אור ברסלב

ספר זרע אברהם (לופטביר)· רבי אברהם לופטביר

סימן ה

סימן ד

איסורי מזבח:

א) עיין תמורה (דף ו) ואשה לא תתנו מהם כו' זריקת דמים מנין ת"ל על המזבח והוא מהספרא. ואינו מובן היאך נלמד זריקה מקרא דעל המזבח הא גם אשים למזבח ונראה פשוט דהכוונה למה דס"ל לר"י [דסתם ספרא אליבי'] (בזבחים דף ס ע"א) דרצפה מקדשת כמזבח ומקריבין על הרצפה. ולפ"ז אם מקריב בעל מום על הרצפה ג"כ חייב ולמה כתב על המזבח. ובע"כ דבכלל ואשה הוא זריקת דמים. ואמרינן שם (בזבחים דף פ ע"א) דמודה רבי יהודה בדמים דבעינן מזבח ולא רצפה ולכך כתיב על המזבח וז"פ:

אמנם למ"ש התוספות בזבחים (דף פז) דהא דעזרה מקדשת כמזבח הוא דווקא בכשרים ולא בפסולים וכ"כ התוס' במנחות (דף נז) א"כ י"ל דבפסולים אינו חייב אם מקטיר ע"ג הרצפה. ואולי כיון דלכשרים חשוב כמזבח שוב חייב אם הקטיר דבר הפסול:

והנה במאי דאמרינן שם לא תקריבו דמעוך לבמת יחיד יש לעיין דהא כבר נפקא לן מלא תזבח וגו' שור ושה כמבואר בבכורות (דף יד) וצ"ע: ומה דאמרו ריב"י אומר אף קבלת הדם אולי הכוונה כמו דאמרינן בזבחים (דף כה) הצורם אוזן בכור ואח"כ קיבל דמו פסול דבעינן שיהי' תם בשעת קבלה ופשוט:

ב) ועיין בכתובות (דף כג) הקשו התוס' על גירסת רש"י דהא גם בשבוי' איכא איסור סקילה אם ישמש בנה ע"ג המזבח בשבת. וכבר מפורסם הקושיא דהא קיי"ל בחלל דכל עבודות שעבד קודם שנודע שהוא חלל כשרות. וכבר הקשה כן השעה"מ והפלאה. וראיתי בספר באר יצחק שתי' דלר"ח דס"ל בפר ולא בדמו של פר עיין יומא (דף נא) א"כ יכול לבא לידי איסור סקילה אם יהי' נודע קודם הזריקה שהוא חלל. ואז יהי' צריך הכהן לשחוט פר אחר יעיי"ש:

ובאמת הא מבואר בירושלמי פ"ח דתרומות הדא אמרה שהוא מקבל ואח"כ זורק קומץ ואח"כ מקטיר עיי"ש הרי דמותר לגמור עבודתו וכעין זה ביומא (דף יג) גבי אינן סבר ר"י יגמור ולשיטת רש"י מיירי שם גבי כהן הדיוט אף דמחלל עבודתו מ"מ יגמור ודו"ק:

ג) בעבודה זרה (דף כג) ר"א הי' פוסל בכל הקרבנות כולן ופריך והא כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים עיי"ש. ויש להעיר הא פשיטא שמקבלים קרבנות מן העכו"ם דאמר מר איש איש לרבות עכו"ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל ולא חיישינן לרביעה והכא הא הי' קרבנות מן עכו"ם כדאיתא בזבחים (דף קטו) ותדע דאל"כ ליפרך היכי מקבלים קרבנות מן העכו"ם: ועוד יש להעיר הא כיון דהוא הקריב בעצמו ואמר שלא נרבעו פשיטא דמהימן לגבי עצמו:

אך זה יש ליישב. דבירושלמי פ"ט דעירובין (הלכה ד) איתא גר שנתגייר והי' לו יינות ואמר ברי לי שלא נתנסכו וכו' טהורין לו וטמאים לאחרים ר"ע אומר אם טהורין לו יהי' טהורים לאחרים ר"י אומר לחומרין טמאין לו וטמאים לאחרים וא"כ ה"נ כיון דלגבי אחרים לא מהימן ה"נ לגבי עצמו:

ד) הנה בהא דקיי"ל דטריפה פסול לקרבן מבואר בספרי שופטים דגם על הזביחה עובר דמקרא דלא תזבח וגו' מרבה מחיר ואתנן וטריפה. ואף דאין לוקין עלייהו כמבואר ברמב"ם פ"ג מאסורי המזבח דלא נתפרש אזהרתן מ"מ עובר על הזביחה:

ועיין עוד בספרי תצא על קרא דלא תביא אתנן וגו' יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה ת"ל כי תועבת וגו' מה להלן בזובח והיינו דיליף מבעל מום ועיין בתוספתא פ"ג דמכות:

ויש להעיר לפ"ז מדברי רש"י זבחים (דף עד דכיון דאתחזק ס' טריפה אין מכניסין אותו לעזרה משום הקריבהו נא לפחתך ות"ל שמא ימצא טריפה ונמצא עובר על הזביחה:

אך נראה דהא פריך ולבטל ברובא ומשני דבע"ח חשובי ולא בטלו וזה לענין הקרבה אבל לענין איסור הבאה בטל ברוב. ולזה פירש"י דעכ"פ אסור משום הקריבהו ואכמ"ל:

ועיין תוס' תמורה (דף כד) שהביאו הא דבכורות אבל טומטם ספיקא הוא דלאחר שחיטה תבדק אם זכר אם נקבה ולשיטת רש"י הא היכי דצריך בדיקה אסור משום הקריבהו וגו' ואכמ"ל:

ה) בתורת כהנים פ' אמור פרשתא ג' יכול אפילו נתערב באשם ת"ל יקריבנו. וכ' הר"ש משנץ ז"ל דאסמכתא בעלמא היא. דכיצד ישחטם הא אינו לא להקריב ולא לאכול ואפילו למ"ד אם אין בשר יש דם התם כששחט היה ראוי לבשר עיי"ש:

ולכאורה יש להעיר דמ"ש זה מהא דאמרו ביבמות (דף מא) גבי הספיקות דחולצות ולא מתייבמות דלא אמרינן כל שאינו עולה ליבום אין עולה לחליצה משום דאם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת יבום הוא עיי"ש: ו) ובגיטין (דף מב) גבי ולד כהנת שנתערב בולד שפחתה וכו' אם יבא אליהו וכו' עיי"ש:

ובכורות (דף לד) גבי תרומה תלוי' אמרינן. הא נמי ראוי' היא שמא יבא אליהו ויטהרנה וכו' עיי"ש:

ולפ"ז גם הכא בנתערב הרי ראוי' דאם יבא אליהו ויאמר דהיא היא הרי ראוי' היא. וממילא דמקרי ראוי' כמו בהני הנ"ל:

ונראה דהר"ש אזיל בזה בשיטת רש"י זבחים (דף עג) דבהא דאמרו רבנן לא נקריב אם קרב לא מרצי וכ' רש"י ז"ל דאפילו הוכרו לבסוף אסור הואיל ונדחה עיי"ש:

ולפ"ז איסורי מזבח שאני דאינם חשובים ראוים מחמת דאם יבא אליהו ויאמר דראוי' היא כיון דבשעתם אינם ראוים הרי נדחו ממזבח. ולכן בנתערב עולה בשלמים אף אם יוכרו ע"י אליהו לא יועיל דכבר נדחו אם נימא דיש דחוי באכילת קדשים ופשוט:

אמנם אכתי יש לעיין בחטאת עוף הבא על הספק דאיך קרב למ"ד אם אין בשר אין דם וכבר עמד בזה חותני הגאון נ"י באור שמח פ"ב מה' שחיטה ועיי"ש שתי' דממה נפשך או שאינו קרבן כלל או שהוא נאכל ג"כ ורק מחמת ספק אסיר לאכול שמא אינו קרבן אבל אם הוא קרבן הרי נאכל. ועיי"ש שכתב דבר נחמד בש"ס דכריתות (דף כו) עיי"ש:

ומיושב בזה מה שתמה שם השיטה מקובצת דאמאי כי נודע לה אחר שמיצה דמה שילדה ודאי לא יעלה לפטור הודאי דהא חטאת יולדות לא בעי ידיעה בתחלה. וכמו דאמרו לר"ע דמחייב בספק מעילות אשם תלוי עיי"ש: ולפי הנ"ל יתכן מאד דהשתא דהדין הוא דאם נודע אחר המיצה שילדה ודאי אסור באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבא על הספק נאכלת הא אף על הצד שהוא קרבן אינו נאכל משום גזירה דשמא יאמרו א"כ המיצה לא היתה בכשרות דאם אין בשר אין דם [כיון דאינו נאכל כקו' הנ"ל] היכי דמעיקרא אינו ראוי ולכן צריכה להביא קרבן ודאי אבל אם נודע לה שילדה ודאי קודם הזאה שכיר עולה לה לודאי ופשוט:

אך בפסקי תוספות כריתות כתבו בפשיטות דבחטאת העוף הבא על הספק אם נודע לה שילדה ודאי הואיל ואין בא אלא להתירה בקדשים הואיל והותרה הותרה יעיי"ש:

ודברי רבינו גרשום שם נפלאים שכתב דאם משנמלקה נודע לה אסור באכילה ומותר בהנאה ואע"ג דאמרי אין פדיון לעוף הכא כיון דלא קדשו לגמרי וכו' יש לה פדיון. ותמהני הא אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים כיון דאיסורו באכילה. *) וגם הא בעי העמדה והערכה ואיך יועיל פדיון אחר הזאה ומיצה ואכמ"ל:

ז) הנה בהא דקיי"ל דמתעסק פסול בקדשים יש לעיין אם זה דווקא בשחיטה או בכל עבודות:

ולכאורה יש להביא ראי' מהא דזבחים (דף ס) כוס אחד הי' ממלא מדם התערובות שאם נשפך דם של אחת מהם כו' ואי ס"ד קסבר ר"י כולה עזרה מקדשה הא איתעביד לי' מצותי' ופריך ודלמא קסבר ר"י שפיכה מכח האדם בעינן עיי"ש ואמאי לא פריך הא מתעסק הוא. וע"כ דדווקא בשחיטה פסול מתעסק והערני לזה ח"א:

אולם יש לומר נהי דמתעסק פסול מ"מ אם עלה לא ירד דהא פסול בקודש הוא ואם נימא דרצפה מקדש שוב איתעביד לי' מצותי' אך כבר כתבו התוס' (מנחות דף נז: בד"ה כבש וכו') דהא דרצפה מקדשת הוא דווקא כשרין ולא פסולין יעיי"ש ומלבד זה הא דעלה לא ירד הוא רק דהקרבה לא תרד אבל פשיטא דלא עלה לבעלים לשם חובה ופסח פסול הוא וכמו בפסח שנשחט שלא לשמו דעלה לא ירד (ויש לעיין בירושלמי (פ"ה דפסחים הלכה) ממה שהוא מתחייב על הזריקה [בשחט פסח על החמץ] הדא אמרת פסח עצמו כשר הוא. והא למה דפסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מה' פסולי המוקדשין הלכה יט) דכלי שרת מקדשין דם פסול לקרב עיי"ש ואיצטרך קרא לחייב על הזריקה]:

ח) והנה האחרונים תמהו בהא דתנן (בכורות דף מה ע"ב) אלו כשרים בבהמה ופסולים באדם החרש והשוטה דת"ל דפסול משום דקטן הוי כמתעסק וכמבואר בחולין (דף יב) וכמו כן חרש ושוטה: *)

ונראה דנ"מ אם חרש שוטה וקטן עשו עבודה ביחד עם הגדול דמבואר בתוספתא פ"א דמנחות קיבל בימין ובשמאל כאחד פסול וה"ה בכל הפסולים אם עשו עבודה ביחד עם כהן כשר פסול ומטעם מתעסק הא הגדול בר כוונה היא ופשוט:

ט) יש לעיין בקטורת שנפסלה אי אמרינן בי'. אם עלה לא ירד דהא המזבח מקדש פסולים כדאיתא בזבחים (דף כז). ולפ"ז יש לעיין גם לפני ולפנים אם אמרינן בי' אם עלה לא ירד והא דפריך הש"ס (יומא דף נ"ג) ות"ל משום באה ריקנות היינו משום דחסרון כבעל מום כדאיתא במנחות (דף י"ב) ובעל מום הא אם עלה ירד אבל בפסול אחר י"ל דאם עלה לא ירד אף דליכא מזבח שם דהא גם בהיכל אם נעקר המזבח מקטירין קטורת במקומה כדאיתא בזבחים (דף נט) יעיי"ש:

ומיושב בזה מה דפריך (ביומא דף ס ע"ב) על ר"ח דס"ל קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום מהא דתנן אם עד שלא נגמר מתנות שבפנים וכו' ואם איתא יחזור ויחפון מבעיא לי'. ותמה הגאון רע"א בדרוש וחידוש דבלא ר"ח נמי קשה דיחזור ויקטיר מבעיא לי' דהא קטורת הוי עבודת פנים עיי"ש:

ולהנ"ל הא אם הקטיר ואם נימא דההקדם מעכב א"כ אם עלה לא ירד. משא"כ לר"ח דס"ל דהחפינה פסולה וידיו הא לאו ככלי שרת דמי' וכמבואר בזבחים (דף מז ע"ב) והוי קמצים שלא קדשו בכלי ובזה לכ"ע אם עלה ירד וכמבואר בזבחים (דף פד ע"ב) ואכמ"ל:

י) הרמב"ם ז"ל פסק בה' עבודת יום הכפורים דשעיר המשתלח טריפה פסול שנאמר יעמד חי והקשו עליו הא מבואר בחולין (דף יא) דפסול משום שאין הגורל קובע לעזאזאל. ויש לתרץ בפשיטות דהמיעוט משום דכתיב חי ולא טריפה דטריפה אינה חי' וזה יצדק לדידן דקיי"ל טריפה אינה חי'. אבל רב אחי בר יעקב הא סובר בחולין (דף נז) דטריפה יולדות ומשבחת וה"ה דחי לדידי' וא"כ ליכא למעוטי מהך קרא. ושוב מצאתי להאחרונים שקדמוני בזה:

אך יש להוכיח דאפילו למ"ד טריפה חי מ"מ טריפה פסול ואפילו אם נטרף לאחר ההגרלה דביומא (דף סג) אמרינן רבינא אמר כגון שהומם וחללו על אחר ועיי"ש דלכך איצטריך קרא למחוסר זמן ובעל מום עיי"ש והקשה הגאון רע"א בדרוש וחידוש דממילא מוכח דבעל מום פסול מדאיצטרך מחוסר זמן ולא משכחת לה אלא שהומם וכתב דבאמת הי' יכול רבינא למינקט טריפה ורק דחדא מנייהו נקט עיי"ש וא"כ מוכח מזה דלרבינא פסול טריפה אפילו אם נטרף לאחר הגרלה דהא שם אחר הגרלה, מיירי. והרי מבואר בתוס' חולין (דף יא) ד"ה דרבינא סובר טריפה חי' ומוכח דאפילו למ"ד טריפה חי' מ"מ נתמעט טריפה מחי. והיינו דיש חילוק בין חי לחיות כמ"ש תוס' חולין (דף קמ) עיי"ש:

אמנם לפי זה יקשה מהא דאמר שם רבינא הכא במאי עסקינן בעוף שהרג את הנפש וקשה הא עדיין מתנא דבי ר' ישמעאל נפקא נאמר מכשיר ומכפר בפנים ובחוץ דהא נוגח פסול לקרבן וצ"ל דרבינא לא סבר כתנא דבי ר"י וא"כ נימא נמי דסבר טריפה חי לא צריך לומר בעוף וכו' אלא למעט טריפה מטהורות דמחיות ליכא למעט דהא סבר טריפה חי'. ואכמ"ל:

יא) ואגב אכתוב דבמנחת חינוך (מצוה רצג) השיג על גאון א' שבגליון הפרי מגדים יו"ד (סי' טו) דדעתו דלא בעינן ז' ימים מעת לעת והביא ראי' מיומא שם דפריך טעמא דגלי קרא הא לאו קרא הוי אמינא דמחוסר זמן שפיר דמי הא אין הגורל קובע לעזאזאל אלא בראוי לשם. והא נ"מ בהגריל קודם חצות היום ואחר חצות היום נשלמו הז' ימים דאז ראוי לשם לאחר חצות וצריך קרא דפסול משום שהוא מחוסר זמן בעת הגרלה וע"כ דלא בעינן מעת לעת ודחה דבריו דמחוסר זמן הא אסור להקדיש וא"כ אם יפול על השם עושה איסור, אבל לעד"נ דליתא דהא מבואר בזבחים (דף יב) לילה אין מחוסר זמן דמה"ט מותר להקדיש בלילה דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ולפ"ז בשלמו לו הז' אחר חצות מותר להקדישם גם קודם חצות דהא אין מחוסר זמן לבו ביום וכמו דמותר להקדיש בלילה מה"ט למ"ד לילה אין מחוסר זמן ה"ה קודם חצות דלכ"ע אין מחוסר זמן לבו ביום, ואף דאסור להקריב הא גם בלילה אסור אפ"ה אמרינן לילה לקדושה ויום להרצאה ה"נ קודם חצות וז"פ:

תוכן העניינים

ספר זרע אברהם (לופטביר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה