ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - גזל
גזל. שיטת הרמב"ם פ"א מגזילה דאסור לגזול מה"ת אפילו פחות משו"פ ובלח"מ פ"א מגזילה דז"ד לר' פפא אסור כ"ש מה"ת משא"כ לר"א ברי' דר"א בסנהדרין נ"ז ע"כ דס"ל דל"ה איסור מה"ת לגזול חצי פרוטה ובפרדס דוד פ' צו דרבא ס"ל חצי שיעור מותר בגזל ד"ת ורבינא ור' אשי ס"ל דח"ש אסור בגזל מה"ת ועיין באות ח' ענין חצי שיעור ובשו"ת ארי' דבי עילאה העלה דמ"מ לגזול מנכרי ח"ש בודאי מותר גזל. בשו"ת חמדת שלמה סי' כ"ז העלה לר"ש דס"ל כ"ש למכות ול"ב שיעור אלא לקרבן י"ל דה"ה לענין גזל ס"ל לר"ש דפחות משו"פ הוי המון וחייב לדידי' משום גזל ושיעור פרוטה לא נאמר לדידיה כ"א לענין קרבן שבועה או לענין מעילה ועיין באות כ' דיש עוד מ"ד דס"ל כ"ש למכות ע"ש. גיד הנשה שיטת הרמב"ם באוכל ג"ה של נבילה דחייב שתים מיגו דהוי אכילה אצל הגיד חשיב נמי אכילה לגבי הנבילה ובפלתי סימן ס"ח כ' דתליא בפלוגתא דתנאי דלמ"ד נוטלפ"ג מותר שפיר י"ל מיגו דהוי אכילה לגיד חשיב אכילה לגבי נבילה משא"כ לר"מ דס"ל נוטלפ"ג אסור ובעינן לדידיה עד שתפסל פסל מאכילת כלב א"כ כיון דבתחילת יצירת הגיד י"ב טעם ורק אחר כך כשנתקשה ועדיין חזי לכלב חייב משום גיד ככל איסורים שבתורה משא"כ משום נבילה הו"ל סרוחה מעיקרא שלא חל איסור נבילה. ועיין באות א' אחשבי' דתלי' חת התנאים אי אמרינן כלל אחשבי'. והנה האור חדש עלה עפ"ד השעה"מ דכ' בפי"ז מה' מ"א אע"ג דאין בגידין בנו"ט חייב משום נבילה דמיגו דהוי גיד אכילה לגבי איסור גיד חשיב אכילה לגבי נבילה ומה"ט כ' האו"ח בקדושין דל"ט לענין מצה בשלא כדרך אכילה באיסור דאסור מיגו דהוי אכילה לגבי המצוה חשיב אכילה לגבי האיסור, ונ"ל להעיר ש לפמ"ש בלב אריה חולין ד"ק לתרץ קו' המפורשים דהש"ס קאמרי כיון דאב"ג בנותן טעם איסור טומאה ליכא ה"ק דנימ' מיגו דהוי אכילה לגבי גיד חשיב אכילה לגבי טומאה ותירץ שתא אזלינן דאאחע"א רק דאין בגידין בנו"ט ואין כאן ומאה א"כ האיך תאמר דיהי' אכילה לגבי טומאה הא אם הי' אכילה לגבי טומאה שוב אין כאן איסור גיד כלל דאין אחע"א ע"ש ודפח"ח. ולפי"ז הכא איך תאמר מיגו דהוי אכילה לגבי המצוה חשיב אכילה לגבי איסור. דאם יהי' אכילה לגבי האיסור שוב הו"ל מצוה הבאה בעבירה דאין כאן מצוה ושוב ל"ה אכילה לגבי המצוה ואיך י"ל אחשבי' וצ"ע: