אור ברסלב
ספר חיי העולם הבא ספר חיי העולם הבא

ספר חיי העולם הבא· רבי אברהם אבולעפיה

ספר חיי העולם הבא

רבי אברהם אבולעפיה

אמר הצעיר אברהם הרואה באלפי יהודא. באתי באלה הדברים הנאמרים באמת, להזהיר כל באי שער הספר הזה, שאל יבהל (ירוץ) ברוחו לבא בכל עת אל הקודש, עד שיטהר מחשבתו מהבלי הזמן, וינקה עצמו מהגאוה והכעס, כי היא הקליפה המונעת מלכנוס לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וצריך לו להשפיל את עצמו מלפני כל אדם, שומע חרפתו וסובל. ויהיה כוונתו לשם שמים. ויהיה רחמיו אפילו על שונאיו שלו, כשאינו שונא המקום. ויהיה נדיב לבב, ונכאה רוח. ויבזה תאוות השררה וכבוד, ותאוות מאכלים רעים ותאוות נשים, ויהיה אוהב האמת ושונא השקר, ויהיה צנוע, ויבקש כבוד אנשי החכמה. ועיקר כוונתו יהיה לשם החכמה האמיתית, ולא יהיה עסקו בחכמה הזאת להתגאות ח"ו. יהיה תמיד תפילתו לאל, יישר צעדיו לבל ימוט ימין ושמאל מן האמת:

שנית באתי כמזהיר, שאל יטעה ח"ו לא באות ולא בנקודה, שנאמר "כי ישרים דרכי השם צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם". ומי שיודע זה הספר כראוי לעומקו, הוא אהוב למעלה ונחמד למטה, ונוחל שני עולמות עוה"ז ועוה"ב, שנאמר "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא". כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו. והשם ברחמיו יאיר עינינו בתורתו, אמן:

יהה היה והה:

רבון עולמים יהי רצון מלפניך להיכלל בזה הספר עליונים ותחתונים ושישתכח כל אחד ואחד בלימודו בין בכתוב ובין בדיבור בכח ואמיץ שמך הגדול והנורא והמיוחד ובכל כח הויו"ת בזהיר משמך הגדול יהוה ובכל שמות וכינויין דיליה דכולהו יזהירו עיניה הכי יהי כולהון עליונין ותחתונים באזכרים בההוא ספר זהירין משמך ומההויותו דיליה כזוהר דנהיר ברקיע ותן נא רשות לכל מאן דאדכר בספר הזה בכח ואמיץ שמך לאזדמנא מיד ביה בהרף עין לגלאה ביה כל חד וחד מילין יקירין ורזין גניזין קמי שכינתא באיהי יחידא בגלותא לאנהרא משמך מזה הספר ולאתחבר עמך בדא החיבור ולאתקשרא שכינתך בך בכמה (קידושין) קישוטין לקיים בה וראיתיה לזכורי ברית עולם אמן סלה נצח ועד:

בעזרת שוכן רומה אתחיל לכתוב הקדמה:

שלח יד ברואה. להשיג נבואה. אך ברוח נכאה. תחיה כמו רש:

מרומים תעיין. מלב תם תזיין. ובשיר שתה יין. עסיסיו במדרש:

היה שש בזקנה. בהוד זיו שכינה. וצורת לבנה. בגט זה תגורש:

משול על יסודות. והגד עתידות. ודבר בחידות. כחכם וחרש:

פרי לב בצלמו. בך יה בעצמו. ביוד הא חותמו. ונטע ונשרש:

וגוף עוז מצורע. היצר שמו רע. מזוהם בזרע. ונקפא ונקרש:

רצונו להמית. הויה מרומית. ויעץ בתהמית. ורצח וירש:

שאל צור דתו. אשר על עצתו. מבקש המיתו. וחקר ודרש:

יצוחצח לשון צח. בפיך שח ונצח. והרג ורצח. ושקט וחרש:

המון עם תחיה. בשם י"ה תהיה מדלג כאריה. בכל עיר ומגרש:

והוד הבחירה. תגלה בתורה. וכח וגבורה. בחכמה יפורש:

הרוג גוף מפולש. כאפר וחלש. ברכב ע"ב משולש. בשם המפורש:

פירוש השם המפורש ושמו חיי העולם הבא וסוד מספר אותיות ירו של ים:

והוא פירוש שם בן מ"ב אותיות. וגם שם בן מ"ב אותיות, הוא פירוש שם בן י"ב אותיות. וגם שם בן י"ב אותיות, הוא פירוש שם בן ד' אותיות, אשר הוא השורש והעיקר, ואלו כולם הם הפירושים עליו, להודיע סוד יחודו יתברך. וזה השם שהוא בן ד' אותיות הוא לבדו שם המיוחד, ושאר שמות הם כולם (פארותיו) פירותיו, אשר כולם מתבארים עליו. וכל שם ושם מאלו השמות הוא קדוש ומקודש. ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מידותיו, ודבורו בנחת עם הבריות. וכל היודעו והזהיר בו ומשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. וכן משפט שאר השמות הקדושים כולם, כי אין הכוונה בכולם אלא להשיג בם שלש מעלות הנקראים אצלנו "שלש סעודות" הנודעות מסוד שלש היום היום היום, שנאמר "ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה". וסוד המן הוא המים, והטל יורד, והמן עליו, והוא שכבת הטל. ובו עתיד הקב"ה להחיות המתים, כי החיים יודעים שימותו, והמתים אינם יודעים מאומה. וכל השמות הנזכרים יפורשו בספר הזה בעזרת האל, כל אחד כפי מה שהוא בקבלות אמיתיות תוריות:

ואמנם נפרש תחילה השם הארוך לפי רוב אותיותיו, והסוד הכללי בו והפרטי הנולד ממנו. והוא שם בן ע"ב אותיות, שנאמר עליו "הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם" (שמות י"ט). וכן נאמר על השם הזה, "זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור" (שמות ג'). והרמז על זה "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (שמות י"ט). והנה סודו, שם הדברי, והם דברי השם, כי ידבר הוא יר"ו, והאלהים הוא יהו"ה מלא. והתרגום מעיד ואומר, "ומן קדם יי מתעני ליה בקול". והנה בקול של משה, וכן הוא קול השם כקול האדם המדבר, כי התשובה והמענה על שאלת הנביא השואל הוא שווה. בקול דממה דקה בתחילה, ומתגברת והולכת תמיד, כמו שהתבאר בסוד הנבואות:

נבחר השם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב (משלי כ"ב). מגדל עז שם יהו"ה, בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי י"ח):

(סליק ההקדמה):

אמיתות האמונה הישראלית היא, שהשי"ת ב"ה ברא הכל והוציאו מאין ליש, כשגזרה ידיעת חכמתו ית"ש ברצונו הקדום התמידי, אשר לא ישתנה בשום פנים מאופני השינוי, ולא יתרבה בשום ריבוי. אבל בריותיו הרבה על כל פנים, והוא לבדו בלתי ריבוי כלל. ואמנם יחודו חזק מאוד לציירו בשום ציור אצלנו, כי אין בכל ברואיו בעליונים ובתחתונים מי שיוכל להשיג אמיתת יחודו, וקל וחומר שלא יוכל האדם לדעת מהות עצמו ית"ש. אבל תכלית השגת הנביאים והחכמים והפילוסופים, להרחיק ממנו ית"ש כל המידות הגופניות המדומות, הנחשבות בתחילת הדעת בכח הדמיון המתעה השכל האנושי, והמבריחו מכל השגה אמיתית:

והנה כל הנביאים והחכמים וגם הפילוסופים, ביארו מהות ציור הדמיונות ותכלית השגתם, ואמרו שהציור הדמיוני הוא גופני מאד. ומפני זה לא יוכל לצייר דבר מן הדברים המושכלים, כי אם בשתפו עם השגותיו צורות גשמיות. ועל כן אפילו הנביא בעת השיגו הדיבור הנבואי הנשפע מהשם ית' באמצעות השכל הפועל, על פי צירופי האותיות הנחשבות בלבבות, אי אפשר שלא יצייר מה שהשיג בצורות גוף מדבר בדבור עם הנביא, מפני מציאות כח המדמה שבו. אבל הנביא יודע באמת שזה הגוף המתדמה לו בהשגתו בעת הנבואה, אין לו מציאות גופני כלל, אבל הוא דבר שכלי כולו רוחני, והתגשם אצלו בעת השגתו, מפני היות הנביא גוף המשכיל האמת בשכלו הרוחני, היוצא לפועל בעת ההיא:

וידוע שאנחנו עדת ישראל קהל ה', יודעים באמת שהשם ית' אינו גוף ולא כח בגוף, וגם לא יתגשם לעולם. אבל שפעו בורא אמצעי אחד גופני, והוא מלאך בעת נבואת הנביא. גם מלאכי ה' העליונים שהם השכליים הנפרדים מכל חומר המיוחסים לרוחניים, וגם נפשות חסידי האומות, ונפשות צדיקי ישראל אינם גופים ולא כוחות בגופים, אבל הם כולם שכליים נפרדים לבד. ונפש כל איש ואיש ממנו הזוכה לחיי העולם הבא היא משגת עצמה, ומשגת כל הנפשות כולן, כי היא דבר אחד עימן מצד עצם הוייתם. ומכרת השכל הפועל בה, אשר הוא הסיבה הראשונה הקרובה לקיומה ולמציאותה. ויודעת השכלים הנפרדים כולם במציאותם, ומשכלת מציאות הבורא ית"ש וית' אשר ברא הכל לכבודו, אבל אינה משגת ומכרת ומציירת דבר גופני כלל. וגם אינה יכולה להכיל בעצמה מהסיבה הראשונה העליונה כי אם מציאות לבד, אבל מהות לא. וגם משאר שכליים של מעלה ממנה אינה משגת מהם כי אם מציאות לבד, אבל משגת גם כן הבדל מעלות מציאות השכליים זה מזה ומשגת הבדל מעלות מציאות כל נפש זו מזו ויודעת שכל נפש שהשיגה יותר מחברתה נהנית מזיו השכינה יותר מחברתה ושמחתה גם כן שמחת הנאה שאין חברתה יכולה להשיג שמחת הנאתה ולא תענוגה. ולפיכך נאמר בקבלה שהקב"ה עושה לכל צדיק וצדיק חופה הראויה לו ונותן לו הגמול הראוי לו לפי מעשיו:

והמעשה הגדול שבכל המעשים הוא לעשות נפשות בסוד "ואת הנפש אשר עשו בחרן", כי כן השם עשה את האדם ישר בדמות אלהים עשה אותו. וזה המעשה הוא אצלנו תכלית המעשים הטובים כולם, ועל כן חייב כל משכיל לעשות נפשות יותר ממה שהוא חייב לעשות גופים, שגם חיוב עשיית הגופים אין תכליתו כי אם לעשות נשמות. ובכך ידמה האדם לעושיהו שכן אמר הנביא ע"ה על עניין מעשה השם, "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" (ישעיה נז'). וע"כ חייב כל משכיל אשר השיג דבר מהשגות השכליות למסור מהם קבלה אמיתית כפי מה שהשיג וכפי כוחו למי שיראה לו שהוא מכין עצמו בהכנה הראויה להבין לזה ולא יהיה מקנא במקובלים אשר הם ראויים לקבל שכן אמרו רז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו:

וגם ראוי למשכיל לשמור לעצמו במסירת הקבלה האלוהית שימסרם מעט מעט כדי שלא יתבלבל השומע בהם כי סתרי עריות וסתרי בראשית וסתרי מרכבה שהם חכמת האלוהות הם ענינים עליונים מאד:

ואמנם סתרי בראשית שהם חכמת הטבע וסתרי מרכבה שהם חכמת אלהים שניהם אלוהים ואין כל דעת ודעת מן הדעת האנושית שיכולה להשיגם וע"כ ראוי להסתירם מן ההמון הנמשך אחר מחשבי הזמן כי אי אפשר להשיגם אלא אחר לימוד רב והשתדלות חזקה בחכמה ועיון גדול בספרים והתבודדות רבה עם אנשי האמת והיפרדות מאנשי התאוות השקריות. וכשימצא איש דורש החכמה ראוי גם כן למוסרה לו ולא יעזבנה האדם למות עמו במותו אבל ישפיענה על זולתו כפי יכולתו בכתב או בעל פה:

ואמנם סתרי עריות הם ענייניים תוריים, והפילוסופים לא השיגום כלל באשר הם, וגם לא קראום בשם זה. אבל התורה האמיתית המשלמת כל חסר הודיענו דבר זה. ואעפ"י שגם הם דברים כוללים ראשית ומרכבה, הנה נודע לנו סודם בפרט בתורה, מסוד אדם וחוה, שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה, שהם ראשית והתחלה לכל מעשה בראשית. וכן אדם הראשון כדמיון הצורה, וחוה אשתו הברואה מצלעו כדמיון החומר, שהוא אמר עליה "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת", ולא אמר כי ממני לקחה זאת. אבל באומרו מאיש הורה על אדם שנקרא איש. ועל כן נאמר על קין, הנולד משני הנמצאים הראשונים שבמין האנושי, "קניתי איש את ה'". וכן כתוב "גם בני אדם גם בני איש". ועוד נקראו בני אדם בני אנוש, וגם כל אחד ממנו נקרא אדם ונקרא איש ונקרא אנוש כמו שאמר, "מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו" (תהילים קמד'). ונאמר, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהילים ה'). הנה התבאר מהכתובים סוד שם אדם ושם איש ושם אנוש שכל אחד מהם הוא שם למין ולאיש. ודע כי איש בלשון יון הוא אחד ותרגום איש הוא אנ"ש ואחד בלשון יון אנ"ש איש גם הם אנ"ש הכל אחד ונקראו בתורה אדם וחוה בשם אחד שנאמר "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם":

וסתרי עריות הם ביאת נחש על חוה שהוא הנואף והוא המטיל בה זוהמא. וישראל שעמדו לפני הר סיני פסקה זוהמתן גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. וזהו העניין הגדול הנכבד אינו צריך פירוש כי הוא מבואר למשכילים כי התורה היא סיבת חיי העולם הבא כאומרנו בברכה האחרונה (על התורה) "וחיי עולם נטע בתוכנו" וגם מזה יתבאר סוד "ויטע" השם אלהים גן בעדן מקדם" וגם סוד עץ החיים ועץ הדעת הנטועים בגן והתורה האמיתית היא סיבת הפסקת זוהמת הנחש ממנו ממש. והנה נאמר במדרש כיון שנבראת אשה נברא שט"ן עמהם ונאמר עוד שס"א אשר הוא השט"ן הוא הרוכב על הנחש והוא המשיא את האשה ושיעורו בשיעור גלם שהוא גמל נושא משא כבד והוא דבר מפתה הכח השכלי האנושי טרם צאתו לפועל ומונעו מהשגת האמת עד שיהיה האדם נמשך אחרי ההבל ויהבל וישוב לתוהו ובוהו שהוא החושך וההבל כי בהבל בא ובחשך שמו יכסה:

אמנם המשכיל האמת אשר הוא האדם באמת לא יתפתה אחרי דעת האשה המפותה מהנחש הנושך והורג בסם המות שבפיהו אבל ימשיך תמיד אחרי מצות השם ית' ב"ה המשפיע עליו השכל ויאכל מה שמחיהו ולא יאכל מה שימיתהו ויכיר עץ החיים הנטוע בתוך הגן הנטועה בעדן על פי ה' אלהי"ם מקדם והנה עץ החיים הוא חיי העצם הקדמון והם חיי מעלה ומטה וסודו כח דן העולם והמשל ידוע. אבל גימ' שלו אותיות הקודש וכן נאמר על התורה "עץ חיים הוא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" בגימ' ישראל שאין אומה מחזקת בתורה כמונו וסוד ישראל שכל הפועל והוא בגימ' רואה ואינו נראה אבל מאשר בגימ' המצות כלומר שהם תומכי התורה והמצוה וכן כתיב "התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם", "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר". וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת הלהט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. ומן הגן תכיר הארבעה נהרות היוצאים מהנהר המיוחד היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. והנה אתה רואה בו סוד הגן הוא דבר שבו צומחין כל מיני צמח וסוד צמח (השדה) דעהו מן צמח צדיק ומן מצמיח ישועה והצמח מורה על חידוש עניין חדש מתגלגל בחידושיו כאילנות המצמיחות שתולדותי הן פירות חדשים וחידושן בכל שנה ושנה כן שכלי בני אדם הם כצמח המתחדש בעולם והגוף כגן שהוא בעל הצמחים והנפש עדן שהיא בעלת התענוגים והגוף נטוע בה והסוד גן עדן, עד נגן שהנבואה שורה על פי עבד נגן והיה כנגן המנגן באלישע. ואמנם גן בעדן מקדם סודו יורה לך אמיתות השם המפורש הזה:

זה השם המפורש הוא ראשית לכל השמות והתחלה לכל הנבראים בשם העליונים והתחתונים וסוד זכר ונקבה בראם אדם וחוה שם בן ארבעה אותיות יהו"ה, חיי העולם הבא. זה השם הנכבד והנורא הוא מודיע לנו מציאות העצם הנקרא סיבה ראשונה לכל נמצא אשר הוא מחויב המציאות בבחינת עצמו ומאמיתיות חיוב מציאותו הנמצא לכל נברא בחכמתו וברצונו כשגזרה חכמת רצונו יתעלה וממנו נגזר ג"כ שם בן י"ב אותיות זה רצה לומר י"ב תיבות. וזהו צירופו:

אלה השמות התחייבו לפי צירופם מן השם המיוחד ושרש ידיעת הוראתם מתבאר מן השמות אשר נכתב אחר זה וזהו שם של מ"ב אותיות והוא קדוש ומקודש והוא נודע מצירופו ויוצא מן פסוק ראשון שבתורה והוא מן ב' של בראשית עד ב' של בוהו וידוע שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה וב"ש וזהו מופת תוריי מושכל למקובלים. וזהו צירופו:

זה השם המפורש שם ע"ב יוצא מן הפסוק ויסע ישר ומן פסוק ויבא הפוך ומן פסוק ויט ישר וסימנך יה"י אור וסודו אור בגימ' העולם כולו:

וזהו צירופו הראשון מג' פסוקים ויסע, ויבא, ויט, ר"ת מן השמות הוא ישר מן ויסע. אמצע אמצע אותיות מהשמות הוא הפוך מן ויבא סופי תיבות מהשמות הוא ישר מן ויבא ויט וזהו הנה לך זה השם המפורש כתוב מפורש ומצורף כראוי והוא הצירוף הראשון וממנו יוצא בד' זוויותיו שם המתחיל מדתו ואחריו מהוה ואחריו המין ומגלגוליו יוצאים מפלאות תמים דעים. והיודע לגלגלו (כשעה) כשורה על כל הפנים רוח הקודש לובשתו או שפע חכמה נשפע עליו להורות לשכלו אמיתות המציאות (פתאום). אבל צריך שיהיה המגלגל חכם ומבין מדעתו ומפני שאם מוסרים לו ראשי תיבות פרקים מן השמים שיבין הוא סוף הכוונה וירגיש במעט רמז כי טבע האדם שמבין מה שישכילהו במשלים ובשיתוף שמות ובצירוף אותיות בנוטריקון ובגימטריאות כולה:

וזהו הצירוף היוצא מארבע זויות, הוא נ"ד שמות:

א. מדתו יוצא מם' של מומ ד' של דמב ת' של כהת ו' של והו:

ב. מהוה יוצא מם של דמב ה' של כהת ו' של מום הא של והו:

ד. המין יוצא הא של הזי מם של הקם יוד של מחי נון של נמם:

ה. מחזק יוצא מם של נמם ח' של מחי ז' של הזי ק' של הקם:

ו. המים יוצא הא של הקם מם של מחי יוד של הזי מם של נמם:

ג. בכמו יוצא ב' של דמב כ' של כהת מם של מום ו' של והו:

ז. איים יוצא א' של ארא יוד של ילי יוד של היי מ' של מנק:

ח. ילוו יוצא יוד של פוי למד של לאו ו' של והו ו' של חהו:

ט. אהוה יוצא א' של לאו ה' של חהו ו' של פוי ה' של והו:

י. וחפו יוצא ו של לאו ח' של חהו פ' של פוי ו' של והו:

כו. וחיי יוצא ו' של לוו ח' של החש יוד של נית י' של והו:

כא. לעטי יוצא למד של ללה עין של איע טית של סיט יוד של יבמ:

כד. ימחו יוצא יוד של יהה מ' של מבה ח' של הרח ו' של לאו:

כז. שנוי יוצא ש' של החש נ' של נית ו' של לוו יוד של ייי:

לא. מהלב יוצא מ' של מיכ ה' של האא למד של עשל ב' של לכב:

לב. שכרו יוצא ש' של עשל כ' של לכב ריש של ירת ו' של וול:

לה. אורי יוצא א' של האא ו' של אומ ריש של ערי יוד של מיכ:

לג. אעלב יוצא א' של האא ע' של עשל למד של לכד כ' של מיכ:

לד. יומי יוצא יוד של ערי ו' של וול מם של אום יוד של ירת:

לו. אתעל יוצא א' של אומ ת' של ירת עין של ערי למד של וול:

יג. אייו יוצא א' של אלד יוד של ייל יוד של הרי ו' של ענו:

יא. כלני יוצא כ' של אכא למד של ילי נון של מנק יוד של היי:

יד. לנרי יוצא למד של אלד נון של ענו ריש של הרי יוד של ייל:

טז. הכדה יוצא הא של מלה כ' של כלי דלת של דני ה' של מבה:

טז. ללבן יוצא למד של כלי למד של מלה בית של מבה נון של דני:

יב. הקיא יוצא הא של היי ק' של מנק יוד של ילי א' של אכא:

טו. לדעה יוצא למד של ייל דלת של אלד עין של ענו ה' של הרי:

יח. מימי יוצא מם של מלה יוד של דני מם של מבה יוד של כלי:

כח. הנהר יוצא ה' של מיה נון של נתה ה' של ההה ריש של ושר:

כט. ישתה יוצא יוד של מיה שין של ושר ת' של נתה הא של ההה:

יט. מסאה יוצא מ' של יבמ ס' של סיט א' של איע ה' של ללה:

ל. מהוה יוצא מ' של מיה ה' של נתה ו' של ושר ה' של ההה:

כ. יבלי יוצא י' של איע ב' של יבמ ל' של ללה י' של סיט:

כב. ההלה יוצא ה' של מבה ה' של יהה ל' של לאו ה' של הרח:

כג. הבאר יוצא ה' של יהה ב' של מבה א' של לאו ר' של הרח:

כה. התלי יוצא ה' של החש ת' של נית ל' של לוו י' של ייי:

מט. ואדע יוצא ו' של כוק א' של אני ד' של מנד ע' של חעמ:

לז. שישע יוצא ש' של שאה י' של ריי ש' של מהש ע' של עלמ:

מ. החיל יוצא ה' של ראה ח' של חבו י' של ילה ל' של סאל:

מו. אפעכ יוצא א' של ננא פ' של פהל ע' של עממ כ' של נלכ:

מג. מהלב יוצא מ' של מצר ה' של ההע ל' של יזל ב' של ומב:

לח. אלהי יוצא א' של שאה ל' של עלם ה' של מהש י' של ריי:

מז. נאלם יוצא נ' של ננא א' של סאל ל' של ילה מ' של עממ:

מא. הלזה יוצא ה' של פהל ל' של נלכ ז' של יזל ה' של ההע:

מד. מצבא יוצא מ' של ומב צ' של מצר ב' של חבו א' של ראה:

לט. מרום יוצא מ' של עלם ר' של ראה ו' של חבו מ' של מהש:

מה. רמנו יוצא ר' של מצר מ' של עממ נ' של ננא ו' של ומב:

מח. לעין יוצא ל' של פהל ע' של ההע י' של יזל ן' של נלכ:

מב. הסהר יוצא ה' של שאה סמך של סאל ה' של ילה ריש של ריי:

נ. מעכל יוצא מ' של חעמ ע' של רהע כ' של כוק ל' של להח:

נב. חנקן יוצא ח' של חעמ נ' של אני ק' של כוק נ' של מנד:

נג. החיה יוצא ה' של רהמ ח' של יחו י' של ייז ה' של להח:

נא. חמרי יוצא ח' של להח מ' של מנד ר' של רהמ י' של אני:

נד. זיוי יוצא ז' של ייז י' של ייז ו' של יחו י' של יחו:

דע כי אלה השמות כולם המצורפים פה בפירוש הסודות של ע"ב אותיות אלה, מהם יושג למתנבאים חיי עולם הבא, ועל כן נקרא ספר הזה - חיי עולם הבא:

והנה נודע בקבלה נבואית אלוהית תוריית, שבעת שהחכם המשכיל מצרפם, תשפע עליו רוח הקודש. וזה לך האות, בעיונך באותיות הקדושות האלה באמת ובאמונה, ובצרפך אמנם מה שבראש עם הסוף והסוף עם הראש ראש עם תוך והתוך עם ראש והסוף עם התוך והתוך עם הסוף וכן כולם לפי זה הדרך יגלגל כל אות פנים ואחור בניגונים רבים (פי' עם הנקודות). ויתחיל בנחת וימהר עוד וירגיל עצמו עד שיהיה בקי מאוד בחילופי הצירופים זה בזה וצריך לו ג"כ שיהיה בקי מאוד בסתרי תורה ובחכמתם כדי שיכיר מה שיבוא לו בגלגלי הצירוף ויתעורר לבו בחושבו הציור השכלי האלוהי הנבואי. ותחילת מה שיעלה לו מן הצירוף בהתבודדותו תתחדש עליו פחד ורעדה ויעמדו שערות ראשו ויזדעזעו אבריו אח"כ אם יזכה תעבור עליו רוח אלהים חיים ונחה עליו רוח השם רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' וידמה לו כאילו משוח כל גופו מראשו עד רגליו בשמן המשחה ויהיה משרת ה' ושלוחו ויקרא מלאך האלהי"ם ויכונה שמו כשם רבו והוא שד"י אשר כינוהו מטטרו"ן שר הפנים:

נשלמה המערכה הזאת של זה השם המפורש והזכרת אותיותיו תבוא אחריה מערכה זאת:

זאת המערכה מתגלגלת בעיגול ומתולדות פירותיה נשרשים שורשים של אילני גן עדן ונצמח בתוכם עץ החיים ועל כן תדע כי המערכה המובנת אכתבנה עגולה בהזכרתם סתר והוא סוף תוך ראש:

וממערכת ה' הנכבד הזו תדע עיקר השפע הרוחני והשכלי הנבואי האלוהי הנשפע עלינו:

אלה הם המערכות השם המפורש ודרכיו ומהלכיו ומהלך אותיותיו לפי סוד צירופיו ולפי עניין הזכרת כל אות ואות מכל בית ובית מט' אותיות הבית ואלה הם דרכי הבנת העניינים הנולדים ממנו לכל פועל הנפעל מכוחו בשינוי חלקי טבעו הדברים הנבראים בו וזה דרך הזכרתו בניקוד אותיותיו ובניגונם כל דבר ודבר על בוריו:

דע בני הנה כל בר ישראל הירא את השם חייב להזכירו לכבודו וכל היודע זה השם המפורש ומשמרו בקדושה ובטהרה לכבוד השי"ת ב"ה לבדו ואז נוחל שני עולמות ועליו נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ויראו ממך" (דברים כח'). אבל צריך להיזהר מאוד (בעת ההזכרה) שלא ישנה אות או נקודה ממקומה כי ישתנה האבר הנברא באות ההיא ממקום בריאתה מגווייתך כפי מה שתשמע:

דע כי יש באדם ג' עניינים נבראים בג' אמות אמ"ש מצורפות עם יה"ו והם מלאכי אש ורוח ומים והנה ראש נברא מאש בג' צורות של אש כנגד טא"ק אש. ובטן ממים בג' צורות כנגד סע"ד מים. וגויה מרוח כנגד תמ"ד רוח. והאש כף חובה והמים כף זכות והרוח מכריע בינתיים. ומידה של מעלה קשה ושל מטה רפה וכן הפכי המידות כפי הקבלה ויודעך לגלגל חכמת מידות השם:

הזהר בני מאוד מאד כאשר הזהירוך אבותיך מן האש שלא תשרף ומן המים שלא תטבע ומן הרוח שלא תזיקך שלא תשמש בתגא וכל המשתמש בשם המפורש לצורך מצרכי עצמו עובר על מצות ה' כי ראוי לשמש לכבודו ית"ש לבד כמו שנאמר כל הנקרא בשמי לכבודי יצרתי וכו' ועל זה הודיע השם לנביאיו עניין שמו בשלשה דרכי בריאות ואלה הם השמים והארץ והאדם ודע כי הנכבד במין האדם הוא איש הישראלי כי חלק ה' עמו. והנכבד בישראל הוא הלוי. והנכבד בלויים הוא הכהן והנכבד בכוהנים הוא המשיח:

והמשיח הוא הכהן הגדול מאחיו והוא היודע את השם ומברך בו את ישראל בשם המפורש ככתבו במקדש ובכינויו במדינה על פי הקבלה והדרך האלוהית הזאת של השם הכתובה והמצורפת בעשרה צירופים חמש כנגד חמש וכל דרך ודרך מורה על שם המפורש כולו שלם ואמנם הדרכים החמשה יוצאים מן החמשה וחמשה מהם מובנים. אבל הם נזכרים בניקוד אחד בלתי מובן כפי מה שהם מנוקדים וצריך הרוצה להזכירו לשמור פיו מטעות בשום אות מאותיותיו פן יבא ח"ו לידי סכנה מתוך טעותו כפי מה שאכתוב בעיגולים על דרך פירוש:

דע בני שהשם הנכבד והנורא הזה הוא שם ע"ב אותיות כלומר בכל פסוק ופסוק מן הג' פסוקים שבו ע"ב אותיות הנה א"כ עולים כולם יחד רי"ו אותיות וסודם הוא בהר ה' יראה וזו פירוש העניין הסוד הזה ה ר י ה ו ה ה' פעמים ריש ה' פ' יוד ה' פ' ויו עולה הכל אנכי פי' אלף נכ"י אנכ"י כך כתוב בגיליון אח"כ והנה הכל ה'' פעמים ירו שלם ואלה הם ה'' מובנים עיגולים הפוכים עיגול זה צריך להיות לצד חוץ והחיצון לצד פנים הרי אנכי אנכי כפול שהם עשר מערכות לשם יר"ו:

ועל כן נקראת עיר הקודש ירושלם רמז לי' הנחסר מן השם ירו שלם בעבור י' מערכות אלו שהם מתגלגלים פה והנה יוד פעמים רי"ו סודם בצלם וסופי תיבות של סתר אשר בגלגל הסובב שסודם סו"ף תו"ך רא"ש לפי צירופם הם שפך על זה רמזה התורה באמרה "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האד"ם" (בראשית ט') מ"ה האד"ם וזה כולו הוא מפני שנדע באמת שאם אדם מזכיר השם באות החקיקה בכל אבר ואבר מהאברים הנחלקים בגופו תענהו האות:

ואם היה מזכיר את האות וטועה ח"ו בקריאת האות המולך על האבר ההוא אשר בראש האדם הקורא ח"ו היה נתק האבר ההוא ומחליף מקומו ומשנה טבעו מיד והיה נתק (ס"א נתן) בו צורה אחרת והיה האדם בעדו בעל מום ועל כן נחתם שם וה"ו במלת מו"ם כדי להיזהר בזוכרו וגם סוד אלהי"ם אשר הוא דיין על זה עניין האלהו"ת הנכבד והנורא ועל כן תזכור אותם אלא אחר היותך בקי בהם מאוד מאד בצירוף האותיות ובכל דרכיו האלוהיים:

וזאת הדרך המעולה היא בתחילתה מעוטה בשפע ואח"כ עוד מתגברת ועולה ומשפיעה באיש רוח הקודש ופועלת באיש שפע נכבד מן הראשון ועולה ומתעלה עוד ומביאה באיש רוח נבואה ואמנם מי שתיפרד נשמתו ממנו בעת ההזכרה ימות בנשיקה ועל זה אמרו, רבי עקיבא יצא נשמתו באחד כמו נפשי יצאה בדברו ועל זה נאמר "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזריך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרך" (דברים לג'):

זה השם המתפרש (ס"א המתפשט) מן המערכה השנית אשר כתבנו וכבר הוציאנו מן הפסוקים ויסע ויבא ויט שם והו ילי ומן והו ילי מצורף יצא האל והז יוו וצרפהו שם האל והז ויצא מתוך צירופו היו אום ממנו יצא עוד שם הוד מהל ליו וממנו יוצא עוד שם הול ויב וממנו יצא עוד שם סלה ווז כהו וממנו יוצא עוד שם סמא לעפ וממנו יצא עוד שם סמר אלי הוה שסודו מסר לנו יהו"ה וכל מי שהוא מקובל מכח השפע ידע כי זאת הקבלה אליהו מסרה לנו:

והנה תדע באמת כי יציאת הצירופים האלה מן השם הנכבד היא אצלנו קבלה הנבואית שממנה תדבק הנפש בשם וקבלת היציאה היא להיותה נשפעת זו מזו והנשפע ממנה נקרא רוח הקודש כשהוא חזק ועוד עולה למעלת הנבואה והצירוף יוצא כך מן ויסע יוצא והו ומן והו יוצא האל ומן האל יוצא היו ומן היו יוצא הוד ומן הוד יוצא הול ומן הול יוצא סלה ומן סלה יוצא סמא ומן סמא יוצא סמר ודע אותם בדעתך אלה כולם וקל עליך לדעת שאר הקבלה כולה:

ואמנם דרך יציאת אלה צירופים הוא שצריך לקחת תחילה שלשה פסוקים ולהפוך האמצעי לאחור והשנים ישרים וזהו דרכם קח ו' של ויסע ה' של הלילה שהוא סוף פסוק של ויבא וו' של וי"ט ותעשה משלשתן שם והו וכן כולם עד ששם הסוף שהוא מום ודע כי שם השני הוא יוצא מתוך שלשה שמות מצורפים והם הראשון והו והתשיעי הזי ובשבעה עשר שהוא לאו ואז יהיה שלשתן בצירוף האלוה זיוו וכן כולם בסדר הזה הם יוצאים שלשתן תמיד בצירוף:

ודרכינו זו הידועה שהרוצה להוציא שמות אלה צריך שיכתוב שם הראשון שהוא והי ילי סיט עלם מהש ללה אכא כהת שהם שמונה שמות בשורה אחת בכתב אחד מרובע ויבדל בין שם לשם הבדל כשיעור שני שמות וכן בשנית ובשלישית ואח"כ עוד יבדיל בין השלש שורות הראשונות לשלש שורות השניות כשיעור ששורה אחת ויותר וכן יעשה מן השלש שורות השניות עד השלש השלישית עוד שיהיה ברוחב שמונה שמונה שמות בכל שורה ושורה ממנו:

וכן תעשה בדרך השני שאתה רוצה להוציא כי תיקח שם השני שיצא לך מצורף מן והו הזי לאו שהוא ידוע מצירופי האלוה זיוו כמו שנכתוב בעיגול ותחלקהו ג"כ לשלשה חלקים וכתבהו בשורה הראשונה בתחילתה האל ובשנית ג"כ בתחילתה תתחיל מן והז והשלישית תתחיל מן יוו ואח"כ יבא לך השם השני לשם האל אשר תכתוב אחריו ברוחב שם כלל ואחריו יבא שם וטל ואחריו יבא מעל ועוד להז ועוד ללב ועוד המל ועוד הכח והתשיעי הוא שם והז:

וכל הדרכים המתגלגלים לפי זו הדרך הנזכרת מתגלגלת משלשה שמות לשלשה שמות וכן כולם מראש עד סוף בגלגל ומפני שעתיד אני לכתוב בעזהי"ת ב"ה בעיגול איני צריך להגיד לך יותר מכללי הצירוף אם מבין אתה ויש לך קבלה תבין דרכי הקבלה כולן לעומקן בהיותך משתדל להשיג השם ע"כ העיגולים בציור הנקודים (ס"א אפשר שהם העיגולים של תוך תוכי בלי ניקודים):

זאת הדרך היא המובנת בגלגול משלש צירופה והיא הדרך הנבחרת המודיעה סוד העולם והאדם וסוד הזיו הנשפע מהשכל העליון האלוהי עלינו שבו נשיג השכל הפועל בנו הנקרא זיו השכינה:

והנה תדע כי זו הדרך בעצמה היא אשר אכתבנה בעיגולה וממנה תבין גלגול כולה לפי כוונת זה הפירוש ומכאן צריך שתשים לבך לצירופים האלה שמהם תבין סודות כל השמות הנה תדע שהנביאים כולם לא יתכן להם שיתנבאו בלתי מחשבה שכליות ודרך הנבואה היא הדרך המעולה מכל המעלות האנושיות ומזה הספר תבין כל דרכי הנבואה איכותם ומהותם ואמיתות מציאותם ועל זה צריך שאביא לך הפירוש הנכבד של שם המפורש כאשר הוא מיוחד ומבואר ומפורש עד שלא תתהפך בדבר מאמיתותו וגם צריך שאפרש לך ג"כ העניינים הנולדים מידיעת עניינו והם ידיעת השם בכל מה שאפשר לנו לדעת ולפרשם בכתב והשגחתו בבני אדם איך הוא בעולם הזה ומה הוא בעולם הבא:

וצריך להודיעך ג"כ באיזה דרך תמצא אמיתות העניין כולו כאשר הוא ותכיר ממנו התכלית האחרון שבעבורו נבראת והדרך העליונה מהדרכים כולם היא דרך הצירוף להגיע למדריגת הנביאים ואם אתה מכלל אוהבי החכמה התוריית באמת צריך אתה להשתדל עד שתכיר ממנו אמיתות מציאות האדם ומהותו מתוך ספרי החכמה הטבעית כגון ספר היצירה וספר התמונה או מספרי הפילוסופים האמיתיים שהם ישראלים ומקובלים מהאמת שהם מדברי רז"ל וצריך אח"כ שתעיין בסודות המרכבה ובסתרי תורה:

אין ספק כי החכמה האלוהית גזרה בחיוב אמיתות מציאות האדם מפני שנחתם בו כל המציאות להיותו נמצא בשלוש צורות חלוקות זו מזו באמיתות מציאותם כאשר המציאות כולה נחלקת לשלשה חלקים הנמצאים הנקראים שלש עולמות והם עולים האדם השפל הנברא מחמר התחתון והוא מהזך שבו והוא טיפת הזרע והורכב מד' יסודות כאחד והנה הוא גולם בלי שום צורה חיה והוצרך לתת בו צורה נפשית מעולם האמצעי ואחר זה תדע מהות הנפשות ומהות הגוף וצורך עוד האדם הזה:

לפי החכמה האלוהית לתת שפע שכלי אלוהי על הנפש לגומלה ולהענישה על כל מעשה הגוף המתנהג ממנה וגם על הבנתה בעניינים המושכלים כולם להבינה מה שאפשר להבינה לפי טבעה אחרי רדפה ההשגה בבחירה תגמול גמול עליון אלוהי עליה ואם בהיפך תהפוך עליה הכוונה והגוף שיש לנשמה עליונה והנשמה נבראת לעבוד את קונה ולהכירו ואם לא היה השם נותן הבחירה בידה ודעת תורה לא הייתה ראוייה לענוש ולגמול על כן נתן לנו השם ברחמיו תורה ומצוות חוקים ומשפטים צדיקים להורות לנו תכלית האנושיות בכלל ובפרט והודיענו הדרך אשר נלך בה לטוב לנו כל הימים:

לחיותינו כהיום הזה וזה הגמול הגדול יביא לנו בעבור היותנו יראת אלהים שמו וחושקין בו תמיד והשפע השכלי הנשפע עלינו הוא נאצל מהשכל הפועל והוא המלאך אשר מביא דביקות בין נשמותינו ובין הבורא ית"ש ויתעלה וזה יהיה באמצעות התורה והמצוה המחיה הנפשות המושכלות האלוהיות והנה א"כ האדם הוא משלש עצמיים הנקראים בלשוננו גופים ונפשות ודעות וזה סוד גן עדן בנוטריקון לפי סוד קבלתינו ג' הוא הגוף נ' הוא נפ"ש ע' הוא עצ"ם ד' הוא דע"ת נ' הוא נצח"י:

והנה שלשה גוף אחד נפש שנים עצ"ם דע"ת נצח"י שהוא אחד מיוחד הרי שלשה ואמנם עצם בגימ' קדמון וא"כ הרי לך לדעת קדמון נצחי וע"כ נאמר שם מקדם וסוד קדם ב' פעמים ע"ב כמו "קדם מפעליו מאד" (משלי ח') והוא מפני היות השם קדמון נצח"י והוא דע"ת ולא דבר אחר כי הוא דעת יודע וידוע שכל משכיל ומושכל ובהשתלשלות השם תדע כל מה שזכרתי לך ובידיעת השם תדע כל דבר ואמנם צריך שתדע מה שאומר לך בחכמות האלו מעניין ידיעת השם הנכבד והנורא לעבדו באמת ובתמים:

הנה נודע לכל מקובל שכל מי שקרב לדעת דברים מקבלת האלוהות האלה שרשם הנכתב בט' אותיות הקודש ונקרא בכינויו בן ד' אותיות הקודש שהאות האחרונה מהן היא הראשונה כלל הראשונה היא הרביעית בעצמה וכן על דרך זה ג"כ בשם הב' ונקרא בכינויו בן ה' אותיות. הנה הרביעית שווה לראשונה של השם וכן בשם הג' שהוא אדנ"י בן ד' אותיות הקודש הנה הרביעי ג"כ שוה לראשונה של השם וג' שמות אלו מספרם כמספר אותיות ג' אבות שהם י"ג אותיות כנגד י"ג מידות והנה השם הראשון הוא אברה"ם ושם שני הוא יצח"ק והשלישי הוא יעק"ב:

ואמנם שם אברהם בצורת אלהי"ם ובראש וסוף שניהם שווים וסוד תוכם בר"ה לה"י ואמנם השם יצחק בצורת שם יהו"ה שלא נשתנה הוא לזיכרון זה שמ"י וזה זכר"י שבו סוד כל ההזכרות בצורת הוי"ה עשר הזכרות ידועות והראשונים לשניהם שווים והנשאר צח"ק הו"ה ושם יעק"ב בצורת שם אדנ"י וראש זה שוה לסוף זה והנשאר עק"ב אד"נ ובחברך הנשארים ובצרפם תשיג סודם כלומר בר"ה צח"ק עק"ב לה"י בו"ה אד"נ וגם הם לבדם תמצא בצירופם נפלאות השם:

ועליך שתחבר תחילה כל שלשה בכלל תחילה ותתחיל לחבר ג' שמות הרוחניים האלוהיים ואח"כ תחבר ג' שמות הגשמיים של האבות. ותדע שהאבות ייחדו את השם באמת והשי"ת ב"ה ייחד ג"כ שמו עליהם כמ"ש אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב זה שמי לעלם וזה זכרי לדור ודור והנה מספר שלשה שמות השם עולה קע"ז וסודם ג"ן עד"ן הנזכרים למעלה בסוד שלש מעלות שהן רמז לשלשה עולמות שההשגחה בהן כללות ופרטות להעמיד מה שראוי להעמיד בתמידות והסוד שהשם אל עולם ושמו תענוג לצדיקים ולנביאים:

ושני השמות לבדם סודם העולם וסוד העולם קנ"א וגם קומ"ה וכוללים עשרה עשרה בהחזרת החשבון האלף לחשבון אחד ששמו אלף כאמרם א' אחד ב' שנים ג' שלשה ד' ארבע וכו' עד יו"ד עשרה ובזאת הדרך של המספרים תמצא סודות נפלאים אמנם ב' שמות כ"ו ס"ה סודם מלא"ך אלהי"ם ושמו א"ל קנ"א וסודו יעק"ב ונסתרו כסה"ו ודע כי מהם תכיר אלה ה"א מלאכים כי מלאכי האלהים גם הם אלה ה"א מלאכים לנפש ה"א מלאכים לה':

והם יו"ד ה' פנימיים נגד ה' חושים וה' חיצונים נגד ה' כוחות הדמיון ועל כך י' ספירות בכל אדם ודע באמת כי סופי תיבות של שמות האבות למפרע הוא בק"ם והם בא"ת ב"ש שד"י וזהו מה שאמר ה' "וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שד"י ושמי יהו"ה לא נודעתי להם" וזהו ג"כ סוד בא"ל שד"י בי"ד שא"ל ד"י בשא"ל כמו שד"י בא"ל ומפני מה לא נראה לאבות בזה השם הקדוש והטהור:

זהו הטעם מפני שהאבות לא היו כי אם ג' אנשים וכנגדם נראה לאברהם בשי"ן שצורתו משולש ובסוד והנה ג' אנשים וליצחק בד' סוד המאכלת והאש והעצים והשה וליעקב בי' בסוד עשר אעשרנו לך והסוד לי ולך שהוא הדבר הנקרא כללי שהוא ג' פעמים לל"ל והם ג' פעמים יי"י והם כנגד שי"ן של אברהם והרי לך א"כ שד"י ג' פעמים גם אם תחברם בק"ם עם שד"י תדע שסודם דבק"י ש"ם כמו שהיו האבות דבקי השם וכן הוא בגימטריא:

דב"ק בו בשם. והסוד שדבקו באלהים והבן זה מאוד מאד כי הדבק בשם ההוא דבק בא"ל ועל זה נאמר בא"ל שהוא תואר למראה הנבואה וסודו שד"י ואמנם סוד א"ל שד"י מלא כזה אל"ף למ"ד שי"ן יו"ד דל"ת גימ' מטטרו"ן שר הפנים והוא יפיפ"ה שר התורה והוא שרו של עולם והוא גליצו"ר גלי"א רזי"א והוא רזיא"ל (בלא ספק ושמו אנכ"י והבינהו) ואמנם הוא אשר שמו שד"י כמו ששם רבו שד"י וסוד שי"ן בגימ' מצפ"ץ והוא רוח אלהי"ם באמת:

והנה תדע באמת כי יציאת הצירופים האלה מן השם הנכבד אצלינו, קבלה הנבואות שממנה תדבק, ובחברך מ"צ עם ו"ה הוא חצי השם האחרון תמצא מצו"ה וכן תעשה ג"כ מן פ"צ עם י"ה שהוא חצי השם הראשון (תמצא מצוה) ואז הוא צפי"ה וזה עם זה כח רחמים וסוד הוא שד"י הנה מצפ"ץ יוצא מן יהו"ה בחילוף א"ת ב"ש כי בראשית ברא אלהים סודם בא"ת ב"ש יאר"ר אלהים את השמים ואת הארץ וסודו איר"ר (ס"א אח"ד ס"א איד"ר) יש מאין והסוד אני ה' השם הוא שמי כלומר יהו"ה הוא יש מאין כיצד יהו"ה מורה על הוי"ה וכל הוי"ה מלאה היא מציאה וכל מצוי עולם וכל עולם מצוי ואין מצוי אלא חכמה ובינה כמו חמה ולבנה:

ועל כן כתוב והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה וסוד מאין מן א"י מן א' עד יו"ד וא"י לעדות כלומר ואיזה מקום בינה בצירוף הוא מבין קומה כלומר מבין העולם בין המקום והם בגימ' זי"ן מ"ם נו"ן שיורה על הזמן נברא אשר הוא החומר לכל נברא ונקרא החומר ההוא יש מאין ובהשיגך שני דברים הללו שהם הזמן והמקום באמת תשיג עמם החומר. (ס"א, תשיג עצם מעצמות החומר הראשון השפל):

ודע כי החכמה האמיתית נמסרה מאת השם ית' ב"ה וב"ש לידי יפיפי"ה שר התורה והוא לימד כל התורה למשה רבינו ע"ה בארבעים יום ובארבעים לילה כנגד יצירת הולד במעי אמו להבדיל בין זכר לנקבה ועל כן יתכן לאדם הנהנה מזיו השכינה בעולם הזה להיות בלי מזון מ"ם יום כמשה ואליהו וסוד שמות שניהם ידוע לנו והוא מצורף זה עם זה תחילה משה ואליה"ו יוצא מצורפים שם האלוהי והוא בסודו שם הבן שהוא ב"ן הש"ם ונסתרו בנשמה:

ואמנם העלמות שם משה הוא מאין מודיע לאמור אני מה"ש או אני מש"ה והוא באמת. ואמנם העלמת שם אליהו הוא לפ'מד' וד'א'ו ונסתרו אדם ומלמדו כי הפה הוא מ"ם כי אליהו אלוה"י ועליו נאמר לי הוא בפרשת קדש לי כל בכור וגימ' אליהו הוא ב"ן הרי לך סודו כי הוא בן אדם ומלמדו וכולו אברך וסודו הירח והוא שם יפיפי"ה בעצמו והראשון הוא אמת והשתתף עם הירח שהוא השני ועתה חבר האמת שיצא משם מש"ה עם היר"ח שיצא משם אליהו ותמצא סוד שניהם היר"ח האמ"ת שהם השנים האחרים שבהם אחרית האדם:

ותמצא סודו עשרים מדה והם עשרה דמים ואמנם כתר הדם שמו ארבעים ושכינה ארבעה כלומר ד' מחנות שכינה הם וכן סודם מ"מ יו"ד צ"ר מצוייר ארבעים ע"ב מורה נוצר כי הרצון מעורב כמו שנוצר מעורב וגם מרובע הסוד כולו השם י"ב מרבע. והנה מאלה הנפלאות תוכל להבין כוונת נתיבות כל התורה ואיך נתנה ואנה נתנה ומי נתנה ועל מה נתנה ומי קבלה ואיך הקבלה ומתי קבלה. והתכלית והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה:

אלה הדברים הנפלאים כולם אשר כתבתי בעיגולים היוצאים מהשם הנכבד והנורא להודות לשבח לפאר שמו יתברך בהשגחה שכלית אלוהית ובצורה ובהשגחה נבואית קל עליך מאוד אם תעיין בהם שלם להשיג מהם השפע העליון עם המפתחות שמסרתי לך בידך בעשותך מה שראוי לך לעשות בידיעת השם בהשגחתו לעשות מעיון צירוף האותיות וגילגולם וצירוף תיבותיהם והתהפכותם וחשבון גימטריאות ונוטריקון שלהם ועיון הפלגת סתריהם כי נסתריהם רבות אין קץ להם רק השפע הנבואי הנשפע מהם למי שיודע לחקור דרכיו העליונים. ולפני שאוכל להדריך שכלך להשגת האמת אם תחפצנה וכשתחפצנה ותחפשנה ותעשה מה שתשמע ממני אכתוב לך כל הדרכים אשר אתה צריך להם על כל פנים והנני מגלה לך שלא תוכל לקבל השפע מכל עדיהן בשום עניין:

ועתה אחל לגלות לך כל העניינים באמיתות ביאור המפורש לכל משכיל ירא אלהים שלם בשלמות האנושית ובשכל האלוהי ומהם תדע כי אני הוא המבאר הנני. בני תורתי אל תשכח ומצוותי תצפון אתך דע והבן והשכל כי התורה כולה היא נכללת בכ"ב אותיות אלה אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת והיפוכם הראשון הוא הישר והוא זה, תשרק צפעס נמלך יטחז והדג בא. והפוכם השניה הוא לקחת אות הראשון חבורו עם האות האחרון ולהקריב הרחוקים עד שיגיע החיבור להשוות ב' אותיות האמצעית בצורה זו, את בש גר דק הצ ופ זע חס טנ ימ כל. והנה מלת כ"ל שהיתה באמצע החיבור הראשון הוא שבא עתה בתנועתה להיותה בסוף וכן יקרה (היא באמת לבדה) לכל שאר הפוכים המתהפכים וידוע לכל בעל דעת התורה שהתורה היא באמת לבדה ע"ץ החיי"ם כלומר אותיו"ת הקוד"ש וכך הוא בגימטריא מגולגלת ואמנם כ"ב אותיות הקודש בגימ' נהר וזהו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כלומר האמת גן עדן שהוא סוד מעדן את הגן שהוא בגימ' רוח הקודש ועתה קראוהו כך, כ"ב אותיות הקודש יצא להשקות (את הגן) רו"ח הקוד"ש ואמנם יצא להקיש כי הנה"ר היוצא להשקות את הגן בכל מקום הוא יוצא לתת חיים ובריאות לצמחים לפי טבעם ומטיל בהם כח מצייר בצורתו ובאותו הכח הטבעי המטיל בהם כח יש בהם כח ג"כ לפרות ולרבות בחיבור ופירוד:

ובתחילה הנהר הוא מחובר ואחר כך מתפרד לחלקים והנהר הטבעי היה הוא מחובר תחילה והוא כלו דבר אחד מחובר יחד אינו נפרד באמיתת עצמו והוא באמת דמיון לחומר הא':

ויחזקאל קראו אופן אחד וחכמים אומרים שהוא סנדלפו"ן והוא יסוד קדמון. ובאמת הוא מקו"ם הגו"ף וע"כ אמרו רז"ל, שראשו בשמים ורגליו בארץ וקושר כתרים לקונו כי קונ"ו הוא קיומ"ו והוא קושר כתרים לקיומו שאילו לא היה קושר כתרים מהם הוא היה נפסד אבל עם הכתרים קיומו עומד תמיד ומפני שהוא הכל לא נפסד כאשר גופו לא יפסיד כי סנדלפו"ן בגימ' גו"ף ול"א יפס"ד ואינ"ו גו"ף בגימ' קונ"ו וסוד לקונ"ו הוא הא"ל אינ"ו גו"ף ולא הא"ל כ"ח הגו"ף ואמנם סנדלפו"ן פוע"ל הגו"ף גם הוא ע"ל פני"ם נפעלי"ם בסוד לא יהיה אלהים אחרים על פני שראשו בשמים ורגליו על הארץ וכו' שסוד אלהי"ם נפעלי"ם אחרי"ם כלומר שאינם קדמונ"י לקדמוני"ם כמוני כי אנכ"י קדמו"ן לכל:

והאותיות המתגלגלות לעדי"ם עלי וכן עד"ן עדי"ם והפרידה של הנהר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים והם ד' יסודות שמהם ד' יסודות ובתוכם נפש מחוברת ומפרדת הכל לפי כל הגוף וגוף בצורת השם הנכתב פ"ה מן אנכ"י זה השם הנכבד והנורא מאוד והוא יוצא מן אל"ף של אנכ"י עד ה' של לא יהיה לך ה' ראשונה והם מ"ה אותיות כמנין אדם וסימנך מה אדם ותדעיהו. והאמנם השם השני יוצא מן שמע ישראל עד אחד ובו כ"ה אותיות וכמנין וחוה הרי שניהם מספרם אדם וחוה וכולם ע' כנגד ע' אומות וע' לשונות ואולם הדרך האחד מהצירופים אינו כי אם ישר ומתגלגלת ה"ה אותיות בצורת מחנה שכינה ואולם בדרך האחרת מצטרפות בצירוף אחר והולך מצורף בצירוף מוכן מורה סוד המדבר אשר נתן התורה למשה רבינו עליו השלום ושמו אלהי"ם כי אלהי"ם הוא י"ה מלא ואמנם י"ה מל"א הוא יו"ד ה"א והוא יהו"ה וסוד א"ד והו"ד או אמור הו"ד וא"ד ואמנם אלהי"ם הו"ד מל"א הו"א ד"ם בכ"ח כי כן שם יו"ד ה"א ו"ו ה"א שם ד"ם והנשאר ד"ם לב"י והוא ד"ן ל"ב וסודו נבדל גם מבדי"ל בל"י ד"ם ד"ם לב"י כי בד"ם ובל"ב תמצא אלהי"ם והנסתר ל"ב ומו"ח שניהם אלהי"ם מפני שאין לאדם אברים אחרים קרובים למציאות הנשמה ומעולים אצלה כמו אלו שנים וכמו שבהם הנשמה שורה כן השכינה שורה עליהם והם שני עדים לשי"ת ב"ה שהוא נמצא ושהו"א אלו"ה קדמו"ן אחד בראש הנקרא גולגולת מלשון גלגל. ומלשון גלגלי. וגם המו"ח עגול ככדור מלא מכל צד כמו גלגל העליון. והלב דומה לגלגל התחתון ועל כן ההשגחה בשניהם בכלל ובפרט ולכן שניהם מכירים את בוראם לבדם ושאר כל האברים מהגוף אינם מכירים כלל. ומשניהם יחד נשפע כח פריה ורביה על הכליות באמצע חוט השדרה (ס"א משדר):

והעצה מתחיל מן המוח והמוח שבה באה מציור המוח בדמיון מחבל ומבדיל על הלב והלב מוליד רוח חיים מתנועע ומניע כח התאוה ומקבץ בתנועותיו כל רוחות הגוף וכל כוחותיו ומתחברים אליהם הליחות הארבעה עם רוחותיהם וכוחותיהם ונעשים כמו כסף (חי) נתך באש כמצורף ורצים הליחות בחוט בקיבוץ אחד ומגיעים עד הביצים שהם כלי התולדות והרוח הוא דוחה כל הליחות עד צאתם מכל הגוף בצינור האמה רק הצינו"ר הוא ממשיך הרצון עד שיתוקן הנוצר בתכלית התיקון ויושלם מציאותו אח"כ בגוף השני. והנה זה הציור כולו מבואר לכל שוכן הוא יצירת הוולד ר"ל בקיבוץ רוחות וכוחות וליחות שהיו מפוזרים בגוף אחד ובפרידתם מהגוף האחד והתחברם אל גוף אחד עד שישלימו עוד ויפרדו כולם מהגוף השני וישובו להיות גוף אחד עומד בפני עצמו בריה שלימה אבל תמיד צריך בהעמדת הגוף ההוא לחבר אלו הרוחות וכחות וליחות ולהפריד ממנו בחלקים עד ישובו כל החלקים אל אשר ממנו נוצ"ר האד"ם הראשו"ן שבמי"ן וכיוצא בצורה הזאת אשר כתבתי לא פחות ולא יותר היתה צורות האותיות בעצמה כמו שאגיד לך:

וזה כי האותיות כולם שהם כך צורותיו (ס"א ב"ך צורות) ובלשוננו הוא לשון הקודש הם כולם כמו אב אחד ראשון לכל היצורים כמו שהם כולם א"ב ראשו"ן מחובר מאברים לכל הדיבור כי בם נברא הדיבור והיצור יחד בשם אחד והראש שלהן א"ב כי הם שנים יחד שאין דיבור בלתי שתי אותיות ואין היפוך בלתי ב' אותיות כי א"ב ישר מתהפך לב"א רחמנא לבא בעי. כלומר שהקב"ה מבקש מן האדם היפך האותיות שמהם (נבראו העולמות) יבראו חכמים בהם עולמות וידעו דרכו על פי סוד כדו"ר שכן שד"י כדו"ר סוב"ב ד"י שהו"א כדורי"ו חיים כאמור יהו"ה קנני ראשית דרכו ר"ת יקר"ד הוא סוד שד"י וכן חנו"ך לנער על פי דרכ"ו כי חנו"ך הוא מט"ט בהבינך דרכ"ו עמו והוא בגימ' נע"ר ושמו ישרא"ל והוא מאושר ושמו שכ"ל הפוע"ל מפני שגוף הנע"ר הוא מקו"ם השכ"ל והוא ממציא המוח שבא ממציאות המחשבה מראשו וסודו שם אדם עולמו כי השם עולם האדם והשכינה על האדם. והשכינה על אדם סודו י"ש רא"ל ועל כן חבר שם אנכ"י עם שם שמ"ע ישרא"ל ובגימ' אנכי יהו"ה אלהיך שהוא עיקר כל התורה כולה והחכמה והנבואה והד"ם מעי"ד כי יסוד האד"ם הוא הד"ם והנה זה דם מילה כאומרם דם פסח ודם מילה שבעדם נאמר ולא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף. שכל מגיפה כעין גוף וכל גוף נגוף וע"כ מחצית השקל לכפר על נפש כחצי יו"ד, כי הגוף הרכבתו מן ד"ם. ודם הזכר הוא מעולה בסוד פה ס"ח ודם הנקבה שהוא כדמות דם מילה שאמר מי לה וחשוב חיבור פסח עם מילה ותמצא פ"י המ"ל ס"ח כי פ"י ער"ל ל"ב וערל בשר הוא ערל וטמא ואינו ס"ח והסוד ס"ח הוא חכ"ם כל מי שמל פיו ר"ל לשונו ושפתיו ופותח אותו לדבר באותיות כמ"ש למען תהיה תורת ה' בפיך ומל אזנו לשמוע תורת ה' ואינו אוטם אזנו כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה. ומל את לבבו להבין סודות גילגול האותיות והפוכם לשם עבודת ה' ית"ש לבדו ומדבר בם תמיד. הוא האיש הדבק בה' לבדו:

על כן תבין כי היפך האותיות הוא אמיתות כל יצור וכל הדיבור כיצד חשוב כי א"ב ג"ד יורו עניין אחד והם פועלים בלב האדם ציור א' ראשון מובן והוא כי א"ב ג"ד הוא יעקב ועוד מדלגין מצורות יעקב לפי שינוי אותיות המובן מהם ומודיעים כי שם יעקב הוא שם ישראל ועוד מודיעים בדילוג המחשבה ציורם כי שם ישראל הוא שם יחס לאנשי ישראל כולם. תראה עתה איך דלגו העניינים במרוצה בשיתוף המחשבה הדוברת בדילוג הרוחות והכחות והליחות וכמו שאלו יציירו בריאה גופנית כן אלו ציירו בריאה רוחנית, והרוחניות ג"כ יש לה כוחות ורוחות רבים לצייר בם צורות נחשבות בכל עת ואם נתבארו במופתים הציורים ההם השכליים הנה נשארו עולמים שלא ישתכחו ולא יסורו מלב אבל אם חסרו ולא נשלמה ישתכחו בלי ספק והיו כלא היו כצורות פרטי הגופים ההווים ונפסדים ואמיתות כולן קיימות בעצמן והאותיות כולן קיימות בעצמן בו לאיש כולו כן האותיות באמיתת מציאותן ובהויות חיבורן עם הבריות והספרים הנושאים אותן הן מושכלות לעולם בכללם בצורות הנושאות על החמרים השפלים שקיומן תמידי בכללים וע"כ אתה בן אדם היזהר בך מאוד פן תשכח תורתך אשר גלגלת אותה לקיים בנפשך בפרטה אבל הפוך בה והפוך בה עד שיקוים בידך מה שראוי לקיימך ממנה ועשה מה שאני מצווה עליך בה כי היא חייך ואורך ימיך וממנה תכיר כל מה שאין ראוי למשכיל להיות בלעדיו ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל:

והדרך אשר תחזק בה ותדבק בה כל ימיך תהיה דרך הפוך אותיות וצירופם והמובן הבן ושמור בהבנתך אותו שמחת עולם והשמחה תעיר עוד לבבך להוסיף הפוך והבנה ושמחה ותענוג רב תמהר להפוך כמו שמהפך להט החרב המתהפכת לכל צד לעשות מלחמה עם האויבים הסובבים כי הדימיונות וציור המחשבות הבטלות הנולדות מרוח יצר הרע הם היוצאות לקראת החשבון תחילה ומקיפים אותה כמו רוצחים ומבלבלים דעת בני אדם השפל בעוון אדם וחוה ואעפי"כ יש לאדם תקנה לבדו בשובו לאכול פרי המחייהו לעולם היוצא מעץ הנקרא חיים כי חיים הם החכמה וכל פרי עץ שפע צירוף נבואות משמע מקדש. ועל האדם נאמר, ועתה פן ישלח ידו ולא נאמר על חוה פן תשלח ידה ואמנם ידו היא יו"ד של השם שהוא השליח הנאמן המחייהו:

ועל כן הרוצה לגלגל האותיות ולהפכם פנים ואחור כצורת גלגל ולקבל מהם ענג ולא נגע יהפכם תחילה לפי המזדמן וירגיל עצמו מאוד בהתהפכותם עד שיהיה בקי בהם הרבה מאוד ואח"כ ישים עצמו להזכיר את השם הנכבד והנורא כאשר נפרש לפנים ובהגיעך להזכרת השם לפי צירופו והופכו וגלגליו יגלגלהו יו"ד פעמים ואז יחפוץ הוא בחכמה והחכמה תחפוץ בו רצון ותדינהו רצון האמיתי ותגמליהו טוב ולא רע חיים ולא מוות אבל אם הוא יבא להפך הטבע והשם, השם והטבע מוכנים להפוך טבעו כי סוד המציאה האמיתית הוא נכלל בג' דברים הראשונים ומציאותם כאחד. והסוד הראשון נוטריקון ב"ם שד"י והם שלשה דברים יחד וסוד השני הוא זה בנוטריקון שכל טבע נפש והוא שט"ן ולא שהוא בעצמו כך אלא מפני שתמצא בכל שפע שט"ן כלומר כל שפע הנשפע ומשפיע יש לו מניע לחשך דעתו מהשיג משפיע על אמיתיות מהותו ונקרא משטין ואם ימנע את השפע מכל השגה לגמרי הוא שט"ן גמור. ואם ימנע מעט הנה יהיה מלאך והוא ששב מתהפך להיפך ובאמת במציאותה אינה אלא (לעוזר) להיות עוזר. והרמז על זה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ופירשו חכמנו ז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו להילחם. וע"כ לפני זכותו לב בנפש כמלך במלחמה וזהו אמרם להילחם והמשכיל בדעתו סוד מלחמתו יקח חרבו ובקשתו וילחם אתו וכשיצליח לא ירא ממנו כי אלהי עמו ברוך כבוד השם ממקומו:

ואמנם באמת תדע כי הדבר הנקרא בעולם שר שולט ומושל על דעת האדם וסודו שי"ן ר(י)"ש והוא בגימ' בי"ת די"ן ש"ל מט"ה והוא מציאו"ת השג"ה כי הוא ש"ר המחשב"ה והוא ראש מר"ש המדרש והוא שר"ש האדי"ם ואין ספק כי הוא הפני"ם כי סוד פני"ם מלא פ"א נו"ן יו"ד מ"ם והוא ש"ר הפני"ם ודעהו בסוד דומני"ש שהוא הרהו"ר וממנו יוצא דמינו"ש והם ז' שטנים אשר לכל אחד מהם ד' פני"ם והם כ"ח פני"ם ונשלם מציאותו בשנה זו שהיא שנת חמשת אלפים וארבעים ליצירה מפני שזה תכלית מחזור חמה שהם ק"פ פעמים כ"ח ונשלם מהלך ח' שמות שסודם פ"ח נס"י וסוד יצח"ק והסוד כ"ח פע"ל הוי"ה בפע"ל הי"ה ובפוע"ל אשר הוא הפע"ל בדי"ו ומזה כולה תוכל להבין מי הוא השר הנזכר השולט אם הוא טוב כולו יש בקצת פעולתו רע מצד הפרטים והנפעלים והרע ההוא הוא טוב להויות המתמידות ואין ראוי לבטל טובה הרבה בשביל מעט רע וע"כ יראה כי טוב ההוא הרע בעבור הפרט כי הפרט סכל ואינו חכם והוא מבקש להיות שופט את שופטיו ואילו הבין הסכל אמיתות המציאות בידיעת השם היוצא מן אנכ"י ובהשגת השם היוצא מן שמע והחכם בסודותיו להשיג מציאות השם ויחודו אז הוא היה מכיר באמת מי הוא שרו של עולם והיה מכיר מי הוא עלול משורש ואם הוא אלוה הוא אינו אלוה והסוד כי רוח אחת היא ונקראת רוח הקודש והוא בעצמו משטי"ן כ"ל שט"ן ואין דרכו להיות משטין כל מלאך כי אין דרכו אלא ניסיון וכן הוא בגימ' רוח הקודש רוח מנסה כל צדיק כי המנסה לעולם לא ינוסה אם לא יבקש דרכי צדיק ובבקשו דרכי צדיק דין הוא לנסותם מכל צד אם הוא ראוי להצדיקו אם לאו ועל זה נאמר מה שרמזו חכמינו ז"ל המעיין בתפילתו מזכירין לו עוונותיו והוא אצלנו סוד גדול לפי טעם העניין למה זה ועל מה זה:

ואחר שהדבר כך איך יתכן שלא ינסה התלמיד המקבל זאת החכמה (העליונה) האלוהית בכל דרכי ניסיון מהמלמד האלוהי והמלמד האנושי כי זאת החכמה העליונה נמנעת בטבעה מהמקבל אשר לא ניסה ללכת באלה הדרכים האלוהיים ואם נמצא נאמן, רבו מחויב למסור לו כל מה שיודע עד סוף דעתו ולא יכסה ממנו אפילו נקודה אחרונה שהוא עמוק מאוד אם יוכל לקבל. פעם יכתבם לו ברמזים מספיקים לו בהבנתו ופעם ימסרם לו בראשי פרקים ופעם יבא לו מפורשים. אבל אם בחנו רבו ונמצא בלתי נאמן בכל ניסיונותיו אסור לו לגלות אפילו דבר קטן מזאת החכמה מכל שכן דבר סת"ר שהרב חייב מיתה בידי שמים. וכאשר יקרה לו עם רבו כן יקרה לו עם השם ולפיכך ראיתי לכתוב בפירוש דרכי הניסיון איך הם בניסיון כדי שישתדל בכל לב ובכל יכולתו להיות נאמן לבוראו וידעו גם הם לנסות לתלמידיהם לכבוד השם ית"ש וית' כדי שלא יהיה עדת השם בעלי המקובלים כצאן שאין להם רועה:

תחילת בחינת כל בוחן תלמיד שמבקש קבלה אלוהית צריך להיות הבוחן בוחן ומנסה תלמידו לכבוד השם יתברך ב"ה ויהיה כוונתו לשם שמים ויהיה רצונו לעזור לתלמידו באמת עד שיבין התלמיד שכוונת הרב לשם שמים וצריך שיבחון התלמיד בדרך האנושית הנקראת מדות כגון חיזוק לבב ואהבת החכמה לשמה ומעט כעס וסבלנות הרבה ויהיה רחמיו אפילו על שונאיו שלו כשאינו שונא המקום ונדיב לב ורוחו נכאה ושמחת לב וכבישת יצר הרע ובדיון תאוות השררה וכבוד ותאוות המאכלים רעים ותאוות נשים ואהבת השם באמת ואהבת האמת ושנאת השקר וצניעות ובקשת כבוד אנשי החכמה והאהבת שמיעת הקדמות החכמה ואהבת רוב הלימוד והחזרה מה שקיבל ועיקר כוונתו לשם החכמה האמיתית ולא לשום כבוד עולם הזה החיים ההבלים הקצרים האלה:

ואחרי שתבחנוהו וימצא שלם ונאמן חובה עליך מצד השם ומצד החכמה למסור לו כל דרכי הקבלה אחד אחד בכלל ובפרט והתלמיד צריך לשמוע לרבו ויעשה על הן הן ועל לאו לאו ועליו אמרו יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך והוא נצטווה על מורא רבו כמורא שמים כי אתה לו כאלהים והוא לך כמלאך ואין אלהים עושה אלא רצון מלאך ואין מלאך עושה אלא רצון אלהים וכמעט אלהים והמלאך דבר אחד לולי שזה עילה וזה עלול:

ואם בחנת תלמידך ומצאת בלתי שלם בקצתם אל תבהילהו מיד כי הנפש מדתה וטבעה בשינויים אבל גלגליהו במדע ובחכמה ושוב ובחנהו עד שלא ירגיש שאתה מנסהו ואם שב שוב וקבליהו ואם לא שב בחנהו עד ג' פעמים ואם שב אל תמסור לו עדיין עד היותו קיים וחזק ושלם וחזק ואמיץ בתשובתו ואם לא שב הרחק מהכיעור והדומה לו אבל התלמיד השלם עשה עמו אות לטובה ויראו שונאיו ויבושו כי אתה עזרתו ונחמתו בעזרת השם יתברך שמו ויתעלה לעד אמן:

וזאת היא הדרך אשר תמסור לו תכתוב לו עשרה שמות מצורפים אלה זה אחר זה ואחר כך תפרשם לו כפי מה שתראה מפורשים בספר הזה וישביעהו על קבלתו שישמרנה:

וזו היא השמות העשרה:

יעויין הציורים הגוף הספר:

הנה כבר כתבתי לך העשרה דברים של שם בן ע"ב אותיות והם מבוארים עפ"י הקבלה צריך שתבין מזה העניין כל דבר על בוריו ותדע כי אין בכל החכמות הקודש כזאת החכמה כי היא קדש קדשים והיא תכלית כל הדרכים שאפשר לאדם להשיג בידיעת השם והשגתו פעולותיו והכרת דרכיו ותאריו כי שמותיו יתעלה הם הדברים הקרובים אליו מאוד והם הם אמיתות תורתו אבל ידוע לכל בעל שכל מקובל שיש בכל מכתב דברים מובנים לחכם אחד ואינם מובנים לחכם אחר כמי שאינו מועיל הסמים המרפאים למי שאינו מכיר ויועילו לחכמי הרופאים המכירים אותם שהם מרפאים כל חולי וכל מכה כן אילו השמות הם סם החיים ליודעיהם ומכירהם. והבל בעיני מי שלא ידעם כלל ואף אם אשר הכירו תועלתם האמיתית לא ישר אצלם דרך תועלת ההיא כי היא הפך כוונתם:

אבל אני יודע באמת ובבירור שהיא מביאה לידי השגת השכל חיי העולם הבא והשגת השכל הפועל היא תכלית חיי הנפש המשכלת והיא סיבת חיי עולם הבא ותדבק הנפש ההיא בשם ית"ש ב"ה לנצח נצחים ולעולמי עולמים ויהיה הדבר הנקרא צלם אלהים ודמותו באדם חיים מתמידים בלתי תכלית כחיי הבורא אשר הוא סיבתם ועל זה נאמר ואתם הדבקים בהשם אלהיכם חיים כולכם היום מכלל מי שאינו דבק בשם אינו חי חיים תמידיים כמו היום שהוא תמיד וע"כ מוסיף מלת היום וכן בכל מקום שהתורה מזכירה התמדת העניין מזכירה שם מלת היום או שמים וארץ או שמש וירח או מכל כלל הארץ רוצה לומר המינים שגם הם קיימים וקל עכ"פ על כל אדם להרגיש קיומם ולציירם בדעת:

אבל הפתאים אומרים שהשם מסר שמותיו שהם כלי המציאה לאדם להשתמש בהם בהבלי מחשבותיו ולפעול בהם כחפצו שינויי טבעם או דברים רחוקים כהשבעות וכל זה אינו מדע ושכל כי בוודאי קב"ה לא נתן כלי מלחמתו ביד אחרים להלחם כנגדו וכנגד רצונו חלילה וחס. והאווילים חושבים שהנביאים וחכמים ראשונים פעלו בשמות לצורך עצמם ומביאין ראיה מפסוקים הצריכים פרושים ארוכים והם מפרשים אותם כפי ידיעתם כאלו החכמים והנביאים עצמם הודיעום פירושי דברי פיהם והסיבה היא מפני שאחד מהם אינו מכיר כוונת השם אבל ייחסו שקרים על השם ועל אוהביו ועבדיו האלוהים:

ואולם האמת כי השי"ת ב"ה לבדו אשר בידו נפש כל חי יודע דעת נביאיו ע"כ מגלה סודותיו להם וסתרי שמו והוא מדריכם ומנהיגם את אשר ידברו ואת אשר יעשו וכששולח אותם אל עם אחד להגיד להם עתידות שיגידו בשמו מוסר בידם כחות משונים אלוהיים טבעיים כדי לעשות מופתים מורגשים לעין כל רואה וכל זה באמת לעם אשר נשלח אליהם הנבואה כי נראה אליו ה' וכי הוא צווה לאמור ולעשות כל אשר יעשה:

והנה אנחנו קבלנו שהדורות הראשונים שקדמו למשה היו חכמים גדולים ומהם היו נביאים כאדם ונח והאבות ואלו החמשה מצאנו עליהם כתובים המעידים שהשם דיבר אתם ולא מצאנו זה בזולתם וכל מי שקדם למשה זולת מה שמצאנו בעניין דבר ה' עם חוה והגר וזכרון דברי המלאכים עם נשים אחרות אין צורך להזכירם וזכרון מלאכי לוט וכל אלה יש להם קצתם דברי נבואה ומהם סודות וצריך עיון גדול. ועל דורות הראשונים אמרו חכמינו ז"ל נתנה תורה לראשי הדורות כלומר הראשונים היו בעלי חכמה ומדע ומכירי האמת והיו מוכרחים לעם כי כל היודע האמת הוא מחויב להודיע לכל אדם כמו הנביאים בעצמם כי האמת אשר הכיר כל מי שיודעו ומכירו הוא מודיע לאחר את אשר הודיעו לו ולנביא בשווה אלא שהנביא יותר חזק בשכלות האלוה מהחכם כי השפע האלוהי מכריח הנביאים לדבר ולעשות מה שאין החכם מוציא בשפתיו ובנפשו זה המכריח החזק וזהו החיזיון אבל מוציא חלש וכפי מה שיזדמן לו ידבר או יעשה:

והנה הסכל אשר לא השיג דבר בכל העניינים האמיתיים הביא ראיה להקשות על דעתו פעמים רבות מאנשי הזמן אשר עברו אשר עשו מופתים להלחם בהם עם השם ולעמוד כנגדו בשם המפורש והתעו אחריהם חכמים רבים והנה שכח זה המקשה מאמר משה "ונתן אליך אות ומופת ובא האות והמופת... לא תשמע לו כי מנסה ה' אתכם לדעת הישכם אוהבים ה'" וכו' (דברים יג'). ואחר שהדבר כן ידוע שהניסיון הוא (אות) מאת השם לבחון אוהבי האמת והשונאים אותה וא"כ אפילו הכח ההוא אשר פעל בו הנביא השקר היה ג"כ כלי אמת וכח אלוה שחדש לנסות בהם באיזה מדריגה הם מאהבת האמת כי דרך מכירי האמת באמת שלא לעזוב האמת אפילו בעבור מופתים וזה כי האמת אינה מתבארת לעולם במופתים מורגשים לבד (אבל) ובמושכלי ם ג"כ. ואם יתבאר לאדם האמת באות ומופת ושכל א', לא יזוז מושכל בעבור אלף מורגשים בבואם להכחיש מה שהמושכל אצלו ואם יזוז מושכל בעבור מופת מורגש בידוע שהיה מופת מרומה, שמרומה היה והוא חושבו מושכל או קוראו כן להיות אצלו מדומה כמושכל וזה הטעות ממית חכמים רבים שחושבים המרומה למושכל ונדבקים במרומה. וזה קרה להם מפני מזגם הרע שנמזגו בו בעת יצירתם ולא יציירו מושכל לעולם ואפילו למדו כל ימי חייהם או מפני מיעוט השתדלותם בספרי החכמה או מפני סיבה מהסיבה אפילו בהיותם מזגם ישר שווה בתולדות וע"כ זה קרה להם בעבור שלא הורגלו מושכל אמיתי לעולם וע"כ לא ידעו האמת מכל בני אדם כי אם נביאי האמת ומי שקבל מפיהם וידע מדעתו שכן הוא האמת מה שקבל בפה ומה שנמסר לו מפי השם מפני היות זה העניין כולו כן כאשר אמרתי וא"כ לא יוכל האדם להתפאר בידיעת השם לאחרים ואפילו אם הוא יודע בעצמו מכל צד שהוא אמר אמת ואפילו אם יעשה בכח השם אותות ומופתים ונפלאות אעפי"כ לא יועילו למקבלים כלל להוציא שכלם מכח אל הפועל במופתים מורגשים ההם. אבל העיקר ללמדם מופת שכלי אמיתי עד שישיגו גם הם באמת מה שהשיג הרב המלמדם ויצא שכלם מכח אל הפועל ויושלמו השלמת הצלחות השם המשכלת להשאיר הנצחיות כי זה לבדו הוא התכלית ושאר המחשבות של שאר התועלת הם בלי ספק מכלל הדברים המונעים את הנפש מהשגת האמת ואעפ"י שיש קצת תועלת בו אבל התכלית העליונה כולה מה שאינם קרובים לדמיונות הנמשכות אחר יצה"ר והשם יצילנו אנו וכל הדומין לנו מהמחשבות ההם:

ואמנם אחרי שהכוונה בספר הזה להודיע זאת למי שיחפוץ באמת ע"כ ראוי לכתוב איך יתנהג בם בשעת הצירוף או בעת ההזכרה עד שלא יסופק לו דבר מכל מה שאפשר לדעת מכלל זה מה שידעתיו אני מפי סופרים ומפי ספרים ומפי השם ית"ש ואכתוב תחילה עניינים מוכרים להקדים על זה ויהיה התחלת הודעתי כללי החכמות האלוהות בשמות ובאותיות ואמסור לך אחריהם מפתח פותח כל מנעול ומגלה כל דבר סתום וחתום ואפתח לך בו חדרי חדרים נפלאים נוראים שהם כבשונו של עולם המורים סודות בית דין של מטה שהוא ברית אברהם כמו שרמזתי בסוד שר שהוא שי"ן ר"ש והנה אותיות הלב שהם שרי שכל והם תכלית כל נברא ראשון וגם תכלית מציאות ההשגה והוא שר כל אדם אחרון והסוד חמר האדם הראשון שם כללי לכל הבאים מזרעו וע"כ הוא שר כל אדם אחרון כאשר נפש שם כללי לכל שכל להעמיד כל עומד קיים ובלתי קיים חוזר חלילה לקיום מינים ועל דרך זה תבין העניין הראוי להבינו מכל אשר יבא אחריו כי הדרך הזה לבדה המיוחדת היא דרך השם והיא הקרובה להשגת האמת בזמן מועט כמו שלמדתי מתורת ה' שהחכם משה החכים את עם ה' בשלשה חדשים עד שעלו כולם למדרגות הנבואה או למדריגה הקרובה לה כל אחד ואחד לפי מעלות עצמו בשמעו עשרת הדברים וכן זה בשמעך העשרה שמות מפי הגבורה אחר שתזכירם בכוונה שלימה:

התחלת הקבלה האלוהית שהם שלש והן אותיות הנכתבות כגון אמ"ש בג"ד כפר"ת ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק שהן כ"ב אותיות התורה שבהן נברא כל היצור וכל הדיבור והן כולם מלאכי עולם הרי אלו בפרטן ובכללן הם ההתחלה הראשונה:

וההתחלה השניה הנקראה גלגלה התורה ושמה אצלנו צירוף האותיות שמתוך הצירוף נמצא כל הדיבור מצורף וכל היצור מצורף:

וההתחלה השלישית נקראת רו"ח הקוד"ש והיא המניעה הגלגל הזה התוריי ופעולתה נמצאת בנקודות המניעות האותיות כמאמר החכמים "דמיא נקודתא באותיותיה כנשמתא דחיי בגופא דאינשי". פירוש דומות הנקודות באותיותיה כנשמת רוח חיים בגוף האדם כלומר שהאות ו' לא יתכן לה טעם בלי נקודה והנה א"כ ג' ההתחלות הללו שמם אותיות וצירופים ונקודות ונוטריקון אצ"ן מצורף צאן בסוד משה רועה צאן ואז אדם רועה צאן בהיותו שלם כהאבות והצירוף מגלגל האותיות והניקוד מגלגל הצירוף ורוח האדם אשר אלהים נתנה מגלגל הניקוד עד שיציירו ויאירו בנפש הציור הראוי לכל משכיל מקובל:

ואחר שהקדמתי אלו ג' ההתחלות של קבלה עליך שתדע הכוונה כולה שבהם והוא שתדע כל האותיות אינם כי אם סימנים מורגשים נפעלים בידים שהם כלי הפעולה האנושית והעט הוא כלי המכתב מצוייר בו וכאילו הם אצבע הכותב ומצייר ציורי האותיות וכאילו הוא אמצעי בין שני גופים גוף פועל וגוף נושא צורת הפעולה ר"ל גוף האדם וגוף הקלף שהאותיות מצויירות בו והעט הוא מתנועע ומניע הדיו מן הקסת אל הקלף והדיו דומה לחומר והדעת האנושי נותן בו צורה ולא נמצא אות מדיו בלתי צורה ולא צורה בלתי אות מדיו וכל הצבעים שבהן יתכן לכתוב שמם כלל בדיו ועשה השי"ת ב"ה החכמה בצורת אותיות לפעול אותם בידי אדם כדי שיורגשו לעיניים עד שיחקקו הצורות ההן המורגשות ויושגו בדמיון מחשבות הלב וממחשבות הלב יבואו במעלות הבנת הנפש ותצייר הנפש בציור שכלה המוטבע בה בכח מציאות העניינים המובנים מהאותיות בפועל שלם כמו שיורגשו לעיניים העניינים הטבעיים הקרים והלחים הממשיים בידים והיבשים והחמים אחר הנגיעה כי אין ספק שהאדם הרואה האש א"צ למשמשו עד שיבחנוהו לדעת אם הוא קר או חם כי כל בר דעת יודע זה בלי מישוש שהוא שורף. וכן דרדר הוא עשב השורף, כל אדם יודע ששורף את הגוף הנוגע בו ר"ל בשר האדם אעפ"י שבשרו עב שסובלו וכיוצא בזה בשאר הדברים היודעים. וכן האותיות כבר נודע בבירור שהם מחכימות הלבבות כי זה טבע בריאתם ולכך יצוירו ונכתבו בספרים ואעפ"י שיש אנשים רבים שרואים ציורם ואינם מכירים תועלתם הם כמו הבהמות כי ההבדל בין האדם והבהמה הוא הדיבור והדיבור הוא האותיות הנזכרות בה' מוצאות הפה והן חקוקות בקול וחצובות ברוח וקבועות בפה ואמנם ההבדל בבני אדם הוא הבנת דרכי ענייני האותיות ומי שיודע יותר בסתריהם הוא גדול מחבירו אצל השם והוא אשר השם משפיע עליו מחכמתו יותר באמצעות האותיות ובהבנת דרכיהן ואין ספק שכל הצירוף והניקוד נכלל בזה ואמנם כל משכיל יודע באמת שיש ספרים שמחכימים את האדם אפילו בפשטותם יותר מאחרים אעפ"י שאלו ואלו מהאותיות השוות ולשונם אחד שאין ספק שיש ספרים רבים כתובים משירים ומדברי הימים ומענייניהם שאין בהם תועלת ולא חכמה ויש ספרים שיש בהן תועלת גדולה וחכמה גדולה וסודות נפלאים עד שמקרבין את האדם לידיעת השם ולהשגת חכמה נפלאה. וידוע שהמשתדל בראשונים סכל הוא וסכל יהיה ואם החכים מעט עודו מחזיק בסכלותו אך משתדל באחרונים והממית עצמו עליהם הוא האדם האמתי ושילם מה שהיה חייב לבוראו שלכך נברא:

תוכן העניינים

ספר חיי העולם הבא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה