ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - בעידנא
בעידנא. בנ"י פ"ב דב"מ פלוגתת הרנב"ר והר"י אי השבת אבידה הו"ל בעדנא בהולך לביה"ק אחר האבידה דהרנב"ר ס"ל כיון דמתעסק במצות השבה בשעת עקירת הלאו ואע"ג שלא נגמרה חשיב בעדנא והר"י ס"ל כיון דעיקר המצוה להשיב אל ביתו והשאר הו"ל מכשירי מצוה ל"ח בעדנא ובנוב"י מהדו"ת סי' קמ"א דרבא ס"ל כשהי' הרנב"ר דכה"ג הו"ל בעדנא ור' אשי ס"ל דל"ה בעדנא כשי' הר"י והמפו' כ' דתלי' בפלוגתא אי מקלקל בחבורה חייב דלמ"ד דחייב מוכח ממילה בשבת דהו"ל בעדנא אע"ג דמל ולא פרע כאלו לא מל וע"כ דחשיב בעדנא כשי' הרנב"ר משא"כ למ"ד מקלקל בחבורה פטור רק דתיקון מצוה הוי הפיקון א"כ כ"ז שלא גמר המצוה הו"ל מקלקל ול"ה איסור כלל ובספר החייה ה' ציצית דרב יהודא ס"ל כשיטת הרנב"ר ע"ש ובמנחת עני יומא כ"ה דר' ששת ס"ל כשי' הרנב"ר דהכשר מצוה ל"ב בעדנא ובאמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש דפלוגתת הרנב"ר והר"י תליא בזה דכל עדל"ת ילפינן מכלאים בציצית והש"א כתב דכלאים בציצית גופי' ל"ת בעדנא ממש דמתחילת עיטוף עובר על כלאים והמ"ע לא מקיים רק בגמר העיטוף וע"כ דהכשר מצוה הו"ל בעדנא אדז"נ אי ציצית חובת גברא אבל אי ציצית חובת מנא ומשעה שנגמר עלית חייבת בציצית שפיר הו"ל בעדנא אבל באמת מכשירי צוה ל"ה בעידנא וז"ד אם דוחה רק לל"ת לבד אבל בכה"ג דוחה ל"ת ועשה שאין שוה בכל דקיי"ל דדחי בזה שוב צ"ל עדנא ממש דילפינן מזקנו ושם הו"ל בעדנא עיי"ש ובחתם ופר שבת דקל"ב כ' דא"ש דפליגי תנאי ואמוראי בשמעתין דלא פניגי בכללא דבעי בעדנא דבהא ליכא מאן דפליג אך פליגי הואיל דעשה דרבים ל"ב בעדנא: