ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים אין שליח לדבר עבירה
אשלד"ע. הנה בסוטה דמ"ד בגמ' ולא לקחה פרט לאלמנה לכ"ג גו"ח לכ"ה ופריך והאריה"ג זה הירא מעבורות שבידו ומשני כדרבה דא"ח עד שיקדש ויבעול והק' המפו' לשי' התוס' ביבמות די"א דמ"מ איסור דרבנן יש בקדושין בלבד והרי גם באיסור דרבנן הוי ירא מעבירות שבידו וי"ל דהקשיתי ומצאתי להשעה"מ פ"ז ממעילה דמ"פ והא ירא מעבירות שבידו הרי י"ל דמיירי ע"י שליח דקיי"ל אשלד"ע ולשיטת הפוסקים דהמעשה קיים ול"ה שום עבירה ול"ל דהיכא דהשליח ל"ה ב"ח אמרינן ישלד"ע הרי י"ל דמיירי דאמר לכהן ונ"ל דהשעה"מ שם מסביר הטעם דהמעשה קיים אע"ג זאשלד"ע מהני מטעם זכי' כיון שגילה דעתו שחפץ בה מועיל מצד דכי' אע"ג דהשליחות בטל ולכאורה הקשיתי דהרי המפור' הקשו ובפנ"י כתובות דפ"ד איך מועיל שליחות בקדושין הא הו"ל תופס לבע"ח במקום שח"ל ותירץ כיון דעשאו שליח מהני. ולפ"ז הכא דהשליחות בטל ורק מצד זכי' שוב הו"ל חב לאחרים אך י"ל דמהני מטעם מיגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' ולפ"ז א"ש קו' השעה"מ הנ"ל דבכהן דאמר לכהן דל"ש מיגו דזכי לנפשי' ול"מ רק מטעם שליחות וכיון דהשליחות בטל ממילא כל המעשה בטלה וק"ל. ולפי"ז לאחר דמשני הש"ס דא"ח עד שיקדש ויבעול שוב י"ל דל"ה אף איסור דרבנן דמיירי ע"י שליח ובכהן ול"ל דהוי תופס לבע"ח ז"א דמ"מ חלין הקדושין כיון דמה"ת אין חייב בקדושין לבד שפיר שייך מה"ת מיגו דזכי לנפשי' ושוב שפיר המעשה קיים ודו"ק. עי"ל קו' המפור' הנ"ל דמ"מ איסור דרבנן יש דלכאורה י"ל דל"ה עבירה דמיירי בשוגג לפימ"ש הר"ן בכתובות דבחיי"ל בשוגג חלין הקדושין ול"ה קדושי טעות אך לפמ"ש התוס' ביבמות דנ"ב דאף בשוגג ל"ח מנוקה מעון ע"ש א"כ שפיר הוי ירא מעבירות שבידו אף בשוגג אולם לפ"מ דמסיק הש"ס דא"ח עד שיבטול ואף דהוי איסור דרבנן מ"מ לפמ"ש הנתיבות בסי' רל"ד דבאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה כלל שוב משכח"ל בשוגג ול"ה ירא מעבירות שבידו ועפ"ז אמרתי בד' הרמבים בה' סוטה דאף הבא על ארוסה בבית חמיו אין המים בודקין את אשתו דל"ה מנוקה מעון והראב"ד תמה עליו דבסוטה חשבינן לבועל ארוסה בבית חמיו קדמה שכיבת בעל לבועל וק' הא ל"ה מנוקה מעון ולהנ"ל א"ש די"ל אף דהאמת דס"ל להרמב"ם דאף באיסור דרבנן ל"ח מנוקה מעון בפ"ז בשוגג שפיר מנוקה מעון באיסור דרבנן וא"כ ל"ק להרמב"ם די"ל דמיירי בשוגג והו"ל מנוקה מעון כיון דבאיסור דרבנן א"צ כפרה כלל בשוגג והבן: ובשו"ת מחנה אפרים ה' שבועות הביא ד' המראנ"ח הנשבע שלא לקדש ושלח שליח לקדש דל"מ השליחות מצד כ"מ דל"מ עביד ל"מ שליח והמח"א העלה שם דל"ש כ"מ כיון דבדיעבד אם קידש הוא מהני קדושין שפיר מצי עביד ע"ש ובמשנת חכמים תמה על המראנ"ח דס"ל דאף היכא דלכתחילה אסור לקדש בעצמו חשוב מלתא דל"מ עביד מב"מ י"א ע"ב דאמרינן נ"מ כהן שאמר לישראל לקדש לו אשה גרושה דלמ"ד דהיכא דהשליח ל"ה ב"ח אמרינן ישלד"ע מהני הקדושין ע"ש וק' הרי הוי מלתא דל"מ עביד ולא מהני לכ"ע עי"ש ונ"ל לשי' הנוב"י בא"ע מהדו"ת סי' קי"א שהעלה היכא דשייך אצל השליח מיגו דזכי לנפשי' זכי לאחרינא בכה"ג ל"מ כ"מ דל"מ עביד ל"מ שליח א"כ אין ראי' כלל דהיכא דבדיעבד מהני יהי' מלתא דמצי עביד דשם כיון דשייך לגבי השליח מיגו דזכי לנפשי' מצי משוי שליח ועפי"ז מיושב קו' התו' בב"מ שם דאפי' אמר לכהן נמי ולפ"ז א"ש דבאמר לכהן שוב אין נ"מ כלל ואפי' לר"ס דישלד"ע מ"מ ל"מ מחמת כ"מ דל"מ עביד יל"ש מיגו דזכי לנפשי' שהרי הוא כהן ונכון:
ובשו"ת מחנה אפרים ה' שבועות הביא ד' המראנ"ח הנשבע שלא לקדש ושלח שליח לקדש דל"מ השליחות מצד כ"מ דל"מ עביד ל"מ שליח והמח"א העלה שם דל"ש כ"מ כיון דבדיעבד אם קידש הוא מהני קדושין שפיר מצי עביד ע"ש ובמשנת חכמים תמה על המראנ"ח דס"ל דאף היכא דלכתחילה אסור לקדש בעצמו חשוב מלתא דל"מ עביד מב"מ י"א ע"ב דאמרינן נ"מ כהן שאמר לישראל לקדש לו אשה גרושה דלמ"ד דהיכא דהשליח ל"ה ב"ח אמרינן ישלד"ע מהני הקדושין ע"ש וק' הרי הוי מלתא דל"מ עביד ולא מהני לכ"ע עי"ש ונ"ל לשי' הנוב"י בא"ע מהדו"ת סי' קי"א שהעלה היכא דשייך אצל השליח מיגו דזכי לנפשי' זכי לאחרינא בכה"ג ל"מ כ"מ דל"מ עביד ל"מ שליח א"כ אין ראי' כלל דהיכא דבדיעבד מהני יהי' מלתא דמצי עביד דשם כיון דשייך לגבי השליח מיגו דזכי לנפשי' מצי משוי שליח ועפי"ז מיושב קו' התו' בב"מ שם דאפי' אמר לכהן נמי ולפ"ז א"ש דבאמר לכהן שוב אין נ"מ כלל ואפי' לר"ס דישלד"ע מ"מ ל"מ מחמת כ"מ דל"מ עביד יל"ש מיגו דזכי לנפשי' שהרי הוא כהן ונכון. ועפי"ז א"ש קו' השעה"מ הנ"ל דלמא מיירי עי"ש דאשלד"ע המעשה קיים ול"ל דהיכא דהשליח ל"ה ב"ח אמרינן ישלד"ע לוקמי באמר לכהן ולפי"ז א"ש דבאמר לכהן שוב לכ"ע בטל מחמת כ"מ דל"מ עביד ל"מ שליח דרק מחמת אשלד"ע המעשה קיים דרק לענין העבירה ל"מ שליח אבל מצד כ"מ דל"מ עביד בודאי המעשה בטל ולפ"ז לאחר דמשני הש"ס כדרבה דא"ח עד שיקדש ויבעול ל"ק קו' השעה"מ הנ"ל דמ"מ איסור דרבנן בקידש לבד ז"א דלפמ"ש המל"מ פ"ב מביאת מקדש דבאיסור דרבנן ל"א כ"מ דל"מ עביד ל"מ שליח א"כ שפיר י"ל ע"י שליח דל"ה עבירה כלל ול"ה מלתא דל"מ עביד ושפיר מהני השליחות ול"ה עבירה ונכון בעזה"י: (ולשי' מהראנ"ח הנ"ל י"ל דהא דצריך להטעם דאשלד"ע מחמת ד' הרב ודהת"ל או כמש"ל היכא דשייך אצל השליח מגו דזכי לנפשי' דל"ש כ"מ דל"מ עביד או לד' המהרי"ט דהיכא דעשאו בפי' שליח מהני אבל מטעם דאשלד"ט ל"מ וממילא נסתר ד' השעה"מ הנ"ל דהמעשה קיים מטעם זכי' ז"א כיון דהשליחות בטל דאשלד"ע ורק מטעם זכי' תו ל"מ מחמת כ"מ דבזכי' ג"כ אמרינן כ"מ דל"מ עביד כדאמרי' בחולין קמ"א כל היכא דאיהו ל"מ זכי חצירו נמי ל"מ זכי אך לד' הנוב"י הנ"ל דל"ש כ"מ היכא ששייך אצל השליחות מיגו דזכי לנפשי' שוב המעשה קיים אבל באמר לכהן שוב המעשה בטל כנ"ל):
ובקו' השעה"מ הנ"ל י"ל עוד לפמ"ש הטעם דהמעשה קיים מצד זכי' ע"ש והנה לשי' הפוסקים דזכי' מטעם שליחות וכיון דאשלד"ע א"כ גם זכי' ל"מ אך נ"ל לפמ"ש בב"ט להגהות הנוב"י דהא דצריכין לומר דזכי' מטעם שליחות הוא רק היכא דל"ש מיגו דזכי לנפשי' אבל היכא דשייך מיגו דזכי לנפשי' אז זכי' לא מטעם שליחות ע"ש ולפ"ז ל"ק קו' השעה"מ לוקמי באמר לכהן ז"א דכיון דל"ש מיגו דזכי לנפשי' והוי זכי' מטכס שליחות שוב גם המעשה בטילה וא"ש, ולפ"ז צ"ל דשי' הסוברים דאשלד"ע המעשה בטל ס"ל דגם זכי' ל"מ בדבר עבירה:
(ולשי' מהראנ"ח הנ"ל י"ל דהא דצריך להטעם דאשלד"ע מחמת ד' הרב ודהת"ל או כמש"ל היכא דשייך אצל השליח מגו דזכי לנפשי' דל"ש כ"מ דל"מ עביד או לד' המהרי"ט דהיכא דעשאו בפי' שליח מהני אבל מטעם דאשלד"ט ל"מ וממילא נסתר ד' השעה"מ הנ"ל דהמעשה קיים מטעם זכי' ז"א כיון דהשליחות בטל דאשלד"ע ורק מטעם זכי' תו ל"מ מחמת כ"מ דבזכי' ג"כ אמרינן כ"מ דל"מ עביד כדאמרי' בחולין קמ"א כל היכא דאיהו ל"מ זכי חצירו נמי ל"מ זכי אך לד' הנוב"י הנ"ל דל"ש כ"מ היכא ששייך אצל השליחות מיגו דזכי לנפשי' שוב המעשה קיים אבל באמר לכהן שוב המעשה בטל כנ"ל). ועפי"ז מיושב קו' התוס' הנ"ל דאפי' אמר לכהן נמי ולפ"ז א"ש דהתו' הקשו מה נ"מ הא בבעל ולא קידש אינו לוקה ותירצו דנ"מ אי תלין הקדושין ולפ"ז בע"כ צריך לנקוט באמר לישראל דאי נקט באמר לכהן ה"א דדוקא בכהן הוא דלא חלין הקדושין אבל בישראל לכ"ע חלין הקדושין והמעשה קיים מטעם זכי' כיון דשייך מיגו דזכי לנפשי' וזכי' לאו מטעם שליחות ובע"ה הוצרך הש"ס לנקוט באמר לישראל דאפי' בכה"ג המעשם בטילה והיינו דאף זכי' ל"מ בדבר עבירה ופשוט:
ובקו' המפו' הנ"ל דמה משני דא"ח עד שיקדש ויבעול הא מ"מ איסור דרבנן יש בקדושין לבד ונ"ל דלכאורה הקשיתי קו' גדולה מ"ה הש"ס דהו"ל ירא מעבירות שבידו הרי משכח"ל באופן זה שקדשה א' ע"מ שאין עלי' נדרים ונמצא עלי' נדרים דאינה מקודשת ומת המקדש הראשון ונשאה הכהן ואח"כ נשאלה על הנדרים דקיי"ל בכתובות דפ"ד דחכם דעוקר הנדרים למפרט ממילא חלין קדושי ראשון וכיון שמת הו"ל אלמנה לפ"ג בלא עבירה אך ז"א לפי"מ דקיי"ל באע"ז סי' ל"ט דאסורה להנשא בלא גט שמא תשאל על הנדרים ושוב אסור להכהן לישא אותה דלמא תשאל טל הנדרים ותהי' אלמנה לכ"ג ושפיר הוי ירא מעבירות שבידו ולפי"ז לאחר דמשני דא"ח עד שיקדש ויבעול ואף דהוי איסור דרבנן בקדושין שוב ל"ה איסור בכה"ג בקדושין מחמת ס' שמא תשאל על הנדרים דהו"ל ס' דרבנן ושפיר נ"מ כה"ג ואף בגרושה משכח"ל כנ"ל שלא ידע אם יש עלי' נדרים וקדשה וגרשה ואח"כ נודע שהיה עלי' נדרים ודוק:
והנה המ"ל ה' רוצח נסתפק אי באיסור דרבנן אמרינן ג"כ אשלד"ע והביא ראו' ממה דאמרינן בב"מ ד"י ע"ב א"ב איש דאמר לאשה אקעי לי קטן והא מ"מ מדרבנן אסורה אשה להקיף ומוכח דבדרבנן ישלד"ע ע"ש ונ"ל דאין ראי' דלפמ"ש הש"מ בב"מ שם דהך מ"ד דס"ל דתלי' באי בעי עביד ס"ל דשייך ד' הרב ודה"ת ד' מ' שומעין אף בל"ה בר חיובא משום לפני עיור ולמ"ד דהיכא דל"ה ב"ח ישלד"ע ס"ל דבעי שיהיה עובר ד' הרב מן העבירה עצמה ע"ש ולפ"ז הא כל ספיקות המ"ל באיסור דרבנן אם אשלד"ע הספק הוא אם שייך ד' הרב באיסור דרבנן דלא חמירי לי' לאנשי וז"נ למאן דס"ל דתלי' בבר חיובא וצ"ל שייך ד' הרב מן העבירה עצמה אבל למ"ד דתלי' באי בעי עביד וס"ל דשייך ד' הרב משום לפ"ע ולפי"ז גם באיסור דרבנן שייך אשלד"ע לפ"מ דהעלו הפוסקים ומטו לה מהתוס' ע"ז דמי שמכשיל לחבירו באיסור דרבנן ועובר המכשילו באיסור דאוריי' דל"ג מנותן אבן לסומא ועובר בל"ע לית מכשול וכיון דלדידי' משום לפ"ע הוי בר חיובא שוב גם באיסור דרבנן אשלד"ע דשייך ד' הרב משום לפ"ע דהוא דאוריי': ובקו' המפו' הנ"ל דמה משני דא"ח עד שיקדש ויבעול הא מ"מ איסור דרבנן יש בקדושין לבד ונ"ל דלכאורה הקשיתי קו' גדולה מ"ה הש"ס דהו"ל ירא מעבירות שבידו הרי משכח"ל באופן זה שקדשה א' ע"מ שאין עלי' נדרים ונמצא עלי' נדרים דאינה מקודשת ומת המקדש הראשון ונשאה הכהן ואח"כ נשאלה על הנדרים דקיי"ל בכתובות דפ"ד דחכם דעוקר הנדרים למפרט ממילא חלין קדושי ראשון וכיון שמת הו"ל אלמנה לפ"ג בלא עבירה אך ז"א לפי"מ דקיי"ל באע"ז סי' ל"ט דאסורה להנשא בלא גט שמא תשאל על הנדרים ושוב אסור להכהן לישא אותה דלמא תשאל טל הנדרים ותהי' אלמנה לכ"ג ושפיר הוי ירא מעבירות שבידו ולפי"ז לאחר דמשני דא"ח עד שיקדש ויבעול ואף דהוי איסור דרבנן בקדושין שוב ל"ה איסור בכה"ג בקדושין מחמת ס' שמא תשאל על הנדרים דהו"ל ס' דרבנן ושפיר נ"מ כה"ג ואף בגרושה משכח"ל כנ"ל שלא ידע אם יש עלי' נדרים וקדשה וגרשה ואח"כ נודע שהיה עלי' נדרים ודוק. ולפמ"ש הש"מ בשם גליון דלמ"ד דתליא בבר חיובא אף דבאמת ס"ל דהוי בר חיובא משום לפ"ע אך ס"ל דצריך להיות תרתי שיהי' שייך ד' הרב וגם אם הי' בעצמו הי' מתחייב ע"ש ולפ"ז לכאורה א"ן מקום לספיקות המל"מ כיון דעובר באיסור דרבנן על לפ"ע דאוריי' א"כ שפיר שייך ד' הרב כיון דהוא איסור דאוריי' ומה שאם היה עושה לעצמו ל"ה רק איסור דרבנן ע"ז אין לחלק בין דרבנן לדאוריי' דמה סברא יש לחלק וכל דתיקן רבנן כדאוריי' א"כ באמת בכ"מ י"ל דגם באיסור דרבנן אשלד"ע ול"ק מאיש דאמר לאשה אפקי לי קטן לשי' האגור הובא בישועות יעקב סי' א' ה' שחיטה דנשים חשידי על לפ"ע דהם מפרשו כפשוטו ע"ש א"כ לשי' הרמ"א דבמוחזק לעבור ל"א אשלד"ע ולפ"ז משום לפ"ע בנשים ל"ש דברי הרב דהם חשידי ע"ז ונשאר רק האיסור דרבנן שפיר אמרינן ישלד"ע ודוק. וע' בקובץ להירושלמי במס' שבת דהכא אף דל"ק בב' עברא דנהרא מ"מ חשוב לפ"ע דאוריי' כיון דמאכילו האיסור לפיו ועיין בהגהות הג' רצ"ה חיות מס' שבת דהביא דברי הרמב"ם אף דל"ק בב' עברי דנהרא מ"מ יש ג"כ איסור דאוריי' ובטל מ"ע דהוכח תוכיח ע"ש: