ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - בהמה בחיי' לאיברים עומדת
בהמה בחיי' לאיברים עומדת. בברוך טעם פ"א בשער התערובות דמד' רש"י קדושין ע"ז נשמע מדפטר ר"ש באוכל נבילה ביוה"כ שסובר ר' שמעון בהמה בחיים לאיברים עומדת וכן סובר ר' אלעזר כנו ובשו"ת ברית אברהם יו"ד דתלי' בפלוגתא דלר' שמעון דס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמיא ס"ל לאברים עומדת משא"כ לרבנן דלא ס"ל כל העומד ס"ל לאו לא"ע ובמעין החכמה תרי"ג מצות הוכיח דריה"ג ס"ל לאיברים עומדת ובחי' ר' עקיבא איגור ביו"ד סי' כ"ז דר' מאיר ס"ל לאיברים עומד א די"ל דג' מחלוקת בדבר הגם דפליגי בחו שוב בעוף חי לאיברים עומדת מ"מ י"ל דהמ"ד דס"ל לאו לאיברים עומדת בכ"ז י"ל דמודה בעוף דלאיברים עומדת עפ"ד הפלתי בסי' ס"ב דהכונה דלא"ע היא דלולא דאסרה התורה אמה"ח היתה עומדת לנתחה כרצונו רק דהתורה אסרה משום אמה"ח ממילא חל האיסור אמה"ח על כל הבהמה אולם המ"ד דס"ל לאו לאיברים עומדת י"ל דס"ל כמ"ש הברית אברהם ביו"ד כיון דיש איסור עשה דאינו זבוח א"כ גם לולי איסור אמה"ח אינ' עומדת לנתח' וע' אות ו' וזבחת ע"ש וז"נ בבהמה אבל בעוף דנסתפק הפמ"ג דאין עשה דוזבחת לעוף שפיר י"ל לא"ע וע' אות ו' מ"ש בזה ובשי' רש"י ז"ל בחולין דאפי' מ"ד דלאו לאיברים עומדת מ"מ לחתיכות בשר עומדת כ' בלב ארי' דק"ב דתלי' בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"ל א"נ דלאו לא"ע ה"ה דלאו לחתיכת בשר עומדת אבל לר"י אליבא דרבי דס"ל לאו לאיברים עומדת מודה דלחתיכת כשר עומדת ע"ש. בורר הנה בבורר לאלתר לאכילה שי' הרב"י בסי' שי"ט דשיעור לאלתר היינו שיעור מה שמיסב על השלחן באות' סעודה בלבד אבל המרדכי כ' דל"ה לאלתר רק להתחיל לאכול מיד אחר ברירתו אבל לאכול אחר שעה הוי כבורר לאוצר ובזרע יעקב דע"ד בשבת דבזה פליגי ר' יוחנן ור' אשי דר"י ס"ל כהמרדכי דצריך לאלתר ממש אבל ר"א ס"ל כהרב"י בשם הד"ת. בועל במגיה מל"מ פ"ב דסוטה הביא ס' מהר"א ששון הא דאמרינן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אם זינתה וחזרה וזינתה אם נאסרה לבועל שני דלא נאסרה לבעלה מחמתו דכבר נאסרה בזנות ראשון ובשו"ת אורים גדולים ספרדי סי' ל"ט דפליגי בזה רבא ור' יהודה מדסקרתא בסוטה דכ"ה דרבא ס"ל דהיכא דלא נאסרה לבעל מחמת הבועל רק בלא"ה אסורה וקיימא כאלמנה לכ"ג בכה"ג לא נאסר' לבועל ולכך ל"מ כר"י אבל ר"י ס"ל דמ"מ אף שאסור' בלא"ה לבעל אפ"ה אסורה לבועל ובסי' קל"א כ' בדרך אחר דלכ"ע היכא דאסורה לבעל בלא"ה ולא נתוסף עליו איסור כלל ע"י בעילת הבועל לכ"ע לא נאסרה על הבועל רק דהיכא דנתוסף עליו איסור מחמת הבועל ס"ל לרבא דמ"מ כיון דנתוסף איסור עוד לבעל ע"י הבועל נאסרה גם על הבועל ע"ש ועיין בב"ש א"ע סי' י"א סק"ג דמשמע מתוס' פ' כמה בהמה דהיכא דלא גרם איסור לבעל לא נאסרה לבועל ובשו"ת חתם סופר א"ע סי' כ"ו דתלי' בפלוגת' דר"ע ורבי בסוטה ר"פ כשם דלר"א דס"ל איסורא דבועל מיתורא דויו ונטמאה א"כ לא נתרבה איסור לבועל אם אין טומאה לבעל כגון היכא דהיא היתה אנוסה והבועל היה מזיד משא"כ רבי דס"ל דיליף מן ב' ונטמאה לא תלי' זב"ז ואפי' לא נאסרת לבעל אסורא לבועל ור' יהושע ור' זכרי' בן הקצב ס"ל כר"ע ולא קיי"ל כרבי עיי"ש: