ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - אין אדם משים עצמו רשע
אין אדם משים עצמו רשע. בתומים סימן פ"ב דר' יוסי בסנהדרין ד"ח ס"ל אדם משים עצמו רשע ובעטרת חכמים שבועות י"ג דאביי ס"ל כר' יוסי דאדם משים ע"ר, ובתומים סימן מ"ו מבואר דל"ש אאמע"ר רק בעבירה שפוסל עצמו לעדות והובא גם בישי"ע אע"ז. ולפ"ז תרצתי קושית התוס' ב"מ ד"ג האיך נאמן גבי חלב לומר מזיד הייתי הא אאמע"ר ולפ"ז א"ש לפ"מ דקיי"ל בחו"מ סי' ל"ד עבר עבירה שא"ב מלקות אין נפסל לעדות אם כן שפיר י"ל מזיד הייתי דהיינו שחצי כזית חלב אכל בשוגג וחצי הזית הב' נזכר שהוא חלב ואכל במזיד דל"ה בר חיוב קרבן דבעינן שישגוג מתחילתו ועד סופו אבל מ"מ לא חייב מלקות אח"ש והוי עבירה שא"ב מלקות דלא נפסל לעדות ול"ש אאמע"ר. ובאמת נסתפקתי עוד לפמ"ש הח"צ בטעמא דח"ש אסור מה"ת מכח אחשבי' ובערבי נחל בדרוש לשה"ג העלה עפי"ז היכא שבאמת אכל כזית שלם חצי היתר וחצי איסור דלא אחשבי' לחצי זית כלל רק בצירוף החצי זית היתר בכה"ג ל"ה איסור תורה כיון דלא אחשבי' לחצי זית איסור אם כן באופן שאכל חצי זית חלב ולאחר שבלע החצי זית נזכר שהוא חלב ואכל חצי זית ב' לתשלום החצי זית שאכל מקודם אם כן בכה"ג לא אחשביה לחצי שיעור איסור כיון דבאמת אכל כזית שלם וחצי זית שאכל היה לתשלום הכזית דהרי חזינן שרוצה לאכול מעיקרא כזית שלם ולא חצי זית אם כן בכה"ג דלא אחשבי' לא עשה איסור כלל אף במזיד ואף דאסור עכ"פ מדרבנן ח"ש כמו לר"ל דח"ש מותר מה"ת בכ"ז לשי' הפוסקים דבדרבנן אמרינן משים עצמו רשע וא"ש אך יש להסתפק בזה עוד: