ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - בעידנא
בעידנא. ביד דוד ר"ה דל"ב בשם מחזיק ברכה בשי' ר"ת דבעשה דרבים ל"ב בעדנא דז"ד למ"ד דיו"ט הוי ל"ת ועשה אבל למ"ד דיו"ט הוי ל"ת לבד ע"כ החי דשופר של ר"ה דאין דוחה יו"ט משום דל"ה בעדנא ע"כ דגם ע' דרבים בעינן בעידנא ועפ"ז אמרתי בישוב קו' מהרש"א פסחים דפ"ה בתו' דל"ל קרא דאסור לשבור עצם שי"ב מות תי"ל דל"ה בעדנא ועוד דאפשר לקיי"ש ע"י גומרתא ותירצו דלרבא דאמר דאסור בגומרתא משום הפסד קדשים א"ש והק' המהרש"א דמ"מ לאביי עדיין ק' ונ"ל דעוד דקדקו דמ"מ קו' הראשונה מבעדנא ק' ובחות פ' כתבתי דב' הקו' הוא קו' א' דהקו' מבעדנא י"ל כיון דהאיסור ישנו בשאלה ל"ל בעדנא ועל הקו' מגומרתא י"ל דמיירי שחל פסח בשבת ונח שברו מבע"י דעכשיו בשבת א"א בגומרתא אך דאם מיירי בשבת ח"כ בע"כ היא לאחר זריקה דהזריקה הוא ביום ולאחר זריקה ליתא בשאלה שפיר ל"ה בעדנא ע"ש אולם במשנת דרע"ק תי' קו' התוס' מבעדנא כיון דפסח הוא ע' דרבים ל"צ בעדנא ממילא ל"ק ג"כ מגומרתא דשפיר י"ל דמיירי בשבת ועכנ"ל דקו' התוס' לרבא דס"ל דיו"ט הוי רק ל"ת לבד ולדודי' מוכח דגם ע' דרבים בעי בעדנא ושפיר הק' וע"ז דכל הקו' רק לרבא שפיר תירצו דלרבא אסור בגומרתא משום הפסד קדשים אבל לאביי ל"ק כלל דבעשה דרבים ל"ב בעדנא ממילא י"ל דמיירי בשבת דא"א בגומרתא ודוק והנה בשם משמואל בחי' לפסחים העלה ע"פ פלפול כשחל ערב פסח בשבת דח"א ע"י גומרתא בע"פ גם בלילה דהוא יו"ט אסור בגומרתא ע"ש טעמו ומיישב עפ"ז קו' התוס' ונ"ל דגם לדבריו א"ש קו' התוס' דבחולין די"א ילפי' דאזלינן בתר רוב מפסח דניחוש שמא ניקב קרום של מוח וא"א לשבור העצמות ודחי דלמא ע"י גומרתא וכ' התוס' אפי' כשחל ע"פ בשבת מלאכה שא"א מבע"ש דוחה את השבת ע"ש ולפי"ז א"ל דהא דצריך קרא בפסח שני דלא לשבור עצם שי"ב מוח דל"נ עדל"ת דל"ה אלקיי"ש ע"י גומרתא דמיירי שחל ע"פ בשבת שוב מוכח דאזלינן בתר רוב דאל"כ שפיר מותר ע"י גומרתא ובע"כ צריך הגומרתא לשבור העצם שי"ב מוח ויכול להניח גם שאר העצמות ומאי דחי הש"ס וע"כ צריך לתירוצם הנ"ל ודוק ובאור חדש פסחים מ"ו מיישב הקו' מבעדנא דהא דצריך בעדנא דוקא לכתחילה אבל בדעבד אין לוקין ושפיר צ"ק ע"ש. ולדעתי י"ל דתלי' אי יש דיחוי אצל אצל מצוה וכיון דלכתחילה נדחה תו אף בדעבד אין דוחה כלל: