ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר
סימן עז
סירוס:
א) עיין שבת (דף קיא) דאיסור בארצכם לא תעשו אינו נוהג בנקיבות עיי"ש:
והנה נסתפקתי אם עבד מצווה על הסירוס. וזהו למ"ש רש"י שם דמש"ה אשה אינה מצטוית משום דאינה מצטוית על פרי' ורבי'. א"כ ה"נ עבד כיון דאינו בפו"ר וכמבואר בתוס' חגיגה (דף ב) ה"נ דאינו מצטווה באיסור סירוס. אמנם למ"ד דב"נ ג"כ מצטוה על הסירוס ודאי דגם עבד מצטוה דהא בגיותו נצטוה אין סברא שלאחר שנעשה עבד דחייב קצת במצות כאשה יפטר ממה שהי' חייב מכבר. אך למ"ד דב"נ אינו מצטווה י"ל דה"נ עבד אינו מצטווה:
ויש להביא ראי' לזה מהא דקדושין (דף כה) עבד שסירסו רבו בבצים מהו וקשה והא אינו לוקה ומשלם וכמו שהקשה המקנה שם [ולשיטת רש"י דבקים לי' בדרבה מיני' מהני תפיסה י"ל דעבד תפוס לעצמו] אמנם אי נימא דעבד אינו מצטווה ע"ז ניחא. אך אם יוצא לחירות שוב לוקה משום סירוס. ועיין במנחת חינוך (מצוה) ) שכ' דאם סירס חבירו מלבד שעובר בלאו דסירוס עובר נמי משום חבלה וכ"כ המקנה וכן מוכח מהא דכ' רש"י בגיטין (דף כא) דמש"ה עבד יוצא בראשי אברים משום דאסור לחבול בו וא"כ כיון דיוצא בסירוס מוכח דנקרא חבלה ואכמ"ל:
והנה מ"ש דאם נימא דב"נ מצטווה על סירוס דה"נ עבד דאין סברא דבהי' בגיותו הי' מלטווה ולאחר שנעשה עבד יפטר כעת אני רואה דאינו מוכרח דהא מבואר בסנהדרין (דף נו) עבד מותר בבתו ובאמו ומפירש"י משמע דמיירו שנשא בעודו בגיותו ואמרינן דיצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא ופירש"י ז"ל דליתסר עליו משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ובעיקר הדבר הא כבר נודע דעת המל"מ דהא דמקשינן בכ"מ עבד לאשה וכל מקום דאשה פטורה גם עבד פטור היינו אם היא פטורה משום מ"ע שהז"ג וכמ"ש הרמב"ם דעבד מצטווה על השחתת זקן. ואכמ"ל: