אור ברסלב
ספר זכרון שער י › בנין נפעל

ספר זכרון· רבנו יוסף קמחי

שער י · בנין נפעל

בנין הפעיל

"נִשְׁמַר", "נִשְׁמְרָה", "נִשְׁמְרוּ" לזכרים ולנקבות. ויש שני חלקים בבנין נפעל: נפעל בעומד בו ונפעל שכבר עבר. העומד בו, כמו "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי" (בראשית מט כט), והוא קמוץ; בשכבר עבר, כמו "כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ" (במדבר כז יג), והוא פתוח. אך כאשר היה הפעל העבר באתנח או בסוף פסוק יהיה קמוץ, כמו "וּבְנָבִיא נִשְׁמָֽר" (הושע יב יד) שהוא קמוץ והוא לשון עבר, מפני שהוא סוף פסוק. וכאשר יהיה נפעל בעומד בו סמוך למלה אחרת אז יהיה פתוח, כמו "וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר" (משלי יא יג), שענינו 'נאמן של רוח', והמוכרת ממנו "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב ז) קמוץ. ולנקבה כאשר עבר יהיה הטעם בע', כמו "אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּֽרָה" (תהלים לד כא), ואם הוא בעומד בו יהיה הטעם מלרע בל': "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה" (תהלים נא יט). ובבנין זה אין בו לא פועל ולא פעול, אך ימצא בו מקור מעין צווי, כמו "הִשָּׁמֵר", "תִּשָּׁמֵר". והצווי נמצא בו כמו כן: "הִשָּׁמֵר" לזכר, "הִשָּׁמְרִי" לנקבה, "הִשָּׁמְרוּ" לרבים, "הִשָּׁמֵרנָה" לרבות, כי הצווי הזה והמקור בתוספת ה' בעבור דגשות הפ' להביא נ' מן נפעל לא לדבר אחר, ובעבור קלותה להכנס על המלות בחרו בה. ויש מקור בלא ה': "וְנַעְתּוֹר לָהֶם" (דה"א ה כ), "וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים" (אסתר ג יג), "וְנַהֲפוֹךְ הוּא" (אסתר ט א). ולא נמצאת נ' נפעל שלא בהבלעה כי אם בלשון עבר ובשלש מקומות הללו ובאותן נפעלים העומדים בם. ובאית"ן לעולם תתבלע בפ': "אִשָּׁמֵר", "יִשָּׁמֵר", "תִּשָּׁמֵר", "נִשָּׁמֵר", הפ' דגושה להבלעת הנ'. וכאשר תהיה הפ' אחת מאותיות אחהע"ר שלא יקבלו דגש אז תהיה אות האית"ן בצרי, כי בתחלה היא בחירק כדרך בנין קל, כי בנין נפעל קל כמוהו, וזה כמו "יֵאָמֶן נָא דְּבָרְךָ" (מ"א ח כו), "יֵאָסֵף הַבַּיְתָה" (שמות ט יט), "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם" (במדבר לא ג), "יֵהָרֵס", "יֵעָשֶׂה", "הֵרָגְעִי וָדֹמִּי" (ירמיהו מז ו). ויש מלות שאמר הרב ר' יונה אבן גנאח המדקדק (ספר הרקמה שער כד והרקמה שער יד ובשורשים) שהם מבנין נפעל, והם "וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ" (ישעיהו סד ה), שהיה דינו וַנִּנָּבֶל בשני נו"נין, בנ' הרבים ונ' שהוא פ' הפעל, ונבלעת בה נ' נפעל, ואם היה שלם היה בשלש נו"נין – וַנִּנְנָבֶל, ודגשות נ' הרבים אינה לצורך נ' אחרת, כי כן הוא כל אות ית"ן שעליה ו' פתוחה, כמו "וַתֹּאמֶר", "וַיֹּאמֶר", "וַנֹּאמֶר", ובעבור התחברות הנו"נין במלת "וַנָּבֶל" הראויים להיות בה, חסרו השתים, נ' נפעל ונ' השרש, שלא כדרכו, והשאירו נ' הרבים, ואמרו "וַנָּבֶל". ואמר כמו כן במלת "כְּהִנְדֹּף עָשָׁן" (תהלים סח ג), "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף" (יחזקאל כב כב), כי הם מבנין נפעל, ודינם "כְּהִנָּדֹף", "כְּהִנָּתֹךְ", וכבר בארתי אותם במה שקדמתי. אך דעתי במלת "וַנָּבֶל כֶּעָלֶה" כי הנ' הכתובה נ' הרבים וחסר נ' השרש, והיה דינו "וַנַּבֵּל" בדגש ונ' הרבים פתוחה, בשקל "וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה" (בראשית ב כא), והחליפו הדגש בנח, כאשר עשו במלת "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" (בראשית כה כט), שהיא קמוצה והיה דינה להיות פתוחה והז' דגושה, ולפי שסר דגשות הז' שבה הי' לקדמותה, ושרש "וַיָּזֶד" – נָזַד. וכמוהו "וַיָּשַׂר בַּמְּגֵרָה" (דה"א כ ג), הי' קמוצה, והיה דינה להיות פתוחה, והשי"ן דגושה להבלעת נ', כי שרשו מענין "נְסָרִים" שבלשון תלמוד. ומענין זה "אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר" (ישעיהו י טו), השי"ן דגושה בעבור הנ', ובשקל "מַבּוּל", "מַבּוּעַ", אעפ"י כי "מַשּׂוֹר" בחולם ו"מַבּוּל" ו"מַבּוּעַ" בשורק, אחדים הם כאשר פירשתי. וכמו שאמרתי במלת "וַנָּבֶל" שדינו "וַנַּבֵּל" בדגשות הב' כמו "וַיַּפֵּל", מן "הִפִּיל", "הִבִּיל", שהיה דינם "הִנְפִּיל", "הִנְבִּיל", כך אמרתי במלת "וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסֹּכֵךְ" ביחזקאל (כח טז), כי הוא מבנין הפעיל, שהם דגושי הע' בעבור חסרון הפ', שדינו "וָאַאֲבִידְךָ". ודע כי החירק והסגול שוין, כמו "פֶּן אֲכֶלְךָ" (שמות לג ג) שפירשנו בו שהוא כמו אֲכִילְךָ בחירק הכ', והוא מלשון כליון, וממחלי הע' מן "לְהָכִיל לְמַעַן בָּרָק" (יחזקאל כא לג), שהוא כמו לְכַלּוֹת. ויש מי שפירש "וָאַבֶּדְךָ" כי חסר א' המדבר לנפשו, כמו "בָּרוּךְ יְיָ וַאעְשִׁר" (זכריה יא ה), וכמו כן "וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד" (מ"א יא לט); וזה לא יתכן, כי אלו ב' מלות נחסרו האל"פין מן הקריאה אבל נמצאות בכתיבה, והכתיבה תורה עליהן, וא' שנייה [של] "וָאַבֶּדְךָ" אינה נקראת ואינה נכתבת, וקמצות ו' לא באה להורות על א' נחסרת כי אם בעבור שהתיבה לשון עבר, כאשר הוריתיך במה שקדמתי. ואם יקשה אדם במלת "וַנָּבֶל" שאמרתי שהוא בנין הפעיל והוא בודד, אין לחוש על זה, כי הרבה יש בבנין הפעיל שהם בודדים, כמו "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כח יב), "עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ" (דה"ב כח ט). וכן אמרתי במלת "גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ" (נחום א ד) שדינו וַיַּבִּישֵׁהוּ, כמו "וַיַּצִּיבֵהוּ", "וַיַּפִּילֵהוּ".

תוכן העניינים

ספר זכרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה