חכמה ותבונה
הקדמות
עמוד השער
ספר חכמה ותבונה והוא ביאורים ורמזים מכתבי הרב הגאון הצדיק החסיד החריף והבקי קדוש יאמר לו כמוהר"ר אברהם בן ותלמיד להוותיק וחסיד הקוה"ט כקש"ת מוהר"ר נחמן טולטשינער זצלל"ה בעל המחבר ספר ביאור הלקוטים, כוכבי אור, ועוד ספרים אשר עדנה בכת"י והניח אחריו ברכה כת"י רבים לפרש ולבאר בעיון נורא ונפלא את ספר המעשיות אשר זכינו לקבל ע" יהסבא דסבין אור אור הגנוז והצפון קודש הקדשים אדמו"ר נחל נובע מקור חכמה הגאון הקדוש האמיתי המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים שמו קודש מורינו ורבינו הרב הרב רבי נחמן זצוק"ל מברסלב.
ומיוסד עפ"י ביאורי ודברי תלמידו הגאון הקדוש המפורסם צדיק יסוד עולם וכו' מוהר"ר נתן זצוק"ל בכתב ובע"פ. ועל ידם העמיק המחבר הקדוש והעלה ביאור מתוק לחיך וטוב לעינים על המעשיות.
יראה המעיין ויוסיף דעת להבין על ידם אפס קצה מן הרמזים והסודות הנוראות לאין חקר אשר בספר המעשיות שאיזן ותיקן אדמו"ר הקדוש משלים הרבה להלביש דברים עתיקים שהם כבשונו של עולם תחת לבושים נוראים ונפלאים כפי הדור והזמן. יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל עד יקום ויושיע ציון וישוב לבנות חורבות אריאל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.
המסדר והמלקט ר' שמואל ב"ר ישעי' הלוי הורוויץ המו"ל ר' נתן צבי ב"ר ירחמיאל משה קעניג
הקדמת המו"ל
בעמדי בפתח השער אמרתי אפשר שיש להעלות קוים קצרים לדמותו של המחבר הקדוש. אך חזרתי לאחורי מפחד כי מי יוכל להעריך ולספר אף אפס מקצת שבוחו כי הוא כהאי מרגניתא דלית לה טימא דכל מה דמשבחתץ לה פגמת לה. גם ידוע לכל אנ"ש מגודל ענותנותו שהי' בורח מן הכבוד ומכל חשש של פרסום כמטחוי קשת עד שאמר אם נותנים לי כבוד אני מרגיש כמו שדוקרין כל גופי בחרבות.
והרוצה לעמוד קצת על טיבו ישים עין עיונו בספריו הקדושים אשר הם מלאים חידושים ופירושים בחריפות עצום. והרבה יסודות בדת תורה תמימה ועל ידם אפשר לזכות לאמונה תמה וברה ושבירת ומיצוי כל המדות. גם על ידם יבא המעיין לידע טפח מגדולתו של אדמו"ר ומוהרנ"ת דברים שאפשר להעלותן על גבי הכתב ופירושא זיל גמיר נודע בשערים בעלה בשיעורין דלבה כל חד כפי זכות וטוהר מעשיו.
אך עוררוני כמה מאנ"ש שטוב להעלות שנים שלשה גרגרים ממעשיו לחורטם עלי גליון למען יהא למזכרת לדור הבא כי כח השכחה גובר מאוד מרוב מצוקת ותלאות הזמן. ואפשר שמזה נתעורר ללמוד מוסר לעצמינו כמה זכה בן אדם, בהאי עלמא שפילה על ידי דעת ועצת אדמו"ר, גם ידוע מה שכתב אדמו"ר בליקו"א סי' כ"ט שע"י שבח הצדיק זוכין להקים ולרומם את הדעת. וכתב הרמב"ם ז"ל שהמדפיס ספר הוא כקורא בקול גדול מסוף העולם עד סופו. וכן הוא לענינינו שעי"ז ידעו קצת מה מגדולתו של המחבר בעולם.
במעלילליו יתנכר נער בהיותו רך וקטן בימים כשהיה בא לבית לאכול היה רץ תיכף אל ארון הספרים ולקח ספר והגה בו כדי שלא לבטל אפי' רגע אחד מלימוד. ובהיותו (חסר המשך א.בורשטין) בגיל תשע היה מכניס ידיו באש שיצטער ויסגף גופו עי"ז.
אח"כ כשהגדיל קיים תשובת הקנה ולא דיבר במשך שנים על שנים עם אף בן אדם עד שחשבו כי ניטל כח הדיבור ממנו. והיה לוקח שק מלא עם ספרים על כתפיו.
עם כמה לחמים. והיה יוצא במוצש"ק ליער על יד הנהר ושם ישב עד ערש"ק. כן התנהג במשך שנים תמימות. ושם חיבר ספריו הקדושים שהיו מתובלים עם הרבה התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ושפך עליהם הרבה דמעות עד שעיניו נעשו נפוחות מרוב הבכי.
גם היה דרכו שהיה לוקח תורה ומאמר מליקו"מ וחושב ומעיין בה כמה חדשים ברצוף עד שיש תורות שהלך עמהם שנה ויותר. ובסוף ימיו אמר ב"ה שכבר עברתי על כל הליקו"מ והכל היה בהתעוררות נשגב והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו.
ולא היה הבדל אצלו אם הוא נמצא בשוק שהולכים אלפים אנשים או כשהוא מתבודד בעמקי היער כי תמיד היה דבוק ומקושר להש"י בתורה ותפלה.
אח"כ כשקבע דירתו בירושלים עיה"ק היו פוגשים אותו בחשכת ליל ואפילה כשיושב ועוסק בביהכנ"ס צנוע במשך לילות שלמים בספר עץ חיים להאר"י זצ"ל.
והיה נוסע על כל ר"ה לציון אדמו"ר באומין להתפלל יחד עם הקיבוץ הק'.
פעם כשבא אל חוף הים בכדי לנסוע לאומין וראה שם ערבוביא גדולה שנוסעים בספינה הלך וישב בספינה בפינה נדחת ושם עיונו בספר ליקוטי-מוהר"ן בתחילתו ולא הפסיק לרגע רק להצורך וכשהגיעו לעיר אַדס שהיו צריכים לרדת מהספינה גמר כל הליקו"מ.
ובדרך נסיעתו היה עובר מעיר לעיר ומפיץ ומקרב לדעת אדמו"ר ועשה התעוררות גדול בעולם. גם היה נפגש עם הרבה מגדולי הדור, ומרבה לדבר עמם מגדולת אדמו"ר.
והיו לו תלמידים גדולי תורה אשר היו מכהנים פאר כאב"ד ורבנים. וכן עובדי ד' מופלגים אשר היו מקושרים ומסורים אליו בכל נפשם ואפי' בשעה שישן עמדו לפניו ונשמו את האויר היוצא מחוטמו ואמרו שזה אויר קדוש.
ואמירת תורתו היה בעמקות נוראה ומוסיף חידושיטם נפלאים אשר מעטים היו אשר זכו להבין דברות קדשו. אך כל אחד מהעומדים סביבו היה מרגיש כאילו אש חופפתו מגודל הלהב והקדושה שהיו דבריו יוצאים כחיצים מיד גבור וכגחלי אש ובשעה שאמר תורה היה ניטל כח הבחירה מהעומדים ויושבים סביבו.
ולבו היה ער ובוער כלהבת אש העולה מאילה תמיד. והיה קם בכל לילה והולך אל הנהר ושובר את הקרח אשר הגליד מרוב קור וטובל א"ע ואח"כ הלך על ציון אדמו"ר הקדוש ונכנס בפחד ומורא מרוב קדוש תהמקון ושופך לבו בבכיות ותחנונים באמירת תקון חצות.
והיה בעל יסורים גדול כל ימי חייו. וכשראה אביו גודל קדושתו ואת אשר עובר עליו אמר לו אברהם (חו"ל פאר לייט נישט דיין קדושה אנטלויף קיין ארץ ישראל)חו"ל אינה סובלת קדושתך ברח לארץ ישראל.
ועל כולם עולה ענותנותו הגדולה והקדושה אשר אי אפשר לצייר שברון לב ונמיכת רוח שהיה לו עד שהיה אספוקה הנדרסת בפני כל. קרה פעם שאחר מגדולי החסידים שנתקרב לדעת אדמו"ר בא אל ר' אברהם בליל שבת לאכול עמו בסעודה.
לפני שעשה ר' אברהם קידוש דפק הלה על השולחן בכדי להשקיט את הקהל שהיו שם כדרך שנוהג אצל מפורסמים. תיכף ראו על ר' אברהם שפניו נתחורו כשלג ולא אמר אמר לו שום דבר. אח"כ במוצ"ש קרא ר' אברהם אותו ועלה אתו על עליית הקלויז שבאומין. ור' אברהם נזף בו קשו"ת על שחלק לו כבוד ואמר לו אתה רוצה לעוקרני מן העולם. וחותם א"ע בספריו נאום ה'מ'ב'א'ר' (אותיות אברהם) והמבוער מבינת אדם שפל ונבזה ולא בלשון ענוה.
ידעתי נאמנה שלא כתבתי עדיין אף קצה פחות מטפה מן הים הגדול שאפשר לכתוב על גדולת וקדושת המחבר. אך אפשר שזה יועיל לאלו שלא שמעו עדיין שמעו הק' ולא הגיע לאזנם גדולת פרשת המחבר. להם יהי' הדבר קצת מה לעזר שיתעורר לבם לחקות אחרי גדולתו ומעלתו ולשום עיונם בספריו הקדושים, בכדי להוציא מהם עצות לעובדא ולמעשה.
והנה הספר הקדוש הזה הוא פירוש נרחב על הסיפורי-מעשיות משנים קדמוניות שסיפר אדמו"ר למען חיותינו כהיום הזה (עיין בליקו"מ ח"א סי' ס' ובהקדמת הסיפו"מ) ונמצא בו הרבה כת"י שנאספו נקצבו.
גם נעתקו בו את כל השייך להסיפו"מ מדברי ר"א דבור על אופניו מהנדפס למען יהא הדבר שלם ולא יצטרך הלומד להתרוצץ ממקום למקום בכדי להבין פירוש במעשיות. ובתחילתו נדפס ליקוטי מספרי ר"א על גדולת תורתיו ומעשיותיו הק' שהם כפרוזדור להיכנס להיכל. נוסף על זה נדפס בו ג"כ מכת"י מענין גדולת הציון הקדוש, וגדולת אדמו"ר מוהר"ן מוהרנ"ת זצלל"ה.
יה"ר שנזכה להרמת קרן הצדיק ויטו כולם שכם אחד לעבודתו ית' ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר (לב) יחד כי פי ד' דבר.
בעזה"י
הקמדת המסדר והמלקט
א"ה הנה כבר ידוע ומפורסם גדולת וקדושת "הסיפורי מעשיות" מרבינו זצ"ל שהן הנה סיפורי מעשיות משנים קדמוניות הגבוהים למעלה למעלה מכל הע' פנים לתורה והן הן דברים שכיסם עתיק יומין (עיין בהקדמות לסיפורי מעשיות שנדפסו בתחלת הסיפו"מ). ומי יוכל לומר פירוש וביאור אפי' על שיחה קלה של רבינו ז"ל שאמר שעם כל שיחה ושיחה שלו יכולין לעבור ולפרש כל התורה כולה שבכתב ושבע"פ, ויכולין עם כל שיחה ומאמר שלו להיות צדיק גדול וכ' ושרבינו ז,ל אמר להרה"צ הקדוש והנורא מה"ר אהרן הרב מברסלב ז"ל [שהי' תלמיד מובהק מרבינו וצדקתו וקדושתו עד אין חקר, שרבינו ז,ל אמר עליו שהלך לחופתו בכתונת נקי', בבח'י קדושת יעקב אע"ה שלא ראה וכו' מימיו, ושרבינו ז"ל השתמש בזכות אבות שהי' רב בברסלב, ואמר שאנחנו צריכים להחזיק טובה גם להסוסים שהביאו לנו רב כשר כזה. ואמר שישא אותו על נס שילכו לקראת משיח צדקנו ויתפאר בו וכ'] אני אוהב אותך במאר מאד וע"כ אני מברכך (ווינטש איך דיר) שלעתיד לבא תבין שיחה שלי (אז לעתיד לבוא זאלסטו פאר שטיין מיינס אווערטיל) ומי שיש לו מוח בקדקדו יוכל להבין עומק הדיב ורים האלו, שלעתיד לבוא שהוא אחר ימות המשיח ואחר עולם הבא וכ' והוא מחמת גודל אהבתו אליו (מלבד צדקתו וקדושתו הנוראה מאד) מאחלו ומברכו הלואי שיזכה להבין שיחה פשוטה שלו וכל זה היה קוד םנסיעתו של רבינו ז"ל לא"י, שההבדל והחילוק בין קודם נסיעתו לא"י מאחר ביאתו מא"י אין ערך ושיעור ממש מא"ס עד אין תכלית כמובא בספריו הקדושים ומכ"ש וכ"ש בשנים האחרונות שחיבר ספריו הקדושים שעלה כל רגע למעלה למעלה (עי' חיי"מ ושיחות הר"ן). וכן המחבר ר' אברהם ז,ל. בעצמו מביא בסוף ספר כוכבי אור שהלואי שעשרת אלפים שנה אחר התחיה יבין דיבור אחד מרבינו ז"ל כפי שידע אותו רבינו ז"ל מדברי רבינו ז"ל ומכ"ש על תורתיו הקדושים שבספרו הקוה"נ ליקוטי מוהר"ן (שבפירוש אמר רבינו ז"ל שכל תורתיו הם מעתיק) (ועיין בפרפראות לחכמה בהקדמה שמאריך בזה שמי הוא שיכול לומר פירוש על ספ' רבינו ז"ל) ומכ"ש וכ"ש מי יעיז וירהיב עוז לומר איזה רמז וביאור על דיבור אחד מספורי מעשיותיו הקדושים העולים על כל ספרי והקדושים והם גבוהים למעלה למעלה עד א"ס. אלב אעפ"כ רצון רבינו ז"ל היה לעסוק ולחדש בספריו הקדושים בתמימות ופשיטות לעובדא ולמעשה. וכד ישלא נמשש כעור באפילה לגמרי (וכמ"ש הרה"ג מטשהרין ז,ל בהקדמתו לפל"ח) וכי אם לא יכילנא למעבד כולא מצוה לא נעביד פלגי מצוה, והגם שאין יכולים להבין כונתו הק' של רבינו ז,ל עכ"פ הוא נתן לנו רשו"ת ורצונו היה שנלמד ונעמיק להבין דבריו הקדושים כפי הבנתינו. וגם בזה נתקדש ונתטהר ונזכה למה שנזכה, ומכ"ש חזו גברא רבה שחיבר אלו הביאורים ר' אברהם ז"ל שידוע אצל אנ"ש גודל קדושתו וטהרתו כאחד מהראשונים (וחריפתו ובקיאותו בהתורה הקדושה, ובתורה שבנסתר ועמקתו וקדושתו יובן מספרו הקדוש הבואר הלקוטים ושאר ספרי והקדושים עד שאמרו עליו אנ"ש אחד הי' אברהם.
ואמרו עליו שאפי' בין תלמידי רבינו ז,ל הי' חידוש וכבר עשו ספריו הקדושים התעוררות גדול בעולם ובפרט אצל אנ"ש המקורבים החדשים ובאמת לא רציתי להדפיס כעת החלק שעל הסיפורי מעשיות, כי רציתי להדפיסו בין השיחות-רמזים, שלקטתי מכל ספרי רבינו ומהרנ"ת ז"ל והרב מטשהרין ז"ל והשיר ידידות מרי"מ ז"ל ומשאר כל ספרי אנ"ש, וגם מספרי ר"א ז" לבעצמו שבאריכות בספ' ביאור הלקוטים על התורה ס' פתח ר"ש השייך להסיפ"מ, וגם התורה ס' פתח ר"ש בעצמו עם כל השייך אלי' לצרפה ביחד. (ויהי' ספר אחד עם הסיפ"מ שכבר נדפס עם הלקוטי הלכות ורמזי המעשיות) ובאמת הי' זה הספר חידוש שבחידושים מאין כמוהו אשר אין לשער ואין מילים בפה לתאר ובפרט בכתב לתאר גודל עוצם תועלת הספר הזה שאין לשער, אבל חשבתי שאם אין יכולים לעשו"ת כולא מצוה מחמת חסרון כיס [שאין בידי היכולת להביא לדפוס מחסרון כסף ההוצאה) עכ"פ אעשה פלגא מצוה כאשר הזמין השי"ת שבקשני מוותיקי אנ"ש היקרים הרה"ח מה"ר נתן צבי קעניג נ"י וסיעתו שיחיו שהם משתוקקים וכוספים להוציא לאור עכ"פ הביאורים והרמזים שחיבר ר' אברהם ז,ל הנ"ל על הסיפו"מ. נעתרתי להם ברצוני הטוב, ואולי בזכות זה יעזור השי"ת שיתעוררו אנשים להדפיס כל הספר הנ"ל על הסיפו"מ יחד עם התורה פתח ר"ש עם כל השייך אלי' ולהסיפו"מ כנ"ל ואז בודאי יהא הדבר כראוי. ועכ"פ בודאי בזה הספר חכמה ותבונה ביאורים ורמזים שבו נלקט דברי ר' אברהם ז"ל בודאי יעשה ג"כ רושם והתעוררות גדול בעולם וובדאי הרבה יזכו למה שיזכו ע"י זה הספר הקדוש.
והשי"ת יעזרנו שנזכה ללמוד וללמד לעשו"ת ולקיים, לזכות למה שצריך לזכות ונזכה לגאולה כללית וגם לגאולה פרטית בבחי' קרבה אל נשפי גאלה אכי"ר.
ביאור על המעשיות
מכת"י ר' אברהם ה"א מחמן מטולטשין זצ"ל
"קונטרס חכמה ותבונה להבין ולהשכיל לחפש ולבקש סגולות ומטמונים בספר המעשיות הנוראות לאין חקר ואגב אורחי' נכתב בתחילתו רמזים נוראים והתנוצצות מעט מגדולת אדמו"ר נחל נובע מקור חכמה, ותלמידו הקדוש מוהרנ"ת".
ועוד באורים שנאספו ונקבצו מכתבי יד הנ"ל ומקונטרסים שכבר נדפסו.
סימן א
מגדלות אדמו"ר ומוהרנ"ת זצ"ל
לענין העלמת האור הגדול והנפלא של אדמו"ר ז"ל יש לומר מחמת שאמר אשר כל עסקו הוא רק ראש השנה, גאר מיין זאך איז ר"ה. ועל ר"ה כתיב בכסה ליום חגינו. וע,כ גם אורו הגדול נעלם ומכוסה מאד. ועיין בלקו"ת סי' צ"ג. והנה אמרו חז"ל מפני מה נסתתר קברו של מרע"ה מן העולם וכ' (שיבואו על קברו וכ' ויהי' הגאולה וכ') וכן ציון אדמו"ר ז"ל אף שיודעים מקום קבורתו נסתתר ג"כ מן העולם ע"י גודל המחלוקת כי אך בזה תלוי הגאולה, כמובן לענין קברו של מרע"ה.
(אמר המו"ל ענין זה מובא ביותר אריכות בחיי"מ כת"י).
אור ליום יו"ד טבת נ'ר' ד'ת' לפ"ק. יאר צייט של מורינו מוהרנ"ת ז,ל אשר מתחיל שנת החמישים מהסתלקותו הקדוש.
בהתגלות אמור הלבנה [מהתכסותה שהיתה עד הנה] לקדשה בלילה הזאת, נתעוררתי ונזכרתי כי הוא הלילה והיום שנתעלה מאור תלמידו למאור שנת הנ' בתקופת השנים כמובן מדבריו הק' [שיש מקיפים והשגות שהם בחי' שנים לקו"ת סי' ז'] ועוד שמתי אל לבי מה שמובן מהם בדבר המארז"ל כד מית מרע"ה צווח קוב"ה וי מי יקום לי עם מרעים. ועפ"י המובן מדבריו הק' בע"פ [שהבאתי בס' כוכבי אור חלק ג' ע"ש] נראה מבואר על אודות התלמיד והל'מד [ב'ן נ'פתלי ה'ירץ] (אותיות לבנה) שהוא שנתייחד ליו"ד המחשבה שברבו וביחד הם אותיות ב'י'נ'ה' [כיחוד החמה והבלנה שבצירוף-לי-המובא בהתורה וידבר וכ' לקו"ת סי' צ"א שבענין המאחז"ל הנ"ל ע"ש] למעלה משאר כל תלמידיו הק' כי אם כולם היו קדושים וזכו לקבל פני רבם בעלייתם אליו ג"פ בשנה היינו בראש השנה שאז עיקר היחוד ל'מ'ד' יום הלבנה (מימי אלול הק') ביו"ד המ'ח' ומחשבה [שבפני הח'מ'ה' הנ"ל שנמשך מאז להשלמת תיקון המ' יום שנגמר אח"כ ביוה"כ כידוע.
ואח"כ באור הח' והנ' שבח'נ'וכה. ושבועות יום הנ' כפי ההכרח שבהם להעלות אור החמה שברבם הנ"ל [ביתר שאת שבעתים וכ'] מכל שבעת הימים והמדות הנחשבים בכלליותם זה מזה למספר מ"ט ימי הספירות כידוע וכמובן במ"א על אודות דברי אור תורתו והשגתו שנתחדשים לבקרים בהמטרתם מלמעלה בכל יםו [כהשפעת והמטרת המ'ן' והלח'ם'] לכל ההוגים והקוראים בה ואם עיקר קריאתה ונתינתה הוא ביום השבת [הכלול מכל שבעת הימים והמדות הנ"ל כידוע]. שאז תתגלה עצם [לחם משנה] התורה כפי ההכנה לזה [בהשלמת הפרשה] ממדת יוסף שביום הששי [כנודע מאזהרתו ומאזהרת האריז"ל שהזהירו מאד על אודות ההכנה הזאת שמחוייבת להיות ביום הששי אם לא באונס גדול] אבראשית דראשית נובע ויוצא קריאתה מיום השמיני הנ"ל והלאה כי באמצעות יום השבת הנ"ל יוצא משם אור קריאתה גם לכל מועדי ד' שגם הם העומדים בדוגמת השלש פעמים הנ"ל שמחויב בהם כל אחד לעלות ולהקביל בהם אור פני הרב והמורה בתורתו שמשפיע בהם כנ"ל [שנשמתו ואור מדרגתו קדמה ונקדמה לבריאת העולם בז' המדות הנ"ל כמובן בזסה מדבריו הק'] וכאשר תראה ותחזה גם ממפעלות השמות לכל דבר וכל מדה כפי האותיות שנתהוו ונאצלו מהם [כמובן מזה בספרי אמת וגם מדבריו הק' להתנא ר' שמעון שמובא מזה בשיחותיו הק'] שהוא אשר לפני השמש והח'מ'ה ינ'ן' שמו ונפשו במ'ח' נ'ון' הבינה והחכמה דמתמן נפקא אורייתא במשנה וכפל הנ"ל בראשית ואחרית מוח'ו' ונשמתו באור אחדותו ובינת השגתו ית' יתחלקו אח"כ שערי בינתו ומוחו הק' להיות כל שער ושעיר למוח בפני עצמו [כמובא מזה בס' כוכבי אור ח"ג הנ"ל מהמובן בספרי אמת על אודות הכתוב מה שהיה שגם הוא שיהי' ביתר שאת וכ' ע"ש] אבל למעלה ובראש כל תלמידיו נתעלה אליו [בתיקון המ' והח' ונ'ון' הכפולה הנ"ל] ראש כל תלמידיו מוהרנ"ת הנ"ל [שהוא העיקר בפני הלבנה] אשר בהם ועל ידם ישים השי"ת כל האור והאהל להשמש והחמה הנ"ל בעצמו כמובן בדה"ק על אודות המאחז"ל כלום נתתי לך גדולה וכ' כי באמת כל שלהבת ול'ה'ב' נ'ון הנ"ל הוא במלכות תלמידו [ובנו שבמדת יוסף הנ"ל] שמקבל מאתו את הבכורה וראשית החכמה והתורה שבפי שניים כנרמז לעיל כי הוא והוא חשיבי כחדא להיות נכללים זה מזה ומוכרחים זה לזה וכמובן עפ"י המסלה הנ"ל גם מהתורה אשרי תמימי דרך וכו' לקו"א סי' א' שאם באמת לית ליה להתלמיד הזה מגרמיה שום אור ותורה כלל, אבל דייקא בעוצם חסרון וחקיקתאמצעות שמו ונפשו תתעלה תורו רבו בהתהוות [קיבול] התפלה להיות נחקק ונתווה גם למעלה [כבתווית התי"ו המובא שם בהתורה אשרי וכ' הנ"ל] כי כאשר תהיה אור הלבנה כאור החמה של רבו כנ"ל נהפך חסרונה ועניותה בתכלית ההיפך, והיא דייקא בהתלבשו"ת אור פני החמה והרבה שבה נ'ת'ן' תתן וישפיע לשאר נפשו"ת ישראל בכל יום ויום ובפרט בשבתות ובמועדים כנ"ל וכמבואר מדבריו הק' בהתורה כי מרחמם ינהגם שבהשפעתו והרקתו והורדתו א"ע ואורו באור הלבנה שבתלמידו יוצא ונובע נחל עדנו ממקור חכמתו להתחדש בכל יום בראשית החכמה והתורה הנ"ל כבתחילת הבריאה לגמרי שברישא חשוכא ושינה מסתימת אור השגתו בעצמו [עין לא ראתה וכ'] [וכן גם השגת הבן שנמשך כולו ממוח האב כמובא שם בהתורה הנ"ל] והדר נהורא בהקימת והקיצת התלמיד יהושע שהוא שמוסר אליו בכל עת את התורה שמקבל מעוצם ענייתו וביטולו לאור הא"ס [בתקופות הימים והשנים שבהשגת עוה"ב כמובא בהתורה הנ"ל] ודייקא ע"י התלמיד הזה נ'ות'ן' התורה שתתגלה ותאיר לכל נפשותץ ישראל בחדשו"ת ונפלאות בכל יום ויום ובכל שבוע ושבוע מעין הקריאה שבאותו השבוע [כנרמז לעיל מהמובן בענין זה מדבריו הק' ומשאר ספרי אמת] שע"ז סמך עליו ידי חכמתו בעלייתו אליו באור הח' [שבחנוכה כנ"ל] לשאוב ממקורו ובארו מים ח'ים' היורדים ונוזלים מיוד מחשבתו ומוחו [כנ"ל מהתו' וידבר וכ' הנ"ל] שבהשלמת המ' שביוהכ"פ כנ"ל כפי הסלח נא וכ' ולהשפיע על ידו לימודים קדושים לכל הדרי מטה באופן שיהי' נשפע [ונודע] לכולם מרוב סליחתו ית' שהתחיל להמשיך הוא לבדו בפעולת הסלח נא שביוה"כ הנ"ל כמובן בזה מכותלי דבריו הק' שבכתב ובע"פ.
וככל גאולת מצרים שהיתה מתיקון היחוד [והכלליות וההתקשרות] של משה בעצמות יוסף שהי' תלוי ועומד בהתחלת התיקון שהי' מעין זה בימי חייו הק' שגם אז נתקרב ויגש יהודה ליוסף [בסוד היחוד והכלליות הנ"ל זמ"ז כמובן מדבריהם הק' עד שנגלה ונתגלה להם להכירו לולהשיגו מעוצם התנכרותו והעלמתו במדת הדין שהתנהג עמהם בתחלה כן גם עכשיו תלוי ועומד יחוד התרין משיחין [ברוב נפלאות כימי צאתינו וגאולתינו ממצרים הנ"ל] ביחוד והשגת פני הלבנה שבתלמיד הנ"ל שנכלל ונתייחד בו גם בימי חייו הק' כי בזה לבד לא אבדה תקוות כל בני ישראל שיזכו גם הם להכיר ולהשיג אור פני שכלו ונשמתו השורה על אנפי תורתו הק' עד שיהיה' נהפך להם גם עתה [ממה"ד למדת הרחמים כנ"ל] לכלכל ולהספיק להם מזון וחיות נפשם וגופם לעולמי עד על כי גם כל רבינו עובדיה מברטנוראם וחסרונם שנחסרים מזה בעת הזאת אין זאת רק מפגם היחוד וההגשה הנ"ל שהרבינו עד הנה לפגום בזה כאשר רמזתי מזה בס' ביאור הלקוטים עפ"י מסילת הקשרים שבהתו' ויסב וכ' ליקו"א סי' ס"ב עיי"ש. אבל אשמים אנחנו [בגלגול זה ובגלגולים הקודמים כי דור הולך הוא דור שבא כידוע] בשמעם נוראות רוממותו מהמראות והחזינות שהפליא לספר [והנה השמש והירח וכו'] ומלאו את פיהם בשחוק ויאמרו הנה בעל החלומות וכ' עד שנמנו וגמרו גדולי ישראל כאלו להשליכו ולהוריד את שמו ונפשו בהורדתו מופלגים כאלה. ואעפי"כ גמר ויגמור כי בעוצם כוחו ועמידתו בכל הנסיונות יזכה גם עתה בכסא ליום חגינו להתעלות ולהיות בראש כלליות הזמן והאדם כעדות ביהוסף הנ"ל עד כי עין בעין יראו בשוב ד' את ציון והתגלות תורתו דעתיקא סתימאה בכל דור ודור ובכל יום ויום (חסר כאן).
שייך להמעשה מבנים שנחלפו. ע"ש כל המעשה. כי באמת אין אנו יודעים כלל עוצם ורוב הטוב לא"ס ותכלית במהותו וכמותו וכ' שעוסק השי"ת להשפיע לנו במתן התורה שבכל דור ודור ובכ ליום ויום כנ"ל. ודייקא ע"י כח הנגדי והמכריח שבעסקי הנפש והגוף והממון בכלל ובפרט וכ' שמתגבר ומתחדש בכל יום זלע"ז כי קליפה קדמה לפרי וסביב רשעים יתהלכון בעצות הנחשים והעיקרבים דהדרן להאור הגנוז שבתרי"ג עיטין כי חמרי חיוורתא כמובא מזה בדבריו הק' אבל גם ע" יאור התורה הזה דייקא [כי טוב הוא להיות גנוז וצפון ליראיו כנ"ל] נמשך הכח לשברם ולהכניעם ולבלי לתור אחריהם באופן שיהיו נהפכים הם בעצמם בתכלית ההיפוך לקליפין ולבושין הציצית הקדושים, וכמובן בזה מדה"ק שם כי כמו לענין כלליות הגאולה והקץ שמזה בעצמו יבא הישועה הפרטיות גם עכשיו באופן שנזכה לונעלה לזה בכל עת ועת עד שתתגלה בשלימות לעין כל כמובן כ"ז מדה"ק. כן גם בפרטי פרטיות באדם ובמקום ובזמן לענין גאולת הנפש כנ"ל שבכל החשך שקודם לאור כל יום ויום מוריד הקב"ה מאור [גווני העינא שבטנת"א] הצפון בההסתרות וקליפין שונים הנ"ל ושני הכוחות של המכה והרפואה המתחדשו"ת בכל יום ויום מכוונים ממש זה מול זה כמבואר ג"ז מדה"ק בענין כלליות אור הצדיק שקודם ירידתו להעה"ז הי' ביכולת להתקרב להשי"ת זולתו ועכשיו אין שום אופן כלל להתקרב זולתו להש י"ת על אשר גם זלע"ז נתחדש נגד בני אדם גם כח המכריח כנ"ל. וכן גם בפרטי פרטיות בכל נקודה ונקודה שבעסקי תורתו הק' הנובעת ומתחדשת בכל יום ויום כנ,ל כי לא דבר רק הם ח"ו כי אם היו נתקבלים לכלליות נפשו"ת ישראל שכולם לקומ-חסר ב' תיבות- היינו נתרפאים ויוצאים לחירות גם בגשמיות מהסטרא דמותא כמו בקבלת התורה [שגם אז היינו מוכנים להתיקון הזה כמבוא בדחז"ל] כי הם חיינו ואורך ימינו ובעבור זה לבד הודיעו לנו מזה חכמינו הק' אולי אולי נזכה מעתה עכ"פ לןבלי לצחק עוד בעגלה הכפירות וכ' ולראות ולשמוע ולהבין מרחוק מה נעשה עמנו בכל דור ודור ובכל גלגול וגלגול העינוים קשים ומרים שאין דוגמתם אשר כבסר סבלו נפשותינו בכל הגלגולים שעברו עלינו, ומה זאת יעשה לנו ד' הלנצח תאכל חרב וכ' וכ' אהה אהה אהה הלא מעתה עכ"פ נעשה ונשמע בקול נעימתו לבלי תכלית קול השיר והניגון, ואעפי"כ ג"ז לטובה תתהפך בכוחו העצום והנשגב ולמען עשה כיום הזה להחיות עם רב בירידתם ועלייתם ג' פעמים לקבל פני הנו'ון' שבניגון שמו [וכ'סאו מ'טה ש'ולחן מ'נורה שבמשכן ומקדש שלעתיד] היוצא ועולה ונתברר מירידת שתי נרות החמה והלבנה (שיצאו מכלל שאר ז' הנרות והכוכבים, כידוע) בהעלאת דם השני כבשים שבכל יום כי גם כלי הארון שבו אנפי זוטרי להשמיע קול ניגון התורה היוצא משם הוא אשר גרם לו בינה יתירה לברר בדמיון מלתא מלתא שבחלום שבעת הפרות כמובן במ"א ותשרנה שתי הפרות והבהמות לברר מאתם רוח האדם בשיר וניגון שבהם דייקא ע"י התמורה והחילוף שהי' מקודם משרשו בתמורתו שתי הנרות האלה בעצמם שהי' קודם הבריאה כמובן מזה במ"א. כי ירדה מלכות פני הלבנה להיות לעבד ובהתגלות אור הבוקר שבפני החמה ימלא פיו שחוק [אוי לאותה בושה] לכסות אור שמה בתכלית הכיסוי וההסתרה ודייקא מכ"ז ישכיל עבדי (דא סיהרא) כחכמת שלמה היושב על כסא וונ'גן' בניגון ושיר השירים (לעלות בג'נ'ון הנ"ל) כביומא דכולא שבתא שאז תלכנה שתיהן המלכות והבינה [כאמא כבתה] להיות כל שפע אור הבקר שבפני החמה שבעה"ז מהם דייקא כידוע כי אי לך ארץ שמלכך נ'ע'ר' [ושריך בבקר נתעלים במדת החכמה יותר מאתו ואשריך ארץ שמלכך בן חורין [תכלית ההיפך מנער העבד) כי מי העולה ויורד בשיר נגינתו כאשר ת'ש'ור'י מראש השנה והחודש ליחוד החמה והלבנה שביחוד משה ויוסף הנ"ל בצאתו ועלייתו אז [מירידתו לעבד] למלוך ולמשול בכל המורידים אותו. והעיקר בגאולה שלעתיד [עיין במדרש רבה שמות שאז ביחוד התרין משיחין הנ"ל כבן יקיר אפרים] יעלה מיום הואוו (שבעבודת החול) הנ"ל לכולו שבת ביום השמיני שלמעלה מאור הבן והשבת שבעוה"ז כידוע לעוצם התלבשותו וכלליותו בתלמידו הנ"ל. כי גם מכ"ז תבין מרוחק על אודות אשר בליל השבת שבגמר החנוכה: והוא השבת האחרון שהיתה לו בימי חייו הק' עסק אז בתפלת יהוכ"פ [שהוא בפעולת הסלח נא השייך לזה ואח"כ נגש ונתעלה [ונסתלק במאור רבו] ביום וא"ו פר' ויגש ויצאה נשמתו בח'נ'ון' המ'רבה לסלוח (שבמספר שמו הק') וכלל אשר נרמז לעיל שעי"ז בעצמו שזוכה התלמיד לאסיפת הכלימה והחרפה [וחסרון הת'יו' שבאמצעות הנ'ון' שבו] ביחוד הו'או להי'וד של רבו ג' פעמים [כמובן בהתורה ואתם תהיו לי וכו' וג'ו'י' קדוש וכ'] כמספר הח'מ' שבאש רבו ואביו יעקב לפני השמש והחמה ינ'ן' ג"כ במילוי וכפל הנ' לראשיתו ואחריתו עוד יאסף ונ'ג'ן בידו וחפניו רוח הנ'י'ג'ון' כבית יוסף שבלהב ושלהבת נרות השבת והתורה [עיין] לשרוף ולבטל בית עשו דס"א שבלב כ"א וחפרה ובושה להב ונורא חוורא דהלבנה והחמה דס"א זלע"ז כמובא בהתו' אשרי הנ"ל כי מלך ה"צ במלכות שלמה שיזכה במחיית עשו עמלק להשלים ולישב כביכול על כסאו ושמו כמובן מדחז"ל: כי זלע,ז בקדושה הוא הזוכה להכיר בעצמו גם בעוה"ז בעוצם נפילתו וחסרונו וחרפתו ובשתו כנגד פני רבו המוריד א"ע עי"ז דייקא בעוצם חסרונו [וביטולו ואפיסתו כאין לגמרי] להתעלות בזה דייקא לשורש האחרות שבאור הא"ס שמשם מציאות ד' בעצם הצמצום ופניית החלל והחיסרון [כמובן בהתו' בא אל פרעה ע"ש] וממדת הדין והצמצום הזה כל החורבן הוקינ'ות בנון הפוכה שבראשית שמו הק' כמובן מזה בס' כי מראש האמנה ושורש האחדות הזה דייקא תבואי תשורי בירידות ועליות הניגון הנפלא הנ"ל שיתגלה בסוף בגמר התיקון' לזקיפת הן' פשוטה המובא שם כי חוסר הת'יו למילוי אות הח'יות' יחדיו יהיו לאור הח'מ' ששם נתאחד ונתהפך החסד להמלא כנ"ל כמובן מרחוק בדברי הצחות ששאל לתלמידו הנ"ל [בתשעה באב האחרון שבימי חייו הק' לפנות ערב שנזכר אז בעוצם העלמת הזכרון של הילד והזקן שלמעלה מכולם עד שאינו נקרא בשם זכרון כלל ער גדיינקט גאר נישט וענה ואמר אז איזה פנים יש לי ביניכם והשיב לו מוהרנ"ת ז"ל (בדברי צחות) וויא גאר נישט וחזר אדמו"ר ואמר לו הלא גם אתם אפס ואין [איהר זענט זיך אויך גאר נישט] ועיין מזה בהל' תפילין הלכה שמדבר שם מעוצם מעלת החת זקנים המוזכרים שם לחית פרשיות התפלילין שהם לאות על ידך וזכרון בין עיניך ע"ש. ושכולם מקבלין מפאר המוחין והזכרון שבהם מהילד העליון הנ"ל שבעוצם התעלותו זכה להשגתו וזכרונו במדת האין שבאין סוף אין שייך כלל לכנותו בשם זכרון כלל שזה זה אשר ינ'ח'מ'נ'ו להפוך לאבלי ציון מהאפר והקינות בעצמם לפאר המוחין והזכרון הנפלא יותר ויותר כי אין הדין נמתק אלא בשורשו וכאשר תבין מדברי, ועיין בזוהר פר' בראשית () גם עיין בהל' ברכת השחר הל' ג' () (ותבין בצירוף כל הנ"ל גם על אודות גלגולי נשמות מירידתו בהיכלי התמורות ע"י לוט ובנותיו כי כלה משקה וכו') וכל תמורת הכסא והגן וכ' [שהכל אחד כמבואר שם וגם בהגן היתה התמורה ממקום דמות האדם ומלך השלום ע"ש] נמשך מתמורת הבן מלך בעצמו. ואם גם ר"ע בבואו להפרדס הזה [ניצול מהרדיפות שנמשך מצד התמורה כמובא שם] נכנס בשלום ויצא בשלום [המלך הזה] עד שבאמת הי' ראוי שתנתן התורה על ידו ואעפי"כ מי עלה לשמים וירד מהתאחזותו בכסא כבודו שכמראה אדם עליו כמשה משיח בעצמו [וכאשר הבאתי ורמזתי עבור זה במסלת הקשרים שבהתו' תקעו ממשלה ע"ש. וגם ממילא מבואר לפי כ"ז ששיר ונגון חיות הכסא בבירורם מהתמורות כמובא שם זה זה הניגון והשיר אשר ישיר משה בעצמו, בגמר התיקון שי' לעתיד עד שיכירו וידעו כל יושבי תבל מי הוא העבד הרוכב על הסוס ומי השר והמושל האמיתי שנכלל בממשלתו ומלכותו בעצמו ית' אשר ימלוך לעולם ועד וכנרמז לעיל שגם כל התגלות השיר הוא מעצם תיקון הבירור [וההצלה מהרדיפות] שיהי' לעתיד: אשירה... סוס ורוכבו הנ,ל בחי' העבד שרכב על הסוס רמה וכ' ותקח מרים [המילדת דקדושה את הת'ף' (גימ' ל'י'ל'י'ת' שפחה בישא) להכנעת המילדת דס"א שבהתגברות והתאחזות השפחה בישא בילדי בני המלך לעשקם לעצמה ח"ו ו'תען ל'הם מ'רים ש'ירו וכ' (ר"ת ש'ל'ו'ם' בחי' אדם שעומד בגן שהי' שלום בימיו)סוס ורוכבו רמה בים ושלימות הכנעתם והבירור מהם והי' השיר שלעתיד בהשלמת הכסא וכ' וכאשר דקדק שם אדמו"ר שאז דייקא אחר שנשלם הכסא בהשיר הק' אמר לו בן המלך עתה אני יודע וד"ל ודוק היטב.
סימן ב
אות א
גדולת תורת רבינו הק' ומעשיותיו את ד' אלקי השמים ואלהי הארץ אפאר וארומם, בכל לבי ונפשי אברכו ואהדרו בכל מיני הדורים. רנה ותודה יומם ולילה אביע ואערוך לפניו, גם הלול ושבח שירה וזמרה. כי מאד רבים וגדולים מעשיו ומפעלותיו אשר פעל והכין גם לעינינו הגשמיים, וכל הנפלאות האלה עוד כלא חשובים נגד עוצם ריבוי הנפלאות עד אין סוף ואין תכלית אשר הפליא והלביש בהתורה הק' אשר בה בעצמה ברא והמציא גם את כל הנ"ל וגם שאר כל העולמות עם כל הנמצא בהם ועל ידה מחי' ומקיים אותם מתחלה ועד סוף הכל ע"י תורתו הק' אשר מסר לנו בכתב ובע"פ בנגלה ובנסתר שבזה כלול גם כל אשר הופיע ברוח קדשו על הצדיקים האמתיים לחדש בה שעל זה מובא בזוה"ק ע"פ ולאמור לציון עמי אתה א"ת עמי אלא עמי מה אני בורא שמים וארץ במלולי אף אתה כן, וכמובא בלק"ת סי' ל"ז שהת"ח בוראים את הכל ע"י דבריהם וכידוע מאמר אדמו"ר זצ"ל בעת שובו מנסיעתו (אחר בואו מלעמברג) להרב ר"ר ברוך זצ"ל שאמר אז בתוךץ שיחתו הק' שאינו עושה שום דבר בלא תורה. וכמו שנראה לאנשיו גם בעיניהם הגשמיים כמה מעשיות ומופתים בענין זה. וגם כל מה שהי' נעשה בעולם בכלליות כ"פ הי' מרומז בתורתו הק' וגם כ"פ כשהי' רוצה להמשיך איזו רפואה לא' מאנשיו הי' מגלה תורה מעין זה ועי"ז המשיך לו רפואתו וכל מאמין אמיתי כשישים את לבו לכ"ז ישתומם ויתפלא על זה בכפלי כפלים אלפים פעמיכמו על כל הנ"ל. וכנודע בזה מאמר אדמו"ר זצ"ל שאמר פ"א בזה"ל "פון מיר קאן מען וויסען גאט'ס גרויסקייט".
ובזאת אנחנו חייבים להודות ולהלל כל ימי חיינו לעושה לנו אורים גדולים כי לעולם חסדו את השמש לממשלת ביום הוא אדמו"ר מוהר"ן זצ"ל (הנמשל בגבורת מאורו וזריחתו להשמש שעיקר יהי' ביום שמרמז על הגאולה שאז יתגלה גם ספרו הגנוז וספרו הנשרף, וגם עוצם הנוראות שבפרדס תורותיו ומעשיותיו של עכשיו) ואת הירח לממשלת בלילה הוא תלמידו הק' מורנו מוהרנ"ת ז"ל (הנמשל ללבנה על אשר זיכך וצירף את גופו עד שקיבל בעצמו את אור השמש להזריחו גם בעומק החושך שבדורתינו אלה, ולהחיות ולהשיב בזה גם את כל חלושי הראות שמחמת גודל כהיון עיניהם אין יכולים להביט באור השמש בעצמו והכוכבים שנתנו להלבנה להפיס דעתה, יש לפרש שזה מרמז על שאר אנשיו שהיו מקובים אליו והשתדלו להצדיק את הרבים. (זה בגופו וזה בממונו) כל אחד עד מקום שידו הגיעה. (ע"ש הכתוב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים וכ'). (מהקדמת כוכבי אור).
אות ב
אמר (מוהרנ"ת ז"ל) אמירת ספרי אדמו"ר ז, לשהם הלקוטי מוהר"ן וספר המדות ו"הסיפורי מעשיות" והשיחות שלו האמירה לבד מסוגלת להנשמה כמו אמירת ספרי הזהר והתיקונים. (כוכבי אור נ"ג סעיף כ"ו).
אות ג
עוד אמר (מוהרנ"ת ז"ל) שגם בימי אלול הק' מצוה לאומרם מתחלתם ועד סופם ומועיל מאד מאד. (שם סעיף כ"ז).
אות ד
על אודות המובא בחיי"מ בהסיפור של גדולת השגתו אות ג' בענין מילי דעלמא ואפי' מילי דשטותא שיכולים הצדיקים להעלות אותן דיבורים וכ' אבל הפלגת גדולת חכמתו ועוצם קדושתו והשגתו שהי' לרבינו ז"ל בענין זה בענין סיפורי שיחות חולין וכ' הי' מופלג ונשגב מאד וכ' נראה לפענ"ד הקלושה ששייך קצת כ"ז למה שמובא שם להלן בסיפור מעלת המתקרבים אות כ"ז שמכל האילנות והעשבים ומכל הדברים שבעולם הולכים שלוחים מא' לחבירו וכ' עד שמתגלגל ומגיע הדבר לאוזן הצדיק וכ' כי בכל דבר ודבר שבעולם יש בהם נצוצי חיות אלקותו ית' וכמובן בספרי אמת שזה בחי' השירה שאומרים ומכ"ש האדם המדבר הגדול ונפלא במעלתו על כלם שבוודאי יש בו יותר נצוצי חיות אלקותו ית' וכל דיבוריו וסיפורי ויכולים הצדיקים הגדולים להעלות אותם ולידע ולהשיג ולגלות מעין זה תורה נפלאה וחידושים נפלאים ונוראים. ובזה תבין אלפי אלפים ור"ר ק"ו גודל ועוצם רוממות נוראות דברי הצדיקים הק' בעצמם אשר זכו להסיר מעצמם כל הקליפות החופים וסובבים את הפרי שהוא החלק אלקי ממעל אשר בקרבם וטהירו וזיככו וקידשו א"ע בכל כחם ויכלתם עד שזכו כאו"א כפי מעלתו לאיזה בחי' של שכינה מדברת מתוך גרונו כידוע עד שכפטיש יפוצץ סלע וכ' וכן כל דיבור ודיבור מדברי תורתם המתפרש ומתבאר כמה וכמה פנים מפנים שונים שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ועיין לעיל בחלק א' בהדיבורים של מהורנ"ת ז"ל באות ז' ובאות י"ב ותבין ותדע פחות מטיפה מן הים הגדול מאשר לא נדע. (כוכבי אור ע"ג סעיף י"ג).
אות ה
ועיין בכוכבי אור חלק ששון ושמחה דף ק"ד מה שמרבה לבקש מהש"י שילביש אותו מחלצות בגדים נקיים באופן שלא אחמוד ואתווה רק לשמך ולזכרך לשמחתך וחדותך להשגתך והשגת תורתך ודברי צדייקם האמיתיים שהם אחדותך. ועיי"ש בהג"ה י"ד זאת צריך לכפול ולשנות שאעפ"י שרצונו ית' שיתקן האדם בתפלתו אתעדל"ת כלים לקבל השפעתו ית'. וגם יש לבקש ולהתפלל מאתו ית' על האתעדל"ת והתפלה בעצמה שנהי' נתעוררים לתפלתו ועבודתו ושיקבלם ברחמיו שכ"ז הם כמו כלי אומנות לעשיית הכלים כי הוא תיקון הכלים לקבל השפעת עוזו ויכלתו ית' להעשי' בעצמה של הכלים לקבל כל ההשפעות אעפי"כ אם רואה אדם שאחר כל טענותיו ותפלותיו אין נתמלא בקשתו אל יבהלוהו רעיונותיו ע"ז כי אם לעתיד בעולם ההשגות של דעתו ית' ותבונתו ית' בטעמי הנהגותיו בפרטי פרטיות באדם ומקום וזמן ובטעמי מצותיו ואזהרותיו עלינו ע"י הצדיקים האמתיים (שבכלל זה גם אזהרת התפלה כנ"ל) ובשאר פליאות למעלה מהדעת כאלה ואעפי"כ עד א"ס גדולתו למעלה מגדולתינו ועצם אמתת ידיעתו מעצמו למעלה מידיעתינו בו. מאחר שהוא א,ס ועתה איך יעלה על הדעת שגעון ועקשו"ת עמלקי כזהלשאול (ולהקשו"ת קושיות ולרצות להביטן בדעתו המגושים אפילו) משהו דמשהו כי הלא גם כל מה שמובן בזה ע"י דבריו בעצמו ית' אשר הודיענו מרוח שכינתו ית' המדברת מתוך גרונם של הצדיקי אמת בחי' משה כנ"ל את כולם צריכין לקבל באמונה פשוטה בתכלית הפשיטות באופן שכל א' כפי ערכו יתבונן על ידם בעצמם בתכלית הידיעה דלא נדע שאין יודעים כלל ושאי אפשר לדעת כלל. (כ"א ששון ושמחה ק"ד סעי' י"ד).
אות ו
הן אמנם שהלואי שאבין ואדע עכ"פ עשרת אלפים שנה לאחר התחי' דיבור אחד מדבריו הנוראים כפי שידע אותו אדמו"ר ז,ל עוד בזה העולם אבל עכ"ז מחמת שאדמו"ר ז"ל בעצמו הזהיר לכמה וכהמ שיתדלו לחדש בתורתו (כמובא בלק"ת סי' ק"ה וע"ש מה שאמר לאחד בפי' שאם יזכה לכוין אל תוכן כוונתו בתורתו מה טוב ע"ש) מזה מובן שהי' לו גם כמה כוונות בדבריו הנוראים שגם אנחנו נוכל לידע ולהבין בהם קצת כן נזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשו"ת ולקיים את כל דברי תורתו באהבה ובשמחה כרצונו הטוב אמן (כוכבי אור שו"ש ק"ד סעי' י"ז).
אות ז
כבר הודיענו רבינו ז"ל שגם המצוות שיש עליהם טעמים הגשמיים. יש להאמין שהעיקר הוא טעמים רוחניים לאין סוף שנמצא בה כי אורייתא וקב"ה כולא חד.
וכן במצות תלמוד תורה העולה עלכל המצוות המבואר מזה גם בספר המדות בזה,ל הרגל הלימוד עולה על קיום כל המצוות). אעפ"י שבפשיטות כל טעם הנגלה הואלמען דעת איך להתנהג בכל דבר. את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה וכ' אבל גם בזה כל עיקר המצוה הוא בלשון סגולה להצלחת הנפש כפי טעמים הרוחניים אשר בה (ועיין בספר המדות בזה"ל כל ידיעה במשפטי התורה וכ' הידיעה הזאת בעצמה הוא הצלחת הנפש) וכן מבואר מדחז"ל במס' זבחים לענין הלימוד שבהלכות קדשים שהוא הילכתא למשיחא, אבל דרוש וקבל שכר.
והנה כאשר יצא מפיו רבינו ז"ל כמה דברים נראים בהכרח למוד ספרו כי גם מיום התגלות הסתרי תורה שבזוה"ק תהי' בזה לבד הסגולה להצלחת הנפש כמבואר בזה מדברי האריז"ל. גם לענין הלימוד בכל חכמת הקלבה שנתגלה על ידו [רק שלא כ"א ראוי לזה הלימוד שבקבלת האריז"ל מלשונות ההגשמה אשר בה. ולהבלתי ראוי מגיע קלקול ח"ו כמובא מזה בס' חיי"מ, אבל להראויים לזה, מאד מאד מוכרחים דבריו והשגותיו הק'] ורבינו ז"ל קרא פ"א לספר עץ החיים בשם ספר מוסר ואמר בזה"ל סע אַ טייער מוסר ספר סע איז. והפליג מאד ביקר מעלתו.
ועתה כפי המובן המובן-ברוממות רבינו ז"ל, יש גם מזה בעצמו להבין מרחוק מרוממות לימוד תורתו והצלחת הנפש שזוכים ע,י כל דיבור ודיבור שבה. ואגב אורחא הנני להזכיר מה שמובא מזה קצת בהשיחות שאחר הספו"מ [וגם בלק"ה מובא מזה] שרבינו ז,ל הפחיג מאד לפני מוהרנ"ת בעוצם כח התורה להוציא את האדם מכל מיני טנופת, ואמר לו רבינו ז"ל [שמובא בחיי"מ] אני נחל המטהר וכו', מבואר ג"כ מדברי מוהרנ"ת שסובב העיקר על דברי תורתו הק' ובס' המדות באות צדקה, מבואר מעלת יקר הלימוד כי התורה והמעשר והשבת נותנים חיים גשמיים ג"כ.-ועוד הנני לספר אשר ראיתי בבית אבי: איש זקן אשר בימי נעוריו התחיל לנסוע לרבינו ז"ל עם דודו שהיה מאנשי רבינו ז"ל. ודודו שיבח אותו קצת לפני רבינו ז,ל שהוא בר אוריין והתחיל רבינו ז"ל לעוררו על התמדת הלימוד ואמר לו בזה"ל: דיא ליפען זאטלין דיר ניט צו שטיין [כי עדיין הי' סמוך על שולחן חותנו] וגם אמר לו רבינו ז"ל בזה"ל: דיא תורה וועט דיך קוויקען, דיא תורה וועט דיך שטארקען, ועוד כמה וכמה שבחים חשב אז, ובסוף הרים את קולו ואמר לו בזה"ל: דיא תורה-מאכט רייך. וגם מבואר מדברי רבינו ז"ל: לענין הצדיקים יחידי הדורות שקודם ירידת הצדיקים לזה העולם יש ביכולת להיות איש כשר ועובד את ה' גם זולת זה הצדיק ותורתו-ומשבא לזה העולם, אין ביכולת כלל לזכות זולתו וזולת תורתו למה שצריך לזכות, וכפי הנראה מדבריו הק' שזה נמשך מדרכי הש"י בהנהגת העולם, זה לעומת זה.
ובירידת הצדיק הרופא נפשותץ לזה העולם ברפואות ותחבושו"ת יקרות ונפלאות שלא נתגלו עדיין מעולם, נתחדשים כנגד זה מחלות ומכאובים חדשים שלא היו עדיין בעולם ושאין ביכולת לעמוד כלל נגדם אם לא בסגולות ורפואות הצדיק שנתחדשו וירדו כנגדם באלו העתים, והבלתי מתרפא בהם אבדה תקוותו ח"ו.
ולפי כ"ז תבין ותתבונן ברוב ועוצם חיוב והכרח הלימוד בהתורה שבנסתר שזכינו ע,י רבינו ז"ל, כי הן המה התבלין המוכרחים להיצה,ר שבעת הלימוד, שע"ז אמרו חז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין (מס' קידושין דף ל' ע"ב) והעיקר הוא לימוד העיון שבה. כמבואר מדבריו הק' בליקו"א סימן ק"א, שזההוא הלימוד המסוגל להנצל על ידו מהתאוות והמדות רעות.
ובספר המדות אות סוד, מבואר שבעיון עמוק בסודות התורה יכולים לפקוד עקרות ולרפאות חולאת חזק (שגם מזה מובן גודל ועוצם מעלת זה הלימוד) וכאשר נקראים בשם סודות התורה, וכל דברי רשב"י בהזוה"ק והתקונים שנפתחו ויצאו ממקור החכמה דעתיקא סתימאה, וכן גם כל דברי הנחל הנובע משם ע"י רבינו ז"ל, שמחמת זה מבואר מדבריו הק' שגם הקובע לעצמו בכל יום. שיעור הלימוד בספריו הק' לא יסתפק א"ע בשיעור לימוד פשוט. אבל יחלק את העתים, ויוסף לקבוע לעצמו שיעור לימוד העיון בספריו הק'. (כוכבי אור שו"ש י"ח י"ט כ' כ"א סעיף י"ב).
אות ח
מבואר צירופי דברי מהרנ"ת בכתב ובפה [ששמעתי מאבי ז"ל] שברוב הפלאות הסברות דברי רבינו ז"ל שיתגלו בהעברת רוח הטומאה יקוים על ידם מאמר הכתוב כי עין בעין יראו בשוב וכו' והמובן בדברי מורנ"ת בפירוש קריאת הלוחות בשם עדות שגם לעדות נפלא תחשב תורת רבינו ז"ל אשר תעיד על אמתתו ואמתת כל הצדיקים שהי' מעולם בלי הכרח כלל לאותות ומופתים. (שו"ס ביאור הליקוטים מ"ד סעי' י"ד).
אות ט
בדבר המאמרים הפליאים וסותרים זה לזה הנמצאים באגדות חז"ל נראה ומבואר מצירופי דבריו הק' ומשאר ספרי אמת שכמו בדבר ההלכה יש מי שאומר לעובדא ולמעשה בנגלה ובפשיטות דעתינו, ויש מי שדבריו בתכלית ההיפך (כי זה אוסר וזה מתיר), ואעפ"י שגם דבריו דברי אלקים חיים אבל רעם גבורותיו מי יתבונן, כי בפשיטת לתבונתינו ודעתינו שבנגלה אין הלכה כמותו, כן גם באגדות חז"ל יש מי שאומר ומאמריו כנים ונכונים בנגלה ובפשיטות דעתינו.
ויש מי שמאמריו ג"כ כנים ואמתיים ודברי א"ח כנ"ל) אבל לא בפשיטות דעתינו.
גם מבואר מדברי רבינו ז"ל בליק"א סי' ר' שהצדיקים שבזמן הזה הם הצדיקים שהי' בזמנים הקודמים בסוד הגלגול, ובמ"א מבואר מדה"ק שהוא משנת רב נחמן הנזכר בדחז"ל אשר עליו כפלו חז"ל את דבריהם הלכה כרב נחמן והלכה כרב נחמן, ויש ללמוד מדה"ק בירורים וחלטים באגדות חז"ל. (שו"ס מ"ט סעי' ל"א).
אות י
פ"א אמר מוהרנ"ת ז"ל בזה"ל. העיקר מה שהכרתי את רבינו ז"ל היתה משיחותיו הק' אשר בחול (כפי אשר בכמה עתים וימים לא מש מתוך אהלו, ושקד על דלתותיו יום יום, ובהלבשת רבינו ז,ל אור תורתו והודעת גדולתו בשיחותיו הק' אשר בחול, (ונקרא אצלו בשם שיחות חלין). (שו"ס נ' סעי' ל"ד).
אות יא
וכן הבנתי גם מאבי ז"ל שעיקר הכרתו בגדולת ורוממות מורנ"ת ז"ל וידיעותיו שזכה על ידו לידע מגדולת ורוממות רבינו ז"ל, היתה ג"כ ברוב שקידתו על דלתי מוהרנ"ת ז"ל ונסיעותיו התמידיות שני פעמים בכל חודש. שבת א' בביתו בטולטשין ושבת א' בבית מוהרנ"ת ז"ל עם קצת ימים קודם השבת וכן לאחריו, וחוץ נסיעותיו אשר נסע אתו לשמשו לעת זקנתו והנסיעה נתארכה כ"פ הן בקיץ והן בחורף. (שו"ס נ' נ"א סעי' ל"ה).
אות יב
העתקה מספרי כוכבי אור חלק ג' הנקרא בשם חכמה ובינה, ובשינוי לשון קצת, מודעת זאת בדברי האריז"ל אשר יבואר לקמן באות... כי אמנם אשר לא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל הוא בעצמו עוד יקום לגאלינו גם מהגלות הזה, כי משיח הוא משה ומה שהי' הוא בעצמו שיהי' ביתר שאת, (ואם מדברי הא"ח ז"ל לא משמע הכי אבל כבר נודע שכל היראים והחרדים לדבר ה' תפסו בעניינים כאלה לעיקר גדול ועצום, דברי האריז"ל אשר קיבל מפי אליהו זל"ט) כי בא יבא גם בשער החמשים וישיג אותו בשלימות עצום ונשגב עד שלא ירד עוד מאתו (ועל אודות שאחז"ל שלח נא וכו' שאיני גואלם לעתיד הבט נא וראה מה שמובא בשיחות הר"ן בסי' נ"ד בענין גלגולים, ומובא גם בשאר ספרי אמת שאין הנשמה מתגלגלת כמו שהיתה, רק זה הנפש עם זה הרוח וכו') כי בזה תבין שלא סתרו זא"ז מאמרי חז"ל האלה).
ועתה כפי אשר נודע הדבר אשר דיבר רבינו ז"ל בעת שגילה את המאמר שבליקו"ת סי' כ"ח דע שיש חילוקים בין התורות וכו' ומוהרנ"ת ז"ל מעוצם הרגשו בזכות לבבו את עומק נוראות דבריו הק' עד כי בערו בקרבו כלהבת שלהבת ממש לא יכול להתאפק, ונתן את קולו בפני כל הנצבים עליו, אולי כך הוא הפי' מה שאחז"ל אין בן דוד בא אל מהיסח הדעת, היינו שיהי' בעולם ולא ידעו כי כבר הוא, ובביאור יותר שמעתי מאבי ז"ל שאמר בזה"ל מע וועט שמיסען משיח משיח צום סוף האט איז ער. ורבינו ז"ל גילה את עינינו והראה לו כי גם רב נחמן אמר כן, אי מן חיי אנא (בסנהדרין פ' חלק, איתא כגון אנא, אבל כמדומה לי מאשר שמעתי מאבי ז,ל שרבינו ז"ל סיים אז טנא הוא) ועיין בחיי"מ בשיחות השיכים להתורות צדיק שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו וכפי הנראה ומבואר מדבריו הק' בע"פ שאלה הדברים סבבו על רבינו ז"ל בעצמו. ושאעפ"י שנמצא בו גם מנשמת בן דוד הי' העיקר מצד משיח בן יוסף, ושאעפ"י שגם האריז"ל ועוד מיחידי הדורות היו מצד משיח בן יוסף, אבל בו נתקיים מאמר הכתוב (שבשבח הת"ח שנקרא בשם אשת חיל) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. (שו"ס נ"א נ"ב סעי' ל"ו).
אות יג
והנה כבר מובן מדברי מורנ"ת ז,ל היוצאים מדברי רבינו ז"ל המצורפים לדברי הזוה"ק וכתבי האר"י ז"ל שעיקר רעת הגלות ולהיפך יטובת הגאולה הוא ברוחניות להכרת החיים נצחיים בדביקות המוחין בעונג התורה שבנסתר המיוסדת על התורה שבנגלה, ושמחמת זה לא היתה כלל השלמה בגאולתינו ממצרים קודם קבלת התורה וגם אח"כ מקבלתה עכ"פ בנגלה נתקלקל מחמת חטא העגל שלא זכינו אח"כ לקבל את הנסתר שבה (שבזה היינו זוכים לחירות ממלאך המות) וכאשר בארתי מדברי רבינו ז"ל בסי' כ"ב לקו"א חותם בתוך חותם ע"ש. ועתה בירידתינו לזה הגלות האחרון בחורבן בית שני דחמיר לן להשתקע בשער הנון ושבר הים דס"א יותר ויותר הקדים הש"י רפואה למכה, שנתעורר ר' עקיבא בערך עשרה שנים קודם החורבן ללמוד וללמד, (עד שהי' ראוי שנתנתן התורה על ידו), עד שנתייחד בו אח"כ תלמידו רשב"י, שנמצא בו פי שנים ברוחו כי הוא שניתן לו רשו"ת להוציא על פני תבל התורה שבנסתר (שהוא מצד שער הנון דקדושה, כי הי' בו מנשמת משה. ועתה עלה יותר והתפאר בהאידרא... בלשון הכתוב ומשה לא ידע וכו', ואנא ידענא) ואעפ"י שמרוב קלקולי הדורות נסתתרה אח"כ תורתו בעצמה כמה מאות שנים, אבל בכל זאת גמר הש"י להוציאה שנית מתערה והסתרתה, עד שבאה וירזסדה אח"כ נשמתו ברבינו האריז"ל, להתחיל ולגלות יותר תורה שבנסתר (ועיין לקמן).
וזאת אשר העתקתי מספר של"ה מפרשת ואתחנן וז"ל, ומשה עלה אל האלקים שהיא הבינה והשיג אף שער החמשים עכ"ל. ועוד מבואר שם בתחלת הענין מה שמצא כתוב בשם המקובל מהור"ר חיים תלמיד מובהק של האר"י ז"ל... בכל דור בא משה בסוד העיבר... וקודם שחטאו ישראל הי' משה בתכלית השלימות והי' משיג שער החמשים... וכשחטאו ישראל נעלם ממנו וזש"ה לך רד, כנ"ל רד ממנין לך וזהו שאמרו רז,ל נ' שערי בינה נבראו בעולם ונתנו למשה חסר א'. פי' מעקירא כולם נתנו לו ואח"כ חסריהו א' וזהו שכ' ותחסרהו מעט מאלקים... ויעל מערבות מואב אל הר נבו נ' בו, ונכנס הנון בשמו ונעשה נשמה וידוע כי נשמה בבינה... וזה נרמז בפסוק נביאאקים להם מקרב אחיהם... הנה ישכיל עבדי הוא משה והוא משיח, וארז,ל כגואל הראשון כך גואל האחרון, וכן הדור שהולך הוא הדור שבא... ואמר הנה ישכיל וכו' כי המעלות יהיו בהדרגה בתחלה ישכיל ואח"כ ירום ואח"כ ונשאו ואח"כ יגבה וכו' והולך הפסוק ומגלה בתחלה ישכיל ואחו"כ ירום ואח"כ ונשאו ואח"כ יגבה וכו' והולך הפסוק ומגלה מה שיעבור עליו באלו הדורות, עד שבשביל כך ראוי לעלות לכל אותה מעלה ואמר כאשר שממנו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו... ותראו... ועליו מדברת כל הפרשה ואמר מי האמין וכו' וזרוע ה' על מי נגלתה עכ"ל.
והנה בדבר הפסוק הנ"ל המגלה מה שיעבור עליו באלו הדורות, וענין כל הפרשה הנ"ל הסובבת עליו כל אשר יעיין בהם היטב יראה בעיניו שמבואר מהם כל אשר עבר על רבינו ז"ל מענין המריבה והמחלוקת, ולעתיד בהתגלות האמת יאמר כ"א לחבירו מי האמין לשמועתינו וכו'. ויעל יונק לפניו וכשורש מארץ ציה, לא תאר לו, ולא הדר, ונראיהו ולא מראה ונחמד יהי', וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי, וכמסתיר פנים ממנו... ואנחנו חשבנוהו נגוע וכו'. גם אם תוסיף לעיין שם בשל"ה אשר יסובב עליו גם הכתוב שבסוף הפרשה הנ, לוז"ל לכן אחלק לו ברבים: ר"ל שיקח שכר כנגד כולם... ואת עצומים יחלק. פי' הוא יקבל חלקו מהקב"ה ממש, ושאר הצדיקים יקבלו על ידיו, ותראה בעיניך, שיש לבאר שזה זה מאמר רבינו ז"ל שיש לו ניגון לשיר אשר יהי' העוה"ב של כל הצדיקים והחסידים, (ושזה ענין מה שאחז"ל שר לא נאמר אלא ישיר) כי כבר נודע ומובן... שכל שכר המקווה להצדיקים הוא באמצעות הניגון שיתער לעתיד וגם מכל דברי השל"ה הנ"ל ובשם האריז"ל נראה מבואר ג"כ בפירוש הכתוב ולא קם וכו' כ"ל שבכל דור (הולך שהוא דור שבא עד כל הששים רבוא נשמות ישראל) לא נמצא ולא קם עוד בישראל כמשה, אבל הוא בעצמו נתעלה מדור לדור יותר ויותר ממדרגה למדרגה (ואם (חסר).
ואגב אורחא הנני לפרש קצת דברי השל"ה המרכבים בדברי מהרח"ו והאריז"ל בענין השם אלקים הנזכר בהכתוב הנ"ל (ומשה וכו') שהיא הבינה (שנמצא בה נ' שערים כנ"ל) כי זה מבואר מדברי חז"ל בעצמם בענין הכתוב ותחסרהו וכו' אשר פרשו וסבבו את השם אלקים על הבינה (הנחלקת לנון שערים כנ"ל) אשר מזה למדו שנחסר קצת ממשה. (שו"ס נ"ב נ"ג נ"ד סעי' ל"ח).
אות יד
גם כבר כתבתי במ"א שכפי המבואר בדברי האריז"ל שכל שער (הנ' שערים הנ"ל) נחשב ונקרא בשם מוח מיוחד בבניה (והשגה באלקותו ית') אותיות בולטות ומצטרפות בשמו הק': נ'מ'ח'ן' (אותיות הנרגשו"ת במבטא) אורבדרך זה מ'ח' נ'ן' שהנון כפולה כנגדה, ובהתאחדותו עם משה ממילא מבואר שהוא הנ'ש'מ'ה' שבכלליות העולם אשר העיקר שבהם הוא כלליות ישראל והצדיקםי אשר בהם. (שו"ס נ"ה סעי' מ').
אות טו
והנה כבר הבאתי לעיל משיחות רבינו ז"ל (שארח הסיפו"מ) שבגלגולי הנשמות מדור לדור מחליף השי"ת צירופי הנפש רוח ונשמה, שלא היו בצירוף הראשון לבוא באיש אחד כנ"ל כי כאשר תרד הנפש באיש אחד נצטרך לה כרטוח מאיש אחר, וכפי הנרא לעניות דעתי מצירופי דברי רבינו ז"ל בכתב ובפה שאעפ"י שגם רבינו ישראל הבעש"ט זצוק"ל נחשב בין יחידי הדורות כרשב"י והאר"י ז"ל הנ"ל אבל בו נמצא עיקר גדול מנשמת יעקב אבינו, שנקרא אח"כ בשם ישראל, כאשר זכה תחלה בעבודתו להמשיך בעולם נשמת יוסף' ואח"כ נשמת משה' רבינו ע"ה (שאחר כמה דורות נצטרך להם דוד' על ידו פ'ד'ה' ה' את יעקב בפדיון העליון שברעווא דרעווין וגאלו וכו' כי בבנין בית דוד האירו יותר המוחין שביציאת מצרים וקבלת התורה הנ"ל, כן גם עתה שנפשו"ת ישראל מוכנים לקיום הכתוב כי פדה וכו' וגאלו וכו' בגאולה נצחיות הקדים לנו הש"י נשמת ישראל סבא כנ"ל להשמיך בעבודתו ומזרעו הק' נשמת מוהרנ"ן זצוק"ל [בנין מוחין מח נון הנ"ל] המוכרח והעיקר בנשמה הכלליות שבמ'ש'ה' הנ"ל כי תורותיו ומעשיותיות הן הן סתרי תורה ופנימיותו הנמצאים מצד הנון (כאשר הבאתי במק"א) והמוכרחים לגאולתינו הנצחיית. (שו"ס נ"ו סעי' מ"א).
אות טז
הרב ז"ל מטשערין ששמע מאבי אביו הרב ר' אהרן ז"ל מברסלב שנכנס פ"א לרבינו ז,ל ואמר לו (קצת בלשון תוכחה) למה לא תקח את ספרי ותעיין בו היטב עד שיעלה על דעתך איזה קשיא, ואח"כ תוסיף ותעיין בו עד שתבין ותדע את התירוץ שע"ז, וכשמוע הרב את דבריו חזר לביתו ופתח את הספר ליקוטי מוהר"ן והתחיל לעיין בו עד שעלה על דעתו קשיא ופליאה בדבריו, ואח"כ הוסיף ללמוד ולעיין בו עד שעלה על דעתו התירוץ והתשובה שעל הקשיא הזאת. וחזר אח"כ לרבינו ז"ל ואמר לפניו את הקשיא והתירוץ. והוטבו דבריו בעיני רבינו ז"ל ואמר לו אני יודע מאחד שחיבר פירוש על הזוהר ולא ברוח הקודש, ואעפ"כ כיוון אל האמת, (כ"ז שמעתי מאיש אחד ששמע זאת מפי הרב ז"ל מטשערין ובצירוף כ"ז והנ"ל באות י"ב תבין גם כן ברוב ההכרח וחיוב והסגולה שבלימוד העיון אשר בתורתו וגם בפשיטות ולא בדרך דרש. (שו"ס נ"ח סעי' מ"ג).
אות יז
אתפשטותא ואצילת רוח משההוא בכל דור ודור (כמובן בזוה"ק) להמטיר ולהשפיע נפלאות חידות והקדמות יקרות לאורייתא דעתיקא אשר בבואו לשער הנ' יחבר ויאחד זה הנסתר כנ'שמה בגוף הנגלה שבתורה (מהקדמה לספר ביאור הליקוטים).
אות יח
בדבר השגותיו והודעתיו ברוממות הצדיק ותורתו. סובב כוונתו על יחידי הדורות (כרשב"י והאריז"ל) (ובעיקר לא יהי' כוונתו ברובם ככולם זולת על משה משיח בעצמו שאנו מחכים אליו. (באה"ל בהק' כלל ט').
אות יט
כלל החמשה עשר: מה שנודע בחכמתו העמוקות אשר להסברתם מוכרח לחלק ולהפירד, את החכמה וההמצאה לחלקים ואברים, ואחד באחד יוגשו וישולבו בחיוב והכרח זה לזה. ולפעמים גם בחלק אחד כנחסר ונאבד אין ביכולת להביט ולראות את המטרה והמכוון אשר בה. ומרגלא בפומא דאינשי, שאין להראות להסכל והכסיל את המלאכה והעבודה הנחלקה ובלתי נשלמה, כי בתכלית ההיפוך ימלא את פיו בשחוק ולצון מהעובד ומשתדל בה. ואולם תורת משה שבחכמת האין סוף בעצמו ית' אשר אין סוף ותכלית להסיבובים והצמצומים [הנחשבים כעין אברים וחלקים הנ"ל] המוכרחים להסברתה והבאתה בלב המוגבלים והגופניים, נחשבים ועומדים כנגדה, גם החכמים והמשכילים שבהם. כעין הסכל והכסיל הנ"ל, אשר בתכלית ההיפך נשפלה ובלתי נחשבה כלל בעיניהם, ובאמונה לבד שי ביכולת לבא ולכנוס בסיבוביה ובצמצומיה וגם כפי האמונה בדברי הרופאים ועצותיהם להשמר ולרפא את המוח והדעת מיום ליום, ומשנה לשנה. כן זוכים לעשו"ת ולקיים את דבריהם, עד שיזריח גם עליהם אור הדעת הבלתי נודע להם בתחלה. ואם גם ע"ז מרגלא בפומא באינשי: שבסיבת הכוזבים ושקרים אין מאמינים גם לאיש האמת. אבל בסיבת השני הפכים בנושא חאד, שנחשב לדעתו ית', הבאת דעתו האין סוף בלב המוגבל (בהעדר התרופה ועצותיו הנ"ל) אין שום יכולת ואפשרות בענין אחר (ותרופה כלל באופן אחר).
אות כ
על אודות ההסבה הנ"ל בכלל החמשה עשר יש להאריך קצת כי יכולת ההסברה ללמד ולהביא בלב כל אשר זולתו את התבונה העמוקה נוראה ועצומה לאין ערך כי כפי עומק המושג וקוצר המשיג כן מוכרח כנגדו לסבב בהקדמות וסיבובים להמשיך במשלים ולחלק מערכת התבונה לחלקים ואיברים ולבלי להוציאם שלא כסדר וגם להפסיק וליתן רווח בין כל ענין וענין ומרוב שינויי הדיעות (כשינויי תמונותיהם) קשה וכבד באין ערך לכוין ולברר בעצתו מה שמוכרח בכ"ז כפי האדם והזמן גם כאשרא ידובר פנים אל פנים שנמצא יכולת להמסביר להבין בכל עיכוב ומניעה שנמצא למוח השומע מלהבין לקבל את דבריו ואולם חכמת האומות רב ועצום התורפה והתועלת לדעת השומע מרוב תבערת הלב לתאות הכבוד (או העושר שנמצא על ידה כי הלב והמוח שבכל איש ואיש מקושרים ומשולבים זה לזה.
אבל בתלכית ההיפך לחכמות התורה הבלתי מסכמת לתאוות הנ"ל נכפל וניתוסף למניעת המוח הנ"ל גם מניעת הלב להדיח ולרחק מאתה וכמאמר הכתוב לקנות חכמה ולב אין. ועכ"פ בחכמה הנגלה והמוגבלה שבה אין דור יתום ונמצא גם עתה מאחינו ב"י רבים ועצומים המופלגים וחריפים בחכמתה. אבל לא כן בחכמה הנסתרה והפנימית שבה אשר מצידה ובסיבתה ארוכה מארץ מדה ורחבה לאין ערך וגבול כלל, נחל נובע ושוטף ממקום החכמה נקודה העליונה לנקודה התחתונה פלא יועץ בעצותיו ותקנותיו העמוקות להשקות ולמלאות כל הארץ בחכמה ודעה את ה', ותורתו כמים לים מכסים ועד אשר יאיר ויופיע נהי כעוטיה ונחשב כעדים זוממין ואלפי אלפים ק"ו לעוללים ומלוכלכים כמונו גם אם זכינו להבדל ולהתרחק מהטועים והתועים [בחשך ואפילה לבל יראו ויביטו מרחוק באור צדיקים אשר כאור נוגה הולך ואור] אבל להסבירם ולהאירם על פני תבל אין לנו לא תבונהולא עצות וכל אשר הרביתי לחקור ולדרוש באיזה סדר ובאיזה אופן להציעם ולהוציאם לזולתי לא עלתה בידי מאומה ובתכלית ההיפוך ונתוסף ונתרבה אצלי מחמת זה כמה דילוגים ומחוקים ושינויים ולא סדרתים (וגם לפעמים באתי מחמת זה בארוכה וכפל דברים) עד כי לא רבים יחכמו לבוא על ידם להמכוון אשר סבבתי עליו, אבל בכל זה אמרתי ויהי מה ארוצה ואביא גם מנחת דלי דלותי, כי גם שערה דשערה, מהברקת האור שמגיע מאתה לא' מני אלף ג"כ כדאי וכדאי הכ"ד.
נואם ה'מ'ב'א'ר והמבוער מבינת אדם: שפל ונבזה ולא בלשון ענוה אברהן בן ותלמיד לאבי ומורי רבי נחמן ז"ל.
אות כא
הנה אמרתי להאריך קצת בדברי רוממות תורתו הק', כי האמנם אשר הנסתרות לה' אלקינו לית מחשבה תפיסה כלל, בעומק כוונתו הק' והנוראה בכל דיבור ודיבור (עיין בס' חיי"מ בסיפור מעלת תורתו באות כ' שנראה שם מדבריו הק' שכמו שספר מעשיותיו הן תורות כן תורותיו הם מעשיות כי לפעמים הלביש השגותיו הנוראות בסיפורי מעשיות כדי לעורר מהשינה ומשאר טעמיו הנוראים.
ולפעמים הלביש את השגותיו בהתגלות התורה כדי שיהיה לנו איזה תפיסה בהם.
[ועיין בלק"ה או"ח הל' ק"ש של ערבית ה"ד באות ב' ובאות ג' עיי"ש]. אבל מי יפאר ומי יהדר אחת מני אלף וגם מהנגלות לנו ולבנינו שבדבריו הק', גם המעיין היטב מתחלה ועד סוף בעניני המקראות ומאמרי חז"ל המובאים בהם יראה עפ"י רוב שהם מתבארים ומתפרשים לאסמכתות דבריו הק' בכמה טעמים וענינים שאינם מוזכרים שם כלל כי אינם מוזכרים רק כמאן דמחוי במחוג שהקורא יבין מעצמו רמיזותיו הק', אם ישים כל לבו ונפשו עליהם וכמובן קצת מזה להבקי בספרי לק"ה ובס' פרפראות לחכמה שיצא בסמוך. כי כל תיבה ותיבה שיצא מפיו הק' של אדמו,ר ז,ל או מפרי עטו הק' כלם היו בפלס ומשקל גדול ונורא כפי הנגלה לו ברוב השגתו העצומה. וכ"פ גם אחר שכתב את התורה ונתנה להעתיקה מחק אז באמצע איזה תיבות אעפ"י שהיו נצרכים מאד להענין וזולתם אין מבינים כ,כ פירוש דבריו הק' אעפי"כ לא הביט על זה, כמובא אחר התורה שאלו את ריב"ק ליקו"א סי' נ"ז עי"ש. וכן במה שמביא לפעמים איזה דבר בדרך משל המעיין שם היטב יראה בעיניו שהי' לו כוונה ודיוק גדול במה שתפס רק את הדבר הזה למשל ולדוגמא (כאשר יבואר בהכרך הזה) כאשר אציג לפניך לדוגמא מה שמונח עתה בזכרוני בסי' ד' אות ה' שכתב שם ועונותיו של אדם הן על עצמותיו וכו' וכל עבירה יש לה איזה צירף אותיות, וכשעובר איזה עבירה אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו. ועי"ז מכניס בחי' הדיבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטומאה, היינו שמכניס בחי' מלכות שהוא בחי' דבר א' לדור הוא מכניס אותה בתוך העכו"ם ונותן להם ממשלה. למשל אם עבר על דיבור של הלאו לא ייה לך, אזי מחרבי וכו', ע"ש. לכאורה נראה שעפ"י פשוט אין בזה שום כונה מה שתפס את השמל בזה הלאו, אבל כשתתבונן במה שכתוב שם למעלה, שמה שנקראים ע"ז שלהם בשם אלהים כי יונקים מבחי' מלכות הנקרא אלקים וכו', וע"י וודוי דברים שעי"ז מעלה בחי' המלכות בחי' אלקים מביניהם, עי"ז בעצמו הוא זוכה שגם באלקים יהלל דבר ולברך על כל הדברים הטוב והמטיב. וגם במה שכתוב שם בסוף וז"פ אנכי ה' א' פי' הן ה' הן א' תבין שכל זאת אנכי היינו כולו הטוב והמטיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו', כי עי"ז עולה מתוכם מלכות דקדושה ע"ש היטב. וגם כאן בהלאו הזה תתבונן ותדקדק היטב כי ??? מה שבהלאו הזה מבואר לא יהי' לך אלהים אחרים אף גם ידוע ומובא בספרי אמת שהלאו הזה הוא מקור כל הלאוין שבתורה, והוא כולל את כולם והעשה של אנכי הוא הכולל והמקור מהעשין שבתורה ובכ"ז ותראה בעיניך גם עפ"י פשוט שבדיוק גדולת המשל מהלאו הזה אשר מהמשל הזה בעצמו מבואר ביותר שכשעוברים על איזה לאו אז מכניסים המלכות בתוך הטומאה ונותן להם ממשלה כי הלא גם ע,י כל לאו ולאו שהוא עובר-הוא עובר על לא יהיה לך אלהים אחרים שזה בעצמם (ע"א שלהם) הוא בחי' ממשלתם ויניקתם מהמלכות דק' כאשר כפל למעלה, וכן להיפך כשמקיימים איזה מ"ע הכלולה בהעשה של אנכי וכו' אזי אדרבא מחבר שברי עצמותיו ומעלה מלכות דקדושה מביניהם וזוכה לדעת שכל מאורותיו הם לטובתו ולברך על כולם הטוב והמטיב.
גם בדברי אלה תבין ביותר מה שמובא שם אח"כ באות ז' עיי"ש כ' ע'' כל הנ"ל ממילא מובן שכשעשו ישראל את העגל ועברו על הלאו הזה בעצמו של לא יהי' לך וכו' וגם עשו ההיפך מהעשה של אנכי וכו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי אז אמרו על העגל אלה וכו' אשר העלוך מארץ מצרים אז בוודאי נשפל ביותר ויותר המלכות ע,י העון והעבירו עי"ז ביותר חמת מלכו של עולם להשליט עליהם המלאכי מות (כי בעת קבלת התורה שאחזו במדרגה כזו עד ששמעו מפי הגבורה אניכ ולא יהי' לך אז נאמר עי"ז אני אמרתי אלקים אתם אבל בעשותם את העגל נאמר ע"ז אכן כאדם תמותן שהחזיר השליטה והמלכות להמלאך המות כמ"ש בהתורה אבל עכ"ז איש' חכם' יכפרנה'. גם בעון הזה כמשה רבינו שהתחלל ע"ז ואמר אם תשא חטאתם וכו' ע"ש היטב באות ז' ויונעם לך לעד). וכן בסי' ל"ג אות ד' מובא שם וזה בחי' תרי"ג מצות וכו' צמצם את אלהותו באלו המצות למשל ששיער בדעתו מצות תפילין וכו'. גם בזה נראה לכאורה שאין בזה שום דיוק מה שתפס למשל מצות תפילין כי הנה באמת גם שאר המצות הם צמצומים לאלקותו.
וכן בסי' ל"ד אות ד' מובא שם כי רצונו של השי"ת יהיו כך וכו'. למשל מצות תפילין. ונראה לכאורה גם בזה שאין בזה שום דיוק כלל. אבל הבט נא וראה אחר כמה דפים בסוף סי' ל"ח מובא שם השני תורות האלה בין התורות שחשב שם שהן סוד כוונת תפילין ובזה נראה לעינים שיהיה לו כונה נוראה ועצומה במה שתפס בהם את המשל ממות תפילין, וכמו בכל המקומות בספרו הק' תדקדק בהם היטב, ותראה פלאי פלאות עד אין שיעור וערך... נאום המבאר הנ"ל.
השמטות לגדולת תורותיו ומעשיותיו הקדושים עי' בה"ל סימן ח' אות ל"ה ל"ו ס"ו ס"ז ס"ח. שם דף כ"א סעי' ל"ז.
עי' שם סימן י"א דף ל"ג ל"ד.
עי' שם סימן י"ג דף לד,ל"ה.
עי' שם סימן ט"ו דף ל"ו.
עי' שם סימן י"ז דף ל"ו ל"ז.
עי' שם סימן כ' דף מ"א. ובהשמטות ובדף מ"ב, מ"ד ד"ה ובתחלת הימים.
עי' שם סי' כ"ב מפתח י"ט כ"א כ"ז ועיין בסי' ס"ז. ועיין על התורה ל' ידיעה כ"ד ושם דף ס"א: ובדבר המתחיל תורת ה' תמימה ועי' סי' נ"ד אות ד' ו' י"ז י"ח כ"ה ובסי' ס"א אות י' ט"ו ט"ז י"ז י"ח מ"ח מ"ט ס"א ס"ז ובסי' ע"ד ובסי' רפ"ב. ובלק"ת סי' ע"א סעי' ג' ד' ה' ו' ז' כ"ד ל"א ל"ז ובסי' קנ"ה.
ועי' קונטרס לקוטי מוהר"ן ח"ג עמוד י"ט ט"ו תפילות מר"א ז"ל.
ועי' כוכבי אור עמוד מ' מ"א מ"ד סעי' ה' ז' ח' ט' עמוד ע"ח סעי' מ"יח עמוד פ"ג סעי' ס"ד ובשיחות וסיפורים סעי' י"ז י"ח י"ט.
סימן ג
גדולת מעשיותיו הק' כמו בדבר הפרצופים ופ]עולותיהם הנזכרים בכתבי האר"י ז"ל איך לדעתנו המגושמה שום תפיסה כלל ואעפ"כ כנים ואמתיים כל דבריו בלי שום דופי ח"ו, כן גבוה מעל גבוה נמצאים עולמות למעלה מעולמות [רוחניות ונעלמות שאין לדעתנו שום תפיסה בהם כלל] בפעולות והנהגות ומעשיות נפלאות שגם מהם בעצמם נשתלשלים כל הפעולות והנהגות ומעשיות נפלאות שגם מהם בעצמם נשתלשלים כל הפעולות והמעשים הנמצאים בזה העולם הגשמי רק שבסבת ההשתלשלות מעולם לעולם נאחזים היכלי התמורות להמיר ולהחליף כל פעולה וכל מעשה, ובתמורות וילופים שונים מדור לדור, ובדרך כלל אמת ונכון כל דיבור ודיבור שיצא מפי רבינו ז"ל בסיפור המעשיות, [למשל כשמספר שפ"א הי' מלך וכו'] אעפ"י שבאמת לית מחשבה תפיסה בהם כלל כו', כ"ז שמעתי והבנתי מדברי מורנ"ת ז"ל בע"פ וגם בכתב מובא קצת מענין זה, שכל מעשה נעשה במקום שנעשה (שו"ס מ"ג סעי' כ"ה).
כל הנזכר בס' שיחות וסיפורים אודות סגולת הקריאה בדברי רבינו ז"ל סובבים גם על המעשיות ובאופן אחר יותר (שו"ס כרך ו' א').
הקדמה לקצת רמזים במעשיות שבספר הספו"מ: הוא מה שכתבתי לעיל בכרך שני אות כ"ה, שהבנתי מדברי מורנ"ת ז"ל שכל מעשה נעשה במקום שנעשה, ושהם נמשכים ונשתלשלים גם כל המעשיות שבתורה נביאים וכתובים ושבהשתלשלותם באמצעות היכל התמורות נימורים ונחלפים מעולם לעולם בשינוים שונים (שו"ס שם).
הנה שמעתי ביום אתמול עשירי בשבת (יאצ"ט הצ' רש"ש) שסיפר מהור"ר אברהם נ"י בשם מוה"ר זלמן הרב ממעדוודווקא בשם הרהה"ג ר' נחמן הרב מטשעהרין ז"ל כי פ"א שאל אותו אדם שיתן להבינו בפשיטות ובשכל אנושי מהו פשט הכתוב בפ' ויצא (כ"ח ט"ז) ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי הלא בוודאי ידע יעקב אע"ה כי שכינת ה' וכבודו מלא כל הארץ ואין מקום פנוי ממנו ומה ידע עתה ולא ידע קודם לזה.
והשיב לו כי הנה אחז"ל בגמרא ברכות דף י' ע"א הני ה' ברכי נפשי כנגד מי כנגד הקב"ה וכנגד הנשמה מה הקב"ה מלא כל העולם אף הנשמה מלאה כל הגוף פי' המהרש"א ז"ל כי האדם נקרא עולם קטן בכל עניניו והיינו גופו של אדם, והנשמה שבגוף שהיא רוחניות היא כנגד הקב"ה בדמיון האחד דמה הקב"ה מלא כל העולם כש"כ מלא כלהארץ כבודו אף הנשמה מלאה כל הגוף שהוא כנגד העולם וכו'. והנה ידוע כי אינו דומה החיות שבאדם שבאצבעות הרגלים או שבמקום העקביים להחיות שבאברים הפנימים וכמחז"ל חתך מכאן וחי' וכו'. כי אם נחתך במקום נמוך ומגושם יותר אז עוד יוכל לחיות מה שאין כן בהלב או כדומה שש םעיקר חיותו ואם חסר ח"ו שם כל שהוא אינו יכול לחיות ח"ו כי עיקר החיות הוא בלב ושם משכן הרוח. ועוד חיות היותר גבוה הוא בראש במוח כי שם משכן הנשמה ואם יש איזה חסרון או כאב באיזה מקום בגוף מרגיש תיכף המוח שמלובש בכל הגוף, ושיוצאים משם צנורות לכל הגוף ואעפי"כ עיקר החיות היא רק בהמוח וציורא דגופא כציורא דמשכנא (עי' תי"ז ת"י דף כ"ז) וציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית (בלק"ת סי' ד') ושם (סי' ב') כי בביהמ"ק הי' ציורא דעובדא דבראשית וציורא דג"ע ע"כ המשיך הי"ת שם קדושתו והשרה שם שכינתו ית' דהיינו כביכול כמו הנשמה ששורה בגוף האדם ועיקר החיות בהמוח. וכן בבהמ"ק שכתוב והיו עיני ולבי שם כל הימים כמו שעיקר חיות האדם תלוי בלב ובמוח ששניהם נגד תפילין של ראש, ותש"י, שהם תש"ר כנגד בין העינים כמובא בלק"ת סי' מ' כי תפילין הם בחי' מוחין ונכנסים לפנים ובוקעים בעינים ומזה נעשה השגחת הי"ת כביכול שעי"ז נעשה קדושת אר"י בחי' אוירא דא"י מחכים כי עינים ע"ש החכמה נאמר וכתיב תמיטד עיני ה' אל' בה. ותפלין של יד הם כנגד הלב וזהו כנגד בחי' תפילין של יד הקב"ה בביתו כי יש ד' במקום הזה וכמובא בספר שערי אורה, יש בחי' חכמה, הוי' בחי' בינה, אם הוא בניקוד אלקים, נמצא יש ה' הם בחי' חכמה ובינה לבא. והנה ס"ת אכן' יש' ה' במקום' הוא אותיות נ'ש'מ'ה'. וידוע כי נשמה מבינה. והנה התגלות השכינה היתה שם בבנין שלמה המלך ע,ה שזכה לבנות ביהמ"ק והק"ה ושם היו הכרובים והי' מדבר מ'בין ש'ני ה'כרובים ר"ת משה וכן ס"ת של יש' ה' במקום' כי בקה,ק השרה ה' שכינתו ומשם יצא הדיבור לכל הנביאים. וע"כ נקרא ירושלים גיא חזיון שלכ הנביאים מקבלים משם נבואתם ואם לא חטא שלמה המע"ה הי' יכול לזכות לנבואת משה רבינו ע"ה, שידבר עמו ה' פנים אל פנים כמו עם מרע"ה, ובפרט שמובא בזוה,ק שהי' דומה למרע"ה ולמשיח שהי' יכול לדון בלי עדים כי אם ברוח הקדש, רק מרע"ה זכה לואתה תחזה לדון בראי', ושלמה המע"ה לדון בשמיעה, ככתוב ולב שומע, ומשיח צדקינו יזכה לדון בריח ככתוב והריחו ביראת ה'.
והנה ידוע חכמה בחי' ראי', ובינה בחי' לב שמע והם תרין רעין דלא מתפרשין, ואולי ע"כ נאמר בשלמה המע"ה חזית (בחי' ואתה תחזה) איש מהיר במלאכתו שהי' מהיר במלאכת ביהמ"ק, וע"כ זכה לדעת בחי' ביהמ"ק כמו המלכים משה ומשיח, וזה לפני מלכים יתיצב (משלי כ"ב), כי ריח של משיח צדקינו כנגד דעת כידוע ושלשתן חכמה בינה דעת הם כנגד ג' ראשונות שהם חשובים כאחד, ובהם נבנה המשכן וביהמ"ק.
והנה גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, ובמיתתם נקראים חיים. וע"כ דבר גדול הוא להשתטח על קברי צדיקים ולמדים אנו מכלב בן פונה וקבר רחל וקבר מרע"ה כמאמר חז"ל (עיין בהקדמת תיקון הכללי) וכביכול כן השכינה לא זזה מכותל המערבי לנצח כי גם כשהמקדש שוממים בקדושתם הם עומדים לעדי עד כי הי' בנין עדי עד בענין זה וכביכול כמו צדיקים שהם חיים וקיימים לעדי עד.
וע"כ הוא דבר גדול מאד לילך גם בזמה"ז לכותל המערבי שהשכינה שם הוא (ואדרבה יותר חשוב מזמן שביהמ"ק הי' קיים כמובא בספרים) והנכנס למקדש בזה"ז חייב כרת, וארז"ל בברכות דף ס"ב ע"ב אמר רב ביבי אריב"ל כל הרוקק בהר הבית בזה הזמן כאילו רוקק בבת עינו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א' ט') ע"כ שם גם היום עיקר החיות והשראת השכינה לנצח כמשכן הנמשה במוח והרוח בלב, וע"כ בזוה"ק תשא כתוב ירושלים לבא דכל עלמא (דברו על לב ירושלים) והיא באמצע כל העולם כמ ושהלב באמצע הגוף, וכן הוא נקרא ראש עפרות תבל כי כן הוא ראש כל העולם כראש האדם שהמוח והנשמה הוא שם וע"כ כתוב נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה כי ממלמעלה מעולמות הרוחניים נמשכו בהשתלשלות כל העולמות עד העולמות הגשמיים, וע"כ כביכול כמו עיני ה' ולבו בחי' נשמתו ורוחו שם הם, כן זוכים בני ישראל בני ה' להשתלשל להם משם הנמשה והרוח, וע"כ אוירא דאר"י מחכים מוח כל אדם ולבו. ה' יזכנו לבנין ביהמ"ק בב"א ומובא בגמ' א"י גבוה מכל הארצות וירושלים והר הבית גבוה מכל א"י וככתוב וקמת ועלית אל המקום וכו' וכמו שהראש הוא גבוה מכל הגוף ומובא כן בסה"ק כי עיקר העלי' שהיא גבוה מהכל נאמר על מעלצתה ברוחניות וע"כ היא במעלה כמעלת הראש מכל הגוף האדם. (וע"י תיקון גדול לפגם הברית כמובא בלק"ת סי' ק"ט והעיקר בקה"ק ששם נכנס הכה"ג ביוה"כ שהוא המתקן כל השס"ה ימים שהוא בחי' תיקון הברית כמובא בלק"ה, וגם בזה"ז עדיין עיני ה' ולבו שם כל הימים והשכינה לא זזה מכותל המערבי הק' לנצח כמאחז"ל. והוא תיקון גדול גם בזמן הזה לילך לשם, ותיקון לפגם הברית כמובא בזוה,ק ח"ב כי הצדיק דר אצל כותל המערבי תובב"א).
וכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה וכן כל מה שיש בארץ יש בשמים וכן מהעולם העשי' לעולם היצירה וכן לעולם הבריאה עד להעולם אצילות ולמעלה גבוה מעל גבוה שרשי האצילות, ומשם סיפר אדמו"ר ז,ל סיפורי מעשיותיו ונמשך בהשתלשלות משם בשורש שהוא ברוחניות עד למטה שנעשה המעשה בעולם הזה ונתלבש שם השגות אורייתא דעתיקא סתימאה שיגלה לעתיד לבא משיח צדקינו כי רוחו רוח אלקים מרחפת על אנפי אורייתא ובעוה"ר הוצרך להתלבש ולהוריד א"ע למטה למטה למקומינו ולספר הדברים בלשון חול בל"א שמדברין בינינו שע"ז איתמר והוא מחולל מפשעינו כמובא בלק"א סימן קי"ח וכתוב שם שהדברים של החידוש של צדיק הדור הם בעצמם בחי' משיח כי רוחו מרחף ע"פ המים היינו התורה והיינו רוח פיו רוח ממללא וכו'.(קונטסר לק"מ ח"ג כ"ו-כ"ח סעיף י"ג).
פ"א אמר מוהרנ,ת זצוק"ל שבתחלת התקרבותו לרבינו זצוק"ל אם לא היה רואה אצל רבינו זצוק"ל מנורות של כסף (זילבערנע לייכטער) לא היה מתקרב (במובא בחיי מוהר"ן שזה מה שהאנשים כשרים מלובשים וכו' כי אפי' השי"ת כשרצה ליתן לנו התורה הלביש א"ע בסיפורי מעשיות כי כל ספר בראשית וכו' ע"ש). (אבינה ברזל כ"ב סעי' ט"ז באמצע).
כלל הראשון: הוא המסלה הנ"ל [בהקדמת מורנ"ת] אשר בה סולל וסבב בכל ספרו הק', כי מבלבד הנסתר והדרש שנמצא במאמריו הק' בעשרם ממקום אחר, וממאמר אחד לחבירו [וכ"פ נראה שגם עצם המאמר הוא כעין חידה והלבשה נפלאה להשגתו, כעין הלבשת השגתו בסיפורי מעשיותיו] עוד גם בבואם בסוג הנגלה, נכונים ונפלאים הם בחכמה ובתבונה הרישא והסיפא והמציעתא שבכל מאמר וענין מפרשים ומבארים זה לזה [הוא הפלאתו לבאר בדבריו מזה על זה בהפלאות שונות ובכל מאמר וענין, מניה וביה כי היא לימוד הנגלה אשר הוכן בהם להיות שוים לכל נפש, מלבד הנסתרות והדרושים שנמצא בהם ממאמר א' לחבירו]. (אעפ"י שגם עצם שבהם הואאור הנסתר דאתקרי רזא ברזי וסתרי תורתינו הק' אבל עוד נסתר לנסתר גבוה מעל גבוה וכו'). (כלל א', מהקדמת ביאור הליקוטים).
סימן ד
מעשה א' מאבידת בת מלך
במעשה א' מאבידת הבת מלך כבר כתבתי קצת רמזים בביאור המאמר שבליק"א סי' ס' (פתח ר"ש) ועי"ש.
אות א
במה שכתב על אודות אברהם ויצחק שבמקומות שלא הי' שם יראות (כמ"ש אמרתי רק אין יראת וכו') הרגישו זאת ע"י שהתחילו להרגיש לפי ערך גודל קדושתם יופי הנשים (מביא ע"ז) הכתוב שאמר אברהם לשרה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את [שנמצא ע"ז ברש"י ובפירושים שונים] כי מלשו הנה נא ידעתי משמע שעד הנה לא ידא [כי גם ירידתו למצרים היתה (כמו ירידתו) לפלשתים בסיבת הכנעת הקליפות והמשכת היראה ושניהם בסוג הנ"ל ליתן בזה את האמור בזה].
אות ב
בהשלשה דברים המוכרחים ויוצאים להמשכת היראה [תיקוני עתיק שבסיפו"מ והתעוררות השינה ופקידת עקרות] מבאר יתר בהשתלשלותה בזה לשלשה קוין מורא שמים בחב"ד [שנמצא בתיקוני (עתיק) הנ"ל כמובא בפרפראות לחכמה] ומורא הרב [שבתמידים הגונים הנתעוררים על ידו בהתעוררות השינה] ומורא אב ואם [של הבנים הנולדים בפחד יצחק שבפקידה הנ"ל] ואמנם כן שגם בכל לימודי הרב [שבו (הע') שנים והע' פנים] נצמחים ונגדלים משרשם שהם השנים קדמוניות הנ"ל להיות נתגלה עי"ז הג' קוי (היראה) אבל בוודאי העיקר הוא ע,י הרב והזקן שבכוחו להפוך כל הירידות לעליות דייקא בהתיקוני עתיק וחב"ד של השנים קדמוניות שממשיך ומאיר משם בלבושים שונים להתלמידים היורדים הנ,ל להעלות גם אותם מירידתם (ונפילתם) ממילא נשלם יותר מוראו שמים שבחב"ד וגם התלמידים דייקא ע,י שזה זמן רב שהיו אלמים (וחרשים) מלימודי התורה של הע' פנים, עכשיו כשיוצא מהם הדיבור של תורתם ולימודם הוא יוצא (בכוחות) וגבורות יתירות כמוב"פ. ועי"ז ממילא נשלם יותר מורא רבם שבלימודיהם האלה, וגם עכ"ז נהפך לתיקון גם הקלקול מעיכוב ההולדה שהי' עד הנה מחמת עיכוב הדיבור [כי כל ההולדה הוא ע"י כח הדיבור כמובן לקמן בפנים בענין זיווג הנשיקין שקודם לזיווג הגופני] ודייקא ע,י שהיו מחמת זה עקרות בהמשך הזמן והדמים והגבורות נעצרו. נתגלה עתה ביותר בחי' הפחד והיראה בהבנים הגונים במורא שלהם הוא מורא אב ואם כנ"ל.
אות ג'
שבביאורו להכתוב חיהו [ופירש"י עוררהו] להתעורר השכל והחכמה מהשינה מבאר יותר במה שכתב תחלה על אודות התDKU< השל והחכמה שהיא אשר תחי', וגם מבאר במה שכתב על אודות השינה שהיא [זלע"ז] בחי' השינה באדמת עפר לגמרי ח"ו.
~אות ד'
בדבר המעשיות שהזכיר בהתורה הזאת יש לבאר קצת [מהנראה מדברי מורנ"ת ז"ל שכל מעשה היתה במקום שהיתה] כפי המובן ומבואר בדרך כלל מספרי התיקונים וזוה"ק [ודברי האריז"ל שמבאר בהם] שהארץ וכל אשר עליה בפרטי פרטיות [קומת העולם והנפש והשנה שבה] מצוינים ומסומנים לפרטי פרטיות צבא השמים [הרוחניים והשכליים ממדות ואותיות התורה] שבעולם העליון שעלי' נשתלשל מאתו בבריאתו והנהגתו מתחילה ועד סוף ושכן גם הם כסימנים ורמזים יחשבו לפרטי צבא השמים [הרוחניים והשכליים ממדות ואותיות התורה] שבעולם העליון שעלי' נשתלשל מאתו בבריאתו והנהגתו מתחילה ועד סוף ושכן גם הם כסימנים ורמזים יחשבו לפרטי צבא הרוחניים והשכליים שבשמי השמים והעולם העליון יותר וכן למעלה עד מספר השבעי שבגוף פני התורה ועד גבורת הדרת פני הזקן שקנה ועלה גם בשרשיהם שבשנים הקדמוניות והעליונות מהם כנ"ל, אבל בתהלכותם וירידת השתלשלותם נחלפים ונשתנים מאד משנה לשנה ומקומה לקומה ומפנים לפנים, ובסיבת ההשתוות והמשכת הגשמיות והפשיטות מהרוחניות יש לפרש בכל היכולת כל דיבור (ודיבור) שבסיפורי התורה והמעשיות הנ"ל בפירוש הפשוט וכנראה ונמצא מעין זה גם בפני קומת האדם שנמשכים משם כנ"ל. [שהם נשתלשלים ונמשכים זמ"ז מדור לדור] שאעפ"י שנשתנים למשונים זה מזה בתמונותיהם ובדעותיהם וכו' נמצא בכ"ז השתוות זל"ז [ברמ"ח איברים ושס"ה גידים] וכן מבואר מכותלי דבריו הק' בכמה מעשיות שדיבר אחריהם (בפירוש) הכתובים שיוצא מהם אבל מחמת שבכ"ז קשה למצוא בהמעשיות את הפירוש הפשוט ונראה מחמת זה דברי (קרוע) ראשון דרוש גם בהתורה שמורכבת בה הבדלתי והפרשתי אותה והצגתי אותה לבדה [בתחילת הכרך].