ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - אותו ואת בנו
אותו ואת בנו. במנחת עני בכורות דל"ז הוכיח דר' מאיר ור' אחא בר יעקב ס"ל כחנניא ברי"ש או"ב דאו"ב נוהג אף בזכרים ע"ש אחשבי' בי' סי' רש"י בביצה דכ"ז ובפסחים דמ"ו בחלה שנטמאת שאסורה להשליך גם לכלבים כיון דהתורה אחשבי' לביעור קדשים שהיא מלאכה אפי' להשליך לכלבים הוי מלאכה מטעם אחשבי' ובנוב"י מהדו"ק סי' ט"ו דתלי' בפלוגתא דתנאי ור"ש ור' עקיבא ל"ל סברת אחשבי' ודוקא בקדשים שייך אחשבי' שמצות קדשים טמאים מצד עצמם משא"כ בחמץ היא רק מצד הבעלים ע"ש והפנ"י בשבת פ"ב דרבא ל"ל ס' אחשבי' ור' לוי ס"ל אחשבי' ע' בשו"ת תורת חסד סי' נ"ט אחשבו' שי' הרמב"ם באוכל ג"ה של נבילה דחייב שתים אע"ג דפסק אב"ג בנו"ט וכ' השעה"מ המ"א ובפלתי סימן ס"ה דכיון דרחמנא אחשבי' לגבי ג"ה שיהי' אוכל לעבור עליו חשיב נמי אוכל לעבור משום נבילה ודוגמא לדבר שי' רש"י ביצה הנ"ל ולפמש"ל בשם הנוב"י דר"ע ור"ש ל"ל ס' אחשבי' א"כ גם הכא ליל אחשבי' ועפ"ז א"ש בפסחים דכ"ב דקאמר מאן תנא אב"ג בנו"ט ר"ש ה"נ דאסור בהנאה ותמהו על הרמב"ם דפסק אב"ג בנו"ט ופסק דג"ה מותר בהנאה ונ"ל דהפלתי בסי' ס"ה הק' אפי' דאב"ג בנו"ט מ"מ כיון דפסק הרמב"ם באוכל גה"נ של נבילה דחייב שתים א"כ שפיר הוי בכלל נבילה ולהנ"ל א"ש דהטעם משום אחשבי' אבל ר"ש ל"ל אחשבי' שפיר ל"ה בכלל נבילה והרמב"ם דפסק דאמרינן אחשבי' שפיר הוי בכלל נבילה ובברכת אברהם ריש פסחים דהא דאמרינן מיגו דהוי אכילה לגבי גיד הו"ל אכילה משום נבילה תלי' בפלוגתא דתנאי למ"ד דאמרינן איסור כולל אמרינן מיגו משא"כ למ"ד דל"ל כולל ל"א מיגו ול"א דחייב משום נבילה ע"ש ובאמת נ"ל להעיר א"נ דג"ה אסור בהנאה ל"ש ס' אחשבי' לד' התו' פסחים כ"ב דהקשו דתקשי לחזקי' מר"ש דס"ל דג"ה אסור בהנאה ותירצו כיון דאין בגידין בנו"ט סברא הוא דכי אסור בהנאה נמי אסור דל"ש בי' אכילה וכ' בברוך טעם בשער הכולל דה"ט דהתורה אסרה הגיד משום הנאות מעיו וכיון דאסור בהנאה גם הנאות מעיו אסור ע"ש ולפי"ז כיון דהאיסור בגיד רק משום הנאות מעיו וכל האיסורין החיוב רק בהנאות גרונו ומשום הנאות מעיו לא אסור כלל כמש"ל א"כ איך תאמר מגו דהוי אכילה לגבי גיד חשיב נמי אכילה לגבי נבילה הא האיסור בגיד רק בהנחות מעיו וזה ל"ש בנבילה דמותר בהנאה ובשעה שבא חיוב גיד חלף ועבר כבר איסור נבילה דל"ה רק בגרונו ודו"ק ועיין באות ג' גיד שהארכתי עוד בענינים אלו: