אב. שי' הרמב"ם פט"ו ממ"א דשמנו של גיד צריך ששים חוץ מן האיסור אף דהוא דרבנן מ"מ כיון דבריה הוא החמירו בו ובמחנה לוי חולין ד"צ דלמ"ד אין בגידין בנו"ט ל"ה ברי' דלא נאסר מתחילת ברייתו רק הרמב"ם ז"ל לשיטתו דבהמה בחיי' לאו לאברים עומד משא"כ למ"ד לאברים עומדת ל"ה ברי' ע"ש גניבה בפנים יפות פרשת בא הביא ד' הת"כ בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב והוכיח דת"ק פליג עליו דאל"כ האיך שייך בגניבה ספק מלוה ישינה כיון דאזהרה לא תגנוב אפי' בשלו כ"ש סמ"י ע"ש. גם בירושלמי קמבעי' בהי' מחובר בין חתימה לנתינה אי צריך של"י מעשה בין חתימה לנתינה או בין כתיבה לנתינה לר"א ובב"י באע"ז סי' קכ"ד ובישוע"י שם הוכיח דהש"ס דילן ס"ל דכשר ואין חשש כלל במחובר בין חתימה לנתינה. גט הנה סתמא בגט כשלא נכתב בפירוש שלא לשמו אי פסול מה"ת או רק מדרבנן עיין אע"ז סי' קכ"ג ופליגי בזה ר' פפא ור' יוסף דלר"פ סתמא אינו פסול רק מדרבנן ולר' יוסף סתמא פסול מה"ת ועי' ישוע"י סי' הנז' שהאריך בזה. גט בישוע"י אע"ז סי' קמ"ד דהא דס"ל לרבא דאין אונס בגיטין משום צניעות ופריצות וללישנא בתרא דרבא ס"ל דיש אונס ול"מ הך טעמא הוא רק לרבא לשיטתי' דס"ל גילוי דעתא בגיטא מלתא היא אבל לדידן דקי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לא מהני הדבר ברור דל"מ אונס. כלל בגיטין וכן החילוק בין אונס דשכיח ללא שכיח היא רק לרבא משא"כ לאביי לעולם ל"מ אונס ע"ש: