אור ברסלב

ספר יונת אלם· רבי מנחם עזריה מפאנו

פרק מב

פרק מא

רעוא דרעוין הוא מצח אריך דעת שבו הכולל עמו ת"ת ויסוד מכח יסוד דרישא עילאה ודע כי בספרא דצניעתא הזכירו עמר נקי קודם רעוא דרעוין ואחריו השנים והסימן ג"ט ק"ע רפ"ח וכן הוא סדור המציאות כי שערות הראש הן למעלה מן המצח ואנחנו הקדמנו בזה רעוא דרעוין בסדר ג"ט קר"ע פ"ח ואחרים אחרוהו וכתבוהו בסדר ג"ט ק"ע פח"ר זה וזה משום דעמר נקי ופתיחא דלא סתימין שהם העינים כלם מנצח והוד דרישא עילאה שהן טמירין בג"ג שבו ונרמז בגלגלתא ומוחא דאריך הוא הדבר המפורש באדרא זוטא דף רפ"ח שאמר ולא שכיח כד אינון נהורין דמתפשטין דאתגליין וטמירין ירצה מתגליין ח"ג וטמירין בהו נ"ה לאפוקי ג' ראשונות דלא מתפשטין כלל. והנה נצח והוד הן לעולם בסוד דינין כמבואר בפ' צו דף ל"ב גבי ערבי נחל לפיכך מתפשטין בתוך השערות שהם דינין ומוצאם ממטה למעלה מראשי אודנין עד צאתם מקרומא דאוירא ובוקעים ברום הגלגלת לפיכך נאמר בפשיטות כי האזנים למעלה מן המצח כי מעוט השערות אשר סביב לאזנים נגרר אחרי הרוב שהם למעלה מהמצח בפועל ועוד החלק העליון מתנוך האזן כשיגביהו אותו שלא יטה למטה יגיע עד גובה המצח ושאר פאות הראש צריך (לשיירו) [לשיירם] עד למעלה מעט מזה המקום שיהיה תמיד מלא שער וברוחב עד הציר החצון של עין ימין ושמאל ולעולם התפשטות האצילות הבא מכחם של נצח והוד דעתיקא הוא כלפי מעלה וגם יסוד כולל עמו נצח והוד לפיכך שניהם מתגלים במצח ג"כ והיא הנותנת דלא חשיב המצח הפסק בין עמר נקי לעינים והשערות הם מלבוש לכמה מיני אורות יוצאין מן המח שוין זה לזה בסוד ווי העמודים פירוש כל שער הוא בסוד וי"ו ונמשכים מן העמודים שהם נצח והוד והנה השערות הם נצח והוד פנימיים בסוד תרין ביעין למעלה מיסוד והם בסוד אודנין דעתיקא ולפי שאלו הביעין סתומין והשמיעה גם הוא פועלת בארח סתים בפנימיות האזנים כמו שזכרנו למעלה על כן לא נזכרו אזנים לעתיקא לא באדרא רבה ולא בזוטא ועוד טעם אחר אמר בדבר כי זעיר יש לו שמיעה לטוב ואתה תשמע השמים ויש לו שמיעה לרע וישמע ה' ויחר אפו אבל אריך אין דבר רע מתקבל לפניו כלל והנה האזן נכוית תחלה לפיכך ראוי היה להעלים אזניו דעתיקא שלא לדרוש בהם כלל וכבר מפורש בו ע"י ישעיהו אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע נשמר שלא ליחס סתימה לעינים כי העצימה איננה מזה המובן אלא התחזקות במראותיה שלא להסתכל חוצה לה אם אין המובט דבר הגון ולעולם מבעי לבערא שערא מעל אודנין שלא יחזקו שם הדינין והעינים הם נצח הוד בבחינתם למטה מן היסוד שהם מגולים בירכים א"נ עמר נקי הם פרקים עליונים ראשי מתנים ואשגחא פקיחא מפרק השני ולמטה שהם דין לפיכך יורדת הבכיה מהעינים כי מהם נמשכים הדינין אע"פ שהכל רחמים גמורים למעלה הא למדנו כי סוד ביעין בז' עליונות הוא משפיע באודנין של אריך וסוד ירכין דלעיל בעיינין דאריך לשון אחר נ"ה של מעלה מכתר שלהם עד גבורה הוא סוד השערות ומשלימין פאות הראש והצדעים שהם במקום חסד וגבורה לרישא דאריך ומת"ת שלהם ולמטה הוא סוד העינים דאינון נ"ה בתקונים הגלגלת ואית דיימא דאינון חכמה ובינה דאריך מושפעים ע"י ג"ג דאין מנ"ה דל"א וזה יצדק בדרשא אחריתי שהעינים בכלל תקוני הראש כלו הם. חכמה ובינה באמת שהרי הגלגלת כלה תתייחס לכתר והלחיים הם ג"ג החוטם בכללו בסוד ת"ת. השפתים נ"ה. הלשון יסוד. והפה מלכות. וכן בזעיר כי יהיו העינים בו חכמה ובינה מג"ג של צלם מנ"ה דאימא אמנם לפי דרכינו כאן יספיק לשמעתין לומר דחוטמא דאריך פירש נקבי החוטם ממלכות דל"א הם דאתמר בה ותהלתי אחטם לך כי זאת המלכות היא הנקרא תהלה תמיד ועד מקום הזה יעלה ראש נוקבא במהרה בימינו בזמן שיהיה אור הלבנה כאור החמה. ואמר רב המנונא לבעל החוטם אני מתפלל כי הנה השרשת החוטם בסוף המצח למעלה מבין העינים הוא סוד ת"ת שהוא בעל החוטם בעלה דמטרוניתא ומזה יובן באמרם על ר"ג בעל החוטם מתבקש כמה רב גובריה של אותו צדיק לעורר רחמי שמים בגובהי מרומים והמשך החוטם היסוד הסחוס אשר שם תרי נוקבא דפרדשקא רחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל שהן שתי בחינות למלכות אחד מאימא שהיא לאה לכן היא שמאלית שאינה כי אם הארה. ועל רחל אתמר אבא יסד ברתא שהיא נקודה עקרת הבית ומקומה מימין החוטם ואתער רוחא דכלא שמן המלכות בא רוח הקודש לכל הראוים אליו. ופירש באדרא מימינה נשיב רוחא דחיי לזעיר כי רחל היא בת זוגו משמאלא למלכא משיחא כי לאה היא אמו. ואלו השבעה תקונים נתפשטו עד המקום אשר היו שם בכח כל שאר הנקודות בנקודה הראשונה לפיכך נקלטו במלכות שבכתר ודע כי יש בגלגולת עצמה נהירא דחוורתא דאנהיר לתליסר עיבור בסוד י"ב אותיות שבג' הויות והכולל הנדרשים ג"כ במוחא סתימא אלא דהתם כעין דכר ונוקבא אתתקנו בסוד שש קצוות לכל אחד מהן שלשה יודי"ן וג' ווי"ן כנגד ו' ההי"ן מה שאין רשות לחלק בגלגלת אלמא המתקלא שהיא סוד זכר ונקבה דאינון דאתנסיבו שקילין דא עם דא. נדרוש ברישא עילאה בשלילה מוחלטת ובגלגלתא בהעדר הקרוב להויה והוא אין ובמוחא סתימא יש מאין ולמטה ממנו יש מיש. והנה הי"ג תקונים שזכרנו בחיורתא ובמוחא האי כי ארחיה והאי כי ארחיה אלה ואלה רחמים גמורים. ועוד תליסר נימין בשערי דרישא והם בינונים ותליסר תקוני דיקנא בסוד הדין אלא דהכא אתו לאכפיא לדינין ונדבר בם בפ' ס"ה דעלייהו כתיב לבושיה כתלג חיור לפי שהזקן ותקוניו מכסים ומלבישים בינה גג"ת דאריך שהם עיקר הקומה הצריכה לבוש. ועוד אריך בכלל קומתו הכולל עמו רישא דאין הוא לבוש אל העתיק. וכבר זכרנו מזה. ושער רישיה של אותו לבוש הוא כעמר נקי כי לא יתואר שער כלל לא בראש ולא בזקן זולתי באריך שהוא הראש הג' למטה מכלם ואחרי שהושלמו תקוני הראש אשר הם לאריך עצמו הנה מכליליות נקודתו נעשה פרצוף שלם במלא קומתו בסוד התפשטות לצורך שאר פרצופין התחתונים שיהנו מזיוו והוא מה שבארנוהו למעלה:

תוכן העניינים

ספר יונת אלם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה