ספר ילקוט הרועים· הרב שמעון בצלאל ניימאן
הרועים - אבר מן החי
אבמה"ח. בסו"פ ג"ה קיי"ל דחלקו מבחוץ פטור ובמנחת חינוך מצוה תנ"ב כ' דמ"מ אם הי' טריפה דחייב משום טריפה בכדא"פ אמרינן מיגו דמצטרף לענין טריפה מצטרף נמי לגבי אמה"ח שיתחייב בחלקו מבחוץ וכעי"ז כ' הצל"ח ברכות דל"ו דבמעילה דחייב אף לזמן מרובה מהראוי שיתחייב ג"כ מטעם חמץ אף שהי' יותר מכדא"פ ע"ש ולפ"ז ק"ל בחולין דק"ב דפריך הש"ס ל"ל קרא דאמה"ח נוהג בטמאה ת"ל דהו"ל מוסיף שאיסורו נוהג בבני נח ולהנ"ל הרי נ"מ כגון דחתך חצי זית מאמה"ח ואכל וחזר ואכל החצי זית הב' דמיגו דמצטרף לענין טמאה ה"ה שמצטרף לגבי אבמה"ח אף דחלקו מבחוץ וכ"ז בישראל אבל בב"נ דפטור אטמאה שוב ל"ש מיגו ופטור ג"כ אאמה"ח ול"ש בכה"ג מוסיף כלל ושי' התו' דגם לב"נ נתנו שיעורין וע' בראש יוסף חולין דל"ג הש"ס וצ"ע אבמה"ה בפמ"ג יו"ד סי' ס"ב אי חייב על אבר שא"ב בשר כלל רק גידין ועצמות א אבר שלם כמו ארכובה ובברוך טעם כ' דתלי' בזה דיליף אמה"ח מלא תאכל הנפש עם הבשר צ"ל דוקא בשר ובארכובה פטור משא"כ לר"ל חייב בארכובה דהבשר קאי על בשר מה"ח ע"ש ולפ"ז לכאורה ק' מנ"ל דאמה"ח נוהג עכשיו לב"נ ואי דנאמרה ונשנים הא למלתייהו לשנים דמאך בשר דילפינן אמה"ח לב"נ נזכר בשר וכן פירש"י ז"ל סנהד' דנ"ו כ"ז שהבשר בנפשו לא תאכל הבשר א"כ למלתייהו נשנים לא תאכל הנפש שיהי' חייב על ארוכובה שא"ב בשר וכן ק"ל ע"ד התו' חולין צ"ו ע"ב דאינו חייב עד שיאכל אבר שלם דמלא תאכל הנפש עם הבשר משמע דבעי אבר שלם א"כ נימא דלמלתייהו כשני' שיהי' נוהג דוקא באבר שלם וצ"ע: